אור גדול רפה

הכשרים בשאר ימים בראשון אם ל"ל כשר לראשון איננו נוטל כלל וביו"ט ב' דספיקא הוא נוטלין ולא מברכין, אף דלכאורה ראשון לא גרע משאר ימים דאיכא חיובא דרבנן עלי', אלא דעל שאר ימים תקנו ותקנו ג"כ דאף הפסולים בראשון כשרים, אבל על יום ראשון דאיכא חיובא דאורייתא עלי' לא תקנו כלום, וכשאין לו הכשר מדאורייתא לא יטול כלל משום דבי' לא תקינו רבנן מידי ולא הוסיפו כלום, אף דאם לא הי' עלי' חיובא דאורייתא בודאי היו מתקנים רבנן גם על יום הראשון ליטול זכר למקדש כדתקנו בשאר ימים והי' צריכין ליטול גם פסולי כמו בשאר הימים אבל השתא דאיכא עלי' חיוב דאורייתא לא תקינו כלום וכשאי"ל כשר לראשון אינו נוטל כלום [ויש לדחות דהתם איצ"ו לתקן זכר למקדש ביום א' דאיכא בלא"ה חיוב דאורייתא ואין נפ"מ בו בין מקדש לגבולין]. וכן י"ל הכא דבמאי דתקינו הם במגי"ת אסרו גם לפניהם ולאחריהם בתקנה א' כאחת אבל במאי דלא תקינו הם והי' אסור הניחו להם באיסורם ולא תקינו מידי ומאי דהי' אסור מקודם אסור ומאי דלא הי' אסור מקודם גם. עתה אינו אסור דלא הוסיפו כלום בהם על מה שהי' מקודם, וכעין שכתבו תוס' ברכות (ט"ו א') הנ"ל, וא"כ לק"מ תי"ל יום שלפני גדלי' כיון דיו"ט דגדלי' איננו מימים טובים הכתובים במגילת תענית איננו אסור לפניו ולאחריו, אבל לבתר דהביא הברייתא דיהיב טעמא על שבתות וימים טובים דאינן אסורים לפניהם ולאחריהם משום דהם דאורייתא ואי"צ חיזוק הא לולא זה הי' אוסרים לפניהם ולאחריהם כהימים דמגילת תענית אף דלא אסרו הם לימים אלו והי' אסורים מקודם, וא"כ ממילא יו"ט דגדלי' דאינו מד"ת דומה לימים דמגילת תענית ואסרו לפניהם ולאחריהם, ושפיר פריך ותי"ל דהו"ל יום שלפני יום גדלי' ואשה"ט, ות"ל שעזרני לפרש הסוגיא דר"ה בדברים פשוטים ונכונים במקום שלא מצאו אנשי חיל ידיהם, ומכאן נראה ראי' ברורה לרבינו ירוחם דר"ח דאסור בהספד ותענית הוא ממגילת תענית וכנ"ל, ונכון הוא ופשוט בעזהי"ת, ויעוי' בשאגת ארי' (סי' ק"א) שכתב שמכאן ראי' ברורה שאין עלי' תשובה שלא כדברי רבינו ירוחם, והנך רואה בהיפך שמכאן ראי' ברורה לדבריהם שעפי"ז מתיישבת הסוגיא בפשוט וכנ"ל, וגם מתיישב מה שהקשה הש"א שם לפי מה שהוכיח דר"ה הוא בכלל יו"ט ודינו כשאר ימים טובים דאמאי לא פריך ותי"ל דהו"ל יום שלאחר יו"ט ונדחק דהמקשן ידע הברייתא דמייתי המתרץ יעו"ש, ולהנ"ל מתיישבת ברווחא דלס"ד דמקשה דוקא ממגי"ת פריך וכנ"ל ואשה"ט. סימן נח יען כי בסי' הקדום נתבאר שיטת רש"י בתענית אמרת ג"כ לבאר שיטת התוס' התמוהין מאוד מאוד ומרפסין איגרא, הנראה לענ"ד בזה לגודל החומר כאשר יבואר, א) שיטת התוס' מנחות (ס"ה א') ד"ה מריש דבחגא דשבועי' גרסינן. דלא למספד מדקאמר הגמ' דסוף מועדא נצרכא לאסור שלאחריו ובדלא להתענאה כולהו מודו אף ר' יוסי דלאחריו מותר, רק באיתוקם תמידא גרסי דלא להתענאה, והקשו דמיד דקאמר על ריש ירחא דנצרכא לאסור שלפניו הו"ל למפרך תיכף כמאן כר' יוסי תי"ל דהוי כ"ח ונדחקו בזה, וקשי' טובא דמאי קשי' להו דהא שם לא הו"מ למפרך משום דהי' אפ"ל דס"ל כר' יוסי בחדא לענין לפניו בדלא להתענאה ופליג עלי' בחדא לענין לאחריו וכדפסק ר' יוחנן וכמו שנתבאר בסי' הקודם (אות ו'), ומה שנתבאר שם באורך ליישב לשי' רש"י לא יצדק לשי' התוס' דגרסי בשבועי' דלא למספד, וא"כ קשי' טובא על התוס' מאי קשי' להו הא לק"מ וכנ"ל. ב) הקשו השעה"מ (הל' מגילה) והביא שם גם בשם מהר"ש אלגאזי בס' רצוף אהבה על גי' התוס' דבאיתוקם תמידא דלא להתענאה ובחגא דשבועי' דלא למספד, א"כ מאי מקשה הגמ' בתענית על חגא דשבועי' דל"ל מתמני' לימא