אור גדול רפד

לגירסת רש"י דגרס באיתוקם חגא דשבועי' דלא להתענאה א"ש בפשיטות ברווחא דהי"ל למכתב פסחא רבא לאסור ההספד דבשביל היו"ט דחגא דשבועי' איננו אסור רק בתענית ולא בהספד משא"כ משום פסח, והיא ראי' נכונה לגירסת רש"י ודע דבמל"מ (פ"ו מהל' כלי המקדש) כתב דנראה לו מהירו' דביום טבוח של הקרבן אסור בהספד ותענית, וא"כ לכאורה גם בע"פ הכי ותמה שלא מצא גילוי לדין זה ואישתמיט לי' הגמ' דחולין הנ"ל דמבואר הכי, ומהגמ' הנ"ל מבואר דהוא ממגילת תענית וא"כ להלכה דקי"ל במלה מגילת תענית ג"ז בטל, והא דראב"צ עירובין (דף מ"א) ותענית (דף י"ב) דבט"ב שנדחה התענה ולא השלים מפני שהי' יו"ט שלו של קרבן עצים ע"כ דסובר לא בטלה כר"מ פ"ק דר"ה (י"ט א) משא"כ לדידן. ויש ליישב בזה מה שתמה המל"מ שם על הרז"ה ר"פ מקום שנהגו שכתב דאיסור עשיית מלאכה איננו אלא בזמן הקרבן ולא בזמן הזה ותמה המל"מ מר"ט דאסור בהספר ותענית ביום טבוח אף בזמן הזה, ולהנ"ל ע"כ ר"ט סובר לא בטלה, משא"כ להלכה דבטלה וא"כ שפיר כתב הרז"ה להלכה דאפשר דגם לענין מלאכה תלי' אי בטלה מגי"ת אי לא, וכ"ה בתוס' תענית (י"ב א) ד"ה התם דהא דראב"צ אתי' כמ"ד לא בטלה מגי"ת, וראיתי בספר יחוסי תנאים ואמוראים מקדמון הנדפס מכת"י ע"י החברה מקיצי נרדמים בשנת תרל"ד באות בר נתן בתחלת הספר, שכתב להקשות על ער"פ בזמה"ז דאסור במלאכה הא כל הטעם משום הקרבן ועכשיו ליכא קרבן, ותי' דמאחר שבזמן המקדש הי' אסור כך לעולם אסור אף בזמה"ז וכתב דבזה מתורץ אצלו האי דראב"צ דהא ט"ב לאחר החורבן הי' וא"כ בטלה המגי"ת כל הימים טובים שהי' בזמן הבית וא"כ ג"ז בטל. אמנם מתורץ אצלו עפ"י הנ"ל דכל שהוא משום הקרבן אף בזמה"ז אסור יעושה"ט. א"כ מבואר מדבריו דמשוה איסור הספד ותענית למלאכה, רק דסובר דתרווייהו אסורין בזמה"ז, א"כ ממילא דאפשר לומר גם להיפוך לשיטת התוס' תענית (דף י"ב) הנ"ל דהספד ותענית מותרין בזמה"ז למ"ר בטלה, וכן נראה מחולין (קכ"ט ב) וכנ"ל, ה"נ במלאכה ומיושב היטב שי' הרז"ה. שוב ראיתי בתוספתא (פ"ג דתענית הל' ו') דמבואר להדיא דעיקר מחלקותם אי בטלה מגילת תענית אי לא בטלה פליגי על זמן עצי כהנים והעם. וראב"צ מביא ראי' למ"ד לא בטלה יעו"ש, א"כ מבואר להדיא כהתוס' תענית (דף י"ב) הנ"ל ודלא כס' יחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל יג) ועפ"י שיטת רש"י הנ"ל נראה לי לבאר ג"כ הסוגיא דר"ה (דף