אור גדול שיג

מה שאין כן ממה שהביא דמינה לא מוכח וכנ"ל. דז"א דמהא לא אריא ולק"מ מכמה טעמים חדא דיש לומר דהרי"ף ס"ל כשי' רבינו אפרים שהביאו התוס' והראשונים בחולין (דף ק') דס"ל דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה רק בבשר בחלב אבל בשאר איסורים לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה והא דקאמר רב היינו דטעם הנבילה עצמה שנבלעת בחתיכה הראשונה אוסרת לכולן מפני שהן מינה וא"כ שפיר מוכח מהך לישנא דגמ' שהביא הרי"ף דנבילה עצמה עם שחוטה הוי מין במינו, ועוד דאפשר דהרי"ף יסבור כשי' התוס' חולין (ק"ח ב') ד"ה אמאי וכן דעת כמה ראשונים דאין הנאסר חמור מן האוסר וכל שהאוסר הוי אינו מינו עם התערובות דהשתא אף דהנאסר הוא מינו בטל דג"כ שפיר מוכח מלשון הגמ' שהביא הרי"ף דנבילה עצמה עם שחוטה הוי מין במינו דאל"כ גם החתיכה שנאסרה מהנבילה לא הי' מין במינו עם החתיכות משום שאין הנאסר חמור מן האוסר וא"ש, וידוקדק בזה קצת מאי דהוסיף הרי"ף על לשון הגמ' להביא מקור דברי ר"י דאית לי' מין במינו לא בטל האי דקאמר אין דם מבטל דם, ולהנ"ל ידוקדק מאוד דכיון דעיקר כוונת הרי"ף להוכיח מהסוגיא הנ"ל דלרב נבילה עם שחוטה הוי מין במינו, ולכך הוסיף ג"כ על הא דקאמר הגמ' כמאן כר"י להביא המקור האי דקאמר ר"י אין דם מבטל דם משום דמהא דאין דם מבטל דם ג"כ מוכח דלא כרב חסדא וכמ"ש רש"י מנחות (כ"ג ב') ד"ה לעולם וכן הוא בתוס' מנחות (כ"ב ב') וזבחים (דף ע"ג) ד"ה ר"י יעו"ש משום דבדם קדשים שנפל לדם חולין ג"כ אי אפשר להמבטל דהיינו הדם חולין היות כקדשים ואפ"ה קאמר על זה ר"י אין דם מבטל דם משום דהוי מין במינו ולא בטל, וא"כ ממילא ה"נ נבילה בשחוטה הוי מין במינו, וא"כ כוונת הרי"ף להאי ר"י דזבחים (ע"ח א') גם דם קדשים שנתערב בחולין, ונראה עוד דגם מהא דחולין (פ"ז ב') דמיירי שם לענין כיסוי בדם חי' שנתערב בדם בהמה מוכח נמי דלא כרב חסדא דשם ג"כ אי אפשר להמבטל דהיינו דם בהמה להעשות כדם חי' להתחייב בכיסוי ואפ"ה קאמר ר"י אין דם מבטל דם משום דמין במינו לא בטל, וא"כ ממילא ה"נ נבילה בשחוטה הוי מין במינו, וא"כ א"ש כוונת הרי"ף לכ"מ דקאמר ר"י אין דם מבטל דם אף למתני' דחולין הנ"ל דמכ"ז מוכח דלא כרב חסדא רק דנבילה ושחוטה הוי מין במינו ה) אמנם באמת אין צורך לכל זה ומעיקרא לק"מ דשפיר סגי בהך לישנא דגמ' שהביא הרי"ף להוכיח מינה דה"נ הוי מין במינו בהא דבשר שחוטה שצלאן עם בשר נבילה, דאפילו נימא כנ"ל דנבילה עצמה עם שחוטה הוי מין בשאינו מינו כרב חסדא רק חתיכת ההיתר שקבלה טעם מהנבילה ונאסרה הוי מין במינו עם שאר חתיכות ההיתר, עכ"ז גם בהא דרב דקאמר בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש דאסור משום דמפטמי אהדדי והיינו דאזיל השחוטה ומפטם להנבילה והדר הנבילה ומפטם להשחוטה וא"כ מתחלה כשנכנס ריח השחוטה בהנבילה נאסר ריח השחוטה מהנבילה ונעשה ריח השחוטה נבילה כמו בהא דרב בחתיכת ההיתר שקבלה טעם מהנבילה דנעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות וה"נ ריח השחוטה שנכנס להנבילה נעשה נבילה וחוזרת ואוסרת אח"כ כשנכנס להשחוטה מטעם מין במינו לא בטל, והוי ממש כמו התם, ושפיר סגי בהך לישנא דגמ' שהביא הרי"ף למיהב טעמא להא דרב דפסחים מטעם מין במינו לא בטל אף אם נימא דנבילה עם שחוטה לא הוי מין במינו רק חתיכת ההיתר שקבלה טעם מהנבילה הוי מין במינו עם שאר חתיכות ההיתר עכ"ז הוי שפיר גם בהא דרב מין במינו וכנ"ל. והשתא דאתינן להכי שוב יש ליישב עיקר הקו' אהא דלא הביא הרי"ף ממימרות המפורשות דרב דקאמר מין במינו לא בטל ברווחא יותר בלא הא דרב חסדא דנבילה ושחוטה הנ"ל, דלפי כל הנ"ל עדיין אינו מיושב כל הצורך דהנה שם חתיכה נעשית נבילה הוא שם מושאל לכל האיסורין דאף בבשר בחלב איתא בחולין (ק"ח א' וב') הך לישנא דחתיכה נעשית נבילה, א"כ מהך לישנא שהביא הרי"ף עדיין איננו מבואר