אור גדול רצו

טהור שנתערב חוץ לירושלים דלא הוי דשיל"מ לדעת הרמב"ם כמ"ש השעה"מ (פט"ו ממאכלות אסורות הל' י') וכ"כ הריטב"א בב"מ (שם) דרבנן פליגי על ר"ש בדשיל"מ וסברי דגם דשיל"מ בטל והא דפריך ממתני' ולא מוקי לה כרבנן משום דעיקר קו' סמיך אברייתא דמפרש למתני' במעשר שני שאי"ב שו"פ יעו"ש, וה"נ לענין אינו מינו וליכא ממשו ולק"מ. שוב אחר כתבי מצאתי בפליתי (סי' ק"ד ס"ק ו') דהרגיש בגמ' דב"מ הנ"ל לשיטת רש"י חולין (דף צ"ט) ולשיטת רמ"א כמו שהקשתי כנ"ל ונדחק בזה ולק"מ כמ"ש וכנ"ל. ב) אמנם מאי דק"ל טובא לכאורה על שיטת הרמב"ם הוא מהא דאיתא במס' ע"ז (ע"ג ב') דא"ר יוחנן ב' כוסות של יין אחד של חולין ואחד של תרומה ומזגן ועירבן זה בזה רואין את יין ההיתר כאלו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו. והנה התוס' שם תמהו על זה דאמאי מסלקינן ליין ההיתר הא איהו נמי מצטרף לבטל דהא ר' יוחנן לית לי' מין במינו במשהו ותרומה במינה נמי עולה בק"א, ותירצו דמיירי דליכא ביחד ק"א רק במים איכא ס' וכן תירצו בזבחים (ע"ג א') ומנחות (כ"ב ב') ד"ה ר' יהודא. עוד תירצו שם בשם ר"ת דתרומה אוסרת במשהו ופלפלו בזה הרבה בכמה חילוקים, עוד תירצו במנחות שם דאפשר דאינן מצטרפין ביחד לק"א כיון דאין שיעוריהן שוין דזה בק' וזה בס', הנה ג' תירוצים אלו נמצאו בתוס', ובר"ן בע"ז הביא עוד דיין במים מתבטלין בו' חלקים מים, אלו הדעות והתירוצים שנאמרו בזה. ועתה נחזי אנן דלדעת הרמב"ם לא יתכנו שום אחד מהתירוצים הנ"ל דכשיטת ר"ת דבמינו במשהו ודאי דלא סבר לה כדמבואר מדבריו בכמה דוכתי, וגם כהדעה דסגי בו' חלקים מים ג"כ לא סבר לה כדמשמע מדבריו בפי' המשנה (בפ"ה דע"ז) דיין במים בנותן טעם הוי כמו בכל האיסורין באינו מינו דהוא בס' וכ"נ מדבריו בחיבור היד (פט"ז ממאכלות אסורות הל' ל') דיין שנתערב במים בנותן טעם מפני שהן מין בשאינו מינו, אלמא דכל עדיפותא דיין במים רק דהוי אינו מינו אבל לא דעדיפא מאינו מינו והוי כמו בעלמא באינו מינו דהוא בס', וגם תירוץ התוס' דמיירי דאינן ביחד ק"א רק דבמים לבד הוי ס' ג"כ אי אפשר לומר אליבי' דהא נתבאר שיטתו דהיכא דאי אפשר לטעום גם באינו מינו בעי ק"א והכא הרי אי אפשר לטעום דהא הוי מין במינו ודבר אחר וא"כ לא סגי בס' לדידי' עד דאיכא ק"א. וגם תירוץ התוס' במנחות דמינו ואינו מינו אינן מצטרפין משום דאינן שוין בשיעוריהן ג"כ לא יתיישב לדעת הרמב"ם דהא לדידי' שוין בשיעוריהן דתרווייהו השיעור בנותן טעם רק דנו"ט דתרומה שיעורו בק"א היכא דאי אפשר לטועמו, ולכך במינו