אור גדול רפג

באות ו' דהוי מנינן למימר דהברייתא דמגי"ת ס"ל כר' יוסי בחדא לענין לפניו בדלא להתענאה ופליג עלי' בחדא לענין לאחריו בדלא למספד, דז"א דא"כ גם להלן נא מקשה מידי דהא האי לאחריו של חגא דשבועי' הוא ג"כ במקום לפניו דבלא להתענאה וכנ"ל וא"כ גם לבתר תי' ר"פ לק"מ וע"כ דהמקשן סובר דהני תרתי לפניו בדלא להתענאה ולאחריו בדלא למספד תרתי מילי דר' יוסי תלויין זב"ז וא"א לחלק ביניהם ודלא כר' חייא בר אבא דמחלק ביניהם ולכך מקשה דכיון דס"ל כר' יוסי בדלא להתענאה דלפניו אסור בודאי ס"ל גם בדלא למספר דלאחריו אסור ולהכי מקשה מלפניו על לאחריו דתי"ל דהוי יומא דבתר כ"ח וא"כ גם מעיקרא על תי' רב הי"ל להקשות זו הקו' גופי' אם גרסינן באיתוקם תמידא דלא להתענאה, ושפיר הוכיח רש"י דגרסינן באיתוקם תמידא דלא למספד ואשה"ט. י) וא"ש נמי קו' א' שהקשתי באות ה' דשפיר הקשה רש"י על תי' הגמ' אי איקלע מנתח ובטליני' לז' דאכתי ח' יהא אסור משום שלפניו דנ"ק הא לפניו איננו אסור רק בתענית ולא בהספד ומשום איתותב חגא דשבועי' אסור אף בהספד דז"א דהא היו"ט דאיתותב חגא דשבועי' ג"כ אינו אלא דלא להתענאה ואיננו אסור רק בתענית ולא בהספד ואשה"ט בפשוט ברווחא. ומיושב נמי קו' ב' שהקשתי באות ה' הנ"ל על תי' רש"י דאכתי תקשה על קו' הגמ' דמקשה לימא מט' בי' דעדיפא הו"ל להקשות דלימא מי' בי' והט' יהא אסור משום לפניו וע"ז לא יועיל תי' רש"י, ולהנ"ל אשה"ט דהא נתבאר דמש"ה בחגא דשבועי' אסור לאחריו אף דאינו אלא יו"ט דלא להתענאה דלכו"ע אינו אסור לאחריו דהיינו משום דהכא ליכא לפניו ומש"ה הכא לאחריו הוי במקום לפניו, הא אי הו"ל לפניו לא הי' אסור לאחריו רק לפניו, וא"כ אי הוי אמר מי' בי' דהט' הי' אסור משום לפניו לא הי' אסור לאחריו, ומש"ה הוכרח להקשות לימא מט' בי' דג"כ ליכא לפניו דהא הח' אסור משום יומא דאיתוקם תמידא והי' אסור גם לאחריו משום דליכא לפניו ואי"ל דלפי"ז גם קו' רש"י לק"מ דמאי מקשה דאף אי אקלע מלתא ובטליני' לז' דאכתי לא הוי צ"ל מתמני' דהא הח' הי' אסור משום לפניו. דהא אם יהי' לפניו לא יהי' לאחריו, ז"א קו' דס"ל לרש"י דכיון דבכל השנים ליכא לפניו זולת עתה דאקלע מלתא, וא"כ מעיקר התקנה עשו מתחלה לאסור לאחריו כיון דבכולהו שני ליכא לפניו בודאי גם עתה דאיקלא מלתא ואיכא לפניו בהך זימנא מ"מ לאחריו דאסור בכולהו שני וגם על השנים שיבואו יהא אסור לעולם גם עתה אסור, וגם לפניו דבכולהו ימים טובים דלא להתענאה אסורים