אור גדול כח

משאר מצות לענין פרהסיא, דכתבו על הא דכתובות י"ט דאין לך דבר שעומד בפני פי"נ אלא ע"ו ג"ע ושפ"ד דהתם בצינעא דאין דרך לאנוס בפרהסיא, ולא הוכיחו בפשוט דבפרהסיא הא כל המצות עומדין בפני פי"נ ונראה דכוונת התוס' דלא נימא דרבא פליג גם על האי דינא דבפרהסיא על ר' יוחנן ויסבור דגם כפרהסיא אי"צ למסור נפשו חוץ מג' עבירות אלו, או דנימא משוה דהתם להנאת עצמו דאו בשאר מצות אי"צ למסור נפשו, ואף דלפ"ז גם בע"ז יש לדקדק דליהני הנאת עצמו וכנ"ל עכ"ז הוכיחו בפשוט יותר, אבל פשוט דגם לדעתם לקושטא דמלתא גם ר' ישמעאל מודה בשאר עבירות בפהרסיא] ואי רבא יתרץ לר' ישמעאל כאביי מטעם דקרקע עולם א"כ מי הכריחו לתרץ תירוץ אחר אליבא דרבנן, ועוד יש לסתור זה בכמה אנפי, ועיקר היסוד איננו כלום, דגם הרמב"ן לא עשאו רק סמך קצת לדבריו, דיעוי' בריב"ש (סי' ק"י) דבמרדכי והמן לא היתה סכנת נפשות, וכ"ה לפמ"ש ביוסף לקח על המגילה, וכן לפי המבואר במדרש אסתר (פרשה ז' פיסקא ה' ו') דעשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו בכדי שמי שישתחוה לו ישתחוה לע"ז, והביאוהו התוס' שבת (ע"ב ב') ד"ה רבא, א"כ הי' כוונתו להעביר, וזהו שאמר המדרש דאמרה כנסת ישראל טמנו גאים פח לי דאומרים לי עבוד ע"ז, דמבואר דהיתה כוונתו להעבירם על דת. ונחזור להנ"ל דלדעת רמב"ן תקשי מה יענה רבא דסבירא לי' סברת הנאת עצמן על קו' הגמ' ע"ז (כ"ז ב') אמאי לא הניח ר' ישמעאל לבן דמא להתרפאות מיעקב מינאה כיון דרפואה דמיא להנאת עצמן וכנ"ל. והנראה ליישב, דהא גם כל זה יש להקשות אף לאביי דהא ברפואה אין שום חילוק בין צינעא לפרהסיא כדמשמע בכל דוכתי, וכ"כ הפר"ד בדרך האתרים (דרוש ב') דפשוט דלענין חולה אין שום חילוק בין צינעא לפרהסיא, וא"כ לכ"ע תקשי בההיא דע"ז א ב') הנ"ל, דכיון דלר' ישמעאל ע"ז שוה לכל המצות א"כ אמאי לא הניחו להתרפאות, דהא לא שייך לחלק בין צינעא לפרהסיא רק באנס ולא ברפואה וכמ"ש לעיל, ע"כ נראה מוכרח מזה דמינות שאני דמשכא, דלא מיבעי' לפי' התוס' דרצה לרפאותו בשם רבו, וכ"ה בירושלמי, א"כ כיון דאיכא חששא דימשכו אחריו עבור זה משום דיראו דיש בו ממש לכך גם בזה יש לחלק בין צינעא לפרהסיא, אף דבשאר רפואה לא מחלקינן בין צינעא לפרהסיא דברפואה לא שייך חילול השם אף לאביי רק באנס, משא"כ בזה דימשכו אחריו וודאי שייך חילול השם אף ברפואה, רק אף לפי' הרמב"ם (פי"ב מרוצח) דנראה דמפרש אף במרפאו בסם ורפואות משום דימשכו אחריו וילמדו ממעשיו ומדרכיו, גם כן כל בפרהסיא שייך חילול השם משום דימשכו