אור גדול לא

ברז"ה ורמב"ן ור"ן, וכן באביזרא דרבנן אם נימא דהוי אביזרא, וכל דבריו מגומגמין בזה. (הל' ג') וכל הדברים האלו כו'. הנה מלשון הרמב"ם האלו ראיתי להמקמ"ח (סי' קנ"ז) והקובץ (כאן) שהביאו בשם חידושי הר"ן לסנהדרין שדקדק מכאן דבשעת הגזירה לא מהני הנאת עצמן, דלבתר דכתב התירא דלהנאת עצמן כתב דכל זה שלא בשעת הגזירה, ונראה להכריח ביותר דכל הדברים האלו שלא בשעת הגזירה, האי לישנא דכל פשיטא דאיננו פחות מב' דברים, והיינו צינעא והנאת עצמן אף בפרהסיא דמבוארין מקודם דיעבור, משא"כ אי לא קאי רק על התירא דצינעא לא שייך לישנא דכל, וכן נראה מלשון בין נאנס בתוך עשרה, דלמותר הוא דבתוך עשרה אף שלא בשעת הגזירה אסור, אבל אי קאי אף להנאת עצמן אתי שפיר, והא דהחזיר צינעא שכתב בין נאנס בינו לבין עכו"ם ולא החזיר בדבריו דאף להנאת עצמו, היינו משום דבאמת בין צינעא בין הנאת עצמו נכללו כבר בהא דקאמר וכל הדברים האלו כו' וכנ"ל, דקאי אצינעא ועל הנאת עצמן, רק משום דמקודם מיירי בלהעביר בצינעא ובלהנאת עצמן בפרהסיא, וכתב הכא דכל זה איננו מותר רק שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה לא, וא"כ הי' אפשר למטעי דקאי דוקא אב' התירים הנ"ל, להעביר בצינעא ולהנאת עצמן בפרהסיא, אבל בהנאת עצמן בצינעא גם בשעת הגזירה יעבור, ולכך הוסיף בין נאנס בתוך עשרה אן בינו לבין עכו"ם, והיינו בהנאת עצמן ג"כ אין חילוק בין צינעא לפרהסיא, דזה לא הוי ידעינן ממה שכתב מקודם וכנ"ל, והאי בין בין שכתב הרמב"ם קאי הכל על הנאת עצמו דבלא גזירה יעבור. וכל דבריו מדוקדקין וכנ"ל להוכיח מהשאילתות פ' וארא (שאילתא מ"ב) וז"ל, הלכך ע"ג ג"ע ושפ"ד אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור שאר עבירות בפרהסיא נמי יהרג וא"י להנאתו אפילו בפרהסיא ואפילו ע"ז כגון קאקי ודימוניקי יעבור וא"י בשעת השמד אפילו שאר עבירות ובצינעא יהרג וא"י, עכ"ל. א"כ מבואר מדכתב האי דשעת הגזירה לבתר דכתב דבלהנאתו יעבור, מכלל דבשעת הגזירה אף בלהנאתו יהרג, דאל"כ הו"ל למנקט האי דבשעת הגזירה קודם ולבתר הכי האי דלהנאתו, דאזי הוי קאי האי דלהנאתו אף על שעת הגזירה, משא"כ עתה קאי האי דשעת הגזירה, אף על להנאתו דכתב מקודם, דעכ"ז יהרג וכן נראה מדברי בה"ג (הל' ע"ז) דז"ל, א"ר האי גוי דא"ל לישראל קטול אספסתא בשבת ושדי לסוסאי ואי לא קטילנא לך יעבור ואל יהרג א"ל קטול שדי בנהרא דלאו להנאתו הוא אלא לעבור קמכוין יהרג ואל יעבור שאר עבירות דלאו להנאתו בפרהסיא יהרג ואל יעבור להנאתו אפילו בפרהסיא יעבור ואל יהרג ואפילו ע"ז נמי כגון קאקי ודימוניקי דפלחין לבי נורא בשעת הגזירה אפילו כל