אור גדול רסד

נראה בפשוט דלק"מ דנחית לשיורא ל"ש רק היכי דפגים לכללי' קמא שכתב תחילה כל נכסי ואח"כ כתב חוץ משא"כ בחצי נכסי לא מקרי נחית לשיורא, וא"כ תי' הב' נכון. ובמש"כ ליישב לפירש"י ע"ד הפלפול קצת יש ליישב נמי לפי' הרמב"ן שהניח הפ"י בקו' יעוי"ש דהנה לכאורה יש להקשות נמי לפי' הרמב"ן דכ' משום דבחצי יש ליתן לו חצי מכל נכסיו ולא מחצית כל דבר ודבר וא"כ יש לחוש דלמא שייר העבד, והא הב"י בחו"מ (סי' מ"ב) הביא דל"א יד בעל השטר על התחתונה רק היכי דלא יתבטל השטר לגמרי אבל היכי דיתבטל לגמרי אמרי' יד בעהש"ט על העליונה, וא"כ הכא דמספקינן אי העבד נכלל בכלל החצי או לא ואם אינו נכלל נתבטל השטר לגמרי לא הו"ל למימר יד בעהש"ט על התחתונה וכנ"ל (ויש לדחות בפשוט דלא דמיא להתם ולק"מ דהכא נתן מחצית כפשוטו וכמשמעו ובידו לברר ואינו כלל משום יד בעהש"ט עה"ת] אמנם י"ל דה"ט דלא מהני משום דלאו כרות גיטא הוא דכיון דהי' אפשר לפרש חצי בלא העבד שוב אף אם כיוון גם להעבד מ"מ שוב ל"מ משום דבעינן כריתות וליכא וכעין הנ"ל וא"כ להרמב"ן נמי יתיישב כעין הנ"ל דמשום דהכא מיירי ע"י אחרים הוכרח לאוקמא כרבנן, אמנם לפמ"ש לעיל בשיטת הרמב"ן נסתר זה ואין להאריך בזה כי הוא קצת ע"ד הפלפול. אמנם בעיקרא דמילתא בפלוגתת ר' ורבנן שפיר אפ"ל כנ"ל וא"כ לרבנן שפיר אפשר לומר כהתירוצים הנ"ל הן תי' הקצות דל"מ לענין איסור או כתירוצא דידי דל"א גיטו וקנייתו באים כא' וכנ"ל, ואשה"ט. ועוד נראה דאף לר' יש לומר כן ודוקא בכסף אמר הכי אבל לא בענין אחר וכמו שיתבאר אי"ה, והוא, דהנה (בגיטין ע' ב') גבי נתייאשתי מפלוני עבדי דא"ר אין לו תקנה אלא בשטר ארי"ו מ"ט דר', והקשה בתורת גיטין דמאי הקשה הכא מ"ט דר' הו"ל להקשות אפלוגתא דתנאי במפקיר עבדו אם צריך גט שחרור ומאי ענין הא דרי"ו דוקא להא דר', ועוד הקשה דלעיל (ל"ח א') על הא דשמואל דאמר המפקיר עבדו אי"צ גט שחרור מצריך קרא דעבד איש משמע דלולא הקרא הי' פשוט דצריך גט שחרור, והכא שואל הגמ' מ"ט דר' דצריך ג"ש משמע דמסברא אי"צ ג"ש, וכן הקשה בפ"י. ונראה דבהנ"ל יתיישב היטב דהנה אם נימא דקנין עבד הוי כקנין אחר א"כ מסברא גם במפקיר עבדו יוכל העבד לזכות בעצמו כאחר לגמרי בתורת קנין ומהני אף לענין איסור וכדאמר ר' מפני שהוא כמוכרו לו דמהני בתורת קנין ולא בתורת שחרור וכנ"ל אף לענין איסור וה"נ בהפקר אמנם לרבנן דבתורת קנין ל"מ לענין איסור ומש"ה אין הגזברין והאפוטרופסין יכולין