אור גדול רסח

סימן נה קונטרס בעירובין י"ד א'. עירובין (י"ד א') בגמ' מתני לי' רב יהודה לחייא בר רב קמי' דרב רחבה אעפ"י שאינה בריאה א"ל אתני' רחבה ובריאה והאמר רב אילעאי אמר רב רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה רחבה ד' שאני, ויעוי' בתוס' כמה פירושים בביאור הסוגיא. א) ויש לתמוה דלהס"ד דלא ידע דרחבה ד' שאני רק דאין חילוק בין רחב ד' לאינו רחב ד' א"כ האי דקאמר רב רחבה ד' היינו דקורה נצרך שתהא רחבה ד' ובפחות מזה איננה מתרת ואיך הי' ס"ד דמקשה לומר כן כיון דלא מצינו שום תנא שיפלוג על האי דקאמר במתני' די' לקורה שתהא רחבה טפח. והתוס' כתבו דס"ד דקים לי' לר' אילעאי א"ר דר' יהודה בעי רחבה ד', והדברים מתמיהים מאוד לעשות מחלוקת שלא הוזכר במשנה וברייתא רק דקים לי' מפי השמועה, ובהיפך מצינו יבמות (ק"א ב') דאף במאי דמצינו להדיא בברייתא דפליגי ר"י ורבנן אפ"ה כיון דבמתני' פליג ר"י בדבר א' ובשני' לא פליג אמרינן דהדר בי', וא"כ כ"ש הכא דפליג על בריאה ולא פליג על טפח, וגם לא מצינו להדי' דפליג דאין לנו לסמוך על השמועה, וגם א"כ איך אמרינן בכ"מ תיובתא ממשנה וברייתא על אמורא דלמא קים לי' מפי השמועה דאיכא תנא דפליג, והכא גופי' ממאי דקים לי' על ר"י דלמא תנא אחר דסבר כרבנן בבריאה ובעי רחב ד' אלא ודאי דאין זה סגנון כלל לומר קים לי' מפי השמועה במאי דמבואר במשנה וברייתא להיפך. וכן קשי' לפי מה שפי' ר"ת דרב אתני' לרבנן רחבה ובריאה וכמו שהוא במתני' לפנינו, ומש"ה מקשה מר' אילעאי דמסתמא ס"ל כרבנן, וא"כ יקשה לדעת המקשה לפי הס"ד למאי בעי רחבה ד' וכן הקשה המהרש"א. ב) והנה לפי' הרשב"ם דס"ל דמוחק לגמרי המחלוקת, וכן לפי' ר"ת דאתני' רב כמו ששנוי' במתני' לפנינו, והקושי' משום דמסתמא ס"ל כרבנן, הי' נראה ליישב קצת דבאמת ידע המקשה דרב דאמר רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה היינו דבד' לא בעי בריאה ובטפח בעי בריאה רק דהוי ס"ל דתנאי דמתני' דפליגי אי בעי בריאה אי לא אינם מחלקים בין טפח לרחבה ארבעה דמאן דבעי בריאה אף ברחבה ד' מצריך ומאן דלא בעי אף בטפח לא בעי רק רב מדעתא דנפשי' מחלק בזה ומכריע בטפח כתנא דבעי בריאה וברחבה ד' כמ"ד דלא בעי בריאה. וא"כ א"ש לרשב"ם דשפיר מקשה דבשלמא אי איכא מחלוקת ור"י סובר דל"ב בריאה אף בטפח א"כ א"ש דברי רב דברחבה ד' הכריע כדברי ר"י דל"ב בריאה אבל אם ליכא מחלוקת כלל וכו"ע מצרכי בריאה א"כ אמאן סמך רב ברחבה ד' דל"ב בריאה, ומתרץ רחבה ד' שאני דכולי עלמא מודו ברחבה ד' דל"ב בריאה. וכן לר"ת נמי יתיישב בכה"ג דבשלמא אי רבנן לא מצרכי בריאה רק ר' יהודה א"כ א"ש דברחב ד' סמך רב על רבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים, רק באינו רחב ד' החמיר כר"י להצריך בריאה, אבל אם נימא דרבנן מצרכי בריאה והם אינם מחלקים כלל ומצרכי בריאה אף ברחב ד' א"כ איך סמך רב ברחב ד' על ר"י שלא להצריך בריאה להקל כיחיד נגד רבים, וע"ז מתרץ דרחבה ד' שאני, דגם רבנן מודים ברחבה ד', כ"ז כתבנו לצדד לפי' הרשב"ם והר"ת, אמנם לפי' התוס' דרב בעי דוקא רחבה ד' לס"ד וקים לי' דר"י בעי ד' אף דלא מצינו זה בשום מקום תמוה וכנ"ל. ג) והנראה ליישב קצת עפ"י דברי התוס' עירובין (פ"ו א') ד"ה קורה ד' דפי תקרה לא שייך רק ברחב ד' ומש"ה מקשי אביי ס"פ כל גגות לרבה דקאמר טעמא דר"י משום פי תקרה מברייתא דיתר ע"כ אר"י אף דאביי אית לי' קורה משום מחיצה אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת ודאי אינו פחות מד' יעו"ש, וא"כ א"ש הס"ד דהכא דהוי ס"ל דס"ל לרב דטעמא דר"י ס"פ כל גגות איננו משום ב' מחיצות דאורייתא רק משום דס"ל פ"ת יורד וסותם ולהכי בכדי דלא תקשי מברייתא