אור גדול רפו

אסור ובתענית מותר דרבינו אפרים סובר דהספד הוא חילול יו"ט יותר מן התענית כן הבינו בדבריו האשכול והרז"ה והריטב"א והרמ"ע מפאנו (סי' י"ב) וכולם השיגו עליו ממשנה דתענית שס דיו"ט דלא למספד הוא יו"ט חמור יותר מהיו"ט דלא להתענאה א"כ מוכח דתענית הוא חילול יו"ט יותר מהספד ועוד הקשו הרז"ה והריטב"א מהא דקאמר בברייתא אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון דמבואר דכולהו אסורין בתענית ובהספד אינן אסורין אלא מקצתן אלמא דתענית הוא חילול יו"ט יותר מהספד ולכך דחו שי' רבינו אפרים וגרסי בדרב אשי כל שלאחריו בתענית אסור ובהספד פותר וכן מבואר בתוס' מנחות (ס"ה א' ד"ה אילין דרמזו לשי' רבינו אפרים ודחו מפני ב' הקו' הנ"ל. וא"כ י"ל דזה כוונת הירו', דמתני' ר"מ היא אין כוונתו על הת"ק רק על כל המשנה בין ת"ק בין ר' יוסי דמבואר דס"ל דהיו"ט דלא למספד הוא יו"ט יותר חמור מיו"ט דלא להתענאה ומבואר דתענית הוא חילול יו"ט יותר מהספד, וא"כ כולהו מתני' ר"מ היא דס"ל תענית הוא חילול יותר, ולכך קאמר דלא להתענאה מותר בהספד [משום דאיננו חילול כ"כ כתענית]. ודלא למספד אסור בתענית דכיון דחילול קל אסור כ"ש חילול גדול]. ור' יונה הביא ראי' ב' שהביאו הרז"ה והריטב"א והתוס' מהברייתא דמגילת תענית אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון, א"כ מבואר דכולהו אסורין בתענית ובהספד אינן אסורין אלא מקצתן, וא"כ דברי הירו' הם ממש דברי הרז"ה והריטב"א ותוס' מנחות הנ"ל לאפוקי דלא נימא כסברת ושי' רבינו אפרים הנ"ל דהספד הוא חילול גדול יותר מתענית, ואפשר דידע הירו' דאיכא מ"ד דפליג עלי' דר"מ בזה וס"ל כסברת רבינו אפרים ע"ז קאמר דמתני' אתי' כר"מ ור' יונה מדייק מברייתא דמגי"ת ג"כ כסברת ר' מאיר, ונמצא דברי הירו' הם ממש דברי הרז"ה והריטב"א והתוס' מנחות הנ"ל, כן הי' נ"ל נכון ופשוט בביאור דברי' הירו'. אמנם לאשר שעפ"י שי' הק"ע בביאור הירו' יתיישבו הקושיות העצומות שעל גי' ושי' התוס' מנחות (דף ס"ה) ד"ה מריש הנ"ל ע"כ אפשר דהתוס' ג"כ פירשו הירו' הנ"ל כפי' הק"ע דס"ל להירו' דא"א לעשות הטפל כעיקר וא"כ מוכרח מר' יוסי דסובר דגם בדלא להתענאה אסור בהספד ולכך סובר דלפניו אסור והיינו בתענית לחוד שלא יהא טפל כעיקר משא"כ ר"מ דסובר דגם גוף היו"ט מותר בהספד להכי סובר לפניו מותר דא"א לאסור לפניו שלא יהא טפל כעיקר. ג) הן אמת לפי' הק"ע יש להוכיח מש"ס דילן דלא ס"ל הכי מהא דר' יוחנן פסק הלכה כר' יוסי וא"ל רחב"א לבאלי אסברא לך כי א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה אבל בדלא למספד לא ס"ל כר' יוסי. וא"כ בין דלא להתענאה בין דלא למספד בתרווייהו לפניו אסור לאחריו מותר וא"כ אי טעמא דר' יוסי דבלא להתענאה לפניו אסור משום דסובר דהיו"ט דלא להתענאה אסור אף בהספד ולפניו אסור בתענית ולא הוי טפל כעיקר. א"כ הא מוכרחין דברי ר' יוסי ג"כ בדלא למספד דאסור גם לאחריו דתם בתרווייהו רק לפניו אסור ולא לאחריו א"כ מאי איכא בין דלא להתענאה ללא למספד כיון דתרווייהו אסורין בהספד, ובתרווייהו אינן אסורין רק לפניו. א"כ מ"ש דנקט בהני דלא להתענאה ובהני דלא למספד, ואי"ל דבלפניו איכא חילוק דהני דכתיבי דלא להתענאה לפניו אינו אסור רק בתענית ולא בהספד ובהני דכתיבי דלא למספד לפניו אסור גם בהספד, א"כ שוב ממילא אף לפי"ז מוכרח דלא כסברת הירו' דבהני דכתיבי דלא למספד דלפניו אסור גם בהספד, א"כ הוי טפל כעיקר דלפניו הוי כעיקר היו"ט. א"כ שוב מוכרח דאפשר לעשות הטפל כעיקר, א"כ שוב י"ל דגם ביו"ט דלא להתענאה סובר ר' יוסי דמותר בהספד ואפ"ה סובר דאסור לפניו והוי טפל כעיקר, א"כ מר' חב"א אליבא דר' יוחנן מוכרח דאיננו סובר כסוגיית הירו' לפירוש