אור גדול רצא

דמיירי דליכא ס' בהמאכל נגד הקערה או נגד קליפת הקערה מדאסור הרותח ואפ"ה מותר ע"י טעימת קפילא, וראיתי להראש יוסף שם שהרגיש בזה ודחה משום דזימנין יש ס' נגד הקליפה, ואיננו כלום דהא ע"כ איירי בגוונא דליכא ס' מדאסרינן להרותח בליכא קפילא ואפ"ה ע"י קפילא מותר וכן מבואר ברשב"א חולין (ד' צ"ח) ובתורת הבית הארוך (בית ד') הנ"ל דהקשה לשי' רש"י דלדידי' האי דכילבית מיירי דהיה ס' והקפילא להחמיר וא"כ היכי מוכח מינה רבא דסמכינן אקפילא בקדירה. ואי גם בקדירה מירי דאיכא ס' כמו שהבין הראש יוסף א"כ מאי מקשה הרשב"א הא שפיר יליף לה רבא מהא דר' יוחנן דתרווייהו להחמיר, ואי משום דלשון סמכינן משמע להקל זהו קו' אחרת שהקשו הר"ן והרא"ש אבל קושיית הרשב"א דהקשה איך מביא ראי' מהא דר' יוחנן לק"מ וע"כ דבקדירה מיירי ודאי דליכא ס', וכן מבואר בחידושי הרמב"ן חולין (ד' צ"ח) דרש"י מודה בקדירה. אמנם בטעם הדבר יש להבין לכאורה דמ"ש דבחתיכת איסור שנפל לקדירה אף בסילק גוף האיסור דא"צ לבטל רק צירו וטעמו אפ"ה לא מהני קפילא בבציר מס' נגד כל החתיכה ודלא כהרמב"ן ומ"ש בקדירה דמהני קפילא אף בבציר מס' נגד הקדירה, והנה הרמב"ן בחידושיו כתב וז"ל דקדירה שבישל בה ליכא למיקם עלה בס' אלא בקפילא ובטעמא וסמכינן עלייהו ומין במינו א"נ מין באינו מינו וליכא קפילא ליכא למיקם אטעמא וסמכינן אס' הא בדאפשר בעינן טעימא ושיעורא והיינו כילבית באילפס לר' יוחנן, עכ"ל לשיטת רש"י, ולכוונת דבריו לא ירדנו דאמאי בקדירה ליכא למיקם עלה בס' אי משום דלעולם אין במה שבתוך הקדירה ס' נגד הקדירה להכי אקילו בה משא"כ בחתיכה אין בזה טעם לשבח ואין בזה סברא כלל דגם בחתיכה באין ס' נגדה אסרינן דיעבד ומה יועיל לזה הא דפעמים יש ס', וגם בקערה שמלח בה בשר דחולין (קי"א ב') הנ"ל לשי' רוב הפוסקים דלא נאסר מהקערה רק כדי קליפה ג"כ לפעמים יש במה שבתוך הקטרה ס' נגד הקליפה ואפ"ה בליכא ס' מהני טעימת קפילא וכנ"ל, ואם הטעם משום דמדינא אי"צ ס' נגד כל הקדירה רק נגד הפליטה א"כ גם בחתיכת איסור בסילק גוף החתיכה נמי הכי וכמו שהוא באמת שיטת הרמב"ן ואפ"ה לרש"י לא מהני קפילא עד דאיכא ס' נגד כל החתיכה וא"כ מ"ש קדירה מחתיכה, ואחרי שלא ירדנו לכוונת הרמב"ן נחזי אנן. והנראה להסביר הדברים עפ"י מאי דהביאו הרמב"ן והרשב"א חולין (צ"ז ב') שיטת הראב"ד והר"י בן פלט דהא דבכולה משערין דוקא בדבר שאינו חוזר להכשרו דנעשית כולה איסור אבל בדבר, החוזר להכשרו על ידי הגעלה משערינן במאי דנפק מיני' אף דלא ידעינן כמה עכ"ז משערינן באומד יפה, וא"כ אפשר