אור גדול רפא

לי' לרבינו אפרים ז"ל אחד מגדולי המחברים והראשונים ה"ה הרמב"ם ז"ל דנראה דגם הוא גורם כרבינו אפרים הנ"ל כאשר יבואר: הנה הרמב"ם (פי"א מהל' אבל הל' ג') כתב דאין מספידין בחנוכה ופורים ומותר לספוד לפני חנוכה ופורים ולאחריהן, וכתב שם הכ"מ דטעם הרמב"ם הוא משום דס"ל כשיטת הראשונים דאף דחנוכה ופורים לא בטלו עכ"ז לפניהם ולאחריהם לא עדיפי משאר ימים טובים דמגילת תענית דבטלו וכ"כ בב"י (או"ח סי' תרפ"ו), ודבריו תמוהין דלמאי הוצרך לזה דהא אף אם נימא כשיטת הראשונים דבחנוכה ופורים גם לפניהם ולאחריהם לא בטלו עכ"ז אתיא שפיר פסק הרמב"ם לענין הספד דהא אמר רב אשי תענית (י"ח א') דכל שלאחריו בתענית אסור ובהספד מותר וה"ה לשלפניו כמ"ש שם רש"י ותוס' במנחות (ס"ה א'), וא"כ א"ש פסק הרמב"ם הנ"ל שכתב שמותר בהספד אף אם לא בטלו גם לפניהם ולאחריהם, ואף דדעת כמה ראשונים דאין הלכה כרב אשי מ"מ מצינו ג"כ כמה ראשונים דפסקו כרב אשי ויעוי' ברז"ה במגילה דפסק ג"כ כרב אשי א"כ יש לומר דגם הרמב"ם פסק כן, ומ"ש הרמב"ם (פ"ה דתענית הל' ה') דנהגו להתענות לפני פורים כבר כתבו ע"ז כמה תירוצים או דפורים דברי קבלה כדברי תורה דמי או דהמנהג הוא מימי הראשונים, וא"כ דברי הכ"מ וב"י תמוהים. אמנם באמת נראה דמוכרח כדברי הכ"מ והב"י הנ"ל דס"ל להרמב"ם דלפניהם ולאחריהם דחנוכה [או גם פורים] בטלו. דהא מבואר ברמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ב הל' י"ג) די"ד וט"ו אסורין בהספד ותענית וכן (בפ"ג הל' ג') כתב דח' ימי חנוכה אסורין בהספד ותענית א"כ מבואר דרק ימים אלו אסורין אבל לפניהם ולאחריהם אף בתענית מותרין, וא"כ הדברים מוכרחין כמ"ש הכ"מ והב"י הנ"ל דלפניהם ולאחריהם בטלו לגמרי, וא"כ אף דדברי הכ"מ והב"י אינם מוכרחין ממקומם מדברי הרמב"ם בהל' אבל, עכ"ז מוכרחים הם ממקום אחר מדברי הרמב"ם הל' מגילה וחנוכה הנ"ל אמנם לפ"ז יש לתמוה על הרמב"ם גופי' דלמאי כתב בהל' אבל לענין הספד דמותר לפניהם ולאחריהם דמעולם היה מותר אף קודם שבטלה מגילת תענית, ולענין תענית בהל' מגילה וחנוכה לא כתב להדיא שמותר רק מכלל דבריו שמיע לן וכנ"ל יותר הו"ל לאשמועינן להדיא שמותר בתענית האידנא, משום דבטלה מגילת תענית, ואף אם נימא דהרמב"ם אינו פוסק כרב אשי תענית (י"ח א') וסובר כהאשכול דקודם שבטלה מגילת תענית אף. בהספד היה אסור, דאין הלכה כרב אשי, ומ"ש בהל' אבל דמותר היינו משום דבטלה מגילת תענית לענין לפניהם ולאחריהם אף בחנוכה ופורים, וממילא ידעינן מזה דגם בתענית מותר עכ"ז קשיא דהו"ל לאשמועינן רבותא יותר להדיא דאף בתענית מותר: ע"כ נראה מוכרח מזה דהרמב"ם גריס ג"כ כגירסת רבינו אפרים הנ"ל דבלפניהם ולאחריהם בהספד אסור ובתענית מותר וא"כ לענין תענית לא איצטריך לאשמועינן בהל' מגילה וחנוכה דמותר לפניהם ולאחריהם דמעולם לא נאסר אף קודם שבטלה מגילת תענית, אך לענין הספד דהיה אסור קודם שבטלה להכי איצטריך לאשמועינן בהל' אבל דרזתר, מטעם דבטלה מגילת תענית וכמ"ש הכ"מ והב"י הנ"ל ודבר ד' בפי הב"י והכ"מ אמת דטעם הרמב"ם משום דבטלה מגילת תענית וכנ"ל, ואף דהכ"מ וב"י לא כיון לזה [דבודאי לא היה סותם דבריו כ"כ] מ"מ כבר כתב התומים בקיצור ת"כ (סי' קכ"ד) על הב"י דחפץ ד' בידו הצליח להיות לשונו מכוון בלי כוונת הכותב יעו"ש, והיא הוכחה נכונה מהרמב"ם דס"ל ג"כ כגירסת רבינו אפרים הנ"ל ותניא דמסייע לי' לרבינו אפרים: אמנם שוב ראיתי דיש לדחות הראי' מהרמב"ם. דהנה ידוע דרכו של רבינו הרמב"ם שלא להביא דין שאיננו מבואר בגמ' להדיא, א"כ להכי שפיר יש לומר דגריס כגירסא דידן דכל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר, וא"כ לענין הספד