הק"ע. אמנם אכתי אפ"ל דרחב"א אליבא דר' יוחנן חדית לן האי סברא דאפשר להיות טפל כעיקר להכי אפשר לחלק בינייהו בדלא להתענאה למסבר כר' יוסי ובדלא למספד כת"ק, אבל מ"מ אפ"ל דסתמא דגמ' מקודם אזיל בשי' הירו' דא"א לעשות הטפל כעיקר ובאמת הני תרתי מילי דר' יוסי חדא בחברתה תלי' דכיון דסובר דבלא להתענאה לפניו אסור מכלל דסובר דגוף היו"ט אסור גם בהספד דאל"כ הוי טפל כעיקר, וע"כ דהחילוק בינו לדלא למספד הוא לענין לאחריו וכשי' הירו' לפי' הק"ע. אמנם אף אם נימא דסוגיית הגמ' מקודם ס"ל כשי' הירו' עכ"ז אין ראי' לענין הלכה דלהלכה אפשר דקי"ל כרחב"א אליבא דר' יוחנן דהביאו הגמ' באחרונה, וכעין זה כתב הרא"ש פ"ק דב"ק סי' ה' לדעת ר"ת שפסק כרב הונא [אף דאיננו דומה כ"כ להתם], וז"ל האשכול (ח"ב עמוד 28) שהשיג על רבינו אפרים כמו שהשיג עליו הרז"ה כמבואר בסי' הקודם והוסיף עוד וז"ל ועוד אי רב אשי ס"ל כר' יוסי ופליג אר' יוחנן דס"ל אין הלכה כר' יוסי בלאחריו לא הוי שתק תלמודא דסדר לן רב אשי וברי' אלא הוי מסיים והלכתא כר' יוסי אפילו לאחריו ומדלא מסיים הכי ש"מ הלכתא כר' יוחנן דלפניו אסור בתרווייהו ולאחריו הכל שרי עכ"ל. א"כ אף אם נימא כנ"ל דסוגיית הגמ' מקמי דחדית לן רחב"א משמי' דר' יוחנן אזיל בשי' הירו' הנ"ל אפ"ה י"ל דלהלכה קי"ל כר' יוחנן מדסידר הגמ' דבריו בסתמא באחרונה וכנ"ל. ד) ועתה נבוא עפי"ז ליישוב הקו' החמורות שעל גי' ושי' התוס' מנחות הנ"ל המבוארים באות א'. דהקו' ב' שבאות א' הנ"ל מיושב בפשוט דכיון דהגמ' ס"ל כשי' הירו' א"כ לר' יוסי אף ביו"ט דכתיבא לא להתענאה ג"כ אסור בהספד רק להכי כתבי' דלא להתענאה בכדי שלא לאסור בו לאחריו, א"כ שפיר מקשה לימא על איתותב חגא דשבועי' מט' בי' וח' אסור משום יומא דאיתוקם תמידא, דאי"ל דהכוונה לאסרו בהספד דהא אף מחמת איתוקם תמידא ג"כ אסור בהספד אף דכתיבא רק דלא להתענאה. ומיושב נמי קו' ג' דהיא כקו' הריטב"א על רבינו אפרים דמאי קאמר הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו ואסרוהו אף בהספד דמבואר דב' הימים טובים שלפניו ושלאחריו אסורים בהספד ואיך אפשר לגרוס באיתוקם תמידא דלא להתענאה א"כ היו"ט שלאחריו אינו אסור בהספד ולהנ"ל יתיישב דביו"ט גופי' לעולם אסור בהספד לר' יוסי אף דכתיב בי' דלא להתענאה. ואדרבא ידוקדק בזה הלשון דקאמר, רב אשי הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו ול"ל לדקדק כיו"ט עצמו רק החמירו יותר או עשאו חיזוק יותר ובסי' הקודם (סוף אות ד) יישבתי זה היטיב לשי' רבינו אפרים אבל לשאר השי' לא יתיישב זה. ועפ"י שיטת הירו' הנ"ל ידוקדק היטב דא"א לעשות הטפל כעיקר דמש"ה סובר ת"ק דבלא להתענאה לפניו מותר משום דסובר דבגוף היו"ט ג"כ מותר בהספד א"כ א"א לאסור לפניו שלא יהא טפל כעיקר. ור"י דסובר בדלא להתענאה לפניו אסור היינו משום דס"ל דבגוף היו"ט אסור אף בהספד והנפ"מ בין לא להתענאה ללא למספד הוא לענין לאחריו. והטפלים אינם אסורים אלא בתענית ולא הוי טפל כעיקר אבל בזה דמוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו היינו כעיקר, ולכך לא קאמר דהחמירו לעשות חיזוק יותר משום דא"א לעשות טפל כעיקר, ולכך דקדק דעשאוהו כיו"ט ועשאוהו כעיקר ומדוקדק היטב דהוצרך לומר דבזה לא חשו לעשות טפל כעיקר דאיננו כשאר טפל ומובן להמעיין. ה) ונראה שעפ"י הנ"ל יתיישב ג"כ קו' השעה"מ הל' מגילה על תוס' מנחות (דף ס"ה) ד"ה אילין שהוכיחו דלאו דוקא אמר רב אשי כל שלאחריו דה"ה כל שלפניו דאי לפניו גם בתענית אסור ל"ל הואיל ומוטל ב' י"ט. והקשה השעה"מ דלפי מה שהסכימו בדיבור שלאחריו דגרסי באיתוקם תמידא דלא להתענאה א"כ א"א לומר משום לפניו כיון דהיו"ט גופי' הוא דלא להתענאה יעו"ש שהכריח