אור גדול רעו

מקום אין חילוק להלכה בין מעורות לאינן מעורות וא"כ יתיישב לדבריו מה שדקדקתי לשי' הראשונים דאמאי לא אשמועינן רבותא להדיא דאף כיוצא בה נמכרת בשוק משום דכיון דלהלכה דקי"ל כבי"ה אין חילוק בשום מקום בגמורות בין כיוצא בה נמכרת לאינה נמכרת לכך מסתים לה סתומי כמו דלא תני בין מעורות ובין אינן מעורות וכמ"ש הפר"ת, משא"כ בין גמורות לאינן גמורות דמצינו חילוק במקום אחר לענין לאכלן בחלב להכי תני לה להדיא אפילו גמורות, כן י"ל קצת בישוב שי' הראשונים, אמנם אין דברי הפר"ח מוכרחים דאף דלהלכה אין חילוק מ"מ כיון דאיכא תנא דמחלק בהכי איך אפשר דלא חש לעשות רבותא מזה והאי דלא תני אפילו אינן מעורות היינו משום דסתם גמורות הוי אינן מעורות, אף דת"ק דר' יעקב קרי להו גמורות אף במעורות היינו משום דהברייתא סמכה דנדע דת"ק מתיר אפילו מעורות מדר' יעקב דפליג, אבל בל"ז סתם גמורות היינו אינו מעורות, ועוד יש לדחות ואין להאריך עוד.]. ד) ועתה נבוא לקו' השני' שהקשה הרמב"ן על שי' רבינו אפרים דלשיטתו ל"ל למפרך ליגזר משום הנך דמתיילדן לפרוך בפשיטות דנגזר משום יו"ט אחר השבת, והיינו לפי מה שהבין בשי' רבינו אפרים דלדידי' מיירי הברייתא ביו"ט דעלמא, אמנם זה יקשה ג"כ אף לפי מה שנתבאר דגם לרבינו אפרים מיירי הברייתא ביו"ט אחר השבת רק דמיירי בקליפה רכה באין כיוצא בה נמכרת בשוק דאכתי ל"ל להקשות דלגזור משום דמתיילדן הו"ל למפרך דלגזור משום כיוצא בה נמכרת בשוק. והנראה דגם הא לא תברא ואדרבא גם מזה יהי' סייעתא לשי' רבינו אפרים וקטיגור יתהפך לסניגור, דלכאורה יש לדקדק בלשון הגמ' דקאמר לגזור משום הנך דמתיילדן ביומיהן דלכאורה הך דקאמר ביומיהן הוא מיותר, דהא הקושי' הוא דנגזור נמצא במעי' אטו נולדו, וממילא ידענא דקאי על יו"ט דאיירי בה, וא"כ הך תיבת ביומיהן הוא מיותר. לכך נראה דהא עוד יש לדקדק בלשון הגמ' דקאמר דלגזור משום הנך דמיילדן דאם כוונת הגמ' דנגזור נמצא במעי' אטו נולדו א"כ הול"ל לשון עבר משום הנך דיילידו או דנולדו דיעוי' נדרים (ל' ב') ובר"ן שם דלשון ילוד ונולד בל' תורה משמע עבר נולדים כבר וגם עתידים להוולד ובל' בני אדם פליגי שם ר"מ ורבנן, אבל לשון מתייליד ואיתייליד מבואר שם דהוא לשון עתיד שעתידין להוולד כן מוכח שם בגמ' מהא דא"ל ר"פ לאביי למימרא דנולדים דמתיילדן משמע כו' ה"נ דאיתיילידן הוא כו' יעו"ש א"כ הכא דמקשה דניגזור מצא במעי' אטו היכא דנולדו הביצים א"כ הול"ל בלשון עבר דנגזור משום הנך דיילידו או דנולדו ולמה תפס לשון עתיד דמתיילדן דהפי' דעתידים להוולד, והוא דקדוק נכון. ע"כ מכל זה נראה לי דבאמת לא מקשה דנגזור נמצא במעי' אטו נולדו [דאיצ"ו לזה וכקו' הרמב"ן הנ"ל, ועוד דאפשר דלא שייך בזה גזירה וכעין שהקשו הראב"ד והרמב"ן בהשגותיהם על הרז"ה דאמאי לא קאמר דלא שייך בזה גזירה