אור גדול רפח

דאיקלע מלתא ונתבטל היו"ט דאיתוקם ממילא מתיישב בזה הקו' דכ"ט, והשתא נבאר ביאור הדברים בזה. דהנה התוס' ר"ה (י"ט א) ד"ה הא הקשו קו' עצומה דמאי פריך ל"ל ריש ירחא לאסור שלפניו הא הוי יומא דבתר כ"ח הא איתוקם תמידא הי' בזמן הבית קודם הרבה לכ"ח שהי' אחר חורבן, ונדחקו בזה, אמנם לפי דברינו הנ"ל נראה דיתיישב בפשוט דקו' הגמ' באמת על יו"ט דכ"ח דעשאוהו יו"ט דלא למספד דלגופי' לא נפ"מ מידי דאף אם עשאוהו דלא להתענאה ג"כ היה אסור בהספד וגם לפניו הי' אסור ואין הנפ"מ רק על לאחריו ולאחריו בלא"ה אסור מחמת מקמי יומא דאיתוקם תמידא, וא"כ מוכרח מהא דעשו להכ"ח ליו"ט די לא למספד מכלל דאיננו אסור מקמי' יומא דאיתוקם תמידא, וזהו כוונת הגמ' מאי אירי' [כפירוש הערוך במלת אירי' מה ראית או מה הורת] דהוי יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא, תי"ל [דאינו כן מדחזינן דעשאוהו לאחריו] דהוי יומא דבתר כ"ח דמש"ה עשאוהו לכ"ח די לא למספד בכדי לאסור לאחריו לכ"ט, א"כ חזינן דאינו אסור משום לפניו, והוא פירוש נכון מאד לפי שי' הנ"ל ליישב קו' התוס' בר"ה (דף י"ט) הנ"ל. והאי דקאמר רב אשי כל שלאחריו כו' אף דלפי הנ"ל הקו' הוא דל"ל משום לאחריו הא הוי לפניו א"כ הו"ל למנקט כל שלפניו, ז"א קו' דכוונת רב אשי דהאי לאחריו חלוק משאר לאחריו דאף דשאר לאחריו איננו אסור בהספד וא"כ לא הוי צריכין לי' הכא וכנ"ל מ"מ האי לאחריו שאני הואיל ומוטל בין ב' י"ט ולכן צריכינן לי' הכא. וא"כ כי קאמר הגמ' אח"כ דאי אקלע מלתא ובטליני' לז' שנתבטל היו"ט דאיתוקם תמידא ממילא מיושב גם קו' הראשונה דשפיר איצטריכו לאוסרו משום לאחריו כיון דהיו"ט דאיתוקם תמידא נתבטל. וזהו שאמר אח"כ השתא דאתית להכי כ"ט נמי [מיושב בהכי] כיון דאיקלע מלתא ובטליני' היינו כיון דקאמרת דאיקלע מלתא ובטליני, למ"ט דאיתוקם תמידא כדקאמרת א"פ שוב הי' צריכין לעשות בכה"ג הכ"ח די לא למספד לאסור שלאחריו בכדי שיהא] כ"ט גופי' אסור, ואשה"ט. ועפי"ז יונעם מאד ברווחא דברי התוס' תענית (דף י"ח) ד"ה לא נצרכא שהם ממש לבאר דברי הגמ' לפי הנ"ל [והאי דלא מתרץ בשנה מעוברת דלפ"מ לענין אדר הא' דבשלמא לפי הפירוש שפירשו דהקו' על ריש ירחא כ' המג"א (סי' תקס"ח ס"ק כ') והגר"א (שם ס"ק ז') דנצרך לעשות בשניהם, אבל אם הקו' על כ"ח לא יתיישב בהכי, אפשר דס"ל להתוס' דהשני עיקר] גם יומתק בזה ליישב קו' הגבורת ארי דאמאי לא קאמר נמי השתא דאתית להכי א"ש נמי הא דקאמר מריש ירחא וכמו שהבאתי בסי' הקודם אות ב' ולהנ"ל