אור גדול רצט

מוסיף טעם לפגם אף דהמאכל פגום משום מילי אחרנייתא אסור היינו בפגם מועט כעין שכתב הבדק הבית (שם ק"ט ב') בחומץ לגריסין צוננין והרתיחן דאסור מטעם השביח ולבסוף פוגם דמיירי בפגם מועט דבטעמו ולא ממשו מהני וה"נ האי דריבה לפגם אבל בפגם גמור אף דהוא משום מילי אחרנייתא לבד עכ"ז מותר דהוי כנבילה שנפגם וא"כ ה"נ לא איכפת לן אף דהמים דנעשין נבילה אינן נו"ט לפגם, אמנם קמייתא קשי' דלא הותר מעולם כיון דמעולם לא הי' לפגם רק דנימא ע"י סלק והוי לפגם ומוכח מגמ' הנ"ל מחסרה מלח דבכה"ג לא אמרינן סלק, ואפשר לדחות קצת הראי' מהגמ' דאפשר דה"נ בפגם מועט דאינו מותר רק בטעמו ולא ממשו וכנ"ל דבכה"ג כיון דאינו פגם גמור לא אמרינן סלק, אבל בפגם גמור דאף בנבילה מותר שפיר אמרינן סלק. עוד יש לדחות דהתם הטעמים נפרדים וטעם האיסור עצמו לשבח רק דבעי נמי מלח ותבלין דאו טעם איסור יפה להן, משא"כ הכא דטעם יין הוא רק עם ההיתר וזו"ז לפגם, והוי כמין ומינו ודבר אחר דבטל אף דנרגש הטעם כיון דאינו מהאיסור לבד, אמנם מסברא בלא שום ראי' צע"ג כיון דעדיין לא נפגם איך יהא מותר מטעם סלק והי' נפגם, ולא כתבתי אלא להעיר בכ"ז. שוב ראיתי דהסברא פשוטה כן דאם ההיתר שוה בטעם להאיסור ומצטרף להטעים שפיר אמרינן סלק משא"כ אם הטעם מאיסור לחוד רק דדבר אחר גורם שיהא טעם לשבח שפיר אסור דכל הטעם הוא מהאיסור והדבר אחר אינו אלא גורם שיהא לשבח ולכך בחסרה מלח אסור משא"כ בכוסות. ובהכי ניחא נמי קושיית הפמ"ג או"ח (סי' תס"ב) בתפוח שרסקו להפוסקים דמיירי עם מים דא"כ אמאי אסור להוי זה וזה גורם כמו בשאור של תרומה וחולין, ולהנ"ל לק"מ דכל הטעם מהתפוח והמים אינם אלא הכנה בכדי שיוכל לקבל הטעם חימוץ או דלולא זה לא הי' אלא סרחון כמו בפסחים (דף ל"ה) ומש"ה אסור דהוי כמלח משא"כ בשאור ושאור דתרווייהו מסייעין לגוף החימוץ והוי כב' כוסות הנ"ל ואשה"ט. עוד חשבתי לפרש בכוונת הרמב"ם (פט"ו דתרומות) הנ"ל דהנה לכאורה יש להקשות על האי דינא דמזגן דבעינן שיהא במים שיעור לבטל את הטעם אף דלא היו התערובות בבת אחת רק בשתי תערובות דמתחלה נתערב ברוב מים של מזיגת כוס התרומה ואח"כ נתערב עוד במזיגת כוס חולין ג"כ, ואפ"ה בעינן אותו השיעור בעצמו שהי' נצרך אם הי' חד תערובת וקשיא לזה לכאורה מפי"ג דתרומות (הל' ד') דכתב שם הרמב"ם על הדין דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון בד"א בדבר שאין דרכו להבלל כו' אבל דרכו להבלל כגון שמן לשמן ויין ליין הולכין אחר הרוב אם רוב תרומה ה"ז מדמע כתרומה ואם רוב חולין ה"ה כחולין ואינו מדמע אעפ"י שהכל אסורין לזרים עכ"ל א"כ מבואר דאעפ"י שבתערובת הזה יש בו תרומה וחולין דהא נבללו אפ"ה אזלינן בתר הרוב ואם רוב חולין איננו מדמע כלל ובטל אח"כ ברוב בעלמא ואף לפי חשבון אינו מדמע, וא"כ בדרך משל אם נפל לוג יין של תרומה לשלשה לוגין יין חולין דהרוב חולין ואח"כ נפלו הד' לוגין אלו עוד לס' לוגין יין חולין [ולכך כתבתי בגוונא דאיכא ס' משום דאני מסתפק דאפשר כוונת הרמב"ם דאינו מדמע כחומר תרומה להצריך ק' אבל ס' בעינן וצ"ע בזה,], איננו מדמע ומותר ואף דאם מתחלה הי' נופל הלוג יין תרומה לס"ג לוגין ואף לצ"ט חולין היה אוסר ע"כ דהיינו דוקא בחד תערובות אבל בשתי תערובות קיל טפי ולא בעינן כ"כ, וכעין שכתבו התוס' ביצה (ג' ב') ד"ה ואחרות ויבמות (פ"א א') וע"ז (מ"ט א') וזבחים (ע"ב א') ד"ה נתערבו וסנהדרין (פ' א') ד"ה ואחרים דתרי תערובות קיל טפי דהוי כעין תרי רובי דעדיפי מחד רוב, והביאו ראי' מכתובות (ד' ט"ו) דבעינן תרי רובי רוב העיר ורוב סיעה ורוב העיר גרידתא לא מהני אפילו גדולה כאנטוכיא, וה"נ בהא דהרמב"ם