מט' בו וח' גופי' אסור משום יומא דאיתוקם תמידא הא מחמת איתוקם תמידא איננו אסור רק בתענית ולא בהספד ומחמת חגא דשבועי' אסור אף בהספד וכן הקשה הגאון שאגת ארי' בספרו גבורת ארי על תענית והגאון ר"ע איגר זצ"ל בגליון הש"ס במנחות והיא קו' עצומה מאוד שכולם הניחו בקו' וכמעט אין מקום לתרצה ג) קשי' טובא לפי גירסא זו קו' הריטב"א תענית על רבינו אפרים שהבאתי בסי' הקודם (אות ג') אף דעל רבינו אפרים לק"מ קושיתו כמו שנתבאר שם אמנם על שיטת התוס' קשי' טובא דמאי קאמר הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו דמשמע ומבואר דב' הימים טובים יש להם זה החומר והכ"ט הואיל ומוטל בינתיים בין ריש ירחא לבין כ"ח עשאוהו כיו"ט עצמו אבל אם היו"ט דאיתוקם תמידא בעצמו איננו אסור בהספד א"כ מאי חומרא דכ"ט הואיל ומוטל בנתיים אף דיש מקום לומר הואיל ומצד יום שלפני יו"ט דאיתוקם תמידא אסור בתענית שוב מחמת לאחר כ"ח אסרוהו בהספד אף דכל לאחריו סגי בתענית לחוד מ"מ הכא לא סגי בזה משום דאיסור התענית איננו מצד לאחריו דבלא"ה אסור משום לפניו לכך הוכרחו לאסור משום לאחריו בהספד, מ"מ הלשון דקאמר עשאוהו כיו"ט עצמו מטעם הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים לא משמע הכי רק דעשאוהו כלפניו ולאחריו הואיל ומוטל בנתיים וק' טובא דהא לאחריו אינו אסור בהספד, דאף דאסור משום ר"ח בהספד מ"מ הא משום ר"ח לא אסרו כלל רק משום היו"ט דאיתוקם תמידא והיו"ט גופי' מותר בהספד, והלשון דגמ' מוקשה מאוד לפי גי' התוס', והשעה"מ הרגיש בזה בהל' מגילה ונדחק מאוד. ד) דברי התוס' בתענית (דף י"ח) ד"ה לא נצרכא דכתבו דהכ"ט לא הוי לפני ריש ירחא להכי הוצרכו לאוסרו משום בתר כ"ח והוא תמוה מאוד דהוא היפך כוונת הגמ' דכוונת הגמ' הוא על יום ל' דאינו בתר כ"ח להכי הוצרכו משום לפני ריש ירחא כמבואר להמעיין וכבר נשאל ע"ז הנוב"י מה"ת או"ח (סי' צ"ג) וכתב דהם מרפסן איגרא ונדחק מאוד בכוונתם וגם רע"א זצ"ל בגליון הש"ס כתב דדבריהם מגומגמים מאוד. ב) ולגודל החומר של כל הקו' הנ"ל ובפרט קו' ב' וד' אשר נלאו כל חכמי לב ולא מצאו מקום לתרצם אמרתי לבאר דבריהם עפ"י שי' חדשה אף דמסתפינא לחדש שי' חדשה אשר לא מצאתי שום רמז ורמיזה לזה בדברי הראשונים אבל מה אעשה אשר חומר הקושיות הנ"ל מכריחני לזה. והוא בהקדם הירו' פ"ב דתענית הל' י"ב ופ"א דמגילה ה"ד על מתני' דתענית שם דכל הימים הכתובים במגילת תענית דפליגי בה ת"ק ור' יוסי קאמר ע"ז הירו' מתני' דר"מ אמר די לא למספד אסור להתענות ודלא להתענות מותר בהספד ודי לא סתם כדי דלא להתענאה [ופי' הק"ע דהירו' קאמר דת"ק דמתני' ר"מ הוא דס"ל דביו"ט דלא להתענאה מותר בהספד ואיננו אסור אלא בתענית ומש"ה ס"ל דלפניו מותר משום דא"א לאוסרו בתענית דא"כ הוי טפל כעיקר וא"א לעשות הטפל כעיקר משא"כ ר' יוסי ס"ל דאף דלא להתענאה לחוד נמי אסור בהספד והנפ"מ בין לא להתענאה ללא למספד הוא רק לענין לפניו ולאחריו ולכך גם בדלא להתענאה לפניו אסור בתענית ולא הוי ספל כעיקר משום דהעיקר אף בהספד אסור אף דכתיבא דלא להתענאה.]. א"ר יונה אילין יומי' די לא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון כצ"ל אף דבתענית בירו' כתיבא איפכא עכ"ז ט"ס היא כדאיתא בגמ' דידן וגם בירו' פ"ק דמגילה). ארשב"ג וכו' [ופי'. הק"ע והפ"מ דכוונת ר' יונה להביא דרשב"ג דדייק מלת בהון]. ובאמת לולא שבזה הפי' של הק"ע יתיישב שי' התוס' כאשר יבואר אי"ה הייתי מפרש פי' אחר בדברי הירו' עפ"י מה שנתבאר בסי' הקודם דכל הראשונים הבינו משי' רבינו אפרים דגרס בדרב אשי כל שלאחריו בהספד