אור גדול רפט

הראשונים. וכ"כ השבלי לקט בשמו בהל' ר"ח (סי' קס"ח) וכ"כ שם בשם רבינו שלמה. וכ"נ מהרמב"ם הל' קידוש החודש (פ"ח ה"ד) וסמ"ג (עשין מ"ז) [ויעוי' ירו' תענית י"ד סוף הל' ג']. מבואר דאינו מחמת ס' רק משום דמקצתי לאחר המולד. ולכאורה זה נראה עיקר דהא לדידן אף במולד זקן דאנן דחינן לי' לר"ח משום דבזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' לא הי' אפשר להתראות ולא היו יכולים לקדשו אז מש"ה גם אנן אף שבלא"ה אין אנו מקדשין עפ"י הראי' רק עפ"י החשבון מ"מ דחינן לי' משום שלא הי' אפשר לעולם לקדש עפ"י הראי'. וכמ"ש הפר"ח (סי' תכ"ח), ואפ"ה עבדינן ב' ימים ר"ח מכלל דאינהו נמי הוי עבדי הכי דאי בכה"ג דלא הוי ס' לדידהו לא הוי עבדי א"כ מהיכי תיתי נעבד אנן, וביותר דבחודש חסר כגון בר"ח ניסן לא עבדינן רק חד יומא ר"ח אף דיו"ט באותו החודש גופי' עבדינן ב' יומי מפני הס' אפ"ה ר"ח לא עבדינן רק חד יומא. וא"כ אנן לא עבדינן מפני הס' בר"ח רק במלא וחסר תליא מלתא ואף במלא מפני מולד זקן דודאי בלי שום ס' גם בזמן הראי' הי' מלא אפ"ה עבדינן תרי יומא, וא"כ גם בזמנם שהיו מקדשים עפ"י הראי' ג"כ היו עושים יום ל' ר"ח מפני חשבון המולד וכמ"ש הראשונים הנ"ל, דאל"כ מפני מה נשתנה בזמה"ז לעשות בכה"ג ב' ימים ר"ח ולאוסרם לתרווייהו בהספד ותענית, ע"כ נראה לכאורה עיקר כרבינו ישעי' ורבינו שלמה והשבלי הלקט דכן הי' הנהוג אף בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי', ואף דבר"ה משמע דהיכא דהיו יודעים שיהא מעובר ולא יבואו העדים ביום ל' לא היו נוהגין בו קודש והכי מבואר בפ"ק דביצה דרק מהתקנה שלא יהא מקבלין אלא עד המנחה ואפ"ה גומרין אותו היום בקדושה משום גזירה שיאמרו אשתקד כפירש"י בד"ה (ל' ב) במשנה] נעשו קדושה אחת הא לולא זה רק מפני הס' נהגו בו קודש ומבואר דאם היו יודעין בבירור שלא יבואו העדים לא היו נוהגין בו קודש י"ל דהוא דוקא לענין עשיית מלאכה דיו"ט לא עשו בראשון רק ר"ח לחוד כשאר החדשים דהוי ר"ח למולד ולא למנין ולא ליו"ט, ויעוי' ברבינו בחיי פ' בא על פרשה החודש הזה לכם בשם רבינו חננאל דמבואר להדי' דגם בזמן הנביאים היו נוהגים כמנהגינו יעושה"ט, ואם כנים אנחנו בזה א"כ קשי' טובא לכאורה על תי' אביי דאמר לא נצרכא אלא לחודש מעובר דהוי ר"ח ניסן יום ל"א ול' של אדר צריכינן לאוסרו משום לפני ריש ירחא דאיננו יום שלאחר כ"ס, הא בכה"ג לא צריכינן לאוסרו משום ריש ירחא דהא בלא"ה אסור יום ל' לעולם אף כשהחודש מעובר עכ"ז יום ל' הוא ר"ח לעולם וכנ"ל, ואסור בלא"ה בהספד ותענית, ולזה העירני קצת הרב הג' רע"ר נ"י רק שאני הרחבתי הדברים. אמנם לפמ"ש דכל קושיית הגמ' הוא על כ"ח דאמאי עשאוהו דלא למספד, דאי"ב שום הוספה על דלא להתענאה רק לאוסרו לאחריו הא בלא"ה אסור הכ"ט דלאחריו משום יום שלפני ריש ירחא וא"כ תי' הגמ' של אביי לא נצרכא אלא לחודש מעובר היינו דבכה"ג צריכינן לאוסרו להכ"ט משום לאחריו של הכ"ח דהא הכ"ט אינו יום שלפני ריש ירחא דניסן דהא המנין דניסן אינו אלא מיום ב' של ר"ח ואשה"ט. י) ואין להקשות דלפי"ז תקשה בריש הסוגי' דקאמר על הא דריש ירחא דניסן דמש"ה קאמרי ריש ירחא לאסור את שלפניו דאכתי מאי נפ"מ בזה הא הכ"ט לעולם אינו אסור משום דהוי ס' דרבנן דלמא לא יבואו עדים ביום ל' ומעברי לי' לאדר ויום ל' בלא"ה אסור משום ר"ח וכנ"ל וא"כ אכתי תקשי מאי נפ"מ בהאי דכתבי מריש ירחא, ובשלמא בריש הסוגי' הי' אפ"ל דס"ל