אור גדול רצג

משערינן כאלו בצל וקפלוט ובאיכא קפילא לא בעינן כולי האי, א"כ תמוהין דברי הראשונים דהכריחו לשיטת רש"י דמעשה דכילבית באילפס דא"ר יוחנן ליטעמי' קפילא הי' להחמיר הא שפיר אפשר לפרש דהי' להקל דאפשר דהתם הי' המעשה דאם היו משערינן כבצל וקפלוט הוי יהיב טעמא ולכך א"ר יוחנן ליטעמי' קפילא להקל וכמו דפירש"י בדברי ר' יוחנן עצמו בהא דבצל וקפלוט. ובזה היו מתיישב כל קושיות הראשונים שהקשו על שיטת רש"י, קו' הר"ן והרא"ש דלשון סמכינן משמע להקל א"ש בין בדברי ר' יוחנן בין בדברי רבא דבדר' יוחנן אף דהי' בגוף האיסור דלדידן לא מהני להקל מ"מ לשיטת ר' יוחנן עצמו מהני להקל וכנ"ל ודברי רבא אף דקאי להלכה דפסקינן בס' ולא משכחת בגוף האיסור שנתערב קפילא להקל מ"מ הא קאי על קדירה דגם לדידן מהני להקל וכמו שנתבאר באות הקודם, וגם קו' הרשב"א דאיך למד רבא מדברי ר' יוחנן ג"כ א"ש בפשיטות דתרווייהו לקולא ולמד ממאי דסמך ר' יוחנן לשיטתו להקל ה"נ לדידן בקדירה עכ"פ ואשה"ט הכל בפשיטות. אך אכתי יש לדקדק דאכתי תקשי כיון דשיטת רש"י הוא דשיעורא לא מהני בלא קפילא דאף דאיכא ס' עכ"ז באיכא קפילא נצרך ליתן לקפילא לטעום, א"כ היא גופי' תקשי על רבא דמנ"ל לרבא דמעשה דר' יוחנן הי' להקל דלמא הי' בו שיעור ביטול ולהחמיר א"ר יוחנן להטעים לקפילא אבל להקל אימא דלא סמכינן אקפילא, [ודוחק לומר דאף דשיעורא דס' לא מהני בלא קפילא אבל שיעורא דר' יוחנן דבצל וקפלוט אף בלא קפילא מהני דאין זה סברא כלל,], וקושיא זו לא על רש"י לבד תסוב כי אם גם על שי' הרמב"ם שהוכיח (הב"י בסי' צ"ח) דסובר דקפילא מהני בלא ס' וס' לחוד לא מהני בלא קפילא כל היכא דאפשר וא"כ קשיא כנ"ל דמנ"ל לרבא להוכיח מר' יוחנן דקפילא לחוד מהני דלמא הא דר' יוחנן הי' להחמיר, [וקושיא זו נראה שנרמזת קצת בדברי הרשב"א ור"ן להמעיין היטב בדבריהם ומזה נראה שהכריחו דס' לחוד מהני בלא קפילא.]. ועפ"ז הי' אפשר לעמוד על כוונת רש"י שם בד"ה ליטעמי' קפילא עפ"י הגירסא שלפנינו שכתב ואשמועינן דמותר לסמוך כו' שדקדקתי (באות הקודם) דמאי בעי רש"י בזה, ולהנ"ל אפשר דרש"י כיון ליישב קושיא הנ"ל דהיכי מוכח מינה רבא דסמכינן להקל כיון דאף באיכא שיעורא בעינן קפילא א"כ דלמא הי' המעשה להחמיר, לכך כתב רש"י ואשמועינן דמותר כו' היינו דלהחמיר ס"ל דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמועינן וע"כ דהי' להקל ואשמועינן דמותר לסמוך להקל וקאי על רבין דסיפר זה המעשה דר' יוחנן והוא ידע המעשה שהי' איך הי' מכלל דידע דהמעשה הי' להקל ואשמועינן דמותר לסמוך עליו כו' אבל אם הי' להחמיר הי' מלתא דפשיטא ולא הי' צריך רבין להשמיענו זה המעשה, ואפשר דס"ל כראבי' שהביא הרא"ש (פ"ג דמו"ק) דגוי נאמן להחמיר להכי הוי מלתא דפשיטא דאפשר לברורי מבררינן, או אפשר בפשיטות דמשמע דכל אחד מוסיף אחברי' או דפליג אחברי' מה דהיקל ר' יוחנן דרבה בב"ח ור"ה בר יהודה לקולא ומסתמא רבין נמי לקולא וזהו שדקדק רש"י דאשמועינן לקולא דלא נפרש לחומרא, דא"כ תקשי קו' הרשב"א לכך מפרש דאשמועינן לקולא בכדי דתיתי שפיר כל הסוגיא, או אפשר דרבא ידע מרבין איך הי' המעשה דהי' להקל. ואיך שיהי' בזה עכ"פ דברי הראשונים שתפסו בפשיטות דלשי' רש"י המעשה דכילבית הי' להחמיר תמוה מאוד כנ"ל, וגם גוף הדברים שכתבתי לחלק בין שיעורא דס' דלא מהני קפילא להקל לשיעורא דבצל וקפלוט דר' יוחנן דמהני להקל דחוק מאוד כמובן, אך נדחקתי בכל זה להבנת הראשונים דמאי דפירש"י בהא דריב"ל הוא להלכה למעשה ולדינא, אמנם לאחר שעמדתי ת"ל על שיטת הרמב"ם בזה דמוכרח דגם הוא מפרש בדריב"ל כדפירש"י דאף בדבדקנוה ולא יהיב טעמא ס"ל דבעינן ס' אף דלהלכה פוסק דקפילא מהני בלא ס', וכאשר יבואר אי"ה