בחד תערובת בעינן ק"א אבל בתרי תערובות לא בעינן כ"כ ואף דבשאר מילי לא מצינו לחלק בין חד תערובת לתרי וכמ"ש בפשיטות ט"ז יו"ד (סי' צ"ב ס"ק ט"ז) ובנקוה"כ שם אפשר דתרומה שאני כעין שכתב הב"י יו"ד (סי' צ"ט) וכעין זה כתב הרשב"א בת' בח"א (סי' תס"ג) דמצינו דבתרומה הקילו, וא"כ קשיא לכאורה בהך דינא דפט"ו הנ"ל בהא דמזגן דבעינן במים שיעור הראוי לבטל הטעם בתרומה דהיינו ק' דזהו השיעור לבטל היכא דאי אפשר לעמוד על המבחן כמו שכתב בהל' מאכלות אסורות (פט"ו הל' ל') [ואם נימא בהא דרמב"ם פי"ג הנ"ל דאף ס' לא בעינן יקשה נמי כאן דאף ס' לא ניבעי] והדין כמו אם הי' חד תערובות ואמאי בעינן כולי האי והא הכא הוי בתרי תערובות ובתרי תערובות לא בעינן כולי האי וכנ"ל, ונראה דיש לחלק בזה בין מינו לשאינו מינו דדוקא במינו דליכא טעמא אזי בתרי תערובות לא בעינן כל כך וכמו שדקדק הרמב"ם בפי"ג הנ"ל שמן בשמן ויין ביין אבל באינו מינו דאיכא למיחש לטעמא אין חילוק בין חד תערובות לב' תערובות, וזהו שכיון הרמב"ם דדינו כאלו התרומה שנתערב במים כמו אם הי' חד תערובות התרומה במים, ואף. דהכא הוי תרי תערובות ותרי תערובות קילי טפי וכנ"ל, לכך קאמר שהרי אינו מינו ובאינו מינו ליכא חילוק בין חד תערובות לתרי תערובות וכנ"ל. ולכאורה הי' נראה דכל זה ליתא, דהנה מ"ש בהא דהרמב"ם פי"ג דתרומות לחלק בין חד תערובות לתרי תערובות הוא דחוק והתוס' הנ"ל לא כתבו זה רק לרבותא אבל לא לומר כן לקושטא דמלתא, וגם לפ"ז נצטרך לומר האי דכתב הרמב"ם בפי"ג דתרומות הנ"ל דאם רוב תרומה ה"ז מדמע כתרומה דאם נפלו שני לוגין יין תרומה ללוג יין חולין ואח"כ נפלו הג' לוגין יין למקום אחר בעינן ג' מאות לוגין נגד כולם דההיתר נהפך להיות איסור בלח וזהו היפך ממה שהעלו האחרונים דאין היתר נהפך לאיסור וכמ"ש הפמ"ג בפתיחתו לתערובות בשם המ"כ וכ"כ הגאון מליסא בס' נחלת יעקב בב"מ (ד' ו') על תוס' ד"ה קפץ. ע"כ הי' נראה לכאורה דכוונת הרמב"ם פי"ג נגד מה שכתב שם בהל' ג' דנפלו י' סאין תרומה לצ' סאין חולין ונדמעו הכל אם נפל ממדומע זה י' סאין לפחות מק' חולין נדמעו שהרי יש בי' של מדומע סאה של תרומה, ועל זה כתב דדוקא בדבר שאין דרכו להבלל אבל בדרכו להבלל בכה"ג שנפל מעט ממנו הולכין אחר הרוב ואינו מדמע כלל, אבל בנפל כולה למקום אחר גם בלח הוא לפי החשבון ואין חילוק בין חד תערובות לתרי תערובות, וטעם החילוק בין נפל מעט לנפל כולה הוא דלכאורה יש לתמוה על הרמב"ם בהל' ג' הנ"ל דסובר דבעינן ק' סאין חולין לבד הי' לבטל הסאה תרומה שבתוך הי' והט' סאין חולין שבתוך הי' אינן מצטרפין לבטל דאמאי אינן מצטרפין דמ"ש מהא דמבואר שם (בהל' י') דסאה תרומה שנפלה לפחות מק' חולין ונפלו חולין אחרים עד שהוסיפו על מאה דאם בשוגג ה"ז עולה בק"א דגם החולין הראשונים מצטרפין לבטל ומ"ש הכא דהט' סאין אינן מצטרפין, ומצאתי להפרי תואר יו"ד (סי' צ"ט) שהרגיש בזה ותירץ לנכון דהיכא דכל המדומע הראשון הוא בתערובות האחרון דבוודאי יש חולין שפיר מצטרפין משא"כ בנפל מעט מהמדומע דיש מקום לומר דהכל תרומה אף דאין מחמירין כל כך רק לפי חשבון עכ"פ איננו מצטרף לבטל והוא נכון, ולפ"ז גם בהל' ג' אם נפל י"א סאין מהמדומע הראשון שפיר סאה אחת מהמדומע הראשון דהוא ודאי חולין, וה"נ הוי האי חילוקא בהל' ד' בדבר שדרכו להבלל, דאם נפל כל המדומע למקום אחר בזה משערינן לפי חשבון דהא ידעינן כמה תרומה וכמה חולין יש בה בי שהי' רוב תרומה במדומע הראשון בין רוב חולין רק בנפל מעט ממנה באופן דיש מקום לומר דכל הנפילה הוא תרומה או הכל חולין בזה אזלינן בתר רובא דאם רוב תרומה אמרינן דהכל תרומה ואם רוב חולין הוי הכל חולין וא"כ