יתיישב בטוב טעם דלא קאמר הגמ' רק מאי דמתורץ במאי דקאמר מקודם ממש בלי ציור אחר דבמאי דקאמר מקודם דאיקלע מלתא ובטליני' לז' גם. זה נתיישב אבל מאי דצריך לצייר אוקימתא אחריתא וציור חדש כגון על ריש ירחא דנצרך לצייר ציור אחרינא כגון דאם איקלע מלתא בריש ירחא לחוד לא קאמר הגמ' אף דאפ"ל כן מ"מ הגמ' לא קאמר השתא דאתית להכי רק במאי דנתיישב במאי דקאמר מקודם ואשה"ט: וממילא דמתיישב נמי קו' א' שבאות א' הנ"ל יותר ברווחא כיון דזו הקו' גופי' אינו אלא עפ"י הירו' דלר' יוסי גם בדלא להתענאה אסור בהספד ולכך מקשה דלמאי עשו להכ"ח דלא למספד, וזה מוכח מהא דאוסר ר' יוסי לפניו בדלא להתענאה, א"כ שפיר מקשו במנחות דמעיקרא הו"ל למפרך ומתיישב ברווחא יותר כמ"ש סוף אות ו'. ואף דלפי"ז אף אם נימא כאית דגרסי דגרסינן בשניהם דלא למספד עכ"ז מוכח מקו' הגמ' מכ"ח דאזיל בשי' הירו' דגם בלא להתענאה אסור בהפסד, וא"כ שוב לא הוצרכו להוכיח במנחות בד"ה אילין דלפניו ג"כ אינו אסור בהספד מרב אשי דהא בלא"ה מוכרח כן משי' הירו' וכנ"ל באות ה', די"ל דהוכיחו בפשוט יותר משום דהא אפשר לפרש קו' הגמ' כדפירשו בר"ה (דף י"ט) הנ"ל [ובלא"ה ליכא לאיקשויי דיבורי תוס' אהדדי דהרבה בעלי תוס' הי' כידוע]. הארכתי קצת בזה אף דקשה בעיני לעשות הגהה חדשה ולמחוק כל הספרים בהאי דקאמר השתא דאתית להכי כו' דבכל הספרים כתיבא ובטליני' לכ"ח ולהנ"ל נצרך למחוק תיבת לכ"ח, ותוס' תענית (דף י"ח) נתבאר ליישב אף להגי' שלפנינו, מ"מ הארכתי בזה משום דעפי"ז יתיישב מאי דאני נבוך קצת לפי הגירסא שלפנינו כאשר יבואר. ט) דמאי דאנן עבדינן ב' ימים ר"ח ראיתי בס' בנין אריאל בבית תלמוד סוף ברכות דכתב דהוא מחמת ס' והשיג מחמת זה על המג"א (סי' ק"ח ס"ק ט"ז) יעו"ש. ובאמת לא משמע כן בברכות ספ"ד בחודש מלא יעו"ש ברש"י ותוס']. והצל"ח ברכות (כ"ו ב') על תוס' ד"ה טעה הביאו ויישב דברי המג"א דבבאו עדים מן המנחה ולמעלה היתה תקנת ריב"ז על כל החדשים להיות נוהגין היום קודש ומחר קודש יעו"ש והוי כחדא יומא. ובצל"ח ברכות (ל' ב') בד"ה והתני' טעה כתב דבזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' מס' היו עושין ב' ימים ר"ח יעוי"ש. ויעוי' בתשב"ץ (ח"ג סי' רמ"ד) על הכתוב אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה ותרגם יונתן ביומא דחולא וז"ל כי אותו יום הי' ר"ח ובאותו חודש לא באו עדים ביום ראשון וקדשוהו ביום שני כמ"ש ביום החדש השני כמו שאנו נוהגין לעשות יום ל' לעולם ר"ח כן היו נוהגים