לפניו, וגם בזה בכל השנים אסור משום יומא דאיתוקם תמידא גם בשנה ההיא דאיקלא מלתא ונתבטלו הימים טובים דאיתוקם תמידא עכ"ז אסור לפניו כבכל דוכתי משא"כ אם מתחלת התקנה של היו"ט דאיתותב חגא דשבועיא הי' לפניו לא הי' אסור לאחריו וכנ"ל ואשה"ט והדברים הנ"ל בביאור שיטת וגירסת רש"י ובישוב קו' התוס' מנחות ובישוב קו' א' וג' נ"ל נכון וברור והדברים מאירים ואמיתים נחמדים ונעימים כפתור ופרח בס"ד. יא) ועתה אחר שנתבאר שי' רש"י נבוא לישב קו' הרז"ה והאשכול הנ"ל (באות ה') דאיך הוכיח רבינו אפרים מדרב אשי דאין הלכה כר' יוחנן במאי דלא פסק כר' יוסי בלאחריו, ולהנ"ל י"ל דשיטת רבינו אפרים כשיטת רש"י דגורס ג"כ בחגא דשבועי' דלא להתענאה, ואפ"ה פריך כמאן כר' יוסי א"ה ל"ל מקמי יומא דאיתוקם תמידא תי"ל דהו"ל יומא דבתר כ"ח, אף די"ל דס"ל כר' יוסי בחדא לענין לפניו בדלא להתענאה ופליג עלי' בחדא לענין לאחריו בדלא למספד, כדמוכרחין למימר בל"ז דס"ל כר' יוסי בחדא לענין לפניו ולאחריו ופליג עלי' בחדא לענין בטלה מגי"ת דס"ל לר' יוסי בטלה ואיהו ס"ל דלא בטלה, א"כ י"ל נמי דס"ל כוותי' בחדא לענין לפניו ופליג עלי' בחדא לענין לאחריו וכדפסיק ר' יוחנן להלכה, וע"כ דס"ל דלא כר' יוחנן דאפשר למיפלגינהו רק דס"ל דהני תרי מילי תליין חדא בחברתה דמאן דס"ל בדלא להתענאה דלפניו אסור מוכרח דס"ל דבדלא למספד אסור לאחריו משום דהא בין ת"ק דהוא ר"מ בין ר' יוסי תרווייהו ס"ל דיו"ט דלא למספד חמיר מיו"ט דלא להתענאה רק דת"ק ס"ל לענין לפניו הוא דחמיר ור' יוסי ס"ל דלפניו תרווייהו אסור ולענין לאחריו הוא דחמיר דלא למספד מדלא להתענאה, וכיון דס"ל כר' יוסי בדלא להתענאה דאסור לפניו מסתמא ס"ל בדלא למספד דאסור לאחריו דס"ל דא"א לחלק זמ"ז ודלא כר' יוחנן דמחלק בינייהו ולהכי מקשה מזה לזה ורב אשי מתרץ ע"ז מסתמא דס"ל ג"כ דא"א למפלגינהו, וא"כ כיון דלהלכה פסקינן בדלא להתענאה דלפניו אסור מוכרח ג"כ דפסקינן כר' יוסי דבלא למספד לאחריו אסור כרב אשי דבהדדי תליין ודלא כר' יוחנן דאי כר' יוחנן דאף דבלא להתענאה פסקינן כר' יוסי אפ"ה. בדלא למספד עבדינן כת"ק א"כ בלא"ה לק"מ על הברייתא דמגי"ת דשפיר י"ל דאף דס"ל כר' יוסי בדלא להתענאה אפ"ה בדלא למספד ס"ל כת"ק כיון דסוף סוף זו הברייתא דמגי"ת לאו ר' יוסי בעצמו הוא רק תנא אחר דס"ל כר' יוסי בחדא ופליג עלי' בחדא, א"ו דסובר רב אשי דליכא לפלוגי בינייהו וא"כ גם בלאחריו הל' כר' יוסי כיון דבלפניו גם ר' יוחנן