אור גדול שטו

בכאן שחתיכה עצמה נעשית נבילה להצריכה שיעור כיוצא בה לדברי חכמים שמין במינו בטל. ויש אומרים כדי להעמיד דבריו דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא למ"ד מין במינו לא בטל שכך הדין שכל חתיכה שקבלה טעם מן האיסור מינה מוציאה מכלל איסורה אדרבא היא אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה אבל לדידן דקי"ל דמין במינו בטל אין ענין לחתיכה נעשית נבילה, ואפשר שהם נתלים בזה, מפני שלא מצינו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא דמסיים בה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ואין זה דרך מחוור וירו' דתרומות הוי תיובתי' עכ"ל וכדברי הר"ן ממש כתוב בס' האשכול (פ' גיה"נ והל' תערובת עמוד 96) יעו"ש, והאשכול הוסיף להקשות מחולין (דף ק') דתי' רבא אפילו לא קדם וסלקו הוי מין ומינו ודבר אחר ואמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו אבל כיון שקבלה החתיכה תחלה טעם אמרינן חתיכה נעשית נבילה וצריך ברוטב לבטל שתיהן, ואי אמרת בשאינו מינו לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה מאי איכפת לן בחתיכה שני' שנאסרה סוף סוף לגבי רוטב שהוא אינו מינו לא צריך ס' אלא כנגד חתיכת הנבילה דחתיכה שני' לא נעשית נבילה לגבי רוטב אלא ודאי אף בשאינו מינו אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה עכ"ל, וקו' זו נראה ליישב דאף דלגבי אינו מינו לא אמרינן נעשית נבילה וסגי בביטול הנבילה לחוד מ"מ לגבי מינו דנימא סלק ונתבטל באינו מינו שיהא גם מינו מותר בזה בעינן דוקא שיהא באינו מינו לבטל טעם שתיהן דלגבי מינו אמרינן דנעשית נבילה ולא נתבטלה עדיין באינו מינו שלא יאסור עוד את מינו רק באיכא באינו מינו שיעור ביטול שתיהן אף דלגבי אינו מינו עצמו מותר באיכא שיעור ביטול נבילה לחוד מ"מ לגבי מינו דנימא סלק ונתבטל לא אמרינן הכי עד דאיכא שיעור ביטול אף אי נעשית נבילה משום דלגבי מינו הא אמרי' דנעשית נבילה הלכך שלא יאסור עוד למינו מטעם סלק נמי בעינן שיהא באי"מ שיעור ביטול אף אי נעשית נבילה אבל אי ליכא באינו מינו שיעור לבטל חתיכת ההיתר שקבלה טעם רק חתיכת הנבילה עצמה הוי אינו מינו שהוא הרוטב מותר משום דלגבי דידה שהוא אינו מינו לא אמרי' חתיכה נעשית נבילה וסגי בביטול נגד הנבילה לחוד, אבל שאר חתיכות ההיתר נאסרות מטעם מין במינו במשהו דלגבי דידהו אמרינן דלא נתבטלה באינו מינו עדיין משום דלגבי דידהו אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה נמצא חשבינן לגבי דידהו דליכא באינו מינו שיעור ביטול ולכ"ע לא אמרינן סלק בכה"ג אף לרבא דהא אביי לא ס"ל סלק כלל לפמ"ש הרשב"א והריטב"א כנ"ל (אות ב') וא"כ י"ל דאף לרבא דס"ל סלק עכ"פ בעינן לענין מינו דנימא סלק שיהא שיעור ביטול באינו מינו אף אי נעשית נבילה אבל בלא"ה אף דהאינו מינו בפני עצמו מותר מ"מ לענין מינו דאמרי' לגבייהו נעשית נבילה לא מהני הא דסלק כיון דלגבי דידהו אמרי' דליכא שיעור ביטול באינו מינו עדיין. עוד אפשר להרכיב מ"ש הר"ן בסוגיא דטפת חלב שם מקודם דבנאסר ממינו נמי אמרינן דנעשית נבילה ובחד מינייהו סגי או דהחתיכה קבלה טעם ממינו דבזה אף לגבי אינו מינו אמרינן דנעשית נבילה כיון דהחתיכה נאסרה ממינה דאף באלף לא בטל אמרינן דנעשית נבילה דאף כשנפלה לאינו מינו בעינן שיעור ביטול כולה כיון דנעשית נבילה, וזהו האי (דדף ק') דרבא הנ"ל דבעינן ברוטב שיעור ביטול שתיהן משום דמתחלה נאסרה ממינה, וכן לענין לאסור את מינו אף בחתיכה שנאסרה מאינו מינו מ"מ לענין לאסור את מינה אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וזהו האי דטפת חלב חולין (ק"ח ב') בחתיכת בשר שקבלה טעם חלב דנעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן לר"י דאמר מין במינו לא בטל דאף דנאסרה מאינו מינו מ"מ לענין לאסור את מינו אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, דבחד מינייהו סגי לומר דנעשית נבילה או בנאסרה ממינה אף לאסור לאינו מינו, או לאסור למינו אף בנאסרה מאינו מינו, וכל זה למ"ד