אור גדול שיז

תיבות מפני שהן מינה כי לולא זה בודאי לא הי' משמיט, ובאמת שהיא גירסא נכונה מאוד כי לפי גי' דידן דגרסינן מפני שהן מינה יש לדקדק טובא דל"ל למפרך מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דאמר מין במינו לא בטל מה ארי' כי נתן טעם כו' דל"ל להזכיר הא דר"י כיון דרב בפירוש קאמר דמין במינו לא בטל הו"ל למפרך בפשיטות מדידי' אדידי' מרישא לסיפא מכדי רב קאמר דמין במינו לא בטל א"כ מה ארי' כי נתן טעם כו' וקשיא דדברי רב גופי' סותרין זה את זה תוך כדי דיבור מרישא לסיפא, דבשלמא בהא דחולין (ק"ח א') דאיתא נמי בכה"ג דאמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ופריך נמי מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"י דאמר מין במינו לא בטל לימא פליגא אדרבא דאמר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו כו' יעו"ש דהתם אתי' שפיר ולא קשי' כיון דרב קאמר להדיא דמין במינו לא בטל למאי הוצרך להזכיר הך דר"י דלק"מ דהא הקו' ממנחות (דף כ"ג) דמוכח משם דלר"י אמרינן סלק וכמ"ש התוס' בחולין שם, ולכך מקשה כיון דבהא דמין במינו לא בטל ס"ל כר"י א"כ בהא דסלק נמי הי' לו לומר כר"י דמוכח מיני' דאמרינן סלק ואיך יסבור בפלגא כר"י ובאידך פלגא יפלוג עלי' וע"כ דס"ל דגם ר"י לא ס"ל סלק ולכך קאמר לימא פליגא אדרבא ואשה"ט, אבל בדף ק' דפריך אמימרא דרב גופי' ל"ל נתן טעם ל"ל להזכיר הא דר"י דמה לי אם אמרה ר"י או לא הי' שום תנא בזה כיון דרב גופי' קאמר להדיא דמין במינו לא בטל א"כ קשיין דבריו מיני' ובי' מרישא לסיפא והוא דקדוק עצום, אבל לגי' הרי"ף הנ"ל דאיננו גורס בדברי רב מפני שהן מינה יתיישב היטב בטוב טעם כאשר יבואר והוא דלגי' הרי"ף נראה דהא דפריך מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"י אין הדיוק מהא דמסיים ואוסרת כל החתיכות כולן דמזה ליכא ראי' דאפשר דמיירי דליכא בהו שיעור ביטול לבטל החתיכה שקבלה טעם דעיקר כוונת רב דלא סגי באיכא שיעור ביטול להנבילה משום דהחתיכה שקבלה טעם נעשית נבילה ואוסרת, ותדע דרש"י שם דקדק הקו' דדייק מהא דמסיים מפני שהן מינה דע"כ כוונתו אף באיכא שיעור ביטול דאל"כ מה לי מינה מה לי אינה מינה, אבל לגי' הרי"ף דאיננו גורס מפני שהן מינה שוב אין לדייק רק ביאור דברי הגמ' מפרש הרי"ף כשיטתו הנ"ל דחתיכה עצמה נעשית נבילה לא אמרינן רק למ"ד מין במינו לא בטל דלרבנן דבטל לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, וזהו ביאור דברי הגמ' מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' דחתיכה עצמה נעשית נבילה כר"י דאמר מין במינו לא בטל דלרבנן לא הוי אמרינן נעשית נבילה א"כ קשי' מה ארי' כי נתן טעם ואשה"ט, וא"כ מבואר להדיא בגמ' דידן לגירסתו וביאורו דחתיכה עצמה נעשית נבילה לא אמרי רק למ"ד מין במינו לא בטל, וא"כ ממילא שוב ל"ק כל הקושיות הנ"ל דאף דמוכח מהירו' דסובר חתיכה נעשית נבילה למ"ד מין במינו בטל מ"מ אנן אגמ' דידן סמכינן דמבואר להדיא דלמ"ד מין במינו בטל לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וגם מוכח מסתמא דגמ' ואביי ורבא דלא כהס"ד דרב אחא חולין (ק"ט א') רק דלמי מב"מ בטל לא אמרינן חענ"נ ושי' הרי"ף מרווחת טובא דלדעתו ושיטתו מבואר הוא להדיא בדברי הגמ' והוא נכון מאוד בביאור שי' הרי"ף בס"ד והדברים מאירים. ט) ועתה אחר שזכינו לכל זה בעזהי"ת נבוא לבאר דברי הרי"ף בסוגיא דריחא עפ"י הסגנון שנתבאר (בסוף אות ו') בכמה אופנים, והוא, דהנה במימרא דרב מבואר דבשניהם כחושים מותר אלמא דבכחושים ליכא ריחא רק באחד מהן שמן אסור לא מיבעי' אם האיסור שמן דודאי רק אפילו באיסור כחוש וההיתר שמן ג"כ אסור דתחלה אזיל ההיתר ומפטם להאיסור והדר אזיל האיסור ומפטם לההיתר, ולכאורה יש להבין כיון דכחוש אין לו ריח בעצמו רק הריחא דקבל מההיתר חוזר