אור גדול שה

דהתוס' בב"מ בשי' רש"י חולין (דף צ"ט) דהתוס' חולין דחו זה בב' ידים יעו"ש, ולא ראה דברי הרשב"א הנ"ל שהביא לשי' התוס' בעצמם שסוברים כרש"י וא"כ א"ש דברי התוס' ב"מ כשי' התוס' שהביא הרשב"א ובפרט דמוכח הכי ג"כ מב' דיבורי התוס' דע"ז ואין לתמוה מתוס' חולין (דף צ"ט) דדחו לפי' רש"י דידוע דכמה בעלי תוס' היו ודברי התוס' דב"מ וב' דיבורי התוס' דע"ז אזלי בשי' רש"י חולין (דף צ"ט) כפי שהבינו התוס' שם בדעתו, או כשי' התוס' שהביא הרשב"א הנ"ל וכולהו בחדא שיטתא אזלי וא"ש. וראיתי עוד שם בפמ"ג שתמה על הלח"מ (פט"ו ממאכ"א הט"ז) דהקשה על דברי הרמב"ם דכתב דכלאי הכרם וערלה במאתים משום דאסור בהנאה. והקשה הלח"מ דאכתי קשי' מבב"ח ותמה הפמ"ג דהא בב"ח הוי אי"מ דגם בכלאי הכרם לא בעינן מאתים ולא ראה דשי' הרמב"ם דגם באי"מ בעי ר' וכנ"ל, אמנם בלא כ"ז לק"מ מבב"ח, דכל חד התירא הוא וכמו שחלקו הראשונים לענין מעמיד, ואין להאריך בזה]. ח) והנה נתבאר לעיל בדברי רש"י חולין (דף צ"ט) הנ"ל ב' שיטות, א', כפי שהבינו התוס' חולין (דף צ"ט) דמין במינו לעולם בעי ק"א בין בבלע בין בממש ובאינו מינו איכא חילוק בין בלע לממש דבממש בעי ק"א ובבלע לא בעי וכפי שי' התוס' שהובא ברשב"א הנ"ל אין שום חילוק בין מינו לאינו מינו רק בין בלע לממש וכנ"ל, ולולא דברי הראשונים הייתי מבאר שי' רש"י באו"א דהנה לשי' הראשונים הנ"ל איננו מובן דמי דחקו לרש"י לחלק גם באינו מינו בין בלע לממש [ואפשר קצת דדחקו לזה סוגיא דע"ז (דף ס"ט) דסבר לשעורי בק"א אמר לא גרע מתרומה והתם הא הוי באינו מינו וע"כ דבממש גם באינו מינו בעי ק"א וא"כ סבר דהוי כממשו כיון דטעמו חזק בשכר וכמ"ש התוס' שם] ע"כ לולא דבריהם הייתי מפרש באו"א, דהנה יעוין (בדף ק"ח ב') בתוס' ד"ה אמאי כתבו בשם רבינו שמואל דלמ"ד מין במינו לא בטיל צריך בכל חתיכת איסור ב' פעמים ס'. ס' ברוטב לבטל טעם החתיכה וס' בחתיכות היתר לבטל טעם הרוטב והתוס' סתרו זה דהנאסר תשיב כהאוסר והר"ן בסוגיא דטפת חלב הסכים לשי' רבינו שמואל וכן כתבו בשם רבינו תם. והנה בחידושי רע"א זצ"ל לב"מ גיטין כתובת בסופו בליקוטים למס' חולין (דף ק"ח) הקשה דלפ"ז תקשי בהא דגריסין שנתבשלו עם עדשים דבאי"ב בנו"ט אף שאי"ב להעלות בק"א מותר ולשי' הר"ש נימא דטעם עדשים נבלע בגריסין ונ"נ והוי עדשים תרומה וכשחוזרים ונפלטים לתוך העדשים הוי מב"מ וניבעי ק"א יעו"ש, והנה רש"י נראה דסובר כשי' ר"ת ור"ש הנ"ל וכמו שנראה קצת מדברי הר"ן בסוגי' דטיפת חלב, אמנם יותר