מין במינו לא בטל אבל לדידן דמין במינו בטל א"כ לעולם לא אמרינן דנעשית נבילה דאין שום חילוק לדידן בין מינו לאינו מינו אבל מירו' שהביא הר"ן והאשכול קשיא דז"ל הירו' (פ"ב דערלה ה"ג) גריסי תרומה שנפלו לעדשים חולין ויש בהם בנותן טעם ריבה עליהם עדשים מותר עד כמה ירבה פלוגתא דרבי ור' ישמעאל בר' יוסי על דעתי' דרבי דו אמר עד שירבה על כולהון על דעתי' דר' ישמעאל דו אמר עד שירבה על הנופלין, ויעויין בתמים דעים בת' הראב"ד שם (בסי' ז') שכתב לבאר הירו' הלז וז"ל האי סברא דרבי כמ"ד חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת לפי כולה ולא לפי האיסור שבה בלבד ורבי לטעמי' דאמר אפשר לסוחטו אסור ואין ההיתר נפרד מן האיסור ונחשב כולו איסור והרי הוא כמחמץ ומתבל שאמר מין במינו להחמיר וצריך שירבה עליהן עד כדי להעלותן בא' וק' ושלא יהא בהם בנותן טעם, ובהא לא סבר לה כר"י דמין במינו בטל לדעת רבי, ור' ישמעאל בר' יוסי נמי אפשר לסוחטו אסור ס"ל ומש"ה ההיתר שלהן אינו מסייע אל הריבוי הנוסף עליהן א"נ אפשר לסוחטו מותר מיהו כיון שקבלו העדשים טעם התרומה אינם עוזרים עוד לא לאיסור ולא להיתר, עכ"ל, הבאתי כל לשון התמים דעים משום שראיתי להכו"פ (סי' צ"ב ס"ק ט') שכתב בפשיטות דלק"מ דרבי בירו' סובר אפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה לא נעשית נבילה רק דגוף העדשים נשארין באיסור ומש"ה צריך שירבה על כולהון לבטלן חד בתרי יעו"ש, והנך רואה בדברי התמים דעים הנ"ל כמה נדחק הראב"ד בטעמא דר' ישמעאל בר' יוסי ולא פי' בפשוט עד שירבה על הנופלין היינו בצירוף העדשים הראשונים, וע"כ משום דמשמע לי' לישנא דר"י בר"י עד שירבה על הנופלין היינו דבזה לחוד יהא כדי לבטל שלא בצירוף הראשונים, ולכך הוכרח לדחוק הרבה למצוא טעם לזה, וכיון שכן ממילא ע"כ לרבי בעינן שיעור ביטול לבטל כדין אם הי' העדשים ג"כ תרומה ולא סגי ברבי' לחוד דהא גם בדר' ישמעאל ע"כ איכא ריבוי' כיון דבעדשים הראשונים לא הי' שיעור ביטול ובאחרונים לבדם איכא שיעור ביטול א"כ איכא ריבוי' בהאחרונים נגד הראשונים וע"כ דרבי מחמיר להצריך שיעור כאילו הכל תרומה משום דסובר חתיכה עצמה נעשית נבילה, ושפיר מקשו מהאי ירו' דהא ע"כ רבי סובר מין במינו בטל וכמ"ש הראב"ד בתמים דעים הנ"ל דמש"ה כשירבה על כולהון מותר, או דנימא דלעולם סובר דמין במינו לא בטל רק דאין הנאסר חמור מן האוסר וכשי' התוס' וראשונים חולין (ק"ח ב') ולכך העדשים הנאסרים מגריסין אין דינם כעדשים אסורין רק כגריסין אסורים ומש"ה שפיר בטילי בעדשים שריבה עליהן, עכ"פ איך שיהי' מוכח מהירו' דאף דנאסר מאינו מינו וגם אוסר את אינו מינו או דגם מין במינו בטל אפ"ה אמרינן חתיכה נעשית נבילה. [אמנם טעם הראב"ד בתמים דעים לר' ישמעאל בר' יוסי נראה דלאו כ"ע מודים בה דיעוי' בש"ע יו"ד (סי' צ"ט סעי' ג' ובסי' ק"ו סעי' א') דהחתיכה שנאסרה מצטרפת לבטל האיסור אף דנשארת באיסור כיון דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה והוא מת' הרשב"א כמבואר בב"י שם, וא"כ לדידי' נראה מוכרח דפליג על הראב"ד בתמים דעים הנ"ל ומפרש באמת האי דר' ישמעאל בר' יוסי בירו' הנ"ל דו אמר עד שירבה על הנופלין היינו בצירוף הראשונים ודלא כהראב"ד וא"כ שוב יש מקום לפרש בירו' כמ"ש הכו"פ (סי' צ"ב ס"ק ט') הנ"ל, ויעוי' בפמ"ג (סי' צ"ט בשפתי דעת ס"ק י"ד).]. והנה בתמים דעים שם ג"כ נתקשה בדברי הירו', ודבריו צריכין ביאור וכבר נתחבטו בדבריו האחרונים המנח"י (כלל פ"ה ס"ק ל"ב) והפמ"ג יו"ד (סי' צ"ט כשפתי דעת ס"ק י"ד) ולדעתי דבריו פשוטין דהנה שי' הראב"ד בהשגות (פ"ט ממאכלות אסורות הל' י') כדעת הרי"ף דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה רק לר"י דס"ל מין במינו לא בטל, וכן הוא בתמים דעים (סי' כ"א) וז"ל ואין לחוש לחתיכה עצמה נעשית נבילה שלא נאמר אלא לדעת ר"י שאוסר מין במינו במשהו וכבר נתקיים דבר זה בידינו מראיות ברורות, עכ"ל, וכן הוא במלחמות (ס"פ גיה"נ) בשם הראב"ד, וא"כ קשי' לי' להראב"ד בתמים דעים שם כקו' הר"ן והאשכול הנ"ל, שוב ראיתי שכבר