אור גדול רפב

ואתיא אף כת"ק ויש לתמוה על הוכחת רש"י דלא מוכח מידי דהא לכאורה איננו מובן קו' הגמ' דפריך כמאן כר' יוסי ל"ל מקמי יומא דאיתוקם תמידא תי"ל דהו"ל יומא דבתר כ"ח, דהא בר"ה (דף י"ט) פריך הגמ' למ"ד בטלה מגילת תענית מיו"ט דכ"ח דעשאוהו לאחר חורבן, ואי נימא בטלה מגילת תענית קמייתא בטל אחרנייתא מוסיפין ומסיק דתנאי היא דר"מ סבר לא בטלה ור' יוסי סבר בטלה וא"כ לר"י גופי' דסובר בטלה מגילת תענית פליג על האי יו"ט דכ"ח וסובר דאינו יו"ט כלל משום דקמייתא בטל אחרנייתא מוסיפין וא"כ מאי פריך בתענית כמאן כר' יוסי תי"ל דהוי בתר כ"ח הא לר' יוסי גופי' כ"ח לאו יו"ט הוא כלל וכנ"ל ומצאתי להחת"ס (או"ח סי' קס"ג) שנתקשה בזה אמנם מה שתי' דלמסקנא אליבא דר' יוסי שפיר יש להוסיף יעושה"ט שהוא נגד כל הפוסקים דא"כ הו"ל להביא לדינא היו"ט דכ"ח, א"ו דלמאי דקי"ל בטלה מגי"ת ליכא שום יו"ט ממגי"ת חוץ חנוכה ופורים ודלא כהחת"ס, וא"כ קשי' כנ"ל], ע"כ צ"ל דקו' הגמ' הוא עפ"י מ"ש התוס' פ"ק דר"ה (י"ט א') ד"ה הא ר' יהודא בן שמוע דהקשו מאי פריך הגמ' ל"ל מקמי דמיתוקם תמידא תי"ל דהוי בתר כ"ח הא איתוקם תמידא קדים טובא דהוי בזמן שביהמ"ק קיים ויו"ט דכ"ח בתר הכי הוי טובא. ותרצו דמקשה על התנא שסידר מגי"ת דהוי בתר כ"ח דלא הו"ל למדכר ריש ירחא כיון דבימיו הי' שלא לצורך, וה"נ י"ל דקו' הגמ' על התנא שסידר הברייתא דמגי"ת דאיהו ס"ל לענין בטלה מגי"ת דלא כר' יוסי דס"ל בטלה מדחשיב ליו"ט דכ"ח דלא ס"ל לר' יוסי מכלל דבזה ס"ל דלא כר' יוסי ולענין לפניו ולאחריו ס"ל כר' יוסי. וסבר לי' כוותי' בחדא לענין לפניו ולאחריו ופליג עלי' בחדא לענין בטלה מגי"ת וכנ"ל וא"כ שפיר פריך על התנא של מגי"ת דס"ל כר' יוסי לענין לפניו ולאחריו וס"ל ג"כ דלא בטלה א"כ מאי אירי' דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא תי"ל דהוי יומא דבתר יו"ט דכ"ח ואשה"ט. ומעתה שוב לא מוכח מידי הוכחת רש"י הנ"ל דשפיר י"ל דגרסינן איתוקם תמידא דלא להתענאה, והא דקאמר לאסור את שלפניו היינו כר' יוסי ואפ"ה לא הו"מ למפרך מיד הי"ל דהוי יומא דבתר כ"ח. משום דהא תענית (י"ח א') אמרינן כי אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי אדלא להתענאה דלפניו אסור אבל בדלא למספד דסובר ר' יוסי דגם לאחריו אסור לית הלכתא כוותי' דר' יוסי אלמא דב' דברים אלו דר' יוסי דאוסר בדלא להתענאה לפניו ובדלא למספד לאחריו אינם תלויין זב"ז דאף דפסקינן כדר' יוסי בדלא להתענאה דאסור לפניו עכ"ז בהא דאוסר לאחריו בדלא למספד לית הלכתא כוותי'. וא"כ מעיקרא כשתירץ על איתוקם תמידא לאסור את שלפניו לא הו"מ למפרך תי"ל דהוי בתר כ"ח כיון דסוף סוף צריכינן למימר דהאי תנא דמגי"ת איננו ר' יוסי בעצמו. [וכנ"ל דלדידי' ליכא יו"ט דכ"ת, וגם ז"וז נראה די"ט דכ"ח דנתקן מתלמידו של ר"מ לא היה בימיו של ר' יוסי דקדים טובא חבירו של רבו ר' מאיר], רק תנא אחר הוא דס"ל כר' יוסי בחדא ופליג עלי' בחדא וכנ"ל, א"כ גם בהא דלפניו ולאחריו נמי י"ל דס"ל כר' יוסי בחדא ופליג עלי' בחדא דבלא להתענאה ס"ל כר' יוסי דלפניו אסור אבל בדלא למספד לענין לאחריו לא ס"ל כר' יוסי וכדפסקינן אנן לר' יוחנן וא"כ ל"ש למפרך תי"ל דהוי יומא דבתר כ"ח כיון דבלאחריו לא ס"ל כר' יוסי וא"כ אבל להלן בחגא דשבועי' דקאמר לאסור את שלאחריו דחזינן מזה דגם לענין לאחריו ס"ל כר' יוסי שפיר פריך תי"ל דהוי יומא דבתר כ"ת כיון דגם לענין לאחריו ס"ל כר' יוסי, וא"כ שפיר יש לגרוס באיתוקם תמידא דלא להתענאה וקו' רש"י לק"מ, והיא לכאורה תמיהא רבתא על רש"י ז) וליישב כל התמיהות הנ"ל יעוי' במהרש"א שם בתענית (י"ז ב') על רש"י ד"ה איתוקם כו' וה"ג התם בפ' ר"י ת"ר אילין כו' דשבועי' דלא למספד מריש כו' כצ"ל עכ"ל מהרש"א מבואר דהי' לפניו גירסא אחרת ברש"י, וכן העיד בדקדוקי סופרים בהגהות שם דבכל הדפוסים הישנים הי' כתוב ברש"י חגא דשבועי' דלא להתענאה, והמהרש"א הגי' דצ"ל דלא למספד עפ"י רש"י ד"ה מתמניא וד"ה חגא דשבועי'. ולדעתי ברור דגי' הדפוסים הישנים נכונים ויותר נכון להגי' ברש"י ד"ה מתמניא ובד"ה חגא דשבועי' דמאחר דדברי רש"י מפורשין להדיא במנחות (דף ס"ה) דגורם דחגא דשבועי' דלא להתענאה וביאר שם באורך טעם הדבר דבאיתוקם תמידא עשו יו"ט חמור דלא למספד ובחגא דשבועי' עשו יו"ט קיל ורק דלא להתענאה יעושה"ט א"כ למה נעשה לרש"י עצמו הדרנא מהכא להתם, יותר נכון להניח הנוסחא הישנה בד"ה איתוקם ולהגי' באינך בכדי שיסכים לשי' רש"י במנחות הנ"ל, ע"כ נ"ל ברור דהגי' הישנה אמיתית ברש"י דצ"ל בד"ה איתוקם בסה"ד חגא דשבועי' דלא להתענאה ולהגי' ג"כ באינך בד"ה מתמניא וד"ה חגא דשבועי' ג"כ דלא להתענאה וסמי תרתי מקמי תרתי הסוד"ה איתוקם ובמנחות וכ"ז ברור ונפלאתי על המהרש"א שהגי' כנ"ל ועשה לרש"י סותר עצמו לשי' מנחות (דף ס"ה) הנ"ל. אמנם התוס' שם במנחות בד"ה מריש הקשו קו' עצומה על גי' זו דאי גרסינן בחגא דשבועי' דלא להתענאה א"כ ליכא למ"ד דאסור לאחריו ואף ר' יוסי לא אסר רק לפניו ולא לאחריו, א"כ איך אמר רב פפא דמשו"ה אמרי עד סוף מועדא לאסור יום שלאחריו ואמר ע"ז כמאן כר' יוסי הא אף כר' יוסי לא אתי' דבדלא להתענאה איננו אוסר לאחריו, ומינה הוכיחו דגרסינן בחגא דשבועי' דלא למספד, והוא באמת קו' עצומה מאוד על גי' רש"י במנחות ושבדפוסים הישנים בתענית הנ"ל. ח) והנראה ליישב, דהסבר הדברים דבלא להתענאה אסור לפניו ולא לאחריו ובדלא למספד אסור לפניו ולאחריו היינו משום דבלא למספד דהוא נס גדול ויו"ט חמור עשו חיזוק גדול להיו"ט בב' ימים לפניו ולאחריו אבל בדלא להתענאה דהנס אינו גדול כ"כ והיו"ט קיל לא עשו חיזוק להיו"ט רק ביום אחד ובחרו יותר לעשות אותו היום של חיזוק לפניו ולא לאחריו, אמנם כ"ז היכא דאפשר לעשות אותו יום של החיזוק לפניו אבל היכא דא"א לעשותו לפניו נצרך לעשותו לאותו יום של החיזוק לאחריו דאם לא יעשוהו לאחריו יהי' זה היו"ט בלא חיזוק כלל אף יום א' וזה א"א דבעי חיזוק יום א' עכ"פ וכיון דלא אפשר לעשותו לפניו נצרך לעשותו לאחריו, משא"כ היכא דאפשר לעשותו בין לפניו בין לאחריו יותר טוב. לעשותו לפניו בכדי שלא יזלזל ביו"ט למחר ולא לאחריו משא"כ היכא דא"א לעשותו לפניו מוכרחין אנו לעשותו לאחריו והוא נכון מאוד בסברא, [וכעין זה כתב השעה"ט (הל' מגילה) על הר"ן לענין תענית והספד יעושה"ט וכ"ש שיש לומר כן לענין לפניו ולאחריו.] ומעתה מיושב קו' התוס' מנחות הנ"ל דאף דגרסינן בחגא דשבועי' דלא להתענאה מ"מ כיון שא"א לעשות חיזוק ביום שלפניו דהיינו ביום הז' דבלא"ה הוא יו"ט מחמת דהוא מהימים דאיתוקם תמידא. ע"כ מוכרחין אנו לעשותו ביום שלאחריו, ואשה"ט לנכון ואדרבא מדוקדק מאוד דאמר ר"פ כדאמר רב לא נצרכא אלא לאסור את שלפניו ה"נ לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו. דהיינו ממש כדרב על שלפניו דהאי שלאחריו הוא במקום לפניו. והוא ממש כתי' רב, ולא בדרך דמיון מן לפניו על לאחריו רק ממש על לפניו דהאי לאחריו הוא במקום לפניו שבכל דוכתי וכנ"ל ואשה"ט. ט) ומעתה מיושב היטב דברי רש"י שהוכיח שפיר דבאיתוקם תמידא גרסינן דלא למספד דאי גרסינן דלא להתענאה גם באיתוקם תמידא א"כ כי אמר רב לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו היינו כר' יוסי דסובר דבדלא להתענאה לפניו אסור א"כ מיד הו"ל להקשות כמאן כר' יוסי תי"ל דהו"ל יומא דבתר כ"ח דאי"ל כמו שהקשתי