אור גדול רע

באשכול (עמוד 164) שכתב וז"ל אבל אם יש קורה שרחב ד' מותר להשתמש תחתיו דאמרינן פ"ת יורד וסותם כדאיתא פ"ק דשבת, וג"כ לא הזכיר בריאה, א"כ מבואר מסתימת כל הפוסקים דאמרינן פ"ת אף באינה בריאה, והרשב"א לחוד הוא דס"ל דגם לענין פ"ת בעינן בריאה, א"כ להלכה בסי' שס"א דאמרינן פ"ת ברחב ד' אף בשאינה בריאה ממילא גם לענין גבוה מכ' כל שרחבה ד' אף שאינה בריאה אי"צ למעט. וסעד לדברי מצאתי ברבינו יהונתן שפי' על מתני' דנחלקו ר"י ורבנן אי בעינן בריאה, דר"י לטעמי' דקורה משום מחיצה לכך לא בעי בריאה, וכעין זה כתב בריש המס' לענין גבוה מכ' אף דדבריו תמוהין כאשר כבר הרגישו בזה האחרונים, עכ"פ למדנו מדבריו דהיכא דהוי משום מחיצה לא בעינן בריאה א"כ ממילא בד' דלכו"ע הוי מחיצה משום פי תקרה לא בעינן בריאה. ועפ"י הנ"ל יבואר היטב הסבר הגמ' דקאמר על הא דקאמר רב רחבה ד' שאף שאינה בריאה רחבה ד' שאני, דהאור זרוע (הל' עירובין סי' ק"כ) כ' וז"ל דברחבה ד' אף שאינה בריאה איכא היכרא טובא, וכ"כ התוספת שבת (סי' שס"ג ס"ק ל"ה), ולהנ"ל אי"צ לזה רק כיון דרחבה ד' דהוי מחיצה דאמרינן פ"ת ל"ב היכר וכמו דכשר בגבוה מכ' וכמש"כ הרא"ש והרשב"א הנ"ל, רק דהרשב"א כ' דבעינן בריאה והיינו משום דס"ל דל"א פ"ת רק בבריאה וא"כ באינה בריאה לא הוי מחיצה ובעינן היכרא, וע"כ כסברת האו"ז והתוספת שבת הנ"ל אבל לפי מה שנתבאר מיתר הפוסקים דפ"ת אמרינן אף באינה בריאה אשה"ט בפשוט דברחבה ד' ל"ב הכירא כלל וטעם פלוגתת הרשב"א ויתר הפוסקים לענין פ"ת אי בעינן בריאה יבואר להלן אי"ה. ז) ומעתה עפ"י כל הנ"ל ממילא יבואר לנו פירוש מימרת ר' אילעאי אמר רב (דף ג' א') כמין חומר, ותרתי מילי קאמר רב על מתני' דריש עירובין דגבוה מכ' מעט ואמר רב על זה ב' גווני דאי"צ למעט, א', רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה, ב', ואם יש לה אמלתרא, האי וי"ו דואם יש לה הוא במקום או, היינו או שרחבה ד', או שיש לה אמלתרא, בב' גוונים אלו, אעפ"י שהוא גבוה מכ' אמה אי"צ למעט, וסיומא דרב, אעפ"י שהוא גבוה מכ' אמה קאי נמי על ריש דבריו דרחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה ותרתי מילי קאמר רב על מתני' קמייתא חדא דברחבה ד' אף שגבוה מכ' אי"צ למעט משום דאמרינן פ"ת וכמבואר ברא"ש ורשב"א הנ"ל דהיכא דאמרינן פ"ת כשרה אף בגבוה מכ' וממילא להפוסקים דאמרינן פ"ת אף באינה בריאה ממילא אף באינה בריאה כשרה יותר מכ', ודלא כהרשב"א דמצריך בריאה וכנ"ל, והשנית אף