אור גדול שכ

מוכרח דלוי סובר דמין במינו בטל א"כ יוכל לתרץ דהברייתא אתי' כר"י דמין במינו לא בטל, וכן הקשה בשעה"מ ומאי דתי' השעה"מ דסמך אהא דקתני בברייתא אפילו גדי וטלה דהוי מין בשאינו מינו לא יצדק לשי' ר"ת וכנ"ל דלר"י דמין במינו לא בטל אף בגדי וטלה הוי מין במינו מטעם דריח כל א' נכנס בחבירו ונעשה נבילה וחוזר ונכנס דהוי מינו דנאסר ואוסר במשהו לשי' ר"ת הנ"ל, ע"כ נראה מוכרת דבגדי וטלה לא הוי מין במינו אף לשי' ר"ת אם נימא דריחא לאו מלתא ואינו אלא משהו, וטעמא דמלתא י"ל עפ"י מ"ש (באות הקודם) דתרי משהו לא אמרינן וכיון דצריכינן להמשהו גופי' שנכנס מגדי לטלה שיחזור ויכנס להגדי ויאסור שפיר מתקרי תרי משהו דלא אמרינן וכדאמר בחולין (דף ק') דדוקא נתנה טעם וכמ"ש (באות הקודם) דלאותו ריח המשהו בעצמו שנכנס שיחזור ויאסור שפיר י"ל דהוי תרי משהו, אמנם יותר נכון ברווחא נראה בטעמא דמלתא דאותו ריח הגדי שנכנס להטלה דאינו אלא משהו נתבטל בהטלה ולאו שם גדי עליו רק שם טלה כיון דאינו אלא משהו נתבטל באינו מינו ונעשה כאינו מינו ושוב אף כשחוזר ונכנס להגדי לא מתקרי מין במינו לאסור במשהו דלאו ריח גדי הוא רק כריח טלה כיון דנכנס להטלה נתבטל בהטלה ונעשה כטלה דשם טלה עליו ולא שם גדי, ואינו דומה להא דר"ת הנ"ל דהנאסר אוסר מינו אף דנאסר מאינו מינו דהתם לא נתבטל באינו מינו דלא מיירי במשהו רק דהי' שיעור טעם באינו מינו בפחות מס' דלא נתבטל משא"כ בריחא אי נימא דלאו מלתא ואינו אלא משהו וכיותר מס' שפיר נתבטל באינו מינו וכאינו מינו נחשב אף כשחוזר ונכנס למינו. שוב ראיתי דמוכרח דסיום דברי התוס' בע"ז אינם מדברי ר"ת דיעויין במרדכי בפסחים פ' כל שעה (סי' תק"ע) דהביא בשם ר"ת בת' דריח חמץ במצה אינו אוסר אף בפסח, וכן הובא זו הת' במרדכי בחולין פ' גיה"נ (סי' תרס"ו) ובת' מיימוני (להל' מאכ"א סי' ו') רק דמהתם י"ל דהמעשה הי' קודם הפסח דאיננו במשהו רק במרדכי פ' כל שעה מבואר דאף בתוך הפסח התיר ר"ת אף דאז הוי במשהו, וא"כ מוכרח דאף דתחלת דברי התוס' הם דברי ר"ת עכ"ז סיום דברי התוס' שם אינם מדברי ר"ת רק מבעל תוס' אחר, וכ"נ ג"כ ממה שהביא השערי דורא בשם ר"ת דסיום דברי התוס' אינם מר"ת ודלא כהצל"ח פסחים דכ' על סיום דברי התוס' דעכו"ם בשם ר"ת, וא"כ שוב י"ל דזה התוס' יסבור כשי' התוס' חולין (ק"ח ב') דאין הנאסר חמור מהאוסר ואין הנאסר אוסר מינו, ור"ת באמת איננו סובר למשוי ריחא למשהו, ונסתר הכרח הנ"ל אמנם אף בלא הכרח שפיר י"ל מסברא דאי אינו אלא משהו נתבטל באינו מינו כשנכנס לאינו מינו דאף כשחוזר ונכנס למינו איננו אוסר מטעם מין במינו במשהו דאינו מינו מתקרי וכנ"ל דהדברים מסתברים ונכונים מאוד מצד הסברא ואיצ"ו להכרח. יב) ועפ"י כל הנ"ל נבוא לביאור דברי הרי"ף ויתיישבו כמין חומר בעזרהשי"ת, והוא, דלעולם שי' הרי"ף כשי' התוס' דבשניהם כחושים הוי עכ"פ משהו, וי"ל דמוכרח ג"כ מדברי רב דשחוטה שמן ונבילה כחוש אסור מטעם דמפטמי מהדדי וריח השחוטה נכנס להנבילה וחוזר להשחוטה דסוף סוף במאי נאסרה השחוטה ואי משום דחתיכה נעשית נבילה וריח השחוטה כשנכנס להנבילה נעשה ג"כ נבילה ואוסר מ"מ תיקשי הא אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך וכשי' התוס' חולין (צ"ו ב') כמו שהכריחו שם בראיות וכקו' מהרא"י שהביא הש"ך (ריש סי' ק"ח), ותי' המהרא"י דע"י ריח השמינה מתעורר ג"כ ריח הכחושה לא ס"ל להרי"ף, רק דלשיטתו בפשוט ניחא דכחושה ג"כ אית לה ריחא משהו רק דבלא השמינה הי' בטל כיון דאינו אלא משהו, ועתה ע"י ריח השמינה דנעשה נבילה כשנכנסת להכחושה חוזרת ואוסרת להשמינה כשחוזרת ונכנסת, ולא שייך אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור בעצמו יכול לילך כיון דהולך משהו מהאיסור ג"כ דכחושה ג"כ אית לה ריחא משהו, וע"כ לא הוכרח מהרא"י לתי' שלו דע"י ריח השמינה מתעורר ריח הכחושה רק לשי' הסוברים דכחושים אף בדברים האוסרים במשהו אינם אוסרים דכחושה אף משהו לית לה ומש"ה הוכרח לתרץ דע"י ריח השמינה מתעורר ריח הכחושה אף דלולא זה גם משהו ליכא, אבל לשי' דכחושים הויא משהו ניחא בפשוט וכנ"ל, והא דאינו אוסר רב בשניהם כחושים רק בא' שמן אף דסובר מין במינו במשהו, היינו משום דרב מיירי אף בגדי וטלה דהוי אינו מינו דמשהו אינו אוסר להכי הוכרח למנקט בא' שמן דריח השמינה שנכנסת להכחושה נעשית נבילה ואוסרת, ואף דהרי"ף סובר דדוקא לאסור מינו אמרי' חתיכה נעשית נבילה ה"נ ריח השמינה שנאסרה הוי' מינו של השמינה וכשי' רשב"ם ור"ת הנ"ל דגם במינו של הנאסר אמרי' דמב"מ ל"ב ול"א אין הנאסר חמור מן האוסר, אף שכתבתי דהרי"ף סובר, אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך עכ"ז שפיר י"ל דלא ס"ל אין הנאסר חמור מן האוסר דהני תרתי מילי לא זה בזה תליין, ותדע דהא לענין בב"ח לכ"ע ל"א אין הנאסר חמור מן האוסר אף לשי' התוס' וכמבואר להדיא בגמ' חולין (ק"ח ב') חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ואפ"ה דעת הרשב"א וסייעתו דגם בזה אמרי' אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך וכמו שהוכיחו מחולין (ק"ח ב') דקאמר אי לימא לא ניער כלל ולא כיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פלט, ויעוי' ביו"ד (סי' ק"ה סעי' ז') ובביאורי הגר"א (שם ס"ק, מ') ובש"ך (שם ס"ק י"ז) א"כ חזינן להדיא דהני תרתי מילי לאו זה בזה תליין דאף דל"א אין הנאסר חמור מן האוסר והנאסר אוסר מינו של הנאסר במשהו עכ"ז אמרי' אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך, וה"נ י"ל להרי"ף דס"ל כשי' רשב"ם ור"ת דבכל האיסורים ל"א אין הנאסר חמור מן האוסר והנאסר אוסר מינו למ"ד מין במינו במשהו אף דס"ל אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך וא"כ א"ש דבא' שמן אף בגדי וטלה דהוי אינו מינו עכ"ז ריח השמינה שנכנסת להכחושה נעשית נבילה ואוסרת כשחוזרת להשמינה דהויא מין במינו ואמרי' גבי' חתיכה נעשית נבילה, אבל בשניהם כחושין אף דהוי ג"כ משהו עכ"ז אינו אוסר משום דהוי גדי וטלה מין בשאינו מינו ובטל אף דריח הגדי נכנס לטלה ונעשית נבילה וא"כ יאסור בחזרתו להגדי מטעם מין במינו במשהו ז"א מתרי טעמי או מטעם תרי משהו ל"א, או מטעם יותר נכון דריח הגדי כשנכנס להטלה נתבטל בהטלה כיון דאינו אלא משהו ולכך אף כשחוזר להגדי איננו מין במינו דהוי כטלה וגדי דכשנכנס לטלה נעשה כטלה וכנ"ל, ומעתה, מתיישבת כל הסוגי' דשפיר מוכח מדברי רב דריחא מלתא היא כטעמו וממשו בפחות מס' דאי אינו אלא משהו רק דרב לטעמי' דמין במינו במשהו א"כ מה אירי' א' שמן אף בשניהם כחושים נמי דמ"מ משהו הויין וע"כ דמיירי אף בגדי וטלה דהוי אינו מינו וע"כ דהוי כטעמו וממשו בפחות מס', ושפיר קאמר לרב מי לימא תנאי ולק"מ קו' השעה"מ הנ"ל, וגם שפיר מקשה ללוי מברייתא דאין צולין ב' פסחים דאין לדחות כיון דגם ללוי עכ"פ משהו איכא א"כ אפשר לו לתרץ הברייתא דאתי' כר"י דס"ל מין במינו לא בטל דז"א דהא קתני אפילו גדי וטלה ואי אינו אלא משהו הוי מין בשאינו מינו דריח הגדי שנכנס להטלה א"י לאסור להגדי מטעם מין במינו במשהו וכנ"ל, ועתה נבוא לביאור דברי הרי"ף עפ"י סדר דבריו וז"ל ועוד דכד דייקת למימרי' דרב [דייקת דייקא היינו דמיירי דוקא בא' שמן אבל שניהם כחושים אינו איסר וא"כ אף בא' שמן הא הריח דהתירא, דסברת מהרא"י דע"י ריח השמינה מתעורר ריח הכחושה ביותר מאם לא הי' ריח השמינה לא ס"ל להרי"ף וכנ"ל, וע"כ דכחושה אית לה ריחא משהו רק דא"י לאסור מטעם דאינו אלא משהו ואף דרב ס"ל מין במינו לא בטל עכ"ז צ"ל דהא חייבי נמי אף בגדי וטלה דהוי אינו מינו ואפ"ה ריח השמינה אוסרת