אור גדול רעט

עצמו וכתב בבני י"ד איסור י"ג ולא כתב איסור ט"ז ובבני ט"ו כתב איסור ט"ו ולא י"ג מכלל דדוקא נקט הכי זה ברור בדעתו, וקשי' אמאי הא הי"ד אסור לבני ט"ו ממגילת תענית וכן הט"ו לבני י"ד וא"כ אף דאיננו פורים לגבייהו עכ"ז הם מימים טובים הכתובים במגילת תענית דאסורים לפניהם ולאחריהם, וא"כ הי"ג יש להיות אסור אף לבני ט"ו וכן הט"ז אף לבני י"ג, ויעוי' ברז"ה דסובר דפורים הוי מדברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה דמי דאיננו אסור לפניו ולכך הי"ג לבני י"ד מותר אבל לבני ט"ו אסור דלדידהו הוי י"ד מימים טובים הכתובים במגילת תענית דאסור לפניו, וא"כ נהי דרבינו אפרים איננו סובר כוותיה בהא דפורים הוי דברי קבלה ומש"ה סובר די"ג אסור לבני י"ד עכ"ז אמאי איננו אסור לבני ט"ו דהוא ממגילת תענית וכמ"ש הרז"ה, וכן הט"ז אמאי איננו אסור לבני י"ד. ע"כ נראה דסובר רבינו אפרים דהא דאסרו במגילת תענית של זה בזה היינו משום לפניו ולאחריו דאסרו להי"ד לבני ט"ו משום דהוא לפניו, וכן אסרו להט"ו לבני י"ד משום דהוא לאחריו, ואף דכל הימים הכתובים במגילת תענית אסורים לפניהם ולאחריהם ולא אסרוהו להדיא בפני עצמן רק דסגי להו בהך כללא, אפ"ה פרטו לאלו בפני עצמן משום דבכולהו אינך לא אסרו לפניהם ולאחריהם רק בהספד ולא בתענית כמו שאמר רב אשי משא"כ בהני אסרו בהספד ובתענית כמו ביו"ט עצמו לכך פרטו לאלו בפני עצמן, דאסרוהו הי"ד לבני ט"ו משום לפניו בהספד ובתענית משום דהוי פורים לבני י"ד אסרוהו נמי לבני ט"ו משום לפניו בהספד ובתענית, וכן הט"ו לבני י"ד אסרוהו בהספד ובתענית משום לאחריו ואחמרו יותר משאר לאחריו משום דהוי פורים לבני ט"ו, וא"כ אתי שפיר האי דאיננו אסור הי"ג לבני ט"ו משום דהי"ד אסור לגבייהו משום לפניו ולפני דלפני ליכא, וכן הט"ז איננו אסור לבני י"ד משום דהט"ו אסור לדידהו משום לאחריו ואחריו דאחריו ליכא. [משא"כ להרז"ה דבפורים ליכא לפניו ולאחריו וא"כ הא דאסרו של זה בזה איננו משום לפניו ולאחריו רק דאסרוהו ממגילת תענית ומש"ה כתב דאסור לפניו משא"כ לרבינו אפרים.]. וא"כ ממילא דדברי רב אשי מוכרחין מהא דהוצרכו למנקט י"ד וט"ו ימי פוריא אינון לאסור של זה בזה, דאי כל לפניו ולאחריו אסור בהספד ובתענית, א"כ למאי פרטו אלו הא ממילא פורים הוי בכלל הא דימים הכתובים במגילת תענית אסור לפניהם ולאחריהם, ואי"ל דאם נימא דלא כרב אשי רק דכל לפניו ולאחריו אסור בהספד ובתענית יהא מוכרח באמת דהא דפרטו לאסור של זה בזה איננו משום לפניו ולאחריו רק איסור בפני עצמו וכמו שסובר הרז"ה משא"כ לרב אשי שפיר יש לומר דהוא משום לפניו ולאחריו והא דפרטו אלו הוא בכדי לאסרם בתענית וכנ"ל, דז"א כלום דאם נימא דאיכא דפליג על רב אשי בזה ולדידי' של זה בזה הוא יו"ט בפני עצמו ממגילת תענית ולא משום לפניו ולאחריו א"כ מנ"ל לרבינו אפרים לעשות מחלוקת בזה דלרב אשי איננו כן, דלמא גם לרב אשי הוא יו"ט בפני עצמו ולא משום לפניו ולאחריו וא"כ זולת ימים אלו אסורים לפניהם ולאחריהם וע"כ דפסיקא לי' מסברא דלא הוסיפו במגילת תענית על ימי הפורים והא דאסרו של זה בזה הוא מעיקר התקנה משום לפניו ולאחריו, [ויעוי' בהשגות הראב"ד על הרז"ה שכתב בתוך לשונו אבל מעולם במגילת תענית לא הוסיפו על ימי הפורים כלום והאומר שהוסיפו נחשוב אותו מן החיצונים והזרים, וזהו סברת והכרח רבינו אפרים ג"כ,] וע"כ דכל לפניו ולאחריו איננו אסור רק בהספד משא"כ בהני להכי פרטו אלו בפני עצמם, וא"כ מוכרחין דברי רב אשי ואי אפשר למפלג על זה, וע"כ האי דקאמר השתא דאתית להכי לאו לדחוי' לדרב אשי בהא דכל לאחריו בהספד אסור בתענית מותר אתא רק לדחוי' האי דקאמר הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים אתא וכנ"ל, [וקצת יש לדקדק על הא דרב אשי דקאמר הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו"ט עצמו, דא"כ אמאי לא חשיב לי' במגילת תענית כעין האי דנקט בפני עצמו האי לפניו ולאחריו דפורים, ואפשר משום דמוכרח מקושיית הגמ' (ותירוץ אביי אפשר דס"ל להברייתא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וא"כ אי אפשר לומר כתירוצו) לא איצטריך למחשבי' בפני עצמו משא"כ בפורים, וא"כ ממילא למסקנא דהשתא דאתית להכי דאיננו מוכרח מקושיית הגמ' הך דינא שוב ממילא מוכרח גם להיפך דליתא להך סברא דהואיל ומוטל בין ב' ימים טובים דא"כ הו"ל למחשבי' בין הימים טובים כדחשיב הך דפורים כיון דגם בהא ליכא הכרח וע"כ דליתא להך דינא ואשה"ט]. ומה יונעם לשיטת רבינו אפרים הנ"ל דמה שאסור של זה בזה הוא משום לפניו ולאחריו ולא יו"ט בפני עצמו דיוצדק מאוד לפ"ז גי' הרי"ף (ספ"ק דמגילה) דאיתא מקמי הגהת רבינו אפרים הנ"ל וז"ל קי"ל דהני תרי יומין דאינון ארביסר וחמיסר תרווייהו אסירי בהספד ותענית דכתיב במגילת תענית את יום י"ד בו ואת יום ט"ו בו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון ואמר רבא לא נצרכו אלא לאסור של זה בזה, והנה בגמ' מגילה ותענית איתא יומי פוריא אינון דלא למספד בהון לחוד ולא גרסינן גם דלא להתענאה בהון, וכן בדין דהא בכל היו"ט דמגילת תענית של דלא למספד איתא רק דלא למספד לחוד ותענית אסור במכ"ש, וא"כ מ"ש בזה דפרטו ג"כ דלא להתענאה ולא יסמכו על הקו"ח כדסמכו בכולן, וא"כ יש לתמוה על גי' הרי"ף דגרים ג"כ דלא להתענאה. ומה מאוד תמיהני על הב"ח בהגהותיו להרא"ש (במגילה שם) דאיתא שם רק דלא למספד בהון לחוד וכדאיתא בגמ' שלפנינו במגילה ותענית וכנ"ל והגיה הב"ח דצ"ל גם ודלא להתענאה בהון וכדאיתא ברי"ף, ומה מאוד דבריו תמוהין דאדרבא הנכון הוא דלא למיגרס גם ודלא להתענאה וכמו בכל הימים טובים של המגילת תענית של דלא למספד דליכא רק דלא למספד לחוד, ואדרבא על הראשונים אנו מצטערין על גירסת הרי"ף דגרס גם דלא להתענאה וכנ"ל והוא בא להוסיף עלינו גם הרא"ש. אמנם עפ"י שיטת רבינו אפרים הנ"ל יוצדק מאוד גירסת הרי"ף דבכל הימים טובים של דלא למספד לא צריכי למכתב גם דלא להתענאה דאתיא בקו"ח ובמכ"ש דגם תענית אסור, אמנם במאי דאסרו של זה בזה דאיננו רק משום לפניו ולאחריו, דבכל לפניו ולאחריו איננו אסור רק בהספד ולא בתענית לגירסת רבינו אפרים וכמו שיבואר להלן אי"ה שיטתו ברווחא בטוב טעם, ובהאי לפניו ולאחריו החמירו יותר משאר לפניו ולאחריו ואסרו אף בתענית להכי הוצרכו למכתב גם דלא להתענאה ואשה"ט. ואפשר דזו היתה גירסת רבינו אפרים ג"כ ביומי פוריא דגרס גם דלא להתענאה בהון וכגירסת הרי"ף וזה הכריחו לשיטתו הנ"ל דהאיסור של זה בזה הוא משום לפניו ולאחריו וכנ"ל, ובשבת (כ"א ב') דאיתא גם בחנוכה דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון יעוי' בדקדוקי סופרים דבאמת ליתא דלא להתענות, וכן העיד שם בהגהות מרי"ף כת"י ומשאילתות ובה"ג ורא"ש ועוד כמה ראשונים דליתא רק דלא למספד, ובטור (או"ח סי' תרפ"ו) איתא על יום י"ד ויום ט"ו באדר יומי פוריא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תעניתא, כגירסת הרי"ף הנ"ל, אמנם גם (בסי' תע"ר) בחנוכה איתא ג"כ יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תעניתא, וא"כ אין להעמיד יסוד על זה. ג) ואחר שנתברר לנו בעז"ה הנוסחא הנכונה בדברי רבינו אפרים ושיטתו עתה נבוא לזה שהשיגו עליו הראשונים הלא המה האשכול (ח"ב עמוד 28) והרז"ה בס' המאור דאיך אפשר לגרוס ברב אשי כל שלאחריו בהספד אסור ובתענית מותר דהא חזינן במתני' דלא למספד הוא יו"ט יותר חמור מבדלא להתענאה וא"כ כל שאסור בהספד כ"ש שאסור בתענית, ובדלא להתענאה איננו אסור רק בתענית ולא בהספד דתענית הוא חילול גדול יותר מהספד הלכך ביו"ט קיל לא אסרו רק התענית ולא ההספד וביו"ט חמור אסרוהו ביותר