להאי תנא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר, וא"כ נפ"מ לאסור הכ"ט משום דלעולם הוא יום שלפני ריש ירחא, אבל למאי דקאמר אביי א"כ לא ס"ל לעולם חסר א"כ תקשי כנ"ל, ובשלמא אם נימא דס' דרבנן דאפשר שיתברר הדבר לאיסור אזלינן לחומרא וכמו שצידד השעה"מ (הל' מקוואות כלל ג') הי' שפיר, אמנם הא הביא השעה"מ שם כמעט מכל הראשונים דגם באופן כזה אזלינן לקולא בדרבנן א"כ קשי' כנ"ל. ונראה דל"ק דיעוי' ברמב"ם (פ"ב מקידוש החודש הל' ט') דלפעמים מקדשי יום שלשים ביום כ"ט כגון ראוהו ב"ד ביום כ"ט קודם הלילה, וא"כ בכה"ג שקידשו ב"ד ביום כ"ט אזי הכ"ט עד הלילה אסור משום יום שלפני ריש ירחא, ובזה נסתר נמי תי' הנוב"י (או"ח סי' צ"ג) יעו"ש דהא משכחת לה אף באינו מעובר בכה"ג]. וגם אין להקשות דל"ל לאביי לומר לחודש מעובר הא אף באינו מעובר עכ"ז א"א לאסור להכ"ט משום לפני ריש ירחא משום דהא בכ"ט לעולם ס' הוא דלמא יהא מעובר וס' דרבנן לקולא, וא"כ אף באינו מעובר א"א לאסור להכ"ט משום לפני ריש ירחא רק משום אחר כ"ח, דאפ"ל דזה באמת כוונת הגמ' דכיון דמעובר א"א לאוסרו משום לפני ריש ירחא ממילא דלעולם א"א לאוסרו משום לפני ריש ירחא משום האי ספיקא דדלמא מעברינן לי' וכעין זה כתב הנוב"י (או"ח סי' צ"ג) בביאור התוס' יעו"ש וה"נ י"ל במי' הגמ'. ותדע דהא גם בלא ביאורי לפי מה שהסכימו כולם דתענית בר"ח דרבנן כמ"ש המג"א (סי' תק"ע) והב"י (סי' תי"ח), וכ"ש לפי מה שהוכחתי בססי' הקודם כרבינו ירוחם דאיננו אסור רק ממגילת תענית א"כ פשיטא דבס' אזלינן לקולא, א"כ היום ל' לעולם נצרך לאוסרו משום לפני ריש ירחא קודם שבאו העדים משום דמצד ר"ח לא הי' אסור דדלמא לא יבואו עדים ויהא מעובר דס' דרבנן להקל וכנ"ל א"כ ג"כ קשי' למאי קאמר לחודש מעובר הא אף לחודש חסר נצרך לאסור קודם שבאו העדים לקדשו דמס' מותר ונצרך לאסור משום יום שלפניו, וע"כ כנ"ל דהכוונה משום חשש עיבור וא"ש נמי להאי ביאור שביארנו ג"כ, ובאם נימא דס' דאפשר להתברר אף בס' דרבנן לחומרא כמו שצידד השעה"מ לתוס' ריש יבמות יתיישב יותר ברווחא והאי דקאמר לחודש מעובר היינו כגון שודאי יהא מעובר כגון גוונא שכ' הרמב"ם (פ"א מקידוש החודש הל' ו). יא) אמנם קשי' לי אם נימא דגם בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' עשו לעולם יום ל' ר"ח ואסור בהפסד ותענית כמו שאנו נוהגין א"כ קשי' בר"ה (כ"ה א) דפעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראה דמות לבנה בכ"ט לחודש כסבורים העם לומר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו א"ל ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה פחותה מכ"ט יום ומחצה וב' שלישי שעה וע"ג חלקים ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול לא מפני שראוי לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד אח החודש דלכאורה נראה דרצו ב"ד לקדשו הוא על יום ל' דהא לעולם אין עושין חודש פחות מכ"ט, וא"כ ההספד שעשה ר"ג בכדי שידעו העם שלא קידשו הוא ביום ל' א"כ מוכח דיום ל' לא עשו ר"ח אם לא קדשו. ואפשר דרצו לקדש להכ"ט גופי' ורצו לעשות חודש שעבר מן כ"ח ימים דהא דלא עבדינן פחות מכ"ט היינו משום הקבלה של ר"ג. אבל כשלא ידעו זו הקבלה שפיר רצו לעשות חודש שעבר כ"ח יום וא"כ ההספד היה ביום כ"ט גופי'. והוא דחוק קצת, ובירו' פ"ד דתענית (סוף הל' ג') איתא קרייא מסייע לר' יוחנן ויהי ממחרת החדש השני אין תימר תרין.