לשיטת הרמב"ם, מעתה נ"ל ברור לפענ"ד דגם רש"י לא כתב כן להלכה רק לפרש דברי ריב"ל ויתיישב הכל ברווחא דלהלכה גם רש"י מודה דקפילא מהני בלא ס' להכי א"ש מאי דפי' רש"י בהא דר' יוחנן בבצל וקפלוט בדליכא קפילא וגם הא דסמכינן אקפילא להקל. ונקדים לבאר שיטת הרמב"ם. ג) דהנה יסוד המחלוקת אי קפילא מהני בלא ס' הוא דרש"י מפרש האי דחולין (צ"ט א') דקתני אין בהם בנותן טעם בין שיש בהם להעלות בק"א בין שאין בהם מותר דאמרינן עלה אין בהם להעלות בק"א אלא במאי לאי בס' דאיירי אף בטעים לה כהן דידעינן דליכא טעמא אפ"ה בעי ס', וכן פירשו הרמב"ן ורשב"א ור"ן רק לדידהו מיירי בלא סילק להגריסין דאיכא גוף האיסור דכה"ג מודו לרש"י דקפילא וטעימה לא מהני בלא ס', והרא"ש והתוס' דסברי דבכל ענין מהני קפילא וטעימה פירשו הך דאין בהם בנותן טעם לא מיירי ע"י טעימה רק ע"י השיעור ביטול תלינן דאין בהם בנו"ט והיינו ע"י ס' או ק' כשיעור ביטול בדליכא קפילא, ולכך קאמר לאו בס' דזהו השיעור ביטול דתלינן דאין בהם בנותן טעם, והנה הרמב"ם (פט"ו ממאכלות אסורות) סובר כשי' הרא"ש והתוס' דקפילא מהני בכל ענין אף בלא ס' ואף בנתערב גוף האיסור וכמ"ש הב"י (סי' צ"ח), ומעתה נחזי אנן איך יפרנס זו הגמ' דחולין (צ"ט א') דאין בהם בנותן טעם דקאמר לאו בס', ע"י טעימה כרש"י וסייעתו אי אפשר דא"כ גם ס' לא בעינן, ובלא טעימה כפי' הרא"ש ותוס' ג"כ אי אפשר לפרש לשיטתו כאשר יבואר. דהנה טעם החילוק בתרומה בין מינו לשאינו מינו דבמינו בעי ק"א ולא בשאינו מינו פירשו התוס' חולין (שם) וכל הראשונים משום דהלימוד דבעי ק"א מאת מקדשו ממנו כשנפל לתוכו הוא מקדשו במינו כתיב, אמנם ברמב"ם מצאתי שיטה אחרת דכמו דבכל האיסורין אין חילוק בין מינו לשאינו מינו רק באיכא קפילא דאיכא למיקם אטעמא דבזה באינו מינו מטעימין לקפילא ובליכא טעמא אף בלא ס' מותר משא"כ במינו דליכא למיקם אטעמא בעי ס' אבל בליכא קפילא מינו ואינו מינו שוין לשער בס' ה"נ בתרומה ליכא חילוק בין מינו לאינו מינו רק ביש כהן שיטעום דאזי באינו מינו דאיכא למיקם אטעמ' מטעימין לכהן ובליכא טעמא מותר אף בלא ק"א משא"כ במינו דליכא למיקם אטעמא בעינן ק"א, אבל בליכא כהן שיטעום דליכא למיקם אטעמא מינו ושאינו מינו שוין ובעי ק"א, דלענין הדינים דמינו ואינו מינו הוי תרומה ככל האיסורין רק דעיקר החילוק בין תרומה לאיסורין הוא בשיעורא דנותן טעם בליכא מי שיטעום דליכא למיקם אטעמא דבכל האיסורין משערינן בס' ובאיכא ס' אמרינן דוודאי ליכא טעמא, ובתרומה משערינן בק"א דעד ק"א חיישינן דלמא יהיב טעמא ובק"א בסתמא אמרינן דוודאי ליכא טעמא, דבתרומה החמירו לשער ביותר מס' ולהכי במינו דליכא למיקם אטעמא בעינן שיעור ביטול הטעם באינו מינו, בכל האיסורין ס' ובתרומה ק"א וכן באינו מינו היכא דליכא למיקם אטעמא כגון בליכא קפילא וכהן שיעור ביטול הטעם הוי בכל האיסורין ס' ובתרומה שיעורו בק"א, ובאיכא למיקם אטעמא מטעימין ואי ליכא, טעמא מותר אף בפחות מס', והוא שיטה חדשה לא ראיתי למי שירגיש בזה והדברים מבוארים להדיא ברמב"ם (פט"ו ממאכלות אסורות), דיעו"ש בהל' ו' דכתב וז"ל, נמצאת למד שכל איסורין שבתורה כו' שנתערבו במאכל המותר מין בשאינו מינו בנותן טעם מין במינו שאי אפשר לעמוד על הטעם שיעורו בס' או בק' או בר' א"כ מבואר דק' דתרומה ור' דערלה הוא משום דאי אפשר לעמוד על הטעם אבל אם הי' אפשר לעמוד על הטעם והוי ידעינן דבטל הטעם לא היו מצריכין ק"א, וכן להיפך באינו מינו ואי אפשר לעמוד על הטעם מבואר שם (בהל' כ"ט ול') דז"ל ומי יטעום את התערובות אם הי' המעורב תרומות עם החולין טועם אותם הכהן כו' ואם הי' בב"ח או יי"נ ויין ערלה וכלאי הכרם שנפלו לדבש כו' טועם אותם העכו"ם כו' ואם אין שם