אור גדול רסז

ובא לו ויעו"ש בכ"מ ויעו"ש במל"מ דציין מקור מקומו טהור מהירו' דסוטה, א"כ מבואר דאף בקדש אשה על תנאי קודם המלחמה יורד לתוך המלחמה ואינו חוזר עד שיגמרו הקידושין לגמרי בלי שום תנאי. הן אמת דמהירושלמי יש לדחות, כי מצאתי בירוש' קידושין (פ' האומר) במעכשיו ולאחר ל' דלא הביא רק דעת ר' יוחנן דשיורי שייר וכן הוא בירו' דיבמות (פ"ג הל' ב') וא"כ י"ל דמש"ה להירו' לשיטתי' במעכשיו ולאחר י"ב חודש דהיינו במקצת הקידושין מתחילין השתא ולא לגמרי רק בשיור ולא יגמרו רק אחר י"ב חודש ומש"ה יורד תחלה דאין הקידושין לגמרי רק למקצת אשה ושייר בה מקום לאחרים אף בחייו ואינו חוזר רק בגמר הזמן דנגמרו הקידושין לגמרי דהויא ארוסה שלו לגמרי משא"כ בקדש על תנאי אם לא ימות דכל זמן שלא מת הויא שלו לגמרי ואם ימות במיתתו יבטלו הקידושין ואף דיתבטלו למפרע עכ"ז אפשר כיון דרק במיתתו יתבטלו ובלא המיתה הוי ארוסתו שלו לגמרי אפשר דאינו יורד אף דבמיתתו יתבטלו למפרע, דהעיקר בעינן דקודם המיתה תהא שלו לגמרי בלי שום שיור לאחרים, ובהמיתה יתבטל הקשר ומש"ה בשיור אף בחייו איננה שלו לגמרי משא"כ בעל תנאי אם לא ימות. אמנם מהרמב"ם נראה דמוכח שפיר דיעויין ברמב"ם (פ"ז מאישות הל' י"ב) דפוסק במעכשיו ולאחר ל' דמשמע תנאי ומשמע חזרה ולכך מספקינן לה בתנאה וחזרה וכמו שביאר שם המגיד, ולהכי נמי חוזר במלחמה ע"כ היינו משום דמספקינן לי' בתנאה וחוזר מס' דבחזרה הוי כבלא מעכשיו דאינו חוזר וכמ"ש בכ"מ הנ"ל וע"כ דהא דחוזר היינו משום דמספקינן לי' בתנאה, ואפ"ה קודם הי"ב יורד ואינו חוזר אלמא דבתנאי אינו חוזר, ושפיר מוכח כנ"ל. יב) ואין לדחות עדיין דהנה בהאי דתנאה מצינו מחלוקת בפירושו דרש"י בקידושין (נ"ט ב') מפרש לה אם לא אחזור בי עד לאחר ל' דלהאי פי' נראה דלאו ראי' היא כלל דב דבמעכשיו ולאחר י"ב חודש כיון דעדיין יכול לחזור בו כל הי"ב עדיין אין הקידושין גמורים דאף אם לא ימות אפשר שיתבטלו בחזרתו וא"כ אף בחייו אפשר שיתבטלו הקידושין להכי שפיר יורד משא"כ בתנאי דאם לא ימות דבחייו הקידושין גמורים וא"א להתבטל בשום אופן ורק המות יפריד בינו לבינה בזה שפיר חוזר פן ימות במלחמה ועי"ז יתבטל הקשר שבינו לבינה אף דיתבטל למפרע עכ"ז כיון דלולא המיתה הקשר חזק והקידושין גמורים והוי ארוסתו לגמרי שפיר חוזר מטעם פן ימות ואף דע"י המיתה יתבטלו למפרע עכ"ז לא איכפת לן כיון דבחייו הוי ארוסה שלו לגמרי רק המות יפריד בינו לבינה ואינו יורד רק היכא דאף בחייו אין הקידושין גמורים ולא הויא ארוסתו