אור גדול רעה

שריין, ומזה נראה ראי' חזקה לרבינו אפרים דאף במעי אמה אסורה ביו"ט אחר השבת, ואהני הגמר אף במעי אמה, ולשי' הראשונים הנ"ל נצטרך ליישב בדוחק כמובן להמעיין אבל לשי' רבינו אפרים אשה"ט ברווחא, וזה סיוע לשיטתו. ג) ועתה נבוא לבאר מה שהקשו הראשונים על שי' רבינו אפרים הנ"ל, הרמב"ן והראב"ד ובעל העיטור וכמעט כל הראשונים הקשו עליו דהא ע"כ האי ברייתא דהשוחט ומצא בה ביצים גמורות משמע לי' להגמ' דמיירי אף ביו"ט אחר השבת דאל"כ מאי מקשה דניגזור משום הנך דמתיילדן הא הוי גזירה לגזירה וע"כ דמשמע לי' להגמ' דמיירי אף ביו"ט אחר השבת, וא"כ מבואר להדיא דגם ביו"ט אחר השבת מותרין בנמצאו במעי אמהן. עוד הקשה הרמב"ן במלחמות על שי' רבינו אפרים דא"כ אמאי פריך נגזור משום הנך דמחיילדן כיון דלדידי' מיירי הברייתא ביו"ט דעלמא א"כ הו"ל להקשות בפשיטות דנגזור ביו"ט דעלמא משום יו"ט אחר השבת, כמו דגזרינן בהנך דנולדו ומכח קושיות אלו דחו שי' רבינו אפרים אף דמסתבר טעמי' וסברתו, ובטעם הדבר פנו כל א' לדרכו, הרמב"ן והבעל העיטור וסייעתם ס"ל דלא אהני הגמר וההכנה כ"ז שלא נולדה, והראב"ד בהשגותיו על הרז"ה ס"ל כרבינו אפרים דהוי גמר והכנה אף בנמצא במעי' רק מכח הקו' הא' הנ"ל חתר למצוא היתר מצד אחר מדלא נולדה בהשכמה מכלל דלא נגמרה מאתמול, וא"כ אם נשחטה בלילה או תיכף בהשכמה גם להראב"ד אסור רק דהברייתא מיירי שנשחטה ביום שלא בהשכמה. ומאוד אני תמה על כל הראשונים שהקשו הקו' הא' הנ"ל דמי הגיד להם דרבינו אפרים מפרש לה להברייתא ביו"ט דעלמא ולא ביו"ט אחר השבת, דלדעתי גם רבינו אפרים מפרש לה להברייתא אף ביו"ט אחר השבת רק דמיירי בגמורות בגוונא שניכר שלא היו עתידות להוולד ביומו כגון שלא נתקשה עדיין הקליפה החיצונה וכיוצא בענין שניכר שהי' משתהה עדיין במעי התרנגולת עד אחר יו"ט. ויעוי' בסוגיין (ו' ב') רש"י ד"ה ביצים גמורות היכא דהחלמון לבדו נגמר ועדיין מעורה בגידין ג"כ קרי לה ביצים גמורות א"כ כ"ש בכה"ג שנגמר החלמון והחלבון רק שלא נתקשה עדיין הקליפה החיצונה, דבכה"ג ודאי לא היתה עתידה להוולד עד אחר יו"ט ולא ביומי' דכל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה בשלימות אף בקליפה החיצונה הקשה. [ויעוי' בבעל העיטור שם שכתב ומצא בה ביצים גמורות שהן ביצים גמורות בלא קליפה והיינו כמ"ש, אמנם נראה דט"ס הוא בבעל העיטור שם דהא לשיטתו הכל מותר אף בקליפה קשה ע"כ נראה דט"ס הוא וצ"ל שהן ביצים גמורות עם הקליפה והמבארים שם לא הרגישו בזה. עכ"פ לשי' רבינו אפרים הנ"ל בודאי יש לומר דמיירי כלא קליפה קשה וא"כ בודאי לא היתה עתידה להוולד היום וכנ"ל.] וא"כ כיון דגם לרבינו אפרים מיירי הברייתא