אור גדול רפ

גם ההספד, ולכך ביו"ט החמור בדלא למספד חמיר יותר מיו"ט דלא להתענאה בין לת"ק בין לר' יוסי, וא"כ איך אפשר למגרס בדרב אשי בהספד אסור בתענית מותר, ועוד הקשה הרז"ה מאילן יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד דמבואר דכולן אסורין בתענית ובהספד איננו אסור אלא מקצתן וא"כ איך אפשר למגרס בדרב אשי בהספד אסור ובתענית מותר, ומש"ה דחו גירסת רבינו אפרים והוכיחו דהעיקר כגירסא דילן בדרב אשי בתענית אסור ובהספד מותר, וכ"ה בתוס' מנחות (ס"ה א') ד"ה אילין דרמזו לגי' רבינו אפרים ודחו מפני הקושיא הנ"ל. וראיתי להריטב"א בתענית (שם) שמפני חומר קושיות הרז"ה והאשכול הנ"ל סובר שרבינו אפרים הגיה גם במתני' דיו"ט דלא להתענאה חמיר יותר מיו"ט דלא למספד וכתב דמי ישמע לו למחוק כל הנוסחאות במתני' ובדרב אשי יעושה"ט. ומאוד תמיהני על הריטב"א דלדבריו נצרך להגיה הרבה ברי"ף (ספ"ק דמגילה) שהובא שם דברי רבינו אפרים וצ"ל תנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה לפניו אסור ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור דלא למספד לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר והאידנא בטלה מגילה תענית לבד מחנוכה ופורים ותרווייהו דלא להתענאה כתיב בהו במגילת תענית וכו' אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי בדלא למספד מכלל דבדלא להתענאה כת"ק ס"ל וכו', וכיון שנצרך להגי' הרבה בדבריו יותר נוח להגיה כמהר"ן שפירא ולהגיה בדבריו שיתיישב לפי זה ולא לשוי' חולק על כל הראשונים כיון דסוף סוף נצרך להגיה הרבה יותר טוב להגיה שיסכים עם הראשונים ותענית י"ג יתיישב עפ"י מ"ש הראשונים דתענית קבוע הוא מימי מרדכי. וביותר תמיהני על הריטב"א שם שהקשה שם מהא דאמר רב אשי הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו לאסרו בהספד ותענית, והא איתוקם תמידא דלא למספד גרסינן ואם כן הוא עצמו מותר בתענית לרבינו אפרים ואיך יהא הטפל חמור מן העיקר, ומאוד תמיהני מלבד דיש גורסין באיתוקם תמידא דלא להתענאה כמבואר בתוס' מנחות (ס"ה א') ד"ה מריש, וא"כ אפשר דרבינו אפרים ג"כ גורס הכי אף גם לגירסת רש"י דגרס דלא למספד, הא מבואר ברש"י תענית (שם) דהוכיח כן מתירוץ ר"פ דקאמר לאסור את שלפניו דאתיא אליבא דכו"ע דאי רק כר' יוסי מיד הו"ל למפרך כמאן כר' יוסי כדפריך בתר הכי וע"כ דגרסינן דלא למספד דאתיא ככו"ע, וזו ההוכחה גופי' לשיטת רבינו אפרים דגרס במתני' לדעת הריטב"א בהיפך דלא להתענאה חמיר ממילא מזו ההוכחה גופי' דגרסינן איתוקם תמידא דלא להתענאה, סוף דבר דברי הריטב"א תמוהים אצלי מאוד וכן מבואר מרז"ה ואשכול שתפסו בשיטת רבינו אפרים כמו שהוא לפנינו שאיננו משנה הנוסחא רק בדברי רב אשי אבל במשנתינו גורס כמו שהוא לפנינו ולפיכך הקשו עליו ממשנתינו וכנ"ל, וכן בת' הרמ"ע מפאנו (סי' י"ב) דחה שיטת רבינו אפרים ממשנתינו. ד) ולפענ"ד נראה ליישב שיטת רבינו אפרים מקושיות הנ"ל בטוב טעם דכולם הבינו מדברי רבינו אפרים דסובר דהספד הוא חילול גדול ליו"ט יותר מן התענית ולכך הספד יותר אסור ולפיכך הקשו עליו ממשנתינו, וממגילת תענית וכנ"ל, אמנם לדעתי נראה דרבינו אפרים מודה דתענית הוא חילול גדול ליו"ט יותר מן ההספד ולכך נס מועט דאיננו יו"ט חמור אסור בתענית ולא בהספד עד שהיה נס גדול שיהי' יו"ט חמור דאז אסרוהו גם בהספד, וכשאסרו ההספד כ"ש שאסור בתענית דהוא צער הגוף והוא יותר חילול יו"ט מן ההספד וכשאסרו בתענית הוא יו"ט קיל דאיננו אסור רק תענית דהוא צער הגוף ולא הספד, וכמו שסוברים כל הראשונים כן הוא גם דעת רבינו אפרים, אמנם כל זה איננו שייך רק ביו"ט