אור גדול שטז
Or Gadol 316 · אור גדול · free full Hebrew text
Open in the reader →קדמני בזה הגאון מהרי"מ פאדווא זצ"ל מבריסק בספרו מקור מים חיים (סי' צ"ט) לבאר כן קו התמים דעים הנ"ל והשיג על המנח"י והפמ"ג הנ"ל, אמנם תמיהני עליו דלמה לא. הוסיף לבאר לפ"ז תי' התמים דעים דאין לו ביאור לפי הנ"ל דכתב לפי שהוא בעינא ולא נימוח דהא בכל הני דוכתי הנ"ל ס"ל להראב"ד אף בחתיכה שלא נימוחה לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה לרבנן דמין במינו בטל. והנראה, לבאר בכוונתו דתי' דלאו דוקא לר"י דס"ל מין במינו במשהו אמרינן חתיכה נעשית נבילה דכל הטעם דלרבנן לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה הוא משום דלרבנן לא בעינן רק ביטול הטעם ואף במינו משום שכנגדו באינו מינו יהיב טעמא, ולכך לא אמרינן חנ"נ משום דכיון דאין באיסור בכדי ליתן טעם בטל משא"כ לר"י דבמין במינו לא אזלינן בתר טעמא ואוסר במשהו וכיון דלא תלי בטעמא אמרינן בי' נמי נעשית נבילה ויעוי' כו"פ (סי'. צ"ב ס"ק ה'), ולזה הוסיף הראב"ד דלאו דוקא היכא דאוסר במשהו רק כל היכא דאוסר ביותר מכדי נתינת טעם שוב אמרינן בי' חתיכה נעשית נבילה כיון דלא אזלינן בי' בתר טעמא להכי נמי בתרומה במינו דבעי ק"א דהוא יותר מכדי נתינת טעם שוב הוי כמו לר"י דמין במינו לא בטל דאמרינן בי' חתיכה נעשית נבילה וה"נ לרבנן בתרומה דאוסר מין במינו ביותר מכדי נתינת טעם, וזהו שדקדק שם וכן לערלה וכלאי הכרם דנקט הנהו דוקא משום דגם בהו במינן במאתים ביותר מכדי נתינת טעם לכך הדין בהו לומר חתיכה נעשית נבילה כמו לר"י דסובר מין במינו לא בטל משא"כ בכל האיסורים דבמינם בס' שיעור נתינת טעם בשכנגדו באינו מינו, ומה שחילק שם הראב"ד בין בעינא בין נימוחו הוא משום דקשי' לי' דכיון דלר"י דמין במינו לא בטל אמרינן חתיכה נעשית נבילה ואפילו איכא נמי אינו מינו בעינן לענין להתיר את מינו מטעם סלק שיהא באינו מינו שיעור לבטל כל מה שנעשית נבילה וכנ"ל כמבואר מתי' רבא חולין (ק' ב') וכמבואר לעיל בישוב קו' האשכול בזה, א"כ קשי' בע"ז (ע"ג ב') ביין נסך שנפל ליין ושוב נפל שם מים דלמאן דלא בעי תחלה אמרינן רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו וביי"נ הא קי"ל דמין במינו לא בטל א"כ אמאי לא נימא חתיכה נעשית נבילה דניבעי במים שיעור לבטל כל היין וע"כ הוכרח לחלק בין לח ליבש דבלח בלח לא אמרינן נעשית נבילה אף היכא דבמינו במשהו, ויעוי' בהגהות אשר"י בפ"ה דעכו"ם (סי' כ"ח) המתחלת רשב"ם כ' וכן הלכה בכל איסורין בכל מין ומינו ודבר אחר המעורבין זה בזה כגון בדבר לח שאין האיסור בעין סלק את מינו כו' הא דדקדק בדבר לח יעויין בפמ"ג יו"ד (סי' צ"ח במשבצות ס"ק ה') שנתקשה בדבריו ורצה להוליד מזה דין חדש, ובמח"כ שגה בזה דכוונתו פשוטה דהיינו לאפוקי אם נבלע בחתיכה דהוא בעינא דבכה"ג לא מהני אם נתוסף היתר לבטל או משום חתיכה נעשית נבילה או משום אפשר לסוחטו אסור והוא ממש כחילוק הראב"ד הנ"ל בתמים דעים, וכך חילק הרשב"א בתוהביה"א בדיני התערובות (בית ד' שער א' והוא בדפוס ברלין צ"ז ב') יעו"ש, ובמקור מים חיים (סי' צ"ט) הנ"ל כתב על זה דהראב"ד הי' לו ב' שיטות ותמיהני דמי הכריחו לזה דהא עיניו שפיר חזו בתמים דעים הנ"ל דאף דס"ל שם כהאי שי' דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה רק לר"י דמין במינו לא בטל ואפ"ה חילק ג"כ בין לח ליבש דתרווייהו איתנייהו דאף בדבר דאוסר במינו במשהו אפ"ה בלח לא אמרינן נעשית נבילה וכנ"ל [ואפשר דהבין בתי' התמים דעים דבאמת חזר מזו השי' מכח האי ירו' דבחתיכה בכ"ע אמרינן דנעשית נבילה אף לרבנן דאינו אוסר במשהו, ותפס השי' האחרת לחלק בין לח לחתיכה וכבר נתבאר דאינו כן.] אמנם לקושטא דמלתא נראה לי דהרשב"א בתוהביה"א שם כיון להראב"ד בעל האשכול דכל דבריו שם בשם הראב"ד