שמא יבואו העדים היום ואם לא באו מקדשין היום הב' עכ"ל ובתשב"ץ (ח"א סי' קנ"ג) לאחר שהוכיח שגם בזמן המשנה היו עושים ב' ימים ר"ח כתב שם שמא תאמר שאז נתחדש ענין זה א"א לקיימה כלל שהרי יונתן בן עוזיאל תרגם ביום החדש הזה ביום עבור ירחא תנינא ויונתן אמר לדוד מחר חדש ועדיין לא באו עדים אלא שהי' יום ל' לעולם ר"ח מן הספק בין יבואו עדים בין לא יבואו. א"כ אף בימי הנביאים היו נוהגים מנהג זה כ"ש בימי המשנה א"כ לעולם כשהחדש מעובר עושין ב' ימים ר"ח עכ"ל. וכן הפר"ח או"ח (סוף סי' תכ"ז) וגם בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' לפעמים היו עושים ב' ימים מבואר ג"כ דלא עשו תמיד בחודש מלא ב' ימים והיינו כנ"ל. מכל הני מבואר דמס' היו עושים ב' ימים ר"ח בחדש מלא. וא"כ א"ש האי דאמר אביי לא נצרכא אלא לחודש מעובר דל' דלפני ריש ירחא אין לאוסרו משום אחר כ"ח להכי צריכינן לאוסרו משום לפני ריש ירחא. ולא יקשה הא בלא"ה בחדש מעובר יום ל' הוי ר"ח ואסור משום ר"ח ז"א דלא מיבעי' אם נימא דאיסור הספד תענית בר"ח אינו אלא דרבנן וכמ"ש הב"י בסי' תי"ח א"כ פשיטא די"ל דאינו אלא ס' דרבנן קודם שבאו העדים ולקולא ולא חיישינן לזה מס' דלמא יבואו עדים דס' דרבנן הוא וכעין מ"ש הנוב"י (מה"ת או"ח סי' צ"ג). ומש"ה שפיר צריכינן לאוסרו משום לפני ריש ירחא ואפילו אם נימא דאיסור הספד ותענית בר"ח הוא דאורייתא וכפשטות הסוגיות דתענית (י"ז ב') ור"ה (י"ט א'). וא"כ הוי ס' דאורייתא דלחומרא. או דנימא דלא כהנוב"י הנ"ל רק דאף דהוא דרבנן עכ"ז בס' כזה שהוא עתיד להתברר אזלינן לחומרא אף בדרבנן. וכמ"ש השעה"מ הל' מקוואות כלל ג' על שי' תוס' ריש יבמות יעו"ש. עכ"ז לא יקשה דא"כ למה הוצרכו לאוסרו משום לפני ריש ירחא הא בל"ז הוא עצמו עבדינן לי' ר"ח מפני הס' די"ל בגוונא דודאי לא יקדשו ביום ל' כגון שראו להישנה ערבית דצריך שיהא לילה ויום מן החודש וכמ"ש הנוב"י ג"כ שם וא"כ אין עושין ר"ח ליום ל' בכה"ג כיון דליכא ס' ואינו אסור בכה"ג רק משום לפני ריש ירחא וא"ש. וגם י"ל באופן שידעו בחשבון שא"א שיראה יום שלשים וכמ"ש הרמב"ם פ"א מקידוש החודש הל' ו' דבכה"ג אין יושבין כלל. אבל הברכי יוסף או"ח (סי' תכ"ז) הביא בשם רבינו ישעי' הראשון כת"י דיום ל' שעושין ר"ח אינו מפני הס' רק משום דהמולד ביום ל' והי' ראוי לחלקו חציו לחודש הבא רק שאין מונין שעות לחדשים לכך שדינן לי' לגמרי לשעבר ואפ"ה עבדינן לי' ר"ח לקידוש הלבנה מפני המולד ול"א הוא העיקר למנין וכך היו עושים מימי הנביאים