עצמו דאיסור תענית והספד בו הוא משום יו"ט, וממילא דשייך לומר אם בהספד אסור דאינו אלא צער מועט כ"ש שיאסר בתענית דהוא צער גדול וחילול יו"ט יותר, אבל בלפניהם ולאחריהם דאיננו אסור מצד עצמו דאיננו יו"ט כלל רק גזירה וחיזוק להיו"ט עצמו כי היכי דלא ליתי למעבד ביו"ט עצמו לחלל את היו"ט, א"כ ממילא הדברים בהיפך דאם יעשו חיזוק לאיסור ההספד שוב אין צורך לעשות חיזוק לאיסור התענית כיון דידעו דהוא יו"ט חמור דאף ההספד אסור בו פשיטא דידעו דאסור בתענית דהוא חילול גדול יותר להיו"ט משא"כ אם יעשו חיזוק לאיסור התענית לחוד איננו מספיק לחיזוק לאיסור ההספד דהוא חילול יו"ט קל ובפרט דאיכא כמה ימים טובים דמגילת תענית דאינם אסורים רק בתענית ולא בהספד באילין יומיא דלא להתענאה. וא"כ אשה"ט שיטת רבינו אפרים בדברי רב אשי דאיננו אסור לפניו ולאחריו רק בהספד ולא בתענית דסגי בהך חיזוק דממילא ידעו דהיו"ט עצמו כ"ש שאסור בתענית ושוב אין צורך לעשות חיזוק לאיסור התענית, וכיון דמצד עצם היום דלפניו ולאחריו אין בו שום איסור כלל מצד עצמו דאיננו יו"ט כלל רק לעשות חיזוק להיו"ט וגזירה משום היו"ט אם כן די במה שעשו חיזוק שידעו איסור ההספד ביו"ט ומכ"ש שידעו איסור התענית ביו"ט, ושוב אין צורך לעשות חיזוק לאיסור התענית, ושפיר אסרו לפניו ולאחריו רק בהספד ולא בתענית אף דתענית הוא חילול יותר כיון דהחילול לא איכפת לן כלל רק חיזוק וגזירה להיו"ט עצמו א"כ ממילא דסגי בחיזוק לאסור ההספד וידעו איסור תענית בקו"ח, ושוב אין צורך לעשות חיזוק לאיסור התענית, ושפיר אסרוהו בהספד ולא בתענית. ויעוי' כעי זה ברכות (כ"ג ב') הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא ולא בתורת קו"ח כו' יעו"ש וה"נ אתיא לה בתורת טעמא, וכעין דמצינו מו"ק (ח' א') דאסרו הספד ל' יום קודם הרגל [ויעוי' בשעה"מ (סוף הל' יו"ט) דלדעת הרע"ב בכל ענין אסור.] אף דתענית מותר והיינו כנ"ל כיון דכל האיסור משום יו"ט לא שייך לאסור רק ההספד ולא התענית, וה"נ יש לומר בלפניו ולאחריו וכנ"ל. הארכתי בזה משום דלדעתי הוא נכון מאוד עד שמתפלא אנכי על כל הראשונים הנ"ל שדחו דבריו ועשאוהו כתלמיד טועה ח"ו ולפענ"ד דבריו נכונים מאוד ומתיישבים שפיר לנכון בטוב טעם ודעת בעזהי"ת: ואדרבא בהכי מתיישבים דברי רב אשי בטוב טעם מקושית האשכול שם דכתב דמסתבר דלא כרב אשי רק דהאיסור דלפניו ולאחריו הוא אף בהספד דלא כרב אשי, וז"ל והכי מסתבר דכי היכא דאסרו תענית יום שלפניו דלמא אתי למעבד [וחסר בדבריו ומובן דכוונתו כמו שהגיה בנחל אשכול (שם אות י"ט)] ביו"ט גופי' ה"נ אסור בהספד יום שלפניו דלמא אתי למעבד ביו"ט גופי' וה"ה לר' יוסי לאחריו עכ"ל, אמנם להנ"ל אשה"ט סברת רב אשי ומסתברא כוותי' דכיון דעשו חיזוק לאיסור ההספד ביו"ט וליכא חשש דלמא אתי למעבד הספד שוב ממילא ליכא חששא על תענית דמכ"ש דלא יעשו תענית ביו"ט דכו"ע ידעי דתענית חמיר יותר וכיון דהספד אסור כ"ש תענית ולהכי שוב אי"צ לעשות חיזוק על תענית ואשה"ט: ומדוקדק ג"כ לנכון האי דקאמר רב אשי וזה הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו דלמאי דקדק דעשאוהו כיו"ט עצמו דל"ל להזכיר יו"ט רק הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים החמירו לעשות חיזוק יותר, ולהנ"ל ידוקדק לנכון דאיסור התענית איננו משום חיזוק כלל דתענית איננו נצרך חיזוק וסגי בחיזוק דהספד וא"כ ליכא טעם לאסור תענית רק הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו ולא משום חיזוק רק דעשאוהו כיו"ט ומדוקדק הדק היטב: ואחר אשר עזרני ד' ית' ברחמיו לבאר שיטת רבינו אפרים בטוב טעם נראה להביא גם תניא דמסייע