אור גדול ל

ואחר שנתבארו השיטות הנ"ל באורך, כפי מה שעלה במצודתי בעזהי"ת, עתה נבוא על סדר דברי רבינו במה שנוגע לדבריו ודברי המפרשים והמבארים דברי רבינו. יעוי' בכ"מ שם שכתב דרבינו ס"ל כהרמב"ן וכו' ולית לי' דרשא דאל תקרי לבת אלא לבית וכו', וכן כתב הלח"מ (הל' ב') דאנס אשה לבועלה היינו פנוי' דוקא, והדין עמו במה דלא פי' דכוונת הרמב"ם אף אשת איש רק משום דאשה קרקע עולם, דהא קאי לפרש שאר מצות חוץ מג' העבירות, אמנם לפ"ז יהי' מוכרח דרבינו מחלק ג"כ בין קרקע עולם לעבדה מעשה דאל"כ איך יפרנס לר"מ דדריש בפ"ק דמגילה אל תקרי לבת אלא לבית, וכן סוגיא דריש כתובות ולדרוש להו דאונס שרי וע"כ דבקרקע עולם מודה, והא דנקט אנס אשה לבועלה בשאר מצות דע"כ בפנוי' דוקא היינו ע"כ בעשתה מעשה, והדברים דחוקים טובא עד שלא ניתנו לאומרן, דאיך סתם אנס אשה לבועלה דהול"ל אנס אשה להביא עלי', וגם איך לא הזכיר החילוק בג"ע בקרקע עולם דאנס אשה לבועלה בלא מעשה דידה דאף בג"ע תעבור. ע"כ נראה ברור, דהרמב"ם סובר דרבא פליג על אביי בהך חילוק דקרקע עולם, והך סוגיא דריש כתובות היינו משום דס"ל כר"ת דעכו"ם הבא על בת ישראל אף באשת איש לא הוי גילוי עריות, וא"ש הך סוגיא דסנהדרין באסתר אף למאן דדריש אל תקרי לבת אלא לבית, וכן הך אנס אשה לבועלה דכתב הרמב"ם מיירי אף באשת איש דלא הוי ג"ע גבי דידה, ואשה"ט, כן נראה ברור וכבר נתבאר לעיל באורך דנלפע"ד דלא כהכ"מ והלח"מ. ולשיטת הרמב"ם י"ל גירסת הראשונים דגרסי תהרג ואל תעבור, דבגילוי עריות לא מהני קרקע עולם, וגם מיושב לשיטתו קושית תוס' יומא (פ"ב א') ויבמות (נ"ד א וע"ז (נ"ד א') דאיך הוכיח מלנערה לא תעשה דבר דאונסא רחמנא פטרי'. ומ"ש עוד הכ"מ שם בכוונת רש"י גבי אסתר דס"ל דלגילוי עריות לא מהני הנאת עצמו, יעוי' בביאורי הגר"א זצ"ל יו"ד (סי' קנ"ז ס"ק ז') שהוכיח מרש"י ד"ה הני קאקי ודימוניקי דס"ל דאף בג' עבירות מהני הנאת עצמן, ולא הבנתי ראייתו דהא רש"י כתב חוק לע"ז ולא ע"ז וא"כ נראה דאינו אלא לאו דבחוקותיהם לא תלכו אבל לא ע"ז, וגם יעוי' מהרי"ק (שורש קל"ז) מ"ש על דברי רש"י אלו. וראי' ברורה להכ"מ דלרש"י לא מהני הנאת עצמן בג' עבירות הוא מרש"י יומא (פ"ב א'), דהוכיח דהיא איננה מצווה למסור נפשה משום דקרקע עולם היא מאסתר, ולכאורה תמוה דשבק טעמא דרבא דהנאת עצמן ותפס טעמא דאביי, הא הלכה כרבא לגבי אביי, ולטעמא דרבא אין חילוק בין דידי' לדידה רק בין