באינה רחבה אם יש לה אמלתרא משום דכה"ג הוי הכירא אף ביותר מכ', להכי בב' גווני אלו אעפ"י שגבוה יותר מכ' אי"צ למעט, והוא נכון מאוד כפתור ופרח בביאור מימרת ר' אילעאי אמר רב בס"ד, ואולי מקום הניחו לי בעזרהשי"ת. ומעתה ממילא מיושב מה שדקדקנו (באות ה' ובאות א') כמובן דלא בעי רב כלל רחבה ד' רק דאם רחבה ד' כשירה אף למעלה מכ' וכנ"ל, רק דהוי ס"ד דמקשן בדף י"ד דלענין בריאה אין לחלק בין טפח לד' דאם הי' מצריך בטפח בריאה הי' מצריך נמי בד' לענין פ"ת וכדס"ל באמת להרשב"א הנ"ל ומדקאמר רב בד' אף שאינה בריאה הי' ס"ד דמקשן דגם בטפח לא בעי בריאה ורק לענין למעלה מכ' אהני האי דרחבה ד' אבל לענין בריאה אין לחלק, כן הי' ס"ד דהמקשן. ומתרץ לי' רחבה ד' שאני, דגם לענין זה איכא חילוק וכדס"ל באמת לכל הפוסקים הנ"ל, דלא כהרשב"א, דלענין פ"ת לא בעינן בריאה ומש"ה ברחבה ד' לא בעינן בריאה, ואשה"ט הכל אל נכון בס"ד. ח) והנה יעדנו לעיל לבאר מקור המחלוקת של הרשב"א ואינך פוסקים לענין אי בעינן בריאה לפ"ת, והנה לא זכינו לאריכות דבריו של הרשב"א שיבאר לנו מקורו, והנראה בזה דיגיד עליו ריעו דהרשב"א אחר דבריו הנ"ל שהעתקנו (באות וי"ו) הנ"ל כתב עוד וכן יראה לי שאילו היתה רחבה ז' אעפ"י שאינה בריאה כשירה שכל שרחבה ז' העין שולטת בה עכ"ל, ומקורו ברור דהוא מסוכה, ועפ"י מ"ש התוס' בסוכה (ב' ב') ד"ה כיון אהא דאמרינן התם דבדפנות מגיעות לסכך אף ביותר מכ' שלטא בי' עינא, והא גם במבוי הקורה הוא על דפנות המבוי וכתבו התוס' לחלק משום דבמבוי אינו אלא טפח משא"כ בסוכה דרחבה ז' וא"כ גם במבוי ברחב ז' שפיר יש למילף מסוכה דשלטא בי' עינא אף בגבוה מכ', וה"נ האי דבריאה שכ' מקודם י"ל דיליף מסוכה כאשר יבואר וראיתי להפמ"ג במשבצות (סי' שס"ג ס"ק ט"ו), שכ' וז"ל ועי' א"ר כ"ט קורה רחבה ד' פ"ת יורד וסותם באינו רחב יותר מעשר וגם עין שלטא בי' יעו"ש, ולכאורה ט"ס במ"ש שבעה רק ד' יעו"ש ומ"מ בשס"א במג"א ס"ק ה' דפ"ת אף ביותר מעשר מהני וצ"ע עכ"ל המשבצות שם, והנה ס' א"ר אין בידי לעי' בי' ולפי הנראה הא"ר העתיק דברי הרשב"א בעבודת הקודש, והפמ"ג הבין דט"ס ז' וצ"ל ד' וז"א כמבואר להדיא בדברי הרשב"א דבד' בעינן בריאה להכשיר למעלה מכ' אבל ברחב ז' אף שאינה בריאה משום דשלטא בי' עינא ומקורו מסוכה וכנ"ל, אבל ברחבה ד' לא שלטא בי' עינא רק בבריאה אמרינן פ"ת ולא בעינן הכירא, וגם מה שהניח בצ"ע אהא דל"מ ביותר מעשר ג"כ לא קשה מידי דהרשב"א לשיטתו וכמ"ש (בריש אות ו' במוסגר), ובמח"כ הפמ"ג שגה מאוד בכ"ז, וכפי הנראה הרכיב הא"ר ב' דברים דפ"ת הוא ברחב ד' ובזה בעינן בריאה וכנ"ל, ומ"ש דעין שלטא בי' הוא על רחב ז' ובזה ל"ב בריאה, והם ב' דברים מחולקין. והנה מצאתי תניא דמסייע לי' להרשב"א מגדולי הראשונים הלא הוא רש"י סוכה (י"ח ב') גבי פלוגתא דאביי ורבא בסיכך ע"ג אכסדרא אי אמרינן פ"ת יורד וסותם דא"ל רבא לאביי לדידך דאמרת פי תקרה יורד וסותם אפילו הפחית דופן האמצעי, ופירש"י תימא נמי הכי בסוכה העשוי' באמצע חצר מסוכך בנסרים עבים שאינם רחבים ד' כו' יעו"ש, והנה מ"ש רש"י בנסרים עבים איננו מובן דמאי נפ"מ אם הם עבים או דקים, ע"כ נראה ברור דרש"י ס"ל כהרשב"א דלא אמרינן פ"ת רק בבריאה ולכך דקדק רש"י עבים דראויים לקבל מעזיבה, דבדקים ל"ש פ"ת. והיינו דקשי' לי' לרש"י דכיון דבסוכה אמרינן פ"ת דלהוי מחיצה א"כ ל"ל בסוכה ג' דפנות ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, הא לעולם איכא דפנות מפ"ת מן הסכך גופי', ואף לשיטת התוס' דלא אמרינן פ"ת רק היכא דאיכא ב' דפנות עכ"פ תקשה שלישית ל"ל, ולכך הוכרח רש"י לומר דל"א פ"ת רק בעב דהיינו בבריאה לקבל מעזיבה, ולכך בכל סוכה דהסכך איננו עב וחזק ל"ש פ"ת ולהכי צריכין לג' דפנות, רק דקו' הגמ' הוא היכא דסיכך בנסרים עבים דבריאה לקבל מעזיבה, וזהו נמי הכרחו של הרשב"א. ט) וראיתי להפ"י שם על דברי רש"י אלו שכ' דכוונת רש"י עבים היינו שרחבים טפח ורש"י לשיטתי' דאף ברחב טפח אמרינן פ"ת, משא"כ לשיטת התוס' דבעינן רחב ד' א"כ שוב אי אפשר לפרש על הסכך דמהסכך גופי' נימא פ"ת משום דאינו רחב ד', דנסרים רחבין ד' פסולין לסכך אפילו הפכן על צידן, ולכך להתוס' לשי' א"א לפרש כרש"י דהקו' פ"ת הוא מסכך גופי' רק לפי' התוס' הוא מפי תקרת האכסדרא כדפי' התוס', וא"כ לדבריו שוב א"א לומר דהכרח הרשב"א הוא מפאת קו' הנ"ל דהא הרשב"א ג"כ סובר דל"א פ"ת רק ברחב ד' וא"כ ממילא שוב ל"ק מסוכה. אמנם מה מאוד דבריו תמוהין, דאטו לשי' התוס' דבעינן בפ"ת שיהא רחב ד' נצרך שיהא דוקא תקרה אחת רחבה ד' הא אפילו ב' וג' וביחד הם רחבין ד' ג"כ מצטרפין, וכמבואר להדיא בתוס' עירובין (פ"ו א') וברא"ש דהביאו ראי' דבעינן לפ"ת ד' מפ"ק דשבת (ט' א') דקאמר כגון שקירה בב' קורות שאין בזו ד' ואין בזו ד' ואין בין זל"ז ג' יעו"ש א"כ מבואר להדיא דמצטרפין לד', א"כ גם בסיכך בנסרים שאין בהן ד' כיון דביחד הם ד' שפיר מצטרפין למימר בהם פ"ת אף דכשרים לסכך ואין מצטרפין לד' שיהי' פסול לסכך עכ"ז לפ"ת מצטרפין וא"כ שפיר