אור גדול רעא

י"ל פ"ת בסכך אף לשיטת התוס', ויעוי' בר"ן סוכה שם ובריטב"א דג"כ הקשו ל"ל בסוכה ב' דפנות וג' אפילו טפח אמאי לא נימא מהסכך גופי' פ"ת, אף דוודאי סבירא להו כשי' התוס' דל"א פ"ת רק ברחב ד', ואפ"ה הוקשה להו מהסכך דנימא פ"ת והיינו כנ"ל דאף דאין בכל אחד לבד ד' דמש"ה כשרים לסכך עכ"ז שפיר מצטרפין ביחד לד' דנימא בהו פ"ת וכנ"ל, וגם מה שכתב בכוונת רש"י שכ' עבים היינו דרחב טפח ג"כ תמוה דאיננו שייך לעביו רק לרחבו וכמו שסיים ג"כ אין רחבים ד' ולא כ' שאין עבים ד', סוף דבר דברי הפ"י מתחלה ועד סוף תמוהין מאוד ואין שום התחלה לדבריו, וברור דכוונת רש"י שכ' עבים היינו משום דסובר כהרשב"א דל"א פ"ת רק בבריאה לקבל מעזיבה וההכרח שלו הוא מקושית הר"ן והריטב"א שם דאמאי ל"א בכל סוכה פ"ת מהסכך ולמאי בעינן ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח ומינה הכריח דבעינן בריאה וכנ"ל וזהו הכרחו של הרשב"א ג"כ וכנ"ל. י) אמנם אף דכן דעת רש"י כאשר נתבאר, עכ"ז נראה דלשי' רש"י שפיר מוכרח כן משא"כ לדידן דהנה קו' זו מכל סוכה דבעינן ג' דפנות כבר הקשוה הר"ן והריטב"א בסוכה שם ותרצו דלא אמרינן פ"ת רק בבנין קבוע ולא בסוכה דאינה אלא עראי ונראה דאף מ"ד סוכה דירת קבע בעינן מ"מ בסככה כו"ע מודו דאינו אלא עראי, וכדומה לי שראיתי כן בא' מהראשונים ואינני זוכר מקומו, ויעוי' ר"ן סוכה (דף י"ד) גבי מסככין בנסרים דאין דרך סוכה אלא בעראי אע"ג דר"י ס"ל דקבע בעינן אפ"ה אין דרך לסכך אלא בדבר קל יעושה"ט. ונראה ראי' לזה מתוס' ריש סוכה (ב' א') ד"ה כי דהקשו מגשמים סימן קללה בחג, ותרצו דסכך דוקא עראי, ובריש תענית איתא דגם ר' אליעזר ס"ל דגשמים סימן קללה בחג, ואביי אית לי' סוכה (ז' ב') דר' אליעזר ס"ל סוכה דירת קבע בעינן, וא"כ תקשה לדידי' מריש תענית דגשמים סימן קללה לר' אליעזר, וע"כ דבסכך גם למ"ד דירת קבע בעינן עכ"ז בסכך אינו אלא עראי] וא"כ ממילא דאין ראי' מהא דבעינן בסוכה. ג' דפנות דלפ"ת בעינן בריאה די"ל שפיר דל"ב בריאה רק בסוכה ל"ש פ"ת משום דהסכך איננו בנין קבוע רק עראי לכך לא אמרינן בי' פ"ת, אמנם לשיטת רש"י גופי' שם בסוכה דקו' הגמ' אפילו הפחית דופן האמצעי היינו דנימא פ"ת מהסכך אלמא דאמרינן פ"ת מהסכך אף דאינו אלא בנין עראי ודלא כהר"ן והריטב"א הנ"ל וא"כ קשיא לדידי' מכל סוכה דבעינן ג' דפנות, ומוכרח לדידי' דבעינן בריאה וכנ"ל, ושפיר כתב רש"י עבים דלדידי' מוכרח הוא מכל סוכה דעלמא דבעינן ג' דפנות וכנ"ל, משא"כ לשיטת התוס' ויתר הראשונים דפירשו