י"ט) התמוה טובא כמו שתמה שם הטו"א. א' דמקשה שם על ג' תשרי דעשו יו"ט בזמן שביהמ"ק קיים דהא הוי יו"ט בלא"ה בזמן הבית משום צום גדלי' דהוי יו"ט בזמן הבית וקאמר רב לא נצרכא אלא לאסור את שלפניו. ומקשה ותי"ל דהוי יום שלאחר ר"ח, ומקשה הטו"א דלמא אתיא כת"ק דלא כר' יוסי וליכא איסור לאחריו. ונדחק בזה דידע הברייתא דמגילת תענית דעד סוף מועדא דע"כ דבא לאסור לאחריו כדאיתא בתענית, והקשה לפי"ז דא"כ הוי ידע ג"כ מריש ירחא דע"כ בא לענין לאסור לפניו ומחמת ר"ח לא הי' אסור לפניו א"כ ידע ג"כ דר"ח לא בעי חיזוק ומאי מקשה תי"ל דהוי יום שלאחר ר"ח. ונדחק דלמסקנא דקאמר השתא דאתית להכי שוב איצ"ו לתי' קמא רק להכי קאמר מריש ירחא מחמת אי איקלע מלתא, ושוב ק"ל דא"כ מאי הקשה כאן תי"ל דהוי אחר ר"ח והוכיח מזה דר"ה הוי יו"ט ול"ש איקלע מילתא והא דלא פריך מיו"ט משום דידע הברייתא דמייתי אח"כ רק דסבר דר"ח דרבנן, והא דהביא אח"כ הברייתא איננו מדברי המתרץ רק דהגמ' הביא הברייתא בכדי לפרש דברי המקשן והתרצן וכ"ז דחוק, ולבסוף נשאר בקו' דאמאי לא פריך תיכף דאכתי הוי יום שלפני יו"ט דצום גדליה דהוא חזק יותר דלא מתרץ מידי דעדיין נשאר זו הקו' בעצמה. ועוד דזו הקו' לד"ה והקו' דאחר ר"ח אינו אלא אי אתיא כר' יוסי ונשאר בקו' והן באמת תמיהות עצומות בפשטות הסוגיא. וגם מ"ש דהמקשן ידע הברייתא שהביא המתרץ דחוק מאד. וגם מ"ש דלבתר דחדית אי איקלע מלתא איצ"ו לשינוי' קמא על הא דריש ירחא יעוי' בגבורת ארי מבעל המחבר טורי אבן בעצמו דלא כ"כ, וא"כ ישאר נמי קו' הראשונה אם ידע לסוגיא דתענית גם מר"ח לא מקשה מידי. וראיתי להפני יהושע שהרגיש ג"כ בתמיהת הטו"א הנ"ל דאמאי לא הקשה תיכף דהו"ל יום שלפני גדליה וקו' הב' שהקשה דלמא לאוסרו בהספד לק"מ דלא ידע מתי' רב אשי שם, וגם הגמ' דחי ליה אח"כ כדאמר השתא דאתית להכי כו' אמנם הקו' הראשונה הנ"ל תמוה טובא. ומה שהעלה שם לתרץ אינו נ"ל כלל דנהי דלא ידע הברייתא דמייתי אח"כ אמנם אטו לא ידע המשנה דמס' תענית רפ"ב דמבואר דאסור לפניו. אמנם לשיטת רש"י הנ"ל יתבאר הסוגיא ברווחא ובפשיטות כעין הסוגיא דתענית הנ"ל, דלעולם המקשה לא ידע הברייתא דאייתי אח"כ אבל המשנה דמס' תענית הנ"ל בודאי ידע. ונקדים דהב"י (סי' תי"ח) הביא בשם רבינו ירוחם דר"ח דאסור בהספד ותענית הוא ממגילת תענית. והב"י הקשה עליו מסוגיא דתענית וכן יש להקשות מסוגיא דר"ה הנ"ל] דקאמר