דלעולם אי אפשר לטועמו דינו כמו באינו מינו בליכא כהן לטועמו דבתרווייהו בעו ק"א רק באינו מינו באיכא כהן בזה אזלינן בתר טעמא, וא"כ שניהם שוין בשיעוריהן ואמאי לא יצטרפו, ואי"ל דאפ"ה כיון דאי"מ אפשר בטעימה דליסגי בפחות משא"כ במינו דלעולם לא סגי בפחות משום דלעולם אי אפשר בטעימה כלל מיקרי אינן שוין בשיעוריהן ואינן מצטרפין, ז"א דמלבד דאיננו סברא כלל אף גם אי אפשר לאומרו כלל ואפס דהא זה החילוק בין מינו לאינו מינו איתא נמי בשאר איסורין דבמינו לעולם בעי ס' ובאינו מינו סגי בקפילא אף בפחות מס' ואפ"ה מצטרפין יחד וגמ' ערוכה היא חולין (ק' א') דרש רבה בב"ח חתיכה של נבילה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שחתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות וכן איתא שם (ק"ח ב') וחכמים אומרים עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות לחד אוקימתא התם דאחתיכה קאי שתתן טעם א"כ מבואר להדיא דמינו ושאינו מינו מצטרפין יחד לבטל בשאר איסורים וה"נ לשיטת הרמב"ם בתרומה, וכן מבואר להדיא ברמב"ם (פט"ו ממאכ"א הל' כ"ב וכ"ג) בין בשאר איסורין בין בתרומה דמצטרפין יחד המינו ואינו מינו לבטל דז"ל הרמב"ם שם מין במינו ודבר אחר שנתערבו כו' רואין כו' כאלו הן גוף אחד כו' אם הי' אחד מס' מותר שהרי אי אפשר כאן לעמוד על הטעם וה"ה לתרומות שנתערבו לשערן בק' יעו"ש הרי להדיא דבין בתרומה בין בשאר איסורין מצטרפין יחד לבטל, וא"כ מבואר דלשיטת הרמב"ם נסתרו כל התירוצים שנאמרו על הא דר' יוחנן הנ"ל ונשארו לכאורה דברי ר' יוחנן בתמי' קיימת לשי' הרמב"ם הנ"ל. וזה יקשה נמי על הראב"ד שהובא בריטב"א מס' ע"ז (שם) כי הראב"ד ז"ל פירשה כשהן מזוגין יותר ממזיגתן בענין שיש בהן ב' לוגין של יין וק' מים שיש בכל לוג נ' לוגין מים, וכתב עליו הריטב"א כי הוא ז"ל סבור דתרומה אינה בטילה אף בשאינו מינו אלא בק' והא ליתא דבפ' גיה"נ מוכח בהדיא דבשאינו מינו בס' כמו בשאר איסורין, והנה קושיית הריטב"א על הראב"ד לק"מ לפי מה שנתבאר לעיל שיטת הרמב"ם דהיכא דאי אפשר לטועמו גם באינו מינו בעינן ק"א וכנ"ל והכא דנתערב מין במינו ודבר אחר אי אפשר לעמוד על הטעם וכמבואר ברמב"ם (פט"ו ממאכ"א הל' כ"ב וכ"ג) הנ"ל [גם אפשר דאזיל בשיטת רש"י שכתבו התוס' חולין (צ"ט א') דהיכא דלא הסיר הממש גם באינו מינו בעי ק"א, וי"ל דזה הכריחו לרש"י בע"ז (שם) בד"ה ומזגן שכתב ויש במים שבשניהם לבטל התרומה ברוב דמינה דייק הב"ח (סי' קל"ד) דרש"י כדעת הסוברים דו' חלקים מים סגי דרש"י לשיטתו דהיכא דלא הסיר