עבירות ואפילו בצינעא יהרג ואל יעבור, עכ"ל, ומדבריו נמי יש לדייק כנ"ל, מדכתב האי דשעת הגזירה לבתר התירא דלהנאתו מכלל דבשעת הגזירה לא מהני להנאתו דאל"כ הו"ל למנקט בהיפוך וכנ"ל, וכן דייק הב"ח מדברי הטור (סי' קנ"ז) והט"ז שם (ס"ק ג') וש"ך (ס"ק ז') השיגו עליו, והט"ז דייק מדברי הרמב"ם דבעינן להעביר על דת מדכתב ויגזור גזירה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, וכבר נתבאר דמדברי הרמב"ם מוכח דלא מהני הנאת עצמן, ומ"ש לבטל דתם או מצוה כוונתו בין שיעבור בקום ועשה על עבירה שזהו לבטל דתם או מצוה היינו בשב ואל תעשה לבטל מצוה, וכ"כ להדיא בחידושי הר"ן לסנהדרין דכן הוא דעת הרמב"ם, דבשעת הגזירה לא מהני הנאת עצמן וכנ"ל, וכבר נתבאר דכן נראה ג"כ דעת השאילתות ובה"ג, וכ"ה דעת הראב"ד שהובא בשמ"ק ריש כתובות מחי' הרמב"ן, וכ"ה בחידושי הרשב"א ריש כתובות בשם הראב"ד, וכ"נ מהאשכול הל' ע"ז (עמוד 119) דכתב תחלה האי דשעת השמד דיהרג ואח"כ כתב ודאמרינן שלא בשעת שמד על כל עבירות חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד יעבור ואל יהרג, ה"מ בצינעא אבל בפרהסיא וגוי מכוין להעבירו על דת כשעת שמד דמי כו', מדכתב האי פרטא גבי פרהסיא ולא מקודם בשעת הגזירה משמע דבשעת הגזירה אף להנאת עצמן. וראיתי לבעל העמק שאלה א השאילתות שם (באות ח' ובאות י"א) דבמח"כ שגה בפשטות דברי השאילתות ומזה הוציא דשעת השמד קיל מפרהסיא, וכיון דבפרהסיא להנאת עצמן יעבור כ"ש בשעת השמד, ויסודו מהא דכתב השאילתות בתר מימרא דרבא דאספסתא דמחלק בין להנאתו בין להעבירו כתב ע"ז השאילתות וממאי דכי אמר רבא בפרהסיא קאמר כו', ופי' ע"ז ההעמק שאלה דכוונתו דלמא מימרא דרבא היינו בצינעא ובשעת השמד דקיל מפרהסיא אבל לא בפרהסיא, ומינה הוכיח דשעת הגזירה קיל, ובמח"כ שגה לעייל פילא בקופא דמחטא בכוונת השאילתות, דכוונת השאילתות פשוט דלמא מימרא דרבא בצינעא ובזה הוא החילוק בין הנאת עצמן להעבירו, ומאי דמחלקינן לעיל בין צינעא לפרהסיא היינו בהנאת עצמן דוקא בזה הוא דבצינעא יעבור ובפרהסיא בכל ענין אף להנאת עצמן יהרג, ועל זה הוכיח השאילתות מהא דאסתר דבהנאת עצמן אף בפרהסיא יעבור, וא"כ ע"כ הא דמחלקינן קן צינעא לפרהסיא היינו דוקא בכוונתו להעביר, והא דמחלק רבא הוא דוקא בפרהסיא, והוא פשוט עד שלא ידעתי מקום כלל מה שגרם לההעמק שאלה לדחוק ולפרש בענין אחר. וגדולה מזו ראיתי להרז"ה (ס"פ בן סורר), דהביא ראי' מירושלמי דבצינעא אף להעביר יעבור, ונתקשתי בדבריו דלמה הוצרך לזה להוכיח מהירושלמי אחרי שהוא מבואר להדיא בש"ס דילן דלהנאת עצמן אף בפרהסיא יעבור, וא"כ כל החילוק דבין