אור גדול רצב

גופי' היתרא היא רק דכל האיסור משום הבליעה והפליטה ולא ידעינן כמה נפיק מיני' משא"כ בחתיכת איסור אף בסילק להאיסור לא מהני קפילא בפחות מס' נגד כולו משום דבזה הא דצריך ס' נגד כולו אין הטעם משום לא ידעינן כמה נפיק מיני' רק משום דמטעים בכולו אף בלא פליטה וכנ"ל והוי כנמחה גוף האיסור דלא מהני קפילא בלא ס' אף להרמב"ן, ודברים אלו יש להעמיס בכוונת הרמב"ן הנ"ל שכתב דבקדירה ליכא למיקם עלה בס' והיינו דכל האיסור משום הפליטה ולא ידעינן כמה נפיק מיני' וליכא למיקם על שיעור ס' נגד הפליטה משא"כ בשאר איסור דבעי נגד כולו ולא נגד הפליטה וכנ"ל לכך בעינן ס' ול"מ קפילא. ולשיטת הרמב"ן בעצמו דסובר דאף בחתיכת איסור בסילק גוף האיסור מהני קפילא בלא ס' צ"ל הא דלבעל הבעיין בכחל פשיטא לי' בחתיכת איסור דבעי ס' נגד כולו היינו אף דלא ידע לסברת לא ידעינן כמה נפיק מיני' לענין הפליטה אבל לענין טעמא שפיר ידע להא דלא ידעינן בכמה מטעים דאף דיוכל להטעים בלא פליטה מ"מ אינו ברור דמטעים בכולו רק דאנן לא ידעינן בכמה לכך צריך ס' נגד כולו רק לענין פליטה ממש בעי דאפשר נוכל לשער הפליטה ופשיט לי' דגם לענין פליטה ממש לא ידעינן כמה נפיק מיני', וכיון שכן שפיר ס"ל להרמב"ן דאף בחתיכת איסור בסילק מהני קפילא בפחות מס' כיון דכל הטעם משום לא ידעינן, ולשי' רש"י לענין הטעם אפשר דס"ל דאין צורך להא דלא ידעינן דברור הוא דמטעים בכולו, ואשה"ט הא דקדירה אף בשל חרס, וגם דברי הרמב"ן לשי' רש"י שמחלק בין קדירה לחתיכה וכנ"ל. עכ"פ נתבאר שיטת הראשונים בהבנת שי' רש"י דבאיסור בכל ענין לא מהני קפילא בבציר מס' אף בסילק גוף האיסור ודלא כשי' הרמב"ן, אבל בקדירה אף לרש"י מהני קפילא בלא ס' וכדמוכח מחולין (קי"א ב') ומדברי הראשונים הנ"ל ודלא כהראש יוסף. שוב אח"ז רב מצאתי דאתי לידי במראות הצובאות בסופו בליקוטים מחי' גפ"ת בחולין (ד' צ"ז) שביאר כן שי' רש"י דבקדירה מודה יעו"ש דהעלה דבר נכון בהא דר' יוחנן בכילבית עיי"ש: ובזה יבואר ג"כ מאי דיש לתמוה לכאורה על כל הראשונים הנ"ל שכתבו דלשי' רש"י האי דכילבית הי' ס' והאי דאמר ר' יוחנן ליטעמי' קפילא היינו להחמיר דאיך העלימו עיניהם ממאי דפירש"י במקומו בד"ה ליטעמי' קפילא שכתב וז"ל ואשמועינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו וכו' א"כ מבואר דסמכינן עליו לקולא דלחומרא איננו שייך הלשון דמותר לסמוך, דאף אם נפרש האי דקאמר הגמ' סמכינן אקפילא היינו לחומרא וכמ"ש הר"ן והרא"ש לשיטת רש"י אבל מותר לסמוך בוודאי אינו שייך רק לקולא כמובן וא"כ מבואר מרש"י גופי' להדיא דסמכינן להקל, אמנם לפי הנ"ל הוא נכון דאף דבחתיכת איסור הוא להחמיר מ"מ בקדירה הוא להקל, ואף דממ"ש רש"י ואשמועינן כו' משמע דקאי על עובדא דר' יוחנן א"כ מבואר דעובדא דר' יוחנן מפרש לה דהטעימה היתה להקל, ולדידהו עכ"פ בעובדא דר' יוחנן דמיירי באיסור הי' להחמיר, נראה בזה דאף דלפי הגירסא שלפנינו ברש"י בוודאי מבואר כן עכ"ז נראה דט"ס הוא בפירש"י דתיבת ואשמועינן איננו מובן כלל דמאי בעי בזה, וגם הא ר' יוחנן השיב על שאלה ששאלו מאתו וא"כ אף בלא רבותא כלל הוכרח להשיב להשואלים מאתו ואף אם נדחוק דקאי על רבין דסיפר זה המעשה דר' יוחנן, ג"כ איננו מובן דהא פליג על רבה בב"ח ור"ה בר יהודא דקאמרי דהמעשה הי' באופן אחר, ואף אם נימא כמ"ש הריטב"א דל"פ רק כל חד מוסיף אחברי' דגם זה הי', עכ"ז מאי דקדק רש"י דאשמועינן דמותר לסמוך הא בממ"נ טובא אשמועינן דאם היו ס' אשמועינן דס' לחוד לא סגי בלא קפילא, ואם הי' בלא ס' אשמועינן דהיכא דליכא טעמא לא בעי ס' ודלא כריב"ל, או דעכ"פ בסילק גוף האיסור סגי בקפילא בלא ס' וכמ"ש הרמב"ן וטובא אשמועינן בלא הא דמותר לסמוך, ע"כ נראה פשוט די"ל דט"ס קטן הוא ברש"י דצ"ל