ס"ל כוותי' ורב אשי לא מחלק בינייהו וגם מאביי מוכח הכי רק לא הביא מאביי משום דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי ולא באביי ורבא גופייהו כמ"ש הרא"ש פ' עושין פסין סי' ד' ובכמ"ד, לכך הביא ראי' מרב אשי דבתראה הוא, כן הי' נ"ל נכון ועכ"ז הנני מסתפק אם כיון לזה כי יותר נראה דכוונתו משום דקאמר כל שלאחריו ולא קאמר לר' יוסי משמע דקאמר לדינא, וכמ"ש האשכול בכוונתו, והשיג עליו, ויש להסביר ביותר דהא רב אסי מחדש לן דין חדש והול"ל קסבר ר' יוסי, ומדקאמר סתמא כל שלאחריו משמע דפשוט הוא ממעשים בכל יום בשלאחריו, וא"כ מוכרח דהלכה כר' יוסי בלאחריו, ולא משמע ליה לדחוק דממעשים בכל יום בשלפניו לדידן ידע על לאחריו לר' יוסי דהוא דחוק מכמה טעמים. יב) ובגוף המחלוקת שבין רש"י ותוס' אי גרסינן באיתוקם חגא דשבועי' דלא להתענאה כרש"י או דלא למספד כהתוס', הי' נראה להביא ראי' לגי' רש"י מחולין (קכ"ט ב) דאיתא בברייתא שה דר' יהושע הביא ראי' דהא דאמרו דאבר מן החי מטמא הוא לאו דוקא מן החי ולא מן המת רק דאפילו מן החי וכ"ש מן המת, דמצינו כה"ג במגילת תענית דכתוב בו פסחא זעירא דלא למספד, הא רבא למספד אלא כל דכן ה"נ כל דכן יעו"ש, ומאי ראי' הוא דהא שם לא הוצרכו להזכיר פסחא רבה דהא מתמני' ביה עד סוף מועדא איתוקם חנא דשבועי' דלא למספד, א"כ י"ו בכלל ולא צריכינן לאסרו משום פסת, ודוחק לומר דהכוונה משום הא דאמרינן תענית (דף י"ח) על הא דאמר מתמני' אף דבלא"ה אסור משום דאיתוקם תמידא משום דאלו איקלע מלתא ובטליני' לז' ויתבטל יומי דאיתוקם תמידא עכ"ז יהא תמני' אסור משום חגא דשבועי', וה"נ הו"ל למכתב פסחא רבא דאף דיהא איקלע מלתא ויתבטל מתמני' בי עד ער"פ עכ"ז יהא ער"פ אסור משום, פסחא רבא, דזה דחוק דא"כ הי' לו להגמ' בתענית (שם) להביא ראי' לזה הסברא דאיקלע מלתא מהאי ברייתא דחולין הנ"ל, וגם הא חזינן מעיקרא דאביי ורב אשי שם דיישבו הך דעשרים ותמני' בתירוצים אחרים יעו"ש ע"כ דלא ס"ל זו הסברא דאיקלע מלתא, ואיך פירשו זו הברייתא, וגם אי"ל דהאי דפסחא זעירא הי' מקודם דאיתוקם חגא דשבועי' דמ"מ הכותב מגילת תענית לא הי' צריך למכתב פסחא רבא אף אם נאמר אז גם פסחא רבא כיון דבימיו כבר הי' גם יו"ט דאיתוקם חגא דשבועי' ושוב פסחא רבא הי' שלא לצורך, וכעין שכתבו התוס' ר"ה (י"ט א) ד"ה הא אם לא שנדחוק דידע ר' יהושע דהי' כתוב במגילת תענית פסחא זעירא גם קודם שהי' היו"ט דאיתוקם חגא דשבועי' וכ"ז דחוק אמנם