אור גדול רעח

ע"כ נראה דיש לחוש לדינא לדבריו לאסור בנמצא גמורות לגמרי במעי' ביו"ט אחר השבת, ובטוש"ע (סי' תקי"ג) ובאחרונים אין זכר כלל משיטתו, ולפענ"ד נראה להחמיר בחשש דאורייתא, וגם המאירי כתב דלענין הפסק הרבה מפרשים נטו לדברי רבינו אפרים, וגם להראב"ד שהבאתי (באות ג') ג"כ אסור עכ"פ בנשחטה בלילה או בהשכמה, ע"כ נראה לפענ"ד להחמיר כרבינו אפרים, אחר שכתבתי כל הנ"ל מצאתי גוף דברי רבינו אפרים מועתקים בלשונם בחמים דעים (סי' קכ"ד) ומבואר בדבריו דקאי על ביצים גמורות שכיוצא בהן נמכרות בשוק [דכתב זה אחר ביצים מנבילה וטרפה שכיוצא בהן נמכרות בשוק.] וגם כתב שם דכ"ש ס' שלו דהיינו ס' היום גמרו ס' מאתמול דאסור ממה דאמר הגמ' לרבה דס' נולדה ביו"ט אסור משום ס' דאורייתא, א"כ כ"ש בס' שלו ויש להבין מאי כ"ש הוא זה. ונראה דס"ל כמ"ש לעיל (אות ו') דהברייתא קאי על יו"ט דעלמא אפ"ה קרי לי' ס' דאורייתא משום דעיקרו דאורייתא, וא"כ כ"ש ס' שלו דהוי ס' דאורייתא ממש. וראיתי להלבוש (סי' תקי"ג) דכתב להתיר הס' של רבינו אפרים מטעם חזקה, ויעוי' צל"ח פסחים (ז' א') דפשיטא לי' דל"א בתר חזקה בדשיל"מ ויעוי' ג"כ בדבריו בסוגיא דרחס"ה אות ק"ח. סימן נז. ביאור שיטת רבינו אפרים בפ"ק דמגילה בענין ימים הכתובים במגילת תענית וגם סוגיית הגמ' דתענית דף י"ח. איתא ברי"ף (ספ"ק דמגילה) וז"ל, תנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד בהן לפניו אסור ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור, דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר והאידנא בטלה מגילת תענית לבד מחנוכה ופורים ותרווייהו דלא למספד כתיב בהו במגילת תענית הלכך לפניהם ולאחריהם נמי אסור בתענית ובהספד כר' יוסי ואע"ג דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבדלא למספד כת"ק ס"ל דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר אפ"ה כר' יוסי עבדינן דהא רב אשי קאמר כל שלאחריו אסור בהספד ובתענית מותר והא כר' יוסי איתי' דאי ת"ק לית לי' אחריו אסור כלל הלכך חנוכה בין לפניו בין לאחריו אסור בהספד, ולגבי פורים בני י"ד אסורין נמי בט"ו בהספד ובתענית ובי"ג אסור בהספד לחודיה ובני ט"ו אסורין בתרווייהו בהספד ובתענית ובט"ז אסור בהספד עכ"ל. והנה כל זה הלשון איננו מעיקר נוסחי ההלכות כדאיתא בהגהות הב"ח ובהגהות מא"י דבאלפסי ישן ליתא לכל זה רק הוא תוספות מרבינו אפרים תלמיד הרי"ף כמ"ש הרז"ה בספר המאור והר"ן שם והאשכול (בחלק ב' עמוד 28), ויען כי ראיתי שנסתבכו בדבריו האחרונים, וגם הראשונים השיגו עליו ודחו דבריו לגמרי ולפע"ד יש ליישב שיטתו ברווחא בלי שום דוחק, ע"כ אמרתי לבאר דבריו, ומתחלה צריכין אנו לברר הנוסחא הנכונה בדבריו, ואח"כ נבאר שיטתו. א) והנה מ"ש בדברי רב אשי כל שלאחריו אסור בהספד ובתענית מותר הוגה בגליון הרי"ף ממהר"ן שפירא דצ"ל בהיפך בהספד מותר ובתענית אסור, ולזה נראה שכיון ג"כ בהגהות הב"ח שם (אות ד') דהגיה בתענית על בהספד דהיינו אסור בתענית ובהספד מותר. [דאל"כ הגהתו איננה מובנת כלל להמעיין ע"כ נראה שכיון להגיה כנ"ל.] ויעוי' בהגר"א או"ח (סי' תרפ"ו ס"ק א') שהקשה על מ"ש דלפניהם ולאחריהם אסורין בהספד דזהו דלא כרב אשי, ובחידושי אנשי שם בשם מהר"מ וכ"כ בת' חת"ס (או"ח סי' קס"ג) דרבינו אפרים סובר כמ"ש הר"ן בתענית בשיטת רש"י דסובר דאין הלכה כרב אשי משום דקאמר הגמ' בתענית שם (י"ח א') אח"כ השתא דאתית להכי כו' דאין צורך לתירוץ רב אשי כוונתו לדחויי