מבואר הוא בס' הפרדס הגדול לרש"י (בסי' רכ"ד) בכבד דבוק לחתיכה שנתבשלה עם חתיכות הרבה דפסק דאם אין בחתיכה הדבוקה ס' נגד הכבד נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דכבד עם בשר הוי אי"מ אמנם החתיכה שנאסרה דהאיסור הוא משום דם אפ"ה כיון דנעשית נבילה הויא מינו עם החתיכות האחרות לאסור במשהו כדין מב"מ יעו"ש [וכ"ה בס' תמים דעים (סי' קנ"ג) בשם ס' האורה לרש"י יעו"ש, ואין להקשות לפ"ז אהאי דפירש"י חולין (קי"ב ב') בדגים ועופות שמלחן וע"ז אסור דפלטי עופות דם ובלעי דגים דר"ש פי' שם כשיטתו דגם העופות אסורין דדגים נ"נ וחוזרין ואוסרין העופות והראשונים חלקו מטעם דאין הנאסר יכול לאסור בלא האוסר אמנם ר"ש לשיטתו דל"ל האי כללא, וא"כ קשי' לרש"י דס"ל ג"כ כשי' הר"ש אמאי העופות מותרים ואינן נאסרים מציר הדגים, לק"מ דשם מרא דשמעתתא הוא שמואל דס"ל אפשר לסוחטו מותר וא"כ ל"ל חנ"נ וכבר הקשו זה האחרונים על שי' הר"ש, גם אפ"ל דבמליחה ל"ל חנ"נ כמ"ש הר"ן], וכ"ה עוד שם (בסי' רמ"ו) דכתב דחלב עם בשר הוי מין בשאינו מינו וחתיכה שנאסרה משלב"מ בנו"ט הולכין אחר האוסר ואחר הנאסר להחמיר כגון בשר שנאסר מתרבא אוסרת חלב במשהו דהולכין אחר האוסר ואוסרת נמי בשר היתר במשהו דהולכין אחר הנאסר דחתיכה נעשית נבילה יעו"ש, וכ"ה להדיא ברש"י חולין (ק"ט א'), א"כ מכל זה מבואר להדיא דשי' רש"י הוא כשי' ר"ת ור"ש הנ"ל, וא"כ קשי' כקו' רע"א זצ"ל הנ"ל, וי"ל דזהו דקשיא לי' לרש"י ולכן כתב לתרץ זה דכי בעינן א' וק' דוקא היכא דאיתא לאיסורא בעיני' כגון חטים בחטים וכו' והיינו דתרתי בעינן מין במינו דוקא ואיתא לאיסורא בעיני' אבל חדא לחוד ל"ב ק"א להכי הגריסין של תרומה אף דהוי איתא לאיסורא בעיני' עכ"ז ל"ב ק"א משום דהוי אי"מ וטעם העדשים שנכנסו בגריסין דנעשו נבילה והוי תרומה אף דהוי מינו עכ"ז הא ליתא לאיסורא בעיני' להכי לא בעינן ק"א, והוא ממש בהיפך מהבנת התוס' בשיטתו דבחד מינייהו בעינן ק"א או במינו או באיתא לאיסורא בעיני', ולהנ"ל תרווייהו בעינן דוקא ומדוקדק מאוד הא דכתב רש"י כגון חטים בחטים דתמוה מאוד להבנת התוס' וכמו שנתבאר (באות הקודם), וגם אשה"ט הא דנצרך לפרש כן בהך סוגיא ומי דחקו לזה ולהנ"ל מיושב היטב: ואין להקשות לפ"ז דא"כ איך מביא רש"י (בדף צ"ח א') מהא דאי"ב בנו"ט דאף באין להעלות בק"א מותר דקאמר לאו בס' דבכל האיסורין אף בדקדקנוה ולא יהיב טעמא צריך ס' דלמא הכא הטעם משום טעם העדשים דנכנס בגריסין דהוי מב"מ דא"א למיקם אטעמא לכך צריך שיעורא