משום דבנמצא במעי' כא' מאיברי' הוא א"כ אף לדידן דבאמת אף בנמצא לאו כא' מאיברי' הוא עכ"ז י"ל דל"ש בזה גזירה משום דלא מיחלף נמצא במעי' עם נולדה.] רק דקו' הגמ' הוא דנגזור נמצא במעי' היכא דלא היתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת כגון שלא נתקשה הקליפה החיצונה שאין כיוצא נמכרת, בשוק דזהו הביצים גמורות דמיירי בה הברייתא, אטו נמצא במעי' ביצים גמורות לגמרי שנתקשה הקליפה החיצונה שכיוצא בהן נמכרות בשוק שהיתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת דהם אסורים מדינא, וזהו שדקדק הגמ' דנגזור גמורות דברייתא דמיירי בגוונא שלא היתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת וכנ"ל.] אטו הנך דמתיילידן ביומייהו [פי' אטו נמצאו במעי' גמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק שהיתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת.] ומדוקדק הלשון דמתיילידן הדק היטב. וגם אשה"ט האי דקאמר ביומייהו שדקדקנו דהוא מיותר ולהאי פירושא אשה"ט. והוא סיוע חזק לשי' רבינו אפרים הנ"ל והוא כפתור ופרח בס"ד. ה) אמנם אכתי לכאורה יש לדקדק על שי' רבינו אפרים מדף ו' ב' דדייק ממתני' דדוקא נולדה אבל במעי אמן ד"ה שריין א"כ מהאי דיוקא יש לדייק אף בנמצאת במעי' גמורות לגמרי אף בקליפתן החיצונה הקשה שכיוצא בהן נמכרות בשוק [דומיא דנולדה] ועלה מייתי הברייתא דמצא בה ביצים גמורות מותרין א"כ משמע לכאורה דס"ל להגמ' דהברייתא מיירי אף בגמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרת בשוק, וא"כ כיון דמוכח מריש מכלתין דהברייתא מיירי אף ביו"ט אחר השבת א"כ מבואר לכאורה דאף בגמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק מותרין בנמצא במעי' אף ביו"ט אחר השבת וכשי' הראשונים הנ"ל, וביותר כיון דמדייק ממתני' דדוקא נולדה אבל נמצא במעי' מותר דמינה יש לדייק אף לכיוצא בהן נמכרות בשוק, ובריש מכלתין קאמר רבה על המשנה דביו"ט אחר שבת עסקינן, א"כ מוכרח לכאורה דאף בכה"ג בנמצאו במעי' מותרין וכשי' הראשונים הנ"ל, אף דיש לדחות כ"ז דכבר כתב הרשב"א שבת (דף קמ"ט) על הא דקאמר ביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן דאין הכוונה דמיירי ביו"ט אחר השבת דוקא דהא מסיק דאף ביו"ט דעלמא אסור רק דהכוונה דעיקר האיסור הוא משום יו"ט אחר השבת, וא"כ כיון דהמשנה איירי אף ביו"ט דעלמא וא"כ הדיוק דנמצא במעי' אין לדייק מינה רק על יו"ט דעלמא ולא על יו"ט אחר השבת, דהא מוכרח למתני נולדה משום דמיירי גם ביו"ט דעלמא, וא"כ הדיוק לא קאי רק על יו"ט דעלמא, והגמ' בדף ו' דמייתי עלה ברייתא דמצא בה ביצים גמורות אף דהברייתא מיירי אף ביו"ט אחר השבת רק באין כיוצא בהן נמכרות בשוק, עכ"ז י"ל דהגמ' מדמי בצים במעי' שכיוצא בהן נמכרות בשוק ביו"ט דעלמא, לגמורות שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק ביו"ט אחר השבת, דהוי תרווייהו בני חדא בקתא נינהו, דאם גזרינן גם במעי' יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת בכיוצא בהן נמכרות בשוק, א"כ ביו"ט אחר השבת יש לגזור גמורות שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק אטו כיוצא בהן נמכרות וכנ"ל, ואם במעי' מלתא דל"ש ול"ג בהו רבנן, א"כ גם ביו"ט דעלמא ל"ג משום יו"ט אחר השבת, [ומכ"ש לפמ"ש (באות ג' במוסגר) דגזירה דיו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת רחוק יותר מהגזירה אין כיוצא נמכרת בשוק אטו כיוצא בה נמכרת ביו"ט אחר השבת, א"כ כיון דל"ג בזה כ"ש יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת.] וא"כ א"ש הכל ולק"מ. וגם אין להקשות על שי' רבינו אפרים דלשיטתו מאי מקשה על רב דלמא כוונת רב על יו"ט אחר השבת בביצים שכיוצא בהם נמכרות בשוק דאסור, דז"א כלום, דהא רב קאמר ביצה עם יציאתה נגמרה דהיינו אם יצאה בחול הוכנה ומותרת משא"כ אם לא יצאה לא הוכנה ואסורה, וא"כ בשלמא אם גם ביו"ט דעלמא ס"ל דאסור שפיר קאמר דבלא יצאה לא הוכנה ואסורה אף דבאמת אין הטעם מש"ה וכדמוכח מריש ביצה דאם לא היתה מאתמול גמרה רק ביום שנולד הי' מותר דהוי אמרינן בזה שבת מכינה לעצמה וכן יו"ט מכינה לעצמה, וכדמוכח נמי מרבינו אפרים דמתיר היום גמרו ביו"ט דעלמא, וכן כתב המאירי להדיא בריש ביצה,] מ"מ כיון דסוף סוף אסרוהו חכמים מאיזה טעם שיהי' אם לא נולדה בחול [משום גזירה יו"ט אחר שבת] שפיר קאמר רב דאם יצאה בחול לא הוכנה [לפי מה שאסרוהו] ואסורה, אבל אם נימא דביו"ט דעלמא מודה רב דמותר בנמצאו במעי' ביצים שכיוצא בהן נמכרות בשוק, רק ביו"ט אחר השבת א"כ שוב א"א לומר כלל דאסורים משום שלא הוכנו דא"כ ביו"ט דעלמא אמאי מותרין, וא"כ א"א לומר כלל דאסורין רק משום דנגמרה מאתמול ואין שבת מכינה ליו"ט, א"כ א"א למכלל זה בכוונת דברי רב דקאמר דמקודם יציאתה לא נגמרה ולא הוכנה כמובן להמעיין, וא"כ אם כוונת רב דבלא הוכנה ביציאתה אסורה ביו"ט ע"כ כוונתו אף ביו"ט דעלמא, ושפיר קאמר דכל שלא הוכנה ביציאתה בחול אסורה [אף דבאמת אין הטעם מש"ה רק משום גזירה דיו"ט אחר השבת עכ"ז כיון דלדינא אין נפקותא ואסרוהו כל שלא הוכנה בחול שפיר קאמר לשון הזה משא"כ אם לא קאי רק על יו"ט אחר השבת לא שייך כלל הלשון הזה וכנ"ל כמובן.] וא"כ ס"ל דגזרינן ביו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת ושפיר הוכיח לו מהברייתא דל"ג כמו דל"ג ביו"ט אחר השבת גמורות שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק אטו כיוצא בהן נמכרות, וגם ממתני' מוכח דאף בנמצאו במעי' גמורות שכיוצא בהן נמכרות [דומיא דנולדו] עכ"פ ביו"ט דעלמא מותרות והטעם בכל הני משום דגמורות במעי' מלתא דל"ש