צינעא לפרהסיא הא הוא דוקא בלהעביר, וכמ"ש בעצמו מקודם, וכיון דהוא מבואר להדיא בש"ס דילן למה הוצרך לסיוע מהירושלמי, וכי יהודא ועוד לקרא, עד שמצאתי להסמ"ק (מצוה ג') דתפס באמת דהחילוק דבין צינעא לפרהסיא הוא דוקא בהנאת עצמן, אבל בלהעביר אף בצינעא יהרג ובפרהסיא אף להנאת עצמן יהרג, וכן הוא במרדכי (פ' ד' מיתות), אף שדבריהם תמוהין וכבר עמדו עליהם גדולים חקרי לב ה"ה המהרי"ק בת' (שורש קע"ד וקל"ז) והב"ח ביו"ד (סי' קנ"ז) והפר"ח כאן, ונדחקו מאוד ולא נתקררה דעתי בדבריהם, עכ"פ חזינן דשיטת ראשונים הוא ומסתמא יש להם ביאור מרווח לשיטתם ואנחנו לא נדע ובוודאי גם הרז"ה ידע משיטת הראשונים הנ"ל, ולזה הוצרך לסיוע מהירושלמי דבצינעא אף להעביר מותר, ולגודל הלחץ זו הדחק בשיטתם, הי' נ"ל ביותר, דרבא דאמר הנאת עצמן שאני, אין הכוונה ליישב הקו' דאסתר על ר' יוחנן, רק למפלג על דינא דר' יוחנן דס"ל דבפרהסיא יהרג משום קה"ש וחה"ש, ועל זה קאמר דליתא דהנאת עצמן שאני וליכא קה"ש וחה"ש, ואין שום חילוק לדידי' בין צינעא לפרהסיא רק בין להעביר להנאת עצמו, והאי מימרא דקטול אספסתא מיירי בין בצינעא בין בפרהסיא דסתמא קאמר, ואנן קי"ל כר' יוחנן וככולהו אמוראי דלעיל מינה דמחלקי בין צינעא לפרהסיא, מיהו בזה דס"ל לרבה דבלהעביר אף בצינעא יהרג הלכתא כוותי', רק בלהנאת עצמן בפרהסיא לית הלכתא כוותי', ואף שהוא דוחק גדול, עכ"ז נ"ל מרווח ביותר מכל מה שראיתי בזה, וביותר מסתייע הפירוש הזה למאי דאיתא בשאילתות שם האי מימרא דאספסתא בשם רבה, וכ"ה בבה"ג הל' פ"ז, א"כ לפ"ז נראה דהאי דקאמר הנאת עצמן שאני הוא ג"כ רבה דהא קאמר הגמ' דאזדא לטעמי', א"כ קשיא איך סידר הגמ' דברי אביי מקמי רבה וע"כ דרבה לא לתרוצי אליבא דר' יוחנן רק לאיפלוגי, על הא דר' יוחנן, אמנם אין להעמיד יסוד על גירסת רבה, דאולי ט"ס בשאילתות ובה"ג וצ"ל רבא, וגם אפשר לעשות סמוכין לפירוש זה ממ"ש לעיל דמר' יוחנן דסובר ע"ז (כ"ז ב') דלחיי שעה לא חיישינן מוכרח דאיננו סובר החילוק דהנאת עצמן דהא מוכרח לתרוצי הברייתא דר' ישמעאל ובן דמא משום פרהסיא אף דהוי להנאת עצמו, וא"כ הכא בסנהדרין דאליבא דר' יוחנן קיימינן ע"כ דרבא לאו לתרוצי אליבא דר' יוחנן קאתי רק למפלג על ר' יוחנן, וא"כ שפיר י"ל דמימרא דקטול אספסתא מיירי כין בצינעא בין בפרהסיא רק אנן קי"ל בהא כרבא דלהעביר אף בצינעא יהרג דליכא מאן דפליג עלי', אבל בפרהסיא קי"ל כר' יוחנן וכולהו אמוראי דיהרג היינו אף בהנאת עצמן, דדעת כמה ראשונים דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי אבל לא כשהם עצמם מחולקים עם הראשונים מהם, וכ"ש אם נגרוס רבה פשיטא