דהפחית דופן האמצעי של הסוכה דליתכשר ע"י פ"ת של האכסדרה, א"כ שפיר י"ל כמ"ש הר"ן והריטב"א הנ"ל דבסוכה גופי' ל"ש פ"ת דבנין עראי הוא וממילא דליכא ראי' דניבעי בריאה לפ"ת. ובאמת אף זולת כל הנ"ל ואף לשי' רש"י יש לדחות הראי' מסוכה בכמה גווני. די"ל דבעינן ג' דפנות היכי דעבידי כי ארזילא, ואף למאן דפוסל כמין צריף עכ"ז בהגבי' מן הקרקע טפח או מן הכותל טפח לכו"ע כשרה ופ"ת ליכא, וגם לפמ"ש תוס' סוכה (דף י"ח) ד"ה סיכך דדוקא ביש להתקרה פה דהיינו שאינה עגולה אלא מרובעת וא"כ י"ל דהסכך עגול שאי"ל פה. שוב ראיתי בתוס' עירובין (פ"ו ב') ד"ה גזוזטרא שכתבו שנראה מפי' רש"י דסוכה דל"א פ"ת רק ביש בעובי התקרה טפח, ונראה שהבינו זה מפירש"י שכתב עבים, ולא ידעתי מנ"ל טפח דברש"י לא הוזכר עובי טפח, עכ"פ חזינן דלא הבינו מפירש"י דכוונתו שיהא בריאה רק דס"ל דבעי עובי טפח, גם כתבו שם דבאינו שוה ומלאה פגימות ליכא פ"ת, וכ"ז י"ל על קושית הר"ן והריטב"א על הא דבעו דפנות בסוכה דמשכחת לה כמה גווני דלא שייך פי תקרה. יא) עוד נראה דלדידן דס"ל כשי' הראשונים דלפ"ת בעינן רחב ד' בלא"ה לק"מ מסוכה כאשר יבואר, ונקדים לבאר דברי התוס' בסוכה (דף י"ח) שם ד"ה סיכך דלבתר דהשיגו על פירש"י דמחלק בין, אמצע החצר דליכא תקרת האכסדרא סביב לבין סיכך ע"ג אכסדרא דאיכא תקרת אכסדרא סביב, וע"כ פירשו דסיכך ע"ג אכסדרא מיירי דאיכא ב' מחיצות לסוכה כמין גם והגמ' שאל אם מיקל גם בהפחית דופן האמצעי דהב' מחיצות הם זה נגד זה, כתבו לפירושם דהאי דנקט הפחית לאו דוקא דה"ה אם נעשה כך מתחלה דמבואר מדבריהם דרק לפירושם היקשה להם זה משא"כ אם היו מפרשים כשי' רש"י לא הוי קשי' להו זה. ולכאורה איננו מובן כלל דמאי תלוי זה בפירושם הא אף אם היו מפרשים כרש"י ג"כ תיקשה אמאי נקט הפחית ולא בנעשה כן מתחלה. ותמהני על מפרשי הש"ס שלא הרגישו בזה לבאר כוונת התוס'. והנראה בכוונת דברי התוס' עפ"י דברי הרמ"א באו"ח (סי' תרל"ה) דאין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות. ויעו"ש בהגר"א (ס"ק ד') דכ' דמש"ה נקט הפחית דכיון דהפ"ת הוא מהסכך ואיננו נעשה פ"ת עד שמהסכך הוא רוחב ד' וא"כ עד שהי' רוחב ד' מהסכך הי' סכך בלא דפנות וא"כ נמצא דהסכך קדם להדפנות והוי סכך פסול, לכך צ"ל הפחית דמעיקרא הי' מחיצות קודם לסכך והוי הסכך כשר, ואח"כ שנפחת דופן האמצעי שוב י"ל פ"ת מהסכך גופי' יעו"ש בהגר"א. וא"כ ממילא מבואר קישור דברי התוס' דדוקא לפירושם קשי' להו דאם היו מפרשים כרש"י לא הוי קשי' להו למאי נקט הפחית דאתי' שפיר