להוציאן לחירות וכנ"ל וא"ש דגם בהפקר דאינו אלא בדרך קנין אינו מועיל לענין איסור, וא"כ א"ש דלדידן דקי"ל כרבנן שפיר מצריך קרא לשמואל על מפקיר עבדו דבדרך קנין אינו מועיל לענין איסור [והיינו עפ"י מש"כ לעיל בשם ריטב"א קידושין דאף לשמואל דוקא מפקיר ולא נותן] משא"כ לר' בעצמו דס"ל דמועיל גם בדרך קנין דמש"ה קאמר דנותן דמי עצמו ויוצא א"כ ממילא גם הפקר יש להועיל מטעם קנין ושפיר מקשה מ"ט דר' ואף למש"כ דטעמא דרבנן משום דל"א גיטו וקנייתו באים כא', וא"כ לכאורה במפקיר ל"ש זה כיון דנסתלק תחילה רשות רבו וא"כ נסתרין לכאורה דברים הנ"ל נראה דעכ"ז י"ל כן דהנה מבואר ברש"י ותוס' (נזיר דף ס"א ב') דעבד א"י לקנות עבדים קנין הגוף וא"כ אם מוכר העבד לעבד אחר אין העבד האחר יכול לשחררו דאינו קונה הקנין הגוף שבו דהיינו קנין איסור שבו, וא"כ ק' מאי קאמר ר' מפני שהוא כמוכרו לו הא אף לפ"ז איננו משתחרר דלא יהא אלא שמוכרו להעבד האחר ג"כ א"י לשחררו וכנ"ל וצ"ל דמוכרו לעצמו שאני דהואיל ובקנייתו לגמרי משתחרר שוב הוי כישראל ויכול לקנות לגמרי אף לקנין איסור שבו דקנייתו ושחרורו באין כאחד דוגמא למש"כ התוס' פ"ק דכתובות (דף י"א א') גבי גר קטן יעו"ש, ורבנן לא סברי באין כאחד בדרך קנין וא"כ במפקיר נמי א"ש כדרך הנ"ל ואשה"ט, ושפיר פריך מ"ט דר' לר' לשיטתו, ואמר רי"ו משום דיליף לה לה להכי ל"מ בדרך קנין אף לר' משום דדוקא בכסף אמר ר' דלענין כסף לא איתקש לאשה, וסובר דכסף מהני נמי בדרך קנין משא"כ לענין שאר יציאות ילפי' לה לה דל"מ, וא"כ אף לר' א"ש לענין שטר שחרור שלש"מ דבזה ל"מ בדרך קנין משום לה לה וכמו דל"מ יאוש והפקר אף לר' וכנ"ל, ומיושב קו' הקצה"ח בפשוט דגילתה התורה דל"מ בתורת קנין. הנה נמשכתי קצת חוץ לענין ונחזור להנ"ל דמרש"י גיטין (מ"ב א') משמע כהקצה"ח אמנם תמוה מהא דגיטין (ט' א') וכמו שהקשיתי לעיל ודוחק לומר דמיירי ע"י אחר. ועוד דלדברי הקצות מהני ע"י אחר אף שלש"מ וא"כ למסקנא דאמרי' דלאו כרות גיטא א"כ אמאי לא קנה עצמו ולענין מע"י מיהת. אמנם זה ל"ק דלמסקנא שפיר מתפרש ע"י עצמו ולהס"ד הי' סבור דמיירי ע"י אחר ולפ"ז יתיישב גם קושייתך בס"ד. אמנם הוא דחוק וצ"ע. וע"ד פלפול יש ליישב דהנה בש"ע חו"מ (סי' רל"ה סעי' כ"ג, כ"ד) דגם במכר זכין שלא בפני הקונה ויעויין בזה בקצה"ח (סי' קצ"ה סעי' ג' בהג"ה) והנה לפ"ז יש לדקדק במשנה (גיטין י"א ב') דיכול לחזור לר"מ בשחרור עבד משום דחוב הוא והא כיון דביד