הממש גם באי"מ בעינן ק"א א"כ קשיא אמאי לא יצטרפו גם היין לבטל כיון דשוין בשיעוריהן לכך הוכרח לפרש דהכא סגי ברוב בעלמא, אמנם איננו מוכרח דאפשר דמעט יין במים מקרי טעמו ולא ממשו יעוי' פר"ח או"ח (ריש סי' תמ"ב)], אבל דא עקא על הראב"ד דא"כ אמאי אמרינן סלק את היין ואמאי לא יצטרף היין גופי' לבטל כיון דשוין בשיעוריהן, ובוודאי דחוק לומר דס"ל כשיטת ר"ת דבמינו במשהו, ויותר תימא על הריטב"א דלא נחית כלל לשי' ר"ת דאמאי לא הוקשה לו זאת על הראב"ד. ג) והנה תירוץ לדבר זה למדנו מדברי הרמב"ם עצמו (פט"ו מתרומות הל' י"ז) וז"ל ב' כוסות של יין מזג כל אחד במים ואח"כ עירבן רואין את יין החולין כאלו אינו וכאלו יין התרומה שנתערב במים שהרי אינו מינו אם ראוי אותו המים לבטל טעם יין התרומה הרי הכל מותר לזרים ואם לאו אסור שכבר בארנו שאין המים מעלין את היין עכ"ל, ומ"ש שכבר ביארנו רמז למ"ש שם (פי"ג הל' ט') וז"ל לוג מים שנפל לצ"ט לוגין יין ואח"כ נפל לתוך הכל לוג יין של תרומה נדמע הכל שאין המים מעלין את היין עכ"ל והוא מהתוספתא (פ"ו דתרומות ה"ז), א"כ מבואר להדיא דמים ויין אינן מצטרפין יחד לבטל את היין אף דשאר מינו ואינו מינו מצטרפין יחד וכמ"ש הרמב"ם (פט"ו ממאכ"א הל' כ"ג) הנ"ל עכ"ז מים ויין שאני ואף שלא ידענו טעמא דמלתא דאמאי שאני מים ויין משאר מינו ואינו מינו עכ"ז הרי הדברים מבוארים להדיא ברמב"ם (פט"ו ממאכ"א הל' כ"ג ופי"ג דתרומות הל' ט') הנ"ל דע"כ מחלק בזה דדוקא מים אינן מעלין את היין ואינן מצטרפין יחד אבל שאר מינו ואינו מינו מצטרפין יחד. (וקצת דוגמא לדבר לחלק בין מים לשאר דבר מצינו ברמב"ם (פט"ז מטומאת אוכלין הל' ד') לענין ז' משקין המכשירין ומתטמאים דאם נתערבו בציר ובשאר מי פירות שאינן מתטמאים ומכשירים דבמים אף כל שהן שנפלו למי פירות מרובין נעשה הכל משקה להתטמא ולהכשיר משא"כ בשאר ו' משקין המכשירין ומתטמאין שנפלו למי פירות הולכין אחר הרוב דאם הרוב מי פירות איננו מכשיר ומתטמא אלמא דמים חשיבי טפי משאר משקין. וקצת יש להסביר טעמו של דבר כיון דכל דכר דרך תיקונו במים לכך חשיבי ואפשר דה"נ אם אין במים לחוד לבטל כיון דהם דרך תיקון להיין איננו יכול להצטרף לדבר אחר לבטלו. וכעין קצת דוגמא לדבר בביצה (דף מ') דמים הואיל ובא לתקן העיסה והקדירה חשוב מינו, עכ"פ מצינו עוד איזה דוכתי דמחלקין בין מים לשאר דבר ה"נ לענין זה, ואיך שיהי' בטעמא דמלתא הדברים מבוארים להדיא לחלק בזה.] וא"כ אשה"ט הא דר' יוחנן כיון דמים ויין אינן מצטרפין לבטל ובעינן שיהא במים לחוד שיעור ביטול