לדרב אשי מהלכתא, ולהלן בדברינו יבואר עוד הוכחה לזה דע"כ כוונת הגמ' לדחות דינא דרב אשי. ומאוד תמיהני על כל האחרונים הנ"ל, דהא מבואר בסוף דבריו דבני ט"ו אסורין בי"ד ובט"ו בהספד ובתענית ובט"ז אסור בהספד א"כ מבואר להדיא דבלאחריו אינו אסור רק בהספד ולא בתענית. וביותר תמיהני על הגר"א (סי' תרפ"ו ס"ק א') הנ"ל דכתב על הא דכתוב ברי"ף דבני י"ד אסורין נמי בט"ו בהספד ובתענית ובי"ג אסור בהספד לחודיה דהוא משום תענית אסתר דס"ל דתענית קבוע הוא מימי מרדכי ואסתר ולולא זה היה אסור נמי בתענית והוא תמוה מאוד דא"כ מה יענה על ט"ז לבני כרכים דג"כ כתוב דאינו אסור אלא בהספד, אם לא דנימא דס"ל להגר"א מדכתב בי"ג דאסור בהספד לחודיה ובט"ז כתב אסור בהספד ולא כתב תיבת לחודיה כמ"ש בי"ג מכלל דבט"ז אסור נמי בתענית ותפס אסור בהספד לרבותא דאף בהספד אסור וכ"ש בתענית, וכן בחנוכה. אמנם באמת אי אפשר לומר כן כמבואר להמעיין מדכתב דבני ט"ו אסורין בתרוייהו בהפסד ובתענית ובט"ז אסור בהספד מבואר דרק בתרווייהו דהיינו בי"ד ובט"ו אסור נמי בתענית אבל לא בט"ז, ואף, דלא כתב בט"ז בהספד לחודיה עכ"ז כוונתו בהספד לחודיה דהא מחלק ט"ז מתרווייהו דהיינו מי"ד וט"ו אמנם ברור דגרס בדרב אשי כל שלאחריו בהספד אסור ובתענית מותר וכמו שכתוב לפנינו ברי"ף ודלא כהגהת מהר"ן שפירא שהגיה ברי"ף כמו שלפנינו בתענית שם דז"א דרבינו אפרים גריס בש"ס שם בדרב אשי בהספד אסור ובתענית מותר, וכ"ה להדיא ברז"ה ובאשכול (שם) דרבינו אפרים גריס כן בדרב אשי וכ"ה להדיא בריטב"א בתענית שם, ופוסק רבינו אפרים כרב אשי, ומ"ש רבינו אפרים בריש דבריו הלכך לפניהם ולאחריהם נמי אסור בתענית ובהספד כר' יוסי ברור דהאי בתענית ט"ס הוא וצ"ל אסור בהספד, וכ"ה להדיא ברז"ה ובאשכול בהעתיקם דברי רבינו אפרים, וא"כ פסק לגמרי כרב אשי דלפניהם ולאחריהם איננו אסור רק בהספד לחוד ולא בתענית ב) ועוד נראה דמשיטת רבינו אפרים מוכרח דקי"ל כרב אשי ולית מאן דפליג עלי' והגמ' דקאמר השתא דאתית להכי אין כוונתו לדחויי להא דרב אשי בכל שלאחריו כמ"ש הר"ן תענית והאשכול שם רק לדחויי האי דקאמר הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים אבל האי דכל שלאחריו מוכרח הוא אליבא דכו"ע. ויסולק בזה קושיית האשכול על רבינו אפרים על הא דפסק כרב אשי דהא אח"כ אידחי לי' דקאמר השתא דאתית להכי כו' ואין צורך להא דרב אשי. [ויש להמתיק הקו' ביותר עס"י מה שהקשה בס' גבורת ארי בתענית (שם) על הא דלא קאמר נמי השתא דאתית להכי הקו' דריש ירחא ל"ל וכן עד סוף מועדא ל"ל נמי יתיישב בהאי תירוצא, ובספרו טורי אבן ר"ה (דף י"ט) כתב באמת דהו"מ לתרץ כן וא"כ יקשה אמאי לא קאמר על זה נמי השתא דאתית להכי, אמנם אם כוונתו לדחות דינא דרב אשי אשה"ט, דבאינך דאין נפ"מ לדינא לא איכפת לי' למימר, וא"כ מוכרח דכוונתו לדחות הדינא.] אף דאיננה קו' כ"כ דאף בלא הכרח מ"מ יש לומר דאין כוונתו לדחויי הך דינא דכל שלאחריו רק הסברא דמוטל בין ב' ימים טובים וכנ"ל וכן הרז"ה פסק כרב אשי, עכ"ז לשיטת רבינו אפרים מרווח יותר דהדברים מוכרחין דקי"ל כרב אשי ולית מאן דפליג. דהנה לכאורה יש לתמוה על רבינו אפרים על הא דכתב דבני י"ד אסורין בי"ג דמשמע ומבואר להדיא מדבריו דבני ט"ו אינן אסורין בי"ג וכן כתב דבני ט"ו אסורין בט"ז דמבואר להדיא דבני י"ד אינן אסורין בט"ז, דאל"כ הו"ל למכלל לבני י"ד וט"ו כחדא דבני י"ד וט"ו אסורין בתרווייהו בהספד ותענית ובי"ג וט"ז אסורין בהספד ומדפלגינהו לכל אחד בפני