ר"ח דאורייתא היא, ובאמת לק"מ וכמ"ש הב"ח שם דהב"י בעצמו הסכים אח"כ דר"ח דרבנן והא דקאמר הגמ' דאורייתא היינו דעיקרו דאורייתא, וא"כ גם לרבינו ירוחם לק"מ, וכן מבואר מתוס' ברכות (מ"ט ב) דיה אי בעי ותוס' תענית (י"ב א) ד"ה ואם דר"ח ג"כ הוי ממגילת תענית, ואף להסוברים דלא כרבינו ירוחם במ"ש דהאידנא דבטלה מגילת תענית גם בר"ח מותר וסוברים דר"ח גם האידנא אסור עכ"ז י"ל דמודו דאין האיסור רק ממגילת תענית רק דלענין ר"ח לא בטלה הואיל ועיקרו דאורייתא וכדמבואר מתוס' תענית (דף י"ב) הנ"ל דסוברים דהוי ממגי"ת ואפ"ה סוברים דלא בטלה, וא"כ י"ל שפיר דכו"ע מודו בזה לרבינו ירוחם דהאיסור של ר"ח הוי ממגילת תענית, וכן הכריחו המג"א והגר"א (סוף סי' תק"ע) דר"ח אינו אסור אלא דרבנן רק עיקרו דאורייתא, וא"כ שפיר י"ל דכולהו ס"ל כרבינו ירוחם דהוא ממגי"ת וכתוס' ברכות ותענית הנ"ל, ומסוגיא זו דר"ה נראה ראי' ברורה לרבינו ירוחם דהוא ממגי"ת כאשר יבואר. ונקרים עוד דנראה מוכרח דהיו"ט דג' בתשרי דבטילא אדרכתא אינו אלא דלא להתענאה ולא דלא למספד. דאי הוי דלא למספר א"כ כי פריך תיפוק לי' דהוי יום שלאחר ר"ח הא דקאמר לאסור את שלפניו ה"נ י"ל לאסור יום שלאחריו, ולק"מ מלאחר ר"ח ואיננו נצרך לכל הפלפול הלז לענין הקו' דר"ח. וגם ראיתי במגילת תענית פ"ז דהוזכר יו"ט הזה דג' בתשרי וכתוב בו סתם לא דלא להתענאה ולא דלא למספד ומבואר בירו' פ"ב דתענית הל' י"ב ומגילה פ"א ה"ד דבסתם הוי דלא להתענאה, וא"כ כיון דהוי דלא להתענאה ואמרינן לאסור את שלפניו מכלל דכמאן כר' יוסי דס"ל בדלא להתענאה דלפניו אסור וא"כ בדלא למספד אסור לאחריו ושפיר פריך תי"ל דהוי יום שלאחר ר"ח, ופריך מלפניו בדלא להתענאה על לאחריו בדלא למספד ממש כמו שנתבאר בסוגיא דתענית לשיטת רש"י בהא דפריך כמאן כר' יוסי כו' וכנ"ל, ומיושב קו' הטו"א דלמא אתיא כת"ק דז"א דא"כ הוי אסור לפניו וכנ"ל וא"ש, ומיושב נמי על הא דלא פריך תיכף ותי"ל דהו"ל יום שלפני גדלי' דהא הברייתא דמייתי אח"כ לא ידע עדיין רק דידע המשנה דתענית, וא"כ י"ל דדוקא מה שתקנו הם ממגילת תענית תקנו ג"כ לפניהם ולאחריהם דהם אמרו גוף היו"ט והם אמרו ג"כ הלפניהם ולאחריהם אבל מה שלא תקנו הם והי' האיסור מעיקרא לא הוסיפו מידי ולא תקנו כלום. וכעין זה איתא בתוס' ברכות (ט"ו א') ד"ה אי וכעין זה מבואר בר"ן סוכה פ"ג ובשו"ע סי' תרמ"ט סעי' ה' דפסולי ראשון