ונכנס לההיתר א"כ סוף סוף האי ריחא דהתירא הוא ואיך אוסר לההיתר, ונצרך לומר ע"כ דריח ההיתר כשנכנס להאיסור נעשה ריח ההיתר ג"כ איסור משום דחתיכה עצמה נעשית נבילה ולהכי כשחוזר ונכנס בההיתר אוסר, וא"כ זהו שכתב הרי"ף כד דייקת למימרא דרב [היינו דמיירי בשחוטה שמן שצלאו עם נבלה כחוש דהנבילה בעצמה אין לה ריח רק ריח השחוטה שנכנס להנבילה חוזר ואוסר להשחוטה וע"כ משום דנעשית נבלה א"כ] משכחת לי' דשאיך בההיא מימרא דילי' דאמר בהדין פירקא אוקים רב אמורא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן, וכאן הוי סיומא דמלתא של השייכות מדיוק מלתי' דרב, דרב כאן אזיל לשי' דסובר חתיכה עצמה נעשית נבילה, ויעוי' בש"ך (ריש סי' ק"ח) דהביא בשם מהרא"י בהגהות שע"ד דהקשה הא אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך וא"כ הכא דהאיסור עצמו אין לו ריח כלל ואינו יכול לאסור איך אוסר ריח השחוטה הנאסר מהאיסור ותי' כשנתפטם האיסור מההיתר וחוזר לההיתר מוליך עמו גם ריח האיסור הכחוש יעו"ש, א"כ לכאורה שוב אין צורך להא דחתיכה עצמה נעשית נבילה רק בפשוטו דריח הכחושה של האיסור בעצמו שהולך ע"י ריח השמינה אוסר להשמינה, אמנם הא דברי מהרא"י הנ"ל אינן מוכרחין רק לשי' התוס' חולין (צ"ז ב') והראשונים דקיימי בשיטתם דס"ל להאי כללא דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך, אבל לשי' הר"ן בסוגיא דטפת חלב דפליג על האי כללא וסובר דהנאסר אוסר אף במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך אין הכרח לדברי מהרא"י דריח השמינה מוליך עמו גם ריח הכחושה רק בפשיטות דכחושה אין לה ריח כלל ואינו הולך כלל אף ע"י ריח השמינה רק דריח השמינה בעצמה שנאסרת חוזרת ואוסרת וא"כ שפיר תליא הא דרב בהא דחתיכה עצמה נעשית נבילה דאל"כ, אין כאן מה לאסור כיון דליכא רק ריח השחוטה דהתירא, ושוב קאמר הרי"ף ואמרינן עלה [היינו על הא דקאמר רב חתיכה עצמה נעשית נבילה] מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' [דחתיכה נעשית נבילה כביאורו ושיטתו שנתבאר באות הקודם] כר"י דאמר מין במינו לא בטל [אבל לרבנן דמין במינו בטל לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה] וא"כ אנן קי"ל כרבנן דמין במינו בטל א"כ לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וממילא אינו יכול לאסור ריח ההיתר, וא"כ לפ"ז מעולם לא אמר, הרי"ף דריחא אינו אלא משהו, ואין התחלה לקו' הראשונים, וגם להדקדוק שדקדקתי דאמאי לא הביא ממאי דקאמר רב להדיא דמין במינו לא בטל דאין שום התחלה לזה כמובן, ואשה"ט. אמנם אף דהדברים נכונים ותחלת דברי הרי"ף מדוקדקים עכ"ז אינם עולים ברווחא בסיום דברי הרי"ף במה שסיים וז"ל ורבנן פליגי עלי' דר"י וקי"ל דכל איסורין שבתורה בס' ואפילו נתערב גופו של איסור בדבר של היתר וכ"ש מריחא בעלמא דלא אסרינן לי' עכ"ל, דלפי ביאורינו הנ"ל א"כ מ"ש וקי"ל דכל איסורין שבתורה בס' היינו נגד האיסור גופי' דההיתר אינו אוסר וכל דאיכא ס' נגד האיסור מותר, דאל"כ דבריו קצרין ביותר דהו"ל לסיים דכיון דקי"ל כרבנן לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה וע"כ דנכלל בזה דקאמר כי איסורין שבתורה בס' וכמ"ש דכוונתו דהלכה כרבה בב"ח דפליג אהא דרב, ומ"ש אפילו נתערב גופו של איסור בדבר של היתר היינו דאפילו בכה"ג ההיתר אינו אוסר רק האיסור בעצמו ובאיכא ס' נגד האיסור מותר, א"כ מאי האי דסיים וכ"ש מריחא בעלמא דלא אסרינן לי' דהא ה"נ כשריח השחוטה נכנס להנבילה אין לך נתערב גופו של איסור בריח השחוטה גדול מזה דבהריח נתערב כל הנבלה רק אח"כ כשיוצא מהנבילה וחוזר להשחוטה אמרי' דאינו יכול לאסור משום דלא אמרינן נעשית נבילה כשנכנס להנבילה ונתערב בה א"כ איך דן אותה במכ"ש כיון דהכא נמי נתערב הריח כשנכנס להנבילה בגופו של איסור ואי דכוונתו מגוף