ביו"ט אחר השבת שפיר פריך דנגזור משום הנך דמתיילדן ביומי' דחד גזירה הוא וא"ש. וביותר אני תמה בזה על הראב"ד שנתקשה בזה על רבינו אפרים ודחה שיטתו מכח קו' זו דהא שפיר אפ"ל כנ"ל, דבשלמא על יתר הראשונים י"ל דכוונתם דהוכיחו מכח קו' זו דע"כ ס"ל להגמ' דהברייתא בכל גווני מיירי דאל"כ מאי פריך דלמא מיירי הברייתא ביו"ט דעלמא דמש"ה ל"ג משום דהוי גזירה לגזירה וע"כ דמשמע לי' להגמ' דהברייתא כיון דנשנית סתמא בכל ענין מיירי אף ביו"ט אחר השבת, א"כ ממילא דמיירי נמי בכל גוונא אף בגמורות לגמרי עם הקליפה הקשה כיון דמיירי בכל ענין, אמנם על הראב"ד א"א לומר כן דהא גם לשיטתו ע"כ הברייתא לאו בכל ענין איירי, דהא ביו"ט שלאחר השבת אם שחט בלילה או בהשכמה מודה דאסור וכמבואר בדבריו, וכיון דסוף סוף לאו בכל ענין איירי ממילא גם לרבינו אפרים לק"מ משום די"ל דמיירי בגמורות בגוונא דניכר שהיו צריכים לשהות עוד במעי התרנגולת עד אחר יו"ט וכנ"ל. אמנם נראה דאף ליתר הראשונים הנ"ל דהברייתא בכל ענין מיירי עכ"ז לק"מ על רבינו אפרים ושפיר י"ל כנ"ל, מהברייתא גופי' מוכח דלא איירי בגמורות כאלו עם הקליפה הקשה, דהנה בעדיות (פ"ה מ"א) גבי ביצת נבילה מחלק בין אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק אם לא, ויעו"ש ברמב"ם וברע"ב דהיינו אם קליפתו קשה או לא. והנה מאי דמשונה הלשון של המשנה מהברייתא דבברייתא תני גמורות לענין לאכלן בחלב ולענין מותרות לאכלן ביו"ט והכא חנן לחלק בין כיוצא בה נמכרת בשוק או לא ולא קאמר ג"כ כלשון הברייתא לחלק בין גמורות לאינן גמורות, מוכח מזה כמ"ש דתרווייהו מתקריין גמורות אף באין כיוצא בה נמכר בשוק דהיינו קליפה רכה, וכמ"ש לעיל, ולכך הוכרח לתפוס לשון אחר לחלק בגמורות גופייהו בין כיוצא בה נמכרת לאינה נמכרת. ומעתה יש לדקדק על הברייתא דמצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט דנחית לאשמועינן רבותא דלא מיבעי' באינן גמורות דמותר אלא אפילו גמורות הו"ל לאשמועינן רבותא יותר אפילו כיוצא בהן נמכרות בשוק וכלשון המשנה הנ"ל, וביותר יקשה זה לפי הנוסחאות כת"י הנדפסים אצל אלפסי ד' ווילנא דאיתא הלשון שם אעפ"י שגמורות [וכ"כ האגודה] דהול"ל רבותא יותר אעפ"י שכיוצא נמכרת בשוק וכלשון המשנה הנ"ל. ואי"ל דסמך על לשון גמורות דהכל בכלל אף בגמורות כה"ג שכיוצא בהן נמכרות בשוק א"כ יקשה דגם גמירות לא ליתני רק ביצים סתמא ויהי' הכל בכלל ולמה איצטריך למתני גמורות או אפילו גמורות לגי' הכת"י הנ"ל, וע"כ משום דהי' אפשר למטעי אף דתני סתמא ביצים דמיירי דוקא באינן גמורות ולכך אשמועינן רבותא גמורות ולא אסתמא, א"כ הול"ל נמי להדי' רבותא יותר אפילו כיוצא בה נמכרת