להנאת עצמן בין להעביר דתרווייהו משכחת להו בדידי' ודידה, ואי"ל דס"ל דלא פליגי, הא גופי' תיקשי מנ"ל הא, כיון דכל ראייתו מאסתר ולרבא אין ראי' מאסתר, ע"כ נראה מוכרח דס"ל לרש"י דלמאי דדריש ר"מ אל תקרי לבת אלא לבית ע"כ מוכרחין לתירוץ קרקע עולם אף לרבא, דבג"ע לא מהני הנאת עצמן לכ"ע וא"כ לר"מ דדריש כנ"ל אף רבא מודה לדידי' לתירוץ קרקע עולם ולא פליג על אביי, רק בסנהדרין דפריך מפרהסיא ולא נחית שם לדרשא דאל תקרי לבת ע"כ פריך בפשיטות מפרהסיא ומתרץ אביי גם לזה קרקע עולם, על זה קאמר רבא דלקו' דפרהסיא איצ"ו להא דק"ע די"ל גם משום הנאת עצמן ולא פליג על אביי, דהא תי' אביי מוכרח גם לדידי' למאן דדריש כנ"ל, רק דמוסיף טעם שני על פרהסיא, ואשה"ט דברי רש"י ביומא אליבא דכ"ע, והא דמפרש בסנהדרין הקו' מנבעלה לנכרי ולא מג"ע בפרהסיא דמג"ע לבד ידע מתירוץ קרקע עולם אבל לא על פרהסיא וכמ"ש התוס', משום דרש"י לא ס"ל כהסבר התוס', רק הטעם דקרקע עולם משום דקיל א"כ אם מהני טעמא דקרקע עולם לג' עבירות כ"ש די"ל דמהני לפרהסיא דהא הנאת עצמן דלא מהני בג' עבירות מהני לפרהסיא כ"ש קרקע עולם דמהני לג' עבירות פשיטא די"ל דמהני לפרהסיא, ולא ס"ל הסבר התוס' לחלק ביניהם [וגם לא מ"ש לעיל להסביר בזה] וא"כ המקשן ע"כ דלא ידע כלל מהא דקרקע עולם דאי הוי ידע לא מקשה מידי גם מפרהסיא, דכמו דמהני לג"ע שפיר י"ל דמהני גם לפרהסיא, וכיון דלא ידע כלל מסברת קרקע עולם א"כ מ"ט מקשה מפרהסיא ולא מקשה מג"ע, וע"כ דלא נחית הכא לדרשא דאל תקרי לבת כו', ומוכרחין דברי הכ"מ בשיטת רש"י דלג' עבירות לא מהני הנאת עצמן. וממה שכתבנו מובן ממילא דאין מקום כלל למה שתמה בס' ברכי יוסף יו"ד (סי' קנ"ז) על הכ"מ יעושה"ט, ודברי הכ"מ נכונים מאוד בכוונת רש"י, אף דמסנהדרין איננו מוכרח דאף אם מהני הנאת עצמן גם לג' עבירות מ"מ מדמקשה מפרהסיא מוכרח דלא נחית הכא לדרשא דאל תקרי לבת כו' ועיקר הקושיא מהא דנבעלה לעכו"ם בפרהסיא, אבל מ"מ י"ל דמודה רש"י דאף בג' עבירות מהני הנאת עצמן, מ"מ מדברי רש"י יומא הנ"ל מוכרח כהכ"מ וכנ"ל דלרש"י לא מהני הנאת עצמן בג' עבירות. ומ"ש עוד הכ"מ שם, דהרמב"ם מפרש ערקתא דמסאני דעובר בל"ת, יעוי' בפר"ח דהוכיח מירושלמי דזכוכית צבועה דאפילו על דרבנן, היינו לפי פירושו דיסברו שהוא סתם יין אבל לפי' מפרשי הירושלמי דהי' חק לע"ז לשתות בזכוכית צבועה, לאו ראי' היא, ואף לפי' הפר"ח מנ"ל דהחשד הוא על סתם יינם, דלמא