אור גדול כט

משא"כ היכא דמתכוין להנאת ג"ע חמיר יותר דאיננו נדחה מפני פי"נ אף דליכא כוונה להעביר על דת, כ"נ מוכרח כוונת הר"ן, אמנם הדברים דחוקים, דכיון דאיכא איסורא דג"ע באינו מתכוין כמתכוין, מה"ת להקל יותר באינו מתכוין טפי ממתכוין. ואפשר דבמתכוין הוי כמתכוין לעבור על דת דלא בעינן דוקא כוונתו להעביר להכעיס רק גם ברפואה דמתכוין להנאת ג"ע נקרא ג"כ מתכוין לעבור ולהכי יהרג ואל יתרפא, משא"כ באנס להנאת עצמו דכוונת האנס איננו להעביר וגם כוונת הנאנס איננו לעבור מש"ה נדחה מפני פי"נ. משא"כ היכא דאיכא כוונה לעבור בין באנס בכוונתו להעביר בין ברפואה דכוונתו לעבור איננו נדחה מפני פי"נ. כ"נ הסבר סברת הר"ן. ועפ"י הדברים הנ"ל עלתה בידי בעזהי"ת להבין שיטת היש מפרשים שהביאו התוס' יומא (פ"ב א') ד"ה מה ולתרץ כל קושיות התוס' שתמהו עליהם. דהיש מפרשים תרצו על הא דלא מקשה באסתר ג"ע הוי משום דהם פירשו הא דמקשה ביעל יבמות (ק"ג א') ונזיר (כ"ג ב') והא קא מתהני' מעבירה היינו דמש"ה הי' לה ליהרג ולא לעבור דהא ג"ע איננו נדחה מפני פי"נ, וע"ז מתרץ דטובתן של רשעים רעה אצל צדיקים דשדא בה זוהמא ולא מתהניא וליכא עבירת ג"ע ומש"ה באסתר נמי לא הוי ג"ע משום האי טעמא ולכך לא פריך רק מפרהסיא. והתוס' הקשו על זה ד' קושיות, א'. דבלא הנאה נמי מיחייבא דהא חייבת שלא כדרכה אע"ג דמיקרי עינוי, ב. דאי אפשר שלא תיהנה קצת, ג. דאם נתכוונה להציל עצמה במה משבחה הכתוב והלא לצורך עצמה עשתה, ד'. דפשיטא דלא הי' חפץ להורגה שהרי בורח הי' והי' צריך שתטמינהו, והנראה ליישב כל קושיות התוס'. ומקודם ניישב קושיות ג' וד' הנ"ל, עפ"י מה דהביא המהרי"ק (שורש קס"ז) בשם תוס' רבינו יודא מפריש ביבמות פ' הבע"י והמהרי"ק כתב שכמדומה לו שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז"ל, והא דפרכינן בפ' מצות חליצה גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו' עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא א"א כדי להציל כל ישראל, וכן מצינו באסתר שהמציאה עצמה לאחשורוש בשעה שלא הי' תובעה כדי שיתאוה לה ויהי' כח להתפתות לעשות לה בקשתה עכ"ל, א"כ מבואר, דיעל עשתה כן להצלת ישראל, ויעוי' בנוב"י מה"ת יו"ד סי' קס"א שכתב על שראה בת' בית יעקב באנשים ונשים שהלכו בדרך וקם עליהם ארכי לסטים עם חבורת ליסטים להרוג כולם וקמה אשה אחת מהם יפת תואר והתחילה להשתדל עם ראש הליסטים בדברים עד שנתאוה לה ונבעלה לו וע"י כן הצילה את בעלה עם כל הנפשות ופסק דמצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות, וכתב על זה הנוב"י דאינו תורה