ושמעינן דמותר כו' בלא א' ולא קאי על ר' יוחנן רק לדידן לפסק הלכה כתב רש"י דשמעינן מינה דמותר לסמוך, כדרכו במסכת זו בכמה דוכתי לפסוק הלכה, והיינו דמעשה דר' יוחנן הי' להחמיר מ"מ כיון דמוכח מינה דסמכינן על דברי העכו"ם הקפילא דקושטא קאמר ה"ה להקל נמי סומכין על דבריו ונ"מ לקדירה וכדאמר רבא, ואי דקשי' דהיכי נילף להקל מלהחמיר זהו באמת קושיית הרשב"א הנ"ל על דברי רבא לשי' רש"י אבל לרש"י ע"כ דיליף, וקצת סמך לט"ס בדברי רש"י הנ"ל מלשון הרא"ש שכתב ושמעינן מינה דמותר וכו' כלשון רש"י ממש אשר כפי הנראה העתיק זה הלשון מפירש"י וכתב ושמעינן מינה וה"נ צ"ל בפירש"י כי לולא זה איך עלה ע"ד הראשונים לבאר לשיטת רש"י נגד דברי רש"י במקומו ע"כ נראה כמ"ש, ומה שהקשו הר"ן והר"ש דלשון סמכינן משמע להקל אף דבקדירה באמת הוא להקל עכ"ז הא גם בהא דר' יוחנן קאמר לישנא דסמכינן השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא משמע דגם בהא דר' יוחנן הוא לקולא: אמנם בדברי הרא"ש משמע קצת דהבין בפרש"י כמ"ש הראש יוסף דאף בקדירה בעי ס' מדכתב בהקשותו על דברי רש"י וכן טעים לי' כהן משמע להתיר בטעימתו אפילו בפחות מס', והאי טעים לי' כהן איתא בגמ' על הא דקדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנותן טעם דקאמר על זה בשלמא תרומה טעים לי' כהן, ולהנ"ל דרש"י מודה בקדירה א"כ אף לרש"י הוא בפחות מס' ומאי קשי' לי' להרא"ש על רש"י מינה, וא"כ נראה מזה דהבין דלשיטת רש"י אף בקדירה בעי ס' והדברים מתמיהין מחולין (קי"א ב') הנ"ל, וגם לפ"ז איך הבין מאי דכתב רש"י במקומו דמותר לסמוך וכנ"ל, ע"כ נראה דכוונת הרא"ש להקשות דכמו דטעים לי' כהן משמע הלשון להתיר אף לרש"י ה"נ הלשון דסמכינן אקפילא משמע ג"כ להתיר, ולא הביא הך דטעים לי' כהן רק לראי' דהלשון סמכינן ג"כ להקל, אבל לעולם בקדירה גם רש"י מודה לכו"ע וכנ"ל: הנה כל זה כתבתי להבנת הראשונים בשיטת רש"י: ב) אמנם תמוה לי טובא מדברי רש"י חולין (צ"ז ב') אהא דא"ר אבוהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה משערינן כאלו הן בצל וקפלוט דפירש"י וז"ל ובהך איסורי דלא מצי למטעמינהו קאמר כגון מין ומינו א"נ בשאינו מינו דאיסורא וליכא קפילא ואכתי לא איפסק הלכתא בס' עכ"ל, והנה לכאורה נראה בפשיטות דשיעורא דר' יוחנן הוי כמו לדידן שיעורא דס', ואם לדידן ס' בעינן אף בדבדקנוה ולא יהיב טעמא ה"נ טרם שנפסק הלכתא בס' דיהיב ר' יוחנן שיעורא דכאלו הן בצל וקפלוט בעינן האי שיעורא אף בדבדקנוה ולא יהיב טעמא, וא"כ תמוה דשינה רש"י פירושו כאן בדברי ר' יוחנן ממאי דפי' (צ"ח א') בדברי ריב"ל דבדריב"ל פי' דבעינן ס' אף בדבדקנוה ולא יהיב טעמא או דלא מצי למיקם אטעמא ובדר' יוחנן דקדק דוקא בדלא מצי למיקם אטעמא דמבואר מדבריו דהיכא דבדקנוה ולא יהיב טעמא לא בעינן שיעורא דר' יוחנן ולא משערינן כאלו הן בצל וקפלוט ומותר אפילו בפחות כל דלא יהיב טעמא. ואף אם נדחוק לחלק דדוקא לדידן דעשו שיעור קצוב ס' נגד האיסור לא חלקו בתקנתם דלעולם בעינן האי שיעורא אף בדבדקנוה ולא יהיב טעמא, אבל בהא דר' יוחנן דנצרך לשער הטעם ולא עשו שיעור קצוב ומילתא דפסיקא לכך כל היכא דבדקנוה ולא יהיב טעמא לא נצרך לשער יותר ומותר. או שנאמר באופן אחר דשיעור ס' דילפינן מזרוע בשלה הצריכו לעולם אף בליכא טעמא אבל שיעורא דר' יוחנן דלא ילפינן לה משום מקום רק משום דחיישינן לטעמא לכך כל היכא דידעינן דליכא טעמא סגי ולא בעינן יותר. [ולפ"ז הי' אפשר לומר דגם ר' יוחנן יליף מזרוע בשלה לשיעור ס' היכא דידעינן דליכא טעמא רק היכא דאי אפשר למיקם אטעמא בעינן יותר וכמ"ש שם התוס' ד"ה כל דשיעורא דר' יוחנן הוי יותר מס'.]. עכ"פ איך שיהי' בזה כיון דמבואר מדברי רש"י דלר' יוחנן מהני קפילא להקל דבלא קפילא