דיתר ע"כ וממתני' דס"פ כל גגות דמערבין למבוי המפולש ע"כ דאית לי' לר"י דקורה בעינן רחבה ד' וא"כ א"ש בדידהו ג"כ משום פ"ת ומזה הוי קים לי' דר"י בעי רחב ד' וא"ש. ויתיישב בהכי נמי קו' תוס' (פ"ו א') הנ"ל על ר' יעקב בר אבא דמקשה עירובין (י"ב ב') מברייתא דיתר על כן להוכיח מינה דלחי משום מחיצה א"כ איך הי' סובר בקורה, ולהנ"ל א"ש דהוי סובר כס"ד הנ"ל דר"י בעי רחב ד' וא"ש. ויתיישב נמי בהכי קו' מהרש"א (י"ב ב') שם דמהלשון איתבי' משמע דרק לרבא מקשה דאית לי' לחי משום היכר וכן דקדק רש"י שם והלא הקו' לכולהו אמוראי שם אף לרב יהודא ולרבה דאמרי קורה משום היכר, וכן הקשה רע"א בגליון הש"ס ולהנ"ל אשה"ט דמקורה לק"מ דר"י ע"כ אית לי' קורה ד' ומש"ה הוי מחיצה ואינהו הא מיירי בקורה טפח וא"כ מקורה לק"מ רק לרבא קשי' מלחי וא"ש. ד) והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו האי דאמר רב רחבה ד' אף שאינו בריאה דס"ל דלית הלכתא כוותי' וכמ"ש המגיד (פי"ז משבת סוף הל' י"ג), ולכאורה הוא תמוה דנהי דלית הלכתא כרב בגירסא דמתני' מ"מ בהא דאמר רב דברחבה ד' כולהו מודו דל"ב בריאה מנא להו דלית הלכתא כוותי' וכ"כ הריטב"א עירובין שם דבזה שפיר אפשר דהלכתא כוותי' אף לגירסא דילן במתני'. והנראה ליישב קצת לפי' רשב"ם דפי' דמוחק המחלוקת הקשו התוס' דא"כ נצרך למחוק כל בבא דרואין, ויעוי' בריטב"א דכ' דבאמת מוחק כל האי בבא, והנראה דכ"ז מוכרח להס"ד אבל להמסקנא דמסיק רחבה ד' שאני שוב ממילא איננו נצרך למחוק כולה בבא דרואין די"ל דבבא דרואין האי על רחבה ד', וא"כ י"ל שפיר דמש"ה הוכרח רב לחלק בין רחבה ד' לאינו רחב ד' משום דלשיטתו ליכא מחלוקת כלל בין רבנן לר"י וכו"ע ס"ל דצריך שתהא בריאה, ולהכי בכדי שלא תקשה מכולה בבא דרואין הוכרח לחלק בין רחבה ד' לאינו רחבה ד', בכדי שיתיקם בבא דרואין על רחבה ד', אבל לדידן דס"ל כגירסת משנתינו דר"י פליג ואי"צ בריאה וא"כ בבא דרואין אתי' כר' יהודה שוב הדרינן לפשטא דרבנן אינן מחלקין כלל בין רחב ד' לאינו רחב ד', כיון דנסתלק ההכרח דרב גופי' לא אמר הכי רק משום הכרח הנ"ל משא"כ לדידן דליכא הכרח. עוד אפ"ל בישוב שי' הרי"ף והרמב"ם, עפ"י מ"ש הריטב"א לפרש לפי' רשב"ם דהאי דאמר רחבה ד' שאני היינו דברחבה ד' הויא מחלוקת דר"י ורבנן, וא"כ קאי על דברי ר"י דמאי דפליג, דאי"צ בריאה הוא ברחב ד', וכולה בבא דרואין נמי ר"י הוא ברחב ד', אבל רבנן אף ברחב ד' מצרכי בריאה, וא"כ ממילא דלהלכה כרבנן אף ברחב ד' צריך בריאה. וזה נראה כוונת האשכול להרב אב"ד (בהל' עירובין עמוד 166) שכתב וז"ל ואם רחבה ד' אי"צ להיות בריאה כר' אילעאי והגרי"צ לא הביאו חזי לן דס"ל אליבא דר"י אמר וכוונתו כנ"ל וכמ"ש הריטב"א, והמבאר בנחל אשכול שם לא עמד על כוונתו שכ' שם (אות ד') עי' תוד"ה אתני' ותמצא כוונתו, והיינו שהתוס' כתבו דר' יהודה מצריך בריאה וס"ל כר"י רק ברחבה ד' מודה ר"י דאי"צ בריאה, ודבריו תמוהין דהתוס' כתבו אליבא דר"י משום דלרב רבנן אף בטפח לא מצרכי בריאה רק ר"י ס"ל דצריך בריאה וע"ז קאמר רב דדוקא בטפח אבל ברחב ד' אף ר"י מודה, וא"כ ממילא דה"נ לדידן דהפלוגתא בהיפך דרבנן מצרכי בריאה ור"י איננו מצריך דג"כ רק בטפח פליגי ובד' כולהו מודו דאי"צ בריאה, ע"כ דברי המבאר תמוהין רק כוונת האשכול הוא לפי' רשב"ם וכפי מ"ש הריטב"א וכנ"ל. ובזה נראה נמי כוונת המרדכי (פ"ק דעירובין סי' תפ"ב) שכ' בשם רבינו מאיר גם פסק דהכי הלכתא רחבה אעפ"י שאינה בריאה דהלכה כדברי המיקל בין בעירובין בין במחיצות ואח"כ כתב בשם רבינו מאיר דהלכתא דמעמידי קורה אי"צ שיהא בריאים כרבה בר רב הונא ולא כרב חסדא דהלכה כדברי המיקל בשל סופרים, ותמוה לכאורה דהא פלוגתת רבה