כמ"ש הגר"א וכנ"ל [דאף דלשי' רש"י בעצמו דסובר בעירובין (דף פ"ו) דל"ב רחב ד' לפ"ת רק בטפח סגי נסתר זה כמובן דליכא סכך פסול ג', מ"מ לשיטתם דלפ"ת בעינן רחב ד' אם היו מפרשים בהאי דהפחית כפירש"י הוי אתיא להו שפיר האי דנקט הפחית] משא"כ לפירושם דלאו דוקא דדופן האמצעי הוא מפ"ת מהסכך גופי' רק אף אם הפ"ת מהאכסדרא פריך, שפיר קשי' להו דלמאי נקט הפחית. וזה נראה נכון בכוונתם. וא"כ לפ"ז שוב לק"מ מכל סוכה דבעינן ג' דפנות דאמאי לא נימא פ"ת מהסכך גופי' כקו' הר"ן והריטב"א דז"א דא"כ יהי' הסכך קודם להדפנות ומש"ה בעינן ג' דפנות בכדי שיהיו הדפנות קודמים לסכך וא"ש. אמנם אכתי תקשי דאמאי בעינן מחיצות גבוהין י' דאף במחיצה טפח סגי וכמו בחוטט בגדיש ומחוורתא כדאמרי' מעיקרא. ועוד משכחת לה כמה גווני דל"א פ"ת. עכ"פ נראה דעת כמה ראשונים דלא בעינן בריאה לפי תקרה, וא"כ שפיר יתפרש מימרת דר' אילעאי עירובין (ג' א') כאשר כתבתי (באות ז') בס"ד. ומצאתי להריטב"א עירובין (דף פ"ז) על קו' התוס' לרש"י דאמאי לא אמרינן בגזוזטרא פ"ת יורד וסותם שכתב דהוא יותר מעשרים מהים וקי"ל שאין אומרים פ"ת יורד וסותם במה שיש תחתיו חלל יותר מעשרים אמה וכמו שכתבו מקצת רבותי ז"ל בפ"ק דמכלתין עכ"ל, ומבואר דנחלקו בזה הראשונים. אבל לפמ"ש הרשב"א והרא"ש דפ"ת אמרינן אפילו בגבוה יותר מעשרים מתפרש שפיר ברווחא כנ"ל. ואין להקשות אם נימא דגם בסכך שייך פ"ת וכמ"ש רש"י בסוכה, א"כ מאי פריך בעירובין (ג' א') על פלוגתת ר"י ורבנן דאיפלגו בעירובין ובסוכה איפלוגי בתרתי ל"ל והוצרך לעשות צריכותא הא לא דמי' סוכה למבוי דבגוונא דסוכה דכולה מקורה במבוי כשר ואפ"ה בסוכה פסול, וכדקאמר בירושלמי ריש עירובין וסוכה דלא דמי' סוכה למבוי בזה, ואיך מצריך להו וא"כ מוכרח לכאורה דלש"ס דילן אף בגוונא דרחב ד' דאיכא פ"ת פסולה למעלה מכ' וכמ"ש הריטב"א בשם רבותיו הנ"ל ודלא כהרשב"א והרא"ש הנ"ל, ז"א דלק"מ דהא הטעם דכשר במבוי ברחב ד' היינו משום דהוי מחיצה גמורה דפ"ת יורד וסותם, ול"ב הכירא, משא"כ בסוכה דבעינן הכירא לסכך וא"כ אין שייכות כלל זה לזה דהאי בעי הכירא והאי. ל"ב והצריכותא אינה רק היכא דבעי הכירא אי כשירה למעלה מכ' אי לא, ושפיר פריך איפלוגי בתרתי ל"ל והוצרך לעשות צריכותא: יב) והנה לכאורה הי' אפשר לפרש הפירוש שפירשתי בדברי ר' אילעאי אף לשי' הרשב"א דלפ"ת בעינן בריאה, דהנה הבאנו לעיל (אות ח') דברי הרשב"א בעבודת הקדש שכתב דרחבה ז' אף שאינה בריאה עכ"ז כשר בגבוה מעשרים דכיון דרחבה ז' העין שולטת בה,