דהשתא אפשר לפרש דמיירי דוקא בגמורות שאין כיוצא בה נמכרת והו"ל לפרש להדיא רבותא יותר אפילו כיוצא בה נמכרת ולא לסמוך על הא דתני גמורות סתמא, וכמו דלא סמך על ביצים סתמא וכנ"ל, ע"כ נראה מזה סיוע לרבינו אפרים דבכה"ג באמת אסור ומיירי דוקא בגמורות לחודייהו באין כיוצא בהן נמכרות בשוק, וא"כ מהברייתא גופי' מוכרח דלא מיירי בכל ענין בזה מדשינה מלשון המשנה ולא תני רבותא יותר כלשון המשנה הנ"ל, ויעוי' ברמב"ן במלחמות דדקדק בקושייתו דפעמים בודאי כשהיא גמורה שכיוצא בה נמכרת בשוק, [והיינו דהרגיש דזולת זה אפשר דלאו ספק הוא דבודאי לא היתה נולדה היום ולכך הוסיף זה בקושיתו דמיירי אף בכה"ג] וכבר נתבאר דלא איירי בגמורות כאלו מדלא תני זה הלשון כמו שנשנית במשנה בעדיות (פ"ה מ"א) הנ"ל. וקטיגור נהפך לסניגור דמזה נראה סיוע לשי' רבינו אפרים דבכה"ג באמת אסור, ולשי' הראשונים דאף בכה"ג מותר נצטרך לדחוק בזה כמובן ולשי' רבינו אפרים אשה"ט ברווחא, [ואדרבא נוכל ליישב בזה ברווחא האי דפשיטא לי' להגמ' דהברייתא מיירי אף ביו"ט אחד השבת, ולא נצטרך לומר משום דמשמע לי' סתמא בכל ענין, דק דמזה גופי' פסיקא לי' דאי ביו"ט דעלמא הול"ל רבותא יותר אפילו כיוצא בה נמכרת בשוק דביו"ט דעלמא ג"ז מותר וע"כ דמיירי ביו"ט אחר השבת דבכה"ג באמת אסור, אמנם לפ"ז נצטרך לומר דזה הי' פשיטא אף להס"ד דיו"ט דעלמא ל"ג משום יו"ט אחר השבת בנמצאו במעי אמן דגזירה רחוקה היא משא"כ ביו"ט אחר השבת נמצאו במעי אמן אטו הנך דמתיילדן הי' ס"ל להס"ד דגזירה קרובה היא דאף במעי אמן יש לגזור ומתרץ דאף בזה ל"ג, וזה דחוק קצת, והנה עפ"י הנ"ל יש לדקדק על שי' הרשב"ם שהובא במרדכי (פ"ק דביצה), ויעוי' בפר"ח (יו"ד סי' פ"ז סק"ט) דמפרש האי דביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב דוקא בנגמר בקליפה קשה, דא"כ אמאי משנה הברייתא לשונה מלשון המשנה דעדיות הנ"ל דתני כיוצא בה נמכרת בשוק דהא אדרבא ברייתא דרכה לפרש לשונה יותר מהמשנה וכמ"ש התוס' תמורה (ל' ב') ד"ה מנא ובכמ"ד, וע"כ דגמורות מיירי אף באינה קשה. אמנם גם זו"ז מקהו אקהיותא טובא על שי' הרשב"ם עד שכתב הפר"ח שם שאין קיום לשי' זו. ובדרך אגב חזות קשה חזיתי בדברי הפר"ח שם דהביא ראי' דהלכה כת"ק דאינו מחלק בין מעורה לאינו מעורה לענין לאכלם בחלב מברייתא סתמית דהשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט אלמא לכל מילי בגמורות תליא מלתא יעו"ש, ולא ידענא מאי קאמר דהא התם במעורות פשיטא דמותר אף אם הוי' כא' מאיברי', דאפשר דכוונתו דאם איתא דבשום מקום איכא חילוק בגמורות בין מעורות לאינן מעורות א"כ הול"ל הכא דמצא בה ביצים גמורות אפילו אינן מעורות, א"ו דבשום