משא"כ באיסור לח או שקדם וסלק דל"ש הך סברא אפשר באמת דסגי אף בפחות מס' ואין ראי' מכאן, דבשלמא אי נימא דלא כשי' ר"ש ור"ת א"ש משום דאין הנאסר חמור מן האוסר וכמ"ש החוו"ד (ריש סי' צ"ב), אבל לשי' ר"ש ור"ת קשי', נראה דז"א קו' דהנה בלא"ה קשי' לי לשי' הר"ש ור"ת האי דכילבית באילפס חולין (דף צ"ז) דארי"ו ליטעמי' קפילא ארמאה דמאי מהני הטעימה דאף דאי"ב טעם מ"מ הא הכילבית בלעה מהקדירה ונ"נ דהוי מינו עם הקדירה דא"א למיקם אטעמא וניבעי ס' ורי"ו בעצמו הא סובר אפשר לסוחטו אסור וא"כ חנ"נ וכבר הסכימו כולם דהא דרי"ו לא הי' ס' והסמיכה הי' להקל וכמו שנתבאר (בסי' הקודם) וא"כ קשי' כנ"ל, ודוחק לומר דהאי דכילבית הי' בקדם וסלקו וכמו דאמר (ק"ח ב') דהוא דוחק דהי"ל לפרש, גם קשי' לי דלמאי קאמר ר"ת הדין למ"ד דמין במינו לא בטיל דלית הלכתא כוותי' הו"ל לאשמועינן להלכה לדידן בטעמי' קפילא ואפ"ה לא סגי בלא ס' משום חנ"נ ובעי ס' נגד מינו דא"א למיקם אטעמא, ואף דיש ליישב קצת עי' לעיל (ק' ב') בתוס' שם ובמהרש"א (שם עמוד א') בתוס' ד"ה שאני א"כ אפשר דכוונתם לראי' לפירושם שם עכ"ז ביותר תימא על הר"ן דכתב ג"כ הפלוגתא דר"ת ור"ש עם התוס' וכתב והארכתי בזה אף דלדידן מין במינו בטל משום דנ"מ לדשיל"מ הא בפשוטו נ"מ לדידן לענין ס' בטעמי' קפילא. עוד ראיתי במקור מים חיים להגאון אבד"ק בריסק זצ"ל דהקשה לשי' ר"ש בעצמו בהא דיורה רותחת דליבעי ב' פעמים ס' דב' הפליטות פליטת עצמו ומה שבלע הוא כ"א בב"א כשנייח מרתיחה, [אף די"ל דכיון דנבילה ורוטב הוי ב' מינין אין מצטרפין וסגי בס' דהוי כאיסורין מבטלין זא"ז אף דהם מאיסור א' יעוי' באבני מילואים בסופו בת' (סי' ד') בשם או"ה ופרישה (סי' פ"ז) ועי' בפמ"ג (סי' כ"ב בשפתי דעת ס"ק י') ויעוי' (סי' צ"ב ס"ק ט"ו ובסס"י צ"ח), ובפרט לפי מה שהוכחתי להלן בקונטרס דריחא (אות י') משי' ר"ת דהא דנ"נ אין לו שם הנאסר וכמ"ש רע"א זצ"ל בליקוטים לחולין (דף ק"ח) כסוף ס' רע"א לב"מ גיטין כתובות יעו"ש, (אמנם בתמים דעים להראב"ד תשובה ז' מבואר דיש לו שם האוסר והנאסר מתרומה דין תרומה יש לו להאריך ק"א נגדה יעו"ש, ואפשר דהוא מחלוקת הראשונים מה שנחלק רע"א עם הכו"פ נחלקו בזה ר"ת וראב"ד,), א"כ הוי כאיסורין חלוקין דאין שוין בשמא ובטעמא ג"כ דלכל האחרונים מבטלין זה את זה], ע"כ נראה דגם לר"ש ור"ת לדידן דמין במינו בטל בטעמי' קפילא ולית בה טעם סגי בהכי אף דחנ"נ ובלעה חתיכת איסור ממה שבקדירה ונ"נ והדר פלטה עכ"ז כיון דמה"ת מין במינו ברובא בטל