לגמרי. וכגון בשיור וכנ"ל, וכגון בתנאי דאם לא אחזור בי וכנ"ל משא"כ בתנאי דאם לא ימות וכנ"ל. והנה הרשב"א והרמב"ן פירשו התנאי דמעכשיו ולאחר ל' אם לא ימות עד לאחר ל' דלפ"ז שפיר דמיא לאומדנא הנ"ל דהוי ממש כתנאי דאם לא ימות ושפיר הי' ראי' מהרמב"ם (הל' מלכים) הנ"ל אי הי' הרמב"ם מפרש כהרמב"ן והרשב"א אמנם מאן לימא לן דהרמב"ם מפרש כרמב"ן הנ"ל דלמא הרמב"ם מפרש כרש"י דהתנאי אם לא אחזור ולכך פסק לדינא דהירו' (פ"ז מהל' מלכים) הנ"ל, משא"כ בתנאי דאם לא ימות באמת אינו יורד למלחמה, ולהרמב"ן ורשב"א הנ"ל באמת לא יהא להלכה דינא דהירו' סוטה הנ"ל והירו' לשיטתו דסובר כרי"ו דשיורי שייר משא"כ לדידן דהוי כתנאי דאם לא ימות דכל דהמות מפריד בינו לבינה ולולא זה הויא ארוסתו לגמרי חוזר ואין חילוק בזה בין אם מתבטל למפרע למכאן ולהבא וכנ"ל דהעיקר דלולא המיתה תהוי ארוסתו לגמרי וא"כ שוב אין ראיה מהרמב"ם ג"כ וכנ"ל. יג) אומר אני דאף דא לא תברא ושפיר מוכח מהרמב"ם הנ"ל. דע"כ הרמב"ם מפרש כהרמב"ן והרשב"א הנ"ל ודלא כרש"י דע"כ להרמב"ם התנאי דמעכשיו ולאחר ל' היינו אם לא ימות דלרש"י הפירוש הוא בתנאי אם לא אחזור עד לאחר ל' א"כ בתוך ל' אינה צריכה גט מאתו בממ"נ דאם חזרה א"כ פשיטא דיכולים לחזור קודם ל' ואם תנאה הא הפי' ג"כ אם לא אחזור אם בחוזר קודם ל' נתבטלו הקידושין למפרע וא"כ קודם ל' אינה צריכה גט מאתו בממ"נ דבחזרתו לחוד סגי וא"כ איך כ' הרמב"ם שם בפ"ז מאישות הל' י"ב דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקדשה בתוך ל' דמקודשת לשניהם בס' לפיכך שניהם נותנין גט בין בתוך ל' בין לאחר ל' הא בתוך ל' אינה צריכה גט מראשון וסגי בחזרתו לחוד, וע"כ דהרמב"ם מפרש כהרמב"ן ורשב"א הנ"ל דתנאה דלאחר ל' היינו אם לא ימות עד לאחר ל' ולהכי שפיר צריך ליתן גט דא"י לחזור, ויעויין במל"מ (פ"ו מגירושין הל' ג') דכתב כעין זה בכוונת הרמב"ם לענין אחר יעושה"ט, א"כ מוכח ע"כ דס"ל להרמב"ם דתנאה הוא היינו אם לא ימות ואפ"ה פסק בהל' מלכים הנ"ל דמעכשיו ולאחר י"ב חודש דכ"ז שלא נגמר הזמן יורד ואינו חוזר אף דאין בידם לחזור וכנ"ל ובחייו הויא ארוסתו לגמרי רק המות יפריד בינו לבינה עכ"ז יורד ואינו חוזר והיינו מטעם דלכשימות תתבטל למפרע ואינו חוזר רק היכא דלכשימות לא תתבטל למפרע רק מכאן ולהבא, וא"כ נתבאר מהרמב"ם ראי' ברורה לסברת הנ"ל, וא"כ מיושב היטב לנכון קו' הגאון הנ"ל דל"ל מטעם אומדנא דמשום זה לא הי' חוזר וכנ"ל, וע"כ דהוא מטעם דמיתת הבעל מתיר. כנ"ל ברור בעזהשי"ת.