דגם רש"י ס"ל כן, [וראיתי בס' פרדס הגדול המיוחס לרש"י בהל' טריפות (סי' רכ"ד) בכבד שנתבשל עם בשר דצריך ס' נגד כל הכבד שכ"כ בשם רבו וכתב ע"ז ותמי' אני הואיל והכבד עצמו היתר היה לנו לשפר במאי דנפק מיני' דכי אמרינן בדידה משערינן שהחתיכה כולה של איסורא עכ"ל א"כ מבואר כדברי הראב"ד, ושם (בסס"י רכ"ג) בלב איתא דבעי ס' נגד הלב עצמו דמשמע שלא כהראב"ד כתב ע"ז שם (סי' רמ"ה) ואם בישל לב בקדירה ודאי פולט בהדי נקב וסמפונות כמו שאמרנו למעלה וצריך לשער בס' לפי הדם ולא לפי הלב שלו דשייע מבואר ג"כ כהראב"ד, וכ"ה בעיטור דס"ל ג"כ כהראב"ד יעויין בהלכות הכשר הבשר (בדפוס ווילנא ד' י"א א') רק מ"ש לרש"י אבל לרש"י מאן דבשיל בקדירה בי' הכל אסור דלא ידעינן כמה נפיק מיני' עכ"ל, ולא ידעתי מנ"ל לרש"י הא דברש"י לא מצאתי הכרע ובפרדס הנ"ל משמע דס"ל כהראב"ד וכנ"ל,] וכיון דלא משערינן רק ע"י אומד להכי בטעימת קפילא סגי, אף בליכא ס' משום דאין אומד גדול מזה דידעינן דליכא טעמא ומסתמא איכא ס' משא"כ בחתיכה דלא מהני אומד ובעי דוקא ס' נגד כולה גם טעימת קפילא לא מהני. ובזה מרווח אצלי להבין דעת קדושים שהביא הרשב"א חולין (צ"ז ב') למקצת מן המפרשים שהביאו ראי' לשי' הראב"ד והר"י בן פלט הנ"ל מהא דקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם דאלמא דבמאי דנפק מיני' משערינן והרשב"א כתב על זה דליכא למשמע מינה כלל דההיא בדאיכא קפילא למטעמיה, וכ"ה בתמים דעים להראב"ד (סי' ז') דהמתירים הביאו ראי' זו והראב"ד דחאה כדחיית הרשב"א הנ"ל, ויש להבין דעת המקצת המפרשים הנ"ל דבוודאי כיון שהראב"ד והרשב"א הביאו דבריהם לאו קטלי קני באגמא הוו ואיך הביאו ראי' מהא דקדירה דמבואר בגמ' במקומו דמיירי ע"י טעימת כהן וקפילא, וכדדחו הראב"ד והרשב"א. אמנם להנ"ל אשה"ט דסברי כדעת רש"י דקפילא לא מהני בבציר מס' אף בסילק לגוף האיסור וא"כ קשיא מ"ש דבקדירה מהני קפילא אף בבציר מס' וע"כ דקדירה שאני דבמאי דנפיק מיני' משערינן ע"י אומד ולהכי מהני קפילא וכנ"ל. ומצאתי און לי בזה מדברי הרשב"א בתורת הבית הארוך (ריש בית ד') דכתב וז"ל וראיתי מי שהביא ראי' לשי' הראב"ד והר"י בן פלט הנ"ל מהא דתניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם דאלמא במאי דנפיק מיני' משערינן ולא בכולה קדירה ואני אומר שאינו ראי' כלל דההיא הא אוקימני' בדאיכא קפילא והדין כך הוא באמת דכל היכי דלא ידעי מאי דנפיק מיני' אי איכא קפילא וטעמי' וליכא טעמא אע"ג דליכא ס' בדידי' מותר דכיון דליכא טעמא מידע ידעינן דלא נפק מיני' טפי מאחד בס' שבהיתר