דכשם שאין מתרפאין בג' עבירות כך אין מצילין בה נפשות וכו' יעושה"ט ולפי דברי הר"ן (פ"ב דפסחים) הנ"ל אין ראי' מריפוי להצלה, והראני אחד שכבר העיר עליו בת' עטרת חכמים להגאון ר' ברוך פרענקיל באבה"ע (סי' ל') יעו"ש וא"כ לפ"ז קשיא על הא דיעל ואסתר דאיך התירו לעצמן לעבור על ג"ע בשביל הצלת ישראל, והנוב"י שם כתב על הא דאסתר, דהצלת כל ישראל שאני, והוא דחוק טובא, דמנין לנו לחלק בין הצלת נפש אחת לכל ישראל, אמנם כדבריו מבואר בחידושי המאירי לסנהדרין שהובא בשמ"ק ריש כתובות גבי ולדרוש להו דאונס שרי, אמנם כל זה הוכרחו אי אסתר גילוי עריות היתה [וגם לפירושם בהא דקרקע עולם וכמ"ש העטרת חכמים בת' הנ"ל.], אמנם אנן דקיימינן לשיטת היש מפרשים הנ"ל דלא הוי גילוי עריות משום דלא מתהני' בלא"ה לק"מ, (רק לתירוץ אביי ק"ע ולפירושם דאי אפשר להשתמט עדיין תקשי בהא דאסתר דהלכה ברצון אח"כ הא פרהסיא הואי, ויוכרח לפ"ז כהמאירי הנ"ל או כהנוב"י (שם) שכתב עוד דעפ"י רוח הקודש עפ"י הוראת מרדכי ובית דינו עשתה, וביעל בלא"ה לק"מ דהא בצינעא הוות וליכא ג"ע משום דלא מתהני'], וא"כ ממילא מיושבין קושיות התוס' קו' ג' וד' הנ"ל חדא בי חברתה דלא עשתה לצורך עצמה דהא לא היה חפץ להורגה ולו עשתה רק לצורך הצלת ישראל וכנ"ל ולהכי משבחה הכתוב, אמנם כ"ז אי לא היתה עוברת על ג"ע, אבל אם איכא עבירת ג"ע דאסור לעבור בשביל הצלה כמו דאסור להתרפאות בג"ע וכנ"ל, ולהכי פריך והא מתהניא מעבירה וא"כ איכא עבירת ג"ע דאסור לעשות בשביל הצלה ולמה משבחה הכתוב ואשה"ט בפשיטות. עד שאני תמה על התוס' שנתקשו בזה. דמה דעתם בהא דיעל דכיון דעשתה להצלה דינה כמו שהיתה אנוסה, אם לא דסבירא להו דבאמת שלא כדין עשתה כיון שלא היתה אנוסה, רק כיון דכוונתה היתה לטובה לכן משבחה הכתוב, ושוב לא שיך למפרך הא מתהניא מעבירה כיון דסוף סוף עשתה שלא כדין, אבל למהרי"ק בשם תוס' רבינו חדא הנ"ל א"ש בפשיטות וכנ"ל]. וקושיא ב' של התוס', דאי אפשר שלא תיהנה קצת ג"כ מיושב, עפ"י מה שנתבאר בדברי הר"ן פסחים הנ"ל דכיון דאיננה מתכוין הוי לא אפשר ולא מיכוין דשרי, דאף דבעריות לא מהני דמתעסק בחלבים ועריות חייב, ולהכי פריך והא מתהניא מעבירה אף דלא מיכוונה, היינו דוקא היכא דאיכא הנאה מרובה דמש"ה חלוק חלבים ועריות משאר איסורי הנאה, וכמ"ש הר"ן (פ' גיה"נ) הנ"ל, דבשאר איסורי הנאה אף דהוי פסיק רישי' כל שאיננו מיכוין מותר, משא"כ בחלבים ועריות, אבל לתירוץ הגמ' דרעה היא אצל צדיקים וליכא הנאה מרובה משום זוהמא אף דאכתי איכא הנאה מועטת דאי אפשר שלא תהנה פורתא, שוב לא חמיר משאר איסורי הנאה דכל שאינה