אחריו ויתחברו עמו, אף דלענין צינעא לא משמע לי' לחלק בין זה לשאר ע"ז היינו משום דבצינעא לא שייך חילול השם, משא"כ לענין פרהסיא דשייך חה"ש, וכיון דמוכרחין להכי שוב אף לרמב"ן לא תיקשי דאף דבכל מקום אף בפרהסיא להנאת עצמן יעבור ואל יהרג היינו משום דלהנאת עצמן ליכא חילול השם משא"כ בזה דאיכא חה"ש משום דימשכו אחריו ע"כ אסור אף דהוי להנאת עצמן, וכמו דמוכרחין לחלק בין רפואה זו לשאר רפואות אליבא דכ"ע, ה"נ נחלק לשיטת הרמב"ן בין הנאת עצמן זו להנאת עצמן דעלמא וא"ש, ולשיטת התוס' הנ"ל דרצה לרפאותו בשם רבו, י"ל ג"כ דהי' כוונתו של יעקב מינאה להעבירו על דת, דלולא זה אפשר דהי' יכול לרפאותו בסמים רק דרצה להעבירו א"כ דמיא שפיר לאנס לכ"ע וא"ש. שוב מצאתי במהרי"ק (שורש קל"ז) דהרגיש בהא דע"ז (כ"ז ב'), דהא הוי להנאת עצמו, ותירץ דע"ז שאני דיש חה"ש אף בלהנאת עצמו, אמנם מרמב"ן מבואר דאינו מחלק בזה, אמנם כבר נתבאר לחלק בין ע"ז זו דמשכא לשאר ע"ז, עוד כתב דאפשר דהיתה כוונתו להעבירו ע"ד, ונהנתי במה שזכיתי בעזר"ה לכוין לדעת מהרי"ק בזה, וכבר נתבאר דהדברים מוכרחין אליבא דכ"ע, ואשה"ט. והר"ן (פ"ב דפסחים) דחה ראיות הרמב"ן בזה דלא דמיא הנאת עצמן לרפואה דרפואה כוונתו להנות במה שאסרה תורה, דהא רוצה ההנאה שאסרה תורה עבור ההנאה, משא"כ באנס להנאות עצמו דאינה רוצה בשביל ההנאה כלל, יעושה"ט, ומאוד אני חוכך בסברת הר"ן, דהא במתרפא בעצי אשירה נמי הא הנאת הרפואה עצמה לא הי' אסור, דהא בכל איסורין שבתורה מתרפאין מהן שלא כדרך הנאתן, ואף בע"ז נמי דעת הרמב"ם במאכלות אסורות (פי"ד הי"א) דפטור שלא כדרך הנאתן, ודלא כתוס' ע"ז (י"ב ב') ד"ה אלא שנסתפקו בזה, א"כ אף במתרפא ע"י הנאה שהיא כדרך הנאתן מ"מ הא איננו רוצה כלל גוף ההנאה בעצם רק דרוצה הרפואה והנאת הרפואה באמת הא מותרת, והא דמוכרח להנות כדרך הנאתן אין כוונתו לעצם ההנאה רק להנאת הרפואה רק דבשביל הרפואה מוכרח ליהנות ההנאה שכדרך הנאתו, א"כ שוב הוי כמו אנס דאין כוונתו לעצם הדבר האסור בתרווייהו רק דעושה בשביל דבר אחר שאיננו עצם האיסור. והנראה בכוונת הר"ן, דבאנס אין כוונתו לההנאה כלל ואפס רק דמוכרח לעשות המעשה מפני האנס וא"כ אין כוונתו לההנאה כלל ועצם המעשה לא אסרה התורה רק בשביל ההנאה ואיננו מתכוין כלל להנאה, משא"כ ברפואה הא הרפואה היא ע"י הנאתו מריח העלין, וכן בהעלה לבו טינא רפואתו היא ע"י ההנאה שיש לו מהג"ע, וא"כ רוצה גוף ההנאה רק דאינו רוצה ההנאה בשביל עצמה רק בשביל רפואתו, וא"כ לא הוי זה אינו מתכוין רק דיכולין