החשד הוא על יין נסך ממש וכיון דהוא פרהסיא שייך קה"ש וחה"ש, כיון דיסברו דעביד איסור דאורייתא, אמנם לפמ"ש להלן דמהא דהביא הרמב"ם בהל' ד' מהא דדניאל לדוגמא על הני דאמרינן יהרג ואל יעבור מכלל דדניאל מדינא מסר עצמו מוכח דאף בדרבנן, וג"ז נכלל במ"ש הרמב"ם הל' ב' אפילו לא נתכוין להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד, דלכאורה אינו מובן דהא כתב תחלה כגון שאנסו לבנות ולבשל בשבת ואנס אשה וכיוצא בזה א"כ כבר נתבאר מצות אחרות א"כ למה כתב אח"כ על מצוה משאר מצות, מהו השאר, הא מיירי בשאר מצות חוץ מג' עבירות, וכן בהל' ג' דכתב תחלה לבטל דתם או מצוה מן המצות, וכל המצות נכללו בזה, וא"כ מה תו שכתב אפילו על אחת משאר מצות, ע"כ נראה דכוונת הרמב"ם דהוא עשה תחלה ספר המצות ומנה כל התרי"ג מצות וגם בספר היד קודם כל הלכה והלכה מנה המצות מתרי"ג, ושם בשורש הראשון נתן כלל הראשון דאין למנות מה שהוא דרבנן וכן הנלמד בי"ג מדות, וזהו כוונת הרמב"ם, דתחלה כתב מצוה מן המצות, היינו אתת מתרי"ג מצות הנימנות במנין, ואח"כ הוסיף אפילו מצוה משאר מצות, היינו שאינן באות במנין, כגון דרבנן או מי"ג מדות שאינן מן המנין. ומ"ש עוד דאף על עשה יהרג כבר כתבתי לעיל דמוכח כן מהל' ד' דחשיב לכל הני לדוגמא להני דאמרינן יהרג ואל יעבור, גם מ"ש מתפילין כבר כתבתי לעיל בזה. במל"מ הל' ב' שהביא דברי הרא"ם, כבר נתבאר לעיל לתמוה על דברי הרא"ם מהרמב"ן דחייבי לאווין לא הוי אביזרא, ואיננו דומה לעלין של ע"ז, כמבואר לעיל באורך, וגם לא להא דהעלה לבו טינא למ"ד אשת איש. ולמ"ד פנוי' הא הטעם שלא יהו בנות ישראל פרוצות וגם הוא דלא כהגהות מל"מ (פי"ו מאי"ב דין ז'), ומה שהביא שם בשם מהרמב"ח והרדב"ז שסתרו הראי' מהא דטינא משום דהחולי מחמת העבירה כבר בארתי, דאין דבר נעלם מעיני הראשונים, והרמב"ן בעצמו במלחמות (ס"פ בן סורר) הרגיש בזה ודחאה דאפ"ה הוי אונס, ומ"ש המגי' כאן, דדברי הב"י אינו סותר להרא"ם משום דבנידון הב"י אין כוונתו לעבור רק לרפואה, דבריו תמוהין, דהא ראיית הר"מ היא מהא דטינא שממנה הוציאו הרמב"ן והר"ן דאף להנאת עצמן לא מהני בהג' עבירות, ואם נימא כחילוק הר"ן פ"ב דפסחים שוב ממילא אף בג"ע גופי' מותר להנאת עצמן, אבל לחלק בין אביזרא לגוף העבירה לענין הנאת עצמן או בין אביזרא לאביזרא לא שמענו, כיון דאביזרא דינו כגוף העבירה לענין צינעא ה"ה לענין הנאת עצמן, וכן מבואר בכל הראשונים