מיכוונה ליכא איסורא אף בפסיק רישי', ולר' יהודא ל"ק מיעל דאיכא מדרש דפליג וס"ל דלא נגע בה, והובא בילקוט על פסוק ותכסהו בשמיכה, וכן באסתר י"ל דס"ל דלא היתה א"א ודלא כר"מ]. וקושיא א' של התוס', דהא חייבת שלא כדרכה ג"כ מיושב, דגם שלא כדרכה נהנית קצת כדאיתא קידושין (כ"ב ב') דמאן לימא דלאו הנאה אית להו לתרווייהו, ומש"ה חייבת כדקאמר בב"ק (ל"ב א') הנאה לתרווייהו אית להו וכמ"ש התוס' (שם) ד"ה איהו דלענין חטאת ועונשין רחמנא אחשבה להנאה מעשה, משא"כ הכא דהוי לא אפשר ולא מיכוין. [ואפשר באמת דבמתעסק בשלא כדרכה פטורה לפי שאיננה מתכוין וליכא הנאה מרובה ולא עדיפא משאר איסורין וכנ"ל], וגם אידך סברת הגמ' בקידושין (כ"ב שם) דמשכבי אשה הקיש הכתוב כדרכה ושלא כדרכה שייך נמי הכא, דגזירת הכתוב לעשות שלא כדרכה כמו כדרכה, וכל היכא דכדרכה חייב גם שלא כדרכה חייב, אבל מ"מ בכדרכה עיקר הטעם משום הנאה וכדקאמר בב"ק (ל"ב שם), ואשה"ט שיטת היש מפרשים הנ"ל. ויצא לט מזה שיטה חדשה, והיא כשיטת ר"ת בריש כתובות דעכו"ם הבא על בת ישראל לא הוי גילוי עריות, ולא מטעמי', רק דשיטת היש מפרשים דברצון גם עכו"ם הוי גילוי עריות, רק באונס כיון דלא מתהני' ליכא גילוי עריות וכנ"ל, ולהכי אשה"ט דלא פריך באסתר מג"ע רק מפרהסיא, ולפי דבריהם נראה דף באונס בעלמא שלא באונס מיתה, ואף ברצון רק דאיננה מכוונית לעצם הביאה רק בשביל איזה דבר ממון וכדומה, ליכא גילוי עריות בעכו"ם דלא מתהני', ויש לדחות קצת]. ונחזור בקוצר בהא דאסתר ויעל לשיטת ר"ת לא הוי גילוי עריות. ולשיטת היש מפרשים ג"כ לא הוי גילוי עריות מטעם אחר, ולפמ"ש לר' יהודא דס"ל דבר שאין מתכוין אסור נסתר טעם היש מפרשים, [ויעוי' בחמדת שלמה או"ח סי' ל"ח דר' יהודא לשיטתו, ולהנ"ל י"ל בפשוט דד' יהודא לשיטתו דס"ל דבר שאין מתכוין אסור א"כ אסתר ויעל הוי ג"ע ומוכח דהנאת עצמן מהני אף בג"ע וה"ה ברציחה דהוקשו להדדי, ור"ש לשיטתו דס"ל דבר שאין מתכוין מותר שפיר י"ל דאסור להנאת עצמן דאסתר ויעל לא הוי ג"ע וכנ"ל, כן י"ל ע"ד פלפול לפמ"ש החמדת שלמה שם], ולשיטת הפוסקים דהוי גילוי עריות, או דטעמא דהנאת עצמן מהני בגילוי עריות וכשיטת הרז"ה, או דטעמא דקרקע עולם הוא כרש"י דלא עבדא מעשה ויספיק גם ליעל, כמ"ש העטרת חכמים, ולשיטת הסוברים דקרקע עולם הוא דאי אפשר, להשתמט אף אם תמסור עצמה ע"כ בהא דיעל ואסתר שהלכה אח"כ ברצונה הוא דהצלת כלל ישראל שאני, כמ"ש השמ"ק ריש כתובות בשם המאירי סנהדרין, ומעתה הדין של הבית יעקב הנ"ל הלוי בהני שיטות הנ"ל. ולשיטת היש מפרשים יש חילוק בין עכו"ם לישראל, ואין להאריך עוד.