לקרוא זה אינה צריכה לגופה דלא שייך זה רק בשבת ולא בכל איסורין שבתורה, משא"כ באנס דאיננו מתכוין לההנאה כלל וא"כ הוי זה דבר שאין מתכוין לענין ההנאה דהוא עיקר האיסור שאסרה תורה, ודבר שאין מתכוין הא מותר בכל איסורין שבתורה, והוי זה כהא דפסחים (כ"ה ב') דלא אפשר ולא קא מיכוין דמותר בכל התורה, ואף שכתבו תוס' פסחים (שם) ד"ה לא אפשר דמיירי בענין דלא הוי פסיק רישי', והכא באנס הא הוי פסיק רישי', מ"מ הא הר"ן בעצמו בחולין (פ' גיה"נ) גבי מה שהביא הרי"ף שם דריחא חלתא כתב דאף בפסיק רישי' מותר גבי הנאה, משא"כ ברפואה דרפואתו היא מההנאה וא"כ כוונתו לעצם ההנאה. רק לא בשביל עצם ההנאה רק בשביל הרפואה, וא"כ לא שייך לקרוא זה דבר שאין מתכוין רק מלאכה שאינה צריכה לגופה דלא שייך זה רק בשבת ולא בכל האיסורין. ויעוי' מהרי"ק (שורש קל"ז) דקרי להא דקטול אספסתא ושדי לחיותא מלאכה שאינה צריכה לגופה מחמת שאין כוונתו רק להנצל מהאנס, והפני יהושע בשבת (ע"ב ב') על תוס' ד"ה הניחא לאביי נסתפק בזה ולא ראה דברי מהרי"ק הנ"ל, והיינו דבשבת האיסור הוא המעשה והרי מתכוין להמעשה רק דאינה צריכה לגופה, משא"כ בע"ז וג"ע דהאיסור הוא ההנאה הוי שפיר דבר שאין מתכוין ג"כ, משא"כ ברפואה דכוונתו לעצם ההנאה רק לא בשביל עצמה רק לצורך רפואה, שוב הוי ג"כ מלאכה שאינה צריכה לגופה, דבכל האיסורין אסור לבר משבת אמנם עדיין קשי', דהא הר"ן בעצמו (פ' גיה"נ) הנ"ל אף דמתיר לא אפשר ולא קא מיכוין גבי הנאה אף בפסיק רישי', מ"מ לענין אכילה ובעילה אסור בפסיק רישי' אף דלא מיכוין, כמ"ש שם דמתעסק בחלבים ועריות חייב, וא"כ גבי אנס להנאת עצמו בגילוי עריות מה מהני דאינו מתכוין לגוף ההנאה מהג"ע הא אף באינו מתכוין חייב וכנ"ל, ועוד דא"כ לר' יהודה דס"ל דדבר שאין מתכוין אסור בכל התורה דא"כ מה יענה להא דאסתר לרבא דהא הוו אביזרא דג"ע, ומה אהני רבא בתירוצו אליבא דר' יהודא דפשיטא דהא דאסתר נצרך ליישב אליבא דכ"ע וכמ"ש המהרי"ק (שורש קל"ז). והנראה דאין כוונת הר"ן לומר דבשביל שאין מתכוין לגוף ההנאה ליכא איסורא, דא"כ אף באנס שמתכוין להעביר על דת בצינעא אמאי תהרג ואל תעבור כיון דליכא איסורא דג"ע כלל כיון דאיננה מתכוין, וע"כ דבאמת אף דאיננה מתכוין עכ"ז איכא איסורא דג"ע וכנ"ל דבעריות אף מתעסק חייב שכן נהנה, רק דכוונת הר"ן להקטין ולהקליש קצת האיסור, דכיון דאיננה מתכוין להנאת הג"ע אף דעכ"ז איכא איסורא דג"ע, מ"מ אהני לן הא דאיננה מתכוין להיכא דהאנס איננו מתכוין להעביר על דת רק להנאת עצמו שתעבור ואל תהרג