איתא באשכול (פ' גיה"נ עמוד 96) יעו"ש, נמצא העולה מדברינו דהתמים דעים שם סובר ג"כ דלא אמרינן נעשית נבילה רק במינו למ"ד מין במינו לא בטל, ואפ"ה בתרומה אמרינן דנעשית נבילה משום דכיון דבעי ק"א יותר מכדי נתינת טעם אמרינן ג"כ דנעשית נבילה, ואפילו היכא דאוסר במשהו דאמרינן דנעשית נבילה דוקא בחתיכה ולא בנימוחה ובלח, ולפ"ז מ"ש שם התמים דעים ואם העדשים הללו שקבלו טעם התרומה נימוחו ונתערבו במין אחר נראה דהאי וי"ו של ונתערבו הוא וי"ו המחלקת במקום או דבין בנימוחו בין במין אחר שלא במינו בתרווייהו לא אמרינן דנעשית נבילה, [ויעוי' מהרי"ק (סי' קנ"ב) שנראה דהשואל שם שאב את אשר כתב למהרי"ק מת' תמים דעים הנ"ל דהשואל כתב הלשון בעינו וכהווייתו כמו שהוא בת' תמים דעים הנ"ל כמבואר להמעיין, וגם על המהרי"ק שם יש לתמוה שנראה שנעלם ממנו במח"כ דברי הר"ן (דס"פ כל הבשר) דהקשה ג"כ מהירו',] ומ"ש התמים דעים שם מתחלה דגם לרבנן דמין במינו בטל מ"מ בעינן בחתיכות לבטל הרוטב היוצא ממנה משום דאפשר לסוחטו אסור דאלמא דאף דמין במינו בטל מ"מ אמרינן חתיכה נעשית נבילה צ"ל דלא כתב זה אלא לרווחא דמלתא אף למאי דס"ד דרב אחא מדיפתי חולין (ק"ט א') אבל למסקנא דוקא לר"י דס"ל מין במינו לא בטל אמרינן חתיכה נעשית נבילה. הארכתי בזה בכדי לבאר דברי התמים דעים שצריך ביאור ולא הבאתי לשונו ליראת האריכות, ולהמעיין יבואר דבריו עפ"י מ"ש. עכ"פ איך שיהי' בביאורו עלה לנו מתוך דברינו יישוב נכון לקו' הר"ן והאשכול הנ"ל על שי' הרי"ף מהירו' הנ"ל דבתרומה הואיל ובעי ק"א דהוא יותר מכדי נתינת טעם שייך בי' חתיכה נעשית נבילה אמנם כל זה לא יצדק רק לשי' הפוסקים דבתרומה דוקא במינו בעי ק"א אבל לא שלא במינו אף היכא דליכא כהן שיטעום אבל לשי' הרמב"ם וסייעתו דגם באינו מינו היכא דליכא כהן שיטעום בעינן ק"א דשיעור נתינת טעם בתרומה שיעורו בק"א כמו דשיעורו בכל האיסורין שיעור נתינת טעם בס' א"כ נסתר תי' הנ"ל ויעוי' בקונטרס ביטול תרומה שהארכתי דשי' הרמב"ם נראית מחוורת בש"ס יעו"ש שהארכתי בזה. עוד הקשה הלח"מ (פ"ט ממאכלות אסורות ה"ח) על הראב"ד שם בהשגות דהוא כשי' הרי"ף הנ"ל מגמ' דחולי (דף ק"ט) דפריך רב. אחא לרבינא על הא דמוקי פלוגתא דר"י ורבנן באפשר לסוחטו דר"י סבר אפשר לסוחטו אסור וחתיכה נעשית נבילה ורבנן סברי אפשר לסוחטו מותר ולא אמרינן חתיכה נעשית נבילה וכ"ע ס"ל מין במינו לא בטל, ומקשה על זה דלמא אפשר לסוחטו לכ"ע אסור דהיינו ג"כ חתיכה נעשית נבילה ופליגי במין במינו אי בטל אי לא, אלמא דר"ל לרבנן חתיכה נעשית נבילה אף אי ס"ל מין במינו בטל, ואף דרבינו דחי לי' מ"מ הא לא דחי רק מלישנא דר' אבל בגוף הסברא לא דחי לי' דאף למ"ד מין במינו בטל מ"מ אפשר דחתיכה נעשית נבילה, [ויעוי' בכו"פ (סי' צ"ב ס"ק ה') דתי' זה בתי' נכון מאוד יעו"ש]. זהו מה שעמעמו בזה על שי' הרי"ף, וכל זה מפני שלא מצאו שום מקור ושום מקום לתלות בו שי' הרי"ף רק ממה דלא מצינו חתיכה עצמה נעשית נבילה רק היכא דמסיים בה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה כמ"ש הר"ן והאשכול הנ"ל והוא באמת סמך קלוש מאוד, וגם הרמב"ן במלחמות (ס"פ גיה"נ) כתב כן בשם אחרים ובשם הראב"ד ליישב כן שי' הרי"ף וסיים ג"כ ואינם דברים מחוורין, אמנם לפע"ד הרי"ף בעצמו בסוגיא דריחא הראה מקור מקומו טהור לשיטתו הנ"ל וממילא יתיישבו כל הקושיות הנ"ל. ח) דהנה הרי"ף בסוגיא דריחא הביא כל לשון הגמ' דחולין (ק' א') דאוקים רב אמורא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן ואמרינן מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דאמר מין במינו לא בטל והשמיט הני תיבות מפני שהן מינה וכיון שהביא כל לשון הגמ' אות באות למה השמיט הני ג' תיבות הנ"ל ובודאי לא לחנם הוא ושלא במתכוין, ע"כ נראה מזה ברור בעליל כי לא הי' בגירסתו הני ג'