העבד למחות רק דביד האדון לא יהי' יוכל לחזור א"כ שוב זכות הוא וכמו במכר וכנ"ל [וחוץ לדרכינו לק"מ די"ל דזהו חוב גמור משא"כ מכר דאינו חוב גמור] אמנם י"ל כיון [דיכול[ השליח ליתן לו בע"כ [דכבר השיגו האחרונים על הנוב"י דא"י לגרש ע"י שליח בע"כ] א"כ מסירתו ליד השליח ליתן הוי חוב ואינו דומה למכר דיהי' תלוי בדעתו. והנה בב"מ (י"ט א') מבואר דלר"מ דחוב הוא ל"א עדים בחתומיו זכין לו, וג"כ יש להקשות כנ"ל דהא ביד העבד למחות וא"כ זכות הוא כמו גבי מכר וי"ל ג"כ כנ"ל דהא יוכל לשחררו בע"כ א"כ העדים שחותמין חוב הוא לו, והנה הא דיכול לגרש ולשחרר בע"כ היינו דל"ב זכיי' רק מסירה ונתינה בעלמא וכמו"ש הקצה"ח דאין זכיי' בע"כ וא"כ בכותב כל נכסיו לעבדו דהוא שטר מתנה ג"כ ובשטר מתנה בעינן זכיי' ממש וליתא בע"כ ובס"ד זו דלא פלגינן דיבורא לר"מ א"כ כל שלא יזכה בנכסים אינו משתחרר ג"כ א"כ שוב לא יוכל לשחררו בשטר זה בע"כ משום דבע"כ אינו זוכה בנכסים וגם עצמו לא יזכה דל"פ דיבורא, וממילא לא יוכל להשתחרר כ"א מדעתו ושוב שייך לומר עדיו בחתומיו זכין לו אף לר"מ דהא הוי זכות ממש דיהי' תלוי בדעת העבד וכמו במכר כנ"ל וא"כ א"ש דלעולם הוי ע"י אחר משום עדיו בחתומיו זכין לו, ועי' תוס' ב"מ (כ' א') דאף לענין איסור אמרי' עבחז"ל, וא"כ גם קושייתך מיושבת בזה וכ"ז הוא ע"ל הפלפול רחוק, רק לאהבתך לא נמנעתי לכתוב כל העולה על רעיוני וכל פטפוטיא בישין ופטפוטי דאורייתא טבין. עכ"פ איך שיהי' קושייתך מיושבת וכנ"ל וביותר מבואר בגיטין (דף מ' א') בכותב שטר אירוסין דאם יש בו לשון שחרור מהני אף דבאשה דעלמא אינו גט אף דהמסירה הי' אח"כ משום דבעת הכתיבה הוי דשלב"ל ולשי' הרמב"ם משום שלש"מ מ"מ הכא מהני משום דבמסירה זו מתקדשת הוי ככל שטר, ואף דלשי' הרשב"א (בתשו' סי' תר"ג) גם בשטר קידושין בעינן זכיי' כשטר מתנה, וא"כ הוי ג"כ לאחר השחרור ואפ"ה מהני, ולפמ"ש לעיל ע"ד הפלפול גם הכא יתיישב, ואין להאריך עוד בזה. סימן נד. ע"ד הקושיא שכתבתי לי ששמעת מהרב דמעזריטש שהקשה בשם הרב הגאון ר' זלמן מפוזנא זצ"ל בקידושין (י"ג ב') דהוכיח דמיתת הבעל מתיר מקרא דכי ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מב"ק (ק"י ב') דמקשה ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דנימא אדעתא דהכי לא קידש ומתרץ טב למיתב טן דו וא"כ הכא דתשאר עגונה לא שייך תי' הגמ' ושפיר אמרינן דאדעתא דהכי לא קידש, וקושיא זו מצאה חן בעיניך לקו