דקאי על נבילה ממש דשפיר יש לפרש זה הלשון על בשר בחלב וכיוצא, וא"כ אם עיקר כוונת הרי"ף להוכיח דנבילה ושחוטה הוי מין במינו או דהחתיכה שקבלה טעם מהנבילה הוי מין במינו עם שאר חתיכות עדיין העיקר חסר מן הספר והי' לו להביא תחלת הסוגיא הך דדרש רבה בב"ח חתיכת נבילה ודג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות ואוקים רב אמורא עלי' ודרש כו' בכדי שנדע דקאי על נבילה חמש ומוכח דנבילה עם שחוטה הוי מין במינו או לפחות (החתיכה שקבלה טעם מהנבילה הוי מין במינו עם שאר החתיכות, אבל הרי"ף שהשמיט הך דרבה בב"ח ולא הביא רק לישנא דרב איננו מוכח כלל מהלשון דקאי על נבילה דשפיר שייך זה הלשון על בשר בחלב כיוצא וכדאיתא בחולין (דף ק"ח), ועיקר הראי' חסר מן הספר בלישנא דהרי"ף, ואף שיש לי ליישב אין להאריך עוד משום דנראה ליישב ברווחא יותר בהקדים מ"ש הר"ן חולין (ס"פ גיה"נ) ליישב הא דהוצרך רב להא דחתיכה עצמה נעשית נבילה הלא גם בלא זה טעם האיסור גופי' שנבלע בחתיכה חוזר ואוסר גם שאר החתיכות ותי' הר"ן דאף דאר"י מין במינו לא בטל עכ"ז לא שמעינן לי' הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו, ומש"ה הוצרך להא דחתיכה עצמה נעשית נבילה דהוי איסור לחוד ושפיר אוסרת משום מין במינו במשהו, וא"כ אשה"ט דהא הכא ריח הנבילה הכחושה לחוד אינו יכול לאסור בעצמו דכחושה אין לה ריח רק ע"י ריח השחוטה השמינה שנכנס להנבילה דחוזר ונכנס להשחוטה ומוליך עמו גם ריח הכחושה וכמ"ש הש"ך (ריש סי' ק"ח) בשם מהרא"י בהגהת שע"ד והובא גם בט"ז (סי' ק"ה ס"ק י') וא"כ לא שייך מין במינו לא בטל כל שטעם אחר של היתר מעורב בו וכנ"ל, לכך הוצרך הרי"ף להביא דגם בכה"ג אמרינן מין במינו לא בטל משום דאמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה והוי כולו איסור ואמרינן שפיר מין במינו לא בטל וכדקאמר בהא דרב, וה"נ בהא דריחא דגם ריח השחוטה נעשית נבילה כשנכנס להנבילה והוי כולו איסור ומש"ה אוסר כשחוזר ונכנס מהנבילה להשחוטה מטעם מין במינו במשהו, וא"כ אשה"ט דלא הי' יכול להביא ממימרות המפורשות הנ"ל דאמר רב להדיא דמין במינו לא בטל משום דלא שמעינן לי' הכי בהיתר מעורב בו וכנ"ל ולכך הביא מהא דחולין דהוא ממש כהאי דריחא דגם בכה"ג אמרינן מין במינו לא בטל מטעם חתיכה נעשית נבילה וכנ"ל ואשה"ט, ואי"ה עפ"י מה שיבואר להלן יבואר עוד פנים ליישב הא דלא הביא ממימרות המפורשות הנ"ל, (משום דמיירי אף בגדי וטלה דהוי אינו מינו רק משום חתיכה נעשית נבילה נעשה מין במינו יעוי' להלן (בסוף אות י"ב).]. ו) והנה כל הנ"ל כתבתי לפלפל וללמד זכות לפי הבנת הראשונים בכוונת הרי"ף דהבינו דכוונת הרי"ף דריחא אינו אלא משהו ורב לטעמי' דמין במינו במשהו, אמנם הדרך ששיירתי לעצמי דלפע"ד בעזהשי"ת מקום הניחו לי הראשונים להתגדר בו דלא זו הדרך ולא זו העיר בכוונת הרי"ף וממילא לא יהא שום התחלה לכל הקושיות הנ"ל וגם להדקדוק העצום שדקדקתי בעצמי הנ"ל לא יהא שום התחלה כלל ואפס כאשר יבואר בס"ד. ומקודם נדקדק עוד בלשון הרי"ף שכתב וז"ל ועוד דכד דייקת למימרי' דרב כו' דמשמעות דבריו דמדייק זה ממימרי' דרב גופי' לאחר הדיוק בדבריו, ואיננו מובן כלל דהא סברתו דריחא אינו אלא משהו אינו אלא סברת הכרס מבחוץ בלא שום הוכחה וליכא שום דיוק על זה ממימרי' דרב ומה יועיל לזה אם נדייק במימרי' דרב, ואף דלפמ"ש (באות הקודם) האי דהוצרך הרי"ף לחנ"נ הוא משום דריח הנבילה בלחוד אינו יכול לאסור, והוא מדיוק מימרי' דרב דמיירי בנבילה כחוש ושחוטה שמן, עכ"ז האי דיוקא לא להועיל רק לגרע, דלעיקר חידושי' דרי"ף דרב לטעמי' דמין במינו במשהו בלא הך דיוקא הנ"ל א"ש ברווחא טפי בלא שום הקדמה והנחה עוד רק משום הך דיוקא דמיירי בנבילה כחוש ושחוטה שמן דהאיסור לחוד אינו יכול לאסור בלי תערובות היתר א"כ שוב לא שייך הך דמין במינו לא בטל לכך הוצרך עוד להך הנחה דחתיכה נעשית נבילה וא"כ