והוא שלא נמחה שם גופו של איסור כמו שאני עתיד לכתוב למטה באיסורין שבטל בס' עכ"ל, הרי מבואר דסתר ראייתם במה דס"ל כשי' הרמב"ן, א"כ ממילא לשי' רש"י דלא ס"ל כהרמב"ן רק דבחתיכה לא מהני קפילא כל דליכא ס' בדידי' אף בסילק גוף האיסור שפיר קמה ראייתם מקדירה דבקדירה במאי דנפיק מיני' משערינן דאל"כ אף קפילא לא הי' מהני וע"כ דבדבר דחוזר להכשירו שאני וכנ"ל, [ולפ"ז האי דקדירה מיירי בשל עץ ומתכת דיוכל לחזור להכשירו ולא בשל חרס דחרס כיון דאינו יכול לחזור להכשירו הו"ל כחתיכה ולא מהני קפילא בדליכא ס', ויש לדקדק קצת לפ"ז בהא דחולין (קי"א ב') בקערה שמלח בה בשר שאסור לאכול בה רותח דמקשה ליטעמי' קפילא לוקמא בשל חרס דלא מהני קפילא, ויש ליישב.]. עוד נראה דאף להרמב"ן ורשב"א דחולקין על הראב"ד והר"י בן פלט הנ"ל עכ"ז שפיר יש לחלק בין חתיכה לקדירה, דהנה בהא דבעי חולין (צ"ז ב') בכחל אי בדידי' משערינן או במאי דנפיק מיני' כתבו שם הרמב"ן והרשב"א דדוקא בכחל הוא דמיבעי' להו משום דכחל עצמו מותר אבל בחלב או בחתיכת נבילה שנפלה לתוך הקדירה וודאי מפשט פשיטא לי' דבדידי' משערינן, וא"כ נראה דבשאר איסור לא מצריכינן לטעמא דלא ידעינן כמה נפיק מיני' דהא בעל הבעיין לא ידע מהא דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ואפ"ה בחתיכת איסור פשיטא לי' דבדידי' משערינן, דאי"ל דבחתיכת איסור ידע הסברא דלא ידעינן כמה נפיק משא"כ בכחל דז"א דלענין זה אין סברא לחלק וכמו שהקשו הרמב"ן והרשב"א בעצמן על סברת הראב"ד והר"י בן פלט הנ"ל דכיון דפירשו בגמ' טעם הענין משום דמאי דנפיק מיני' מנא ידעינן מ"ל חוזר להכשירו או שאינו חוזר וה"נ לס"ד דהבעיין, וע"כ דבחתיכת איסור אי"צ לטעמא דלא ידעינן כמה נפיק מיני'. ויש להסביר הדברים עפ"י מ"ש האחרונים (בסי' צ"ח סעי' ד' בהג"ה) בנפל חלב לקדירה והסירו אותו ע"י צוננים דאף דבוודאי הוסר כולו ולא פלט כלום עכ"ז בעינן ס' משום דמטעים בתבשיל בלא פליטה יעו"ש במשבצות (ס"ק ז') בשם הפ"ת, וא"כ הכי נמי בחתיכת איסור האיסור מטעים בכולו אף בלא פליטה הלכך בעינן ס' נגד כולו אף בלא הטעם דלא ידעינן כמה נפיק מיני' רק בכחל וכיוצא דהגוף הוא היתר רק דיש בו פליטת איסור הוא דאיבעי' לי' במאי משערינן ופשיט לי' דאפ"ה בעינן ס' נגד כולו מטעם דלא ידעינן כמה נפיק מיני', וא"כ שפיר י"ל דהיכא דכל טעם האיסור הוא משום לא ידעינן כמה נפיק מיני' שפיר מהני קפילא אף בלא ס' משום דהא ע"י הקפילא ידעינן כמה נפיק מיני' דיש ס' בהיתר נגדו ולהכי בקדירה אף לשי' רש"י מהני קפילא בפחות מס' דהא היא