דמבואר להדיא בגמ' דמותר אף קודם שבטלה מגילת תענית להכי כתב בהל' אבל דמותר [ודלא כהכ"מ וב"י הנ"ל] אבל לענין תענית דקודם שבטלה מגילת תענית הי' אסור לפניהם ולאחריהם אף דס"ל דלאחר שבטלה מגילת תענית גם בחנוכה ופורים לפניהם ולאחריהם מותרין מ"מ כיון דזה איננו מבואר להדיא בגמ' [דהא כמה ראשונים לא ס"ל כן] להכי מסתם לה סתומי ורק מכללא מרמז דבריו משמע לן דס"ל דמותר אבל לא ביאר להדיא מטעם דאיננו מבואר בגמ' כדרכו בקודש: אמנם איך שיהיה עכ"פ מוכרח דגם הרמב"ם פוסק כרב אשי ודלא כהאשכול דפשיטא לי' דאין הלכה כרב אשי בזה ה) ואחר אשר עזרני ד' עד כה לברר שיטת רבינו אפרים בטוב טעם ולהצילו משני אריות הראשונים שהשיגו עליו ועשאוהו כתלמיד טועה ח"ו נשאר לנו לבאר עוד דבר אחד שהשיגו עליו הרז"ה והאשכול במה שהוכיח מדרב אשי דהלכה כר' יוסי נמי בלאחריו מדקאמר כל שלאחריו ולת"ק ל"ל לאחריו איסור כלל, והשיגו עליו דהא רב אשי על הברייתא דמגילת תענית קאי דאתיא כר' יוסי וכדקאמר כמאן כר' יוסי וא"כ אליבא דר' יוסי אמרה ואין ראי' להלכה דקי"ל כר' יוסי, ובאמת הוא קו' עצומה על רבינו אפרים. ומקודם שנבוא ליישב דברי רבינו אפרים נצרך לבאר שיטת רש"י בתענית (שם), יעו"ש היטיב בהסוגיא וברש"י, ויש לתמוה הרבה בשיטת רש"י שם. [א] דהקשה בגמ' שם על הברייתא דמגילת תענית דחשיב לימים טובים דמריש ירחא דניסן ועד תמניא איתוקם תמידא דלא למספד ומתמניא בי' עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד, והקשה הגמ' ל"ל למימר מתנינא ביה איתותב חגא דשבועיא לימא מתשעה בי' ותמניא גופי' אסור משום איתוקם תמידא ומתרץ משום דלמא איקלע מילתא ובטליני' לשבעה אכתי תמניא אסור משום איתותב חגא דשבועיא, והקשה רש"י דאכתי לא יתורץ דאף אי איקלע מילתא ובטליני' לשבעה אכתי תמניא אסור משום לפני היו"ט דאיתותב חגא דשבועיא [ואף דנפ"מ לאסור שבעה אי איקלע מילתא ובטליני' לששה מ"מ מקשה רש"י על לשון הגמ' דכפי דקאמר ובטליני' לז' דאי אפשר לאסור הז' משום שלפניו כיון דאיקלע בי' מלתא דנצרך להתענות א"כ אין נפ"מ לפ"ז דיאסר הח' משום שלפניו וכגוונא דנקט הגמ' קשיא לי' לרש"י דליכא תירוץ,], ותמוה לכאורה על רש"י דמאי קושיא הא משום שלפניו איננו אסור רק בתענית ולא בהספד כדקאמר רב אשי ולכך הוצרך לאוסרו משום יו"ט דאיתותב חגא דשבועיא לאוסרו אף בהספד, ודוחק לומר דקושיית רש"י הוא עפ"י מ"ש הר"ן בתענית שם במתני' לשיטת רש"י דהגמ' דקאמר השתא דאתית להכי כוונתו לדחות דינא דרב אשי רק דלפניו ולאחריו אסור נמי בהספד דלפ"ז מקשה רש"י שפיר דמשום לפניו אסור בהספד, דזה דחוק דהא האי דקאמר ובטליני' לשבעה הוא מקמי דקאמר השתא דאתית להכי וא"כ י"ל דקאי בשיטת רב אשי ולק"מ ולבתר דקאמר נמי השתא דאתית להכי ודחי דינא דרב אשי נמי לק"מ דאפשר לומר אי איקלע מלתא ובטליני' לששה וכמ"ש לעיל במוסגר. [ב] יש להקשות נמי על תירוץ רש"י דתירץ דכיון דנתבטל היו"ט שלו מאיתוקם תמידא אין לאוסרו נמי משום לפניו, דאכתי תקשי על המקשן דמקשה לימא מתשעה בו היה ליה להקשות ביותר לימא מעשרה בו ותשעה יהי' אסור משום שלפניו ותמניא משום איתוקם תמידא. ולזה הקושיא נראה שכיון הגאון בעל שאגת ארי' בספרו גבורת ארי שם אלא שחסר בלשונו יעושה"ט ו) [ג] יש להקשות על רש"י בריש הסוגיא דהוכיח דגרסינן ביו"ט דאיתוקם תמידא דלא למספד, דאם נגרוס דלא להתענאה, א"כ כשתירץ על הקושיא דל"ל מריש ירחא הא בלא"ה אסור משום ר"ח דנפ"מ לאסור את שלפניו נצטרך לומר דאתיא כר' יוסי דס"ל בדלא להתענאה לפניו אסור א"כ הו"ל למפרך מיד כמאן כר' יוסי א"כ ל"ל משום לפניו דתי"ל דהו"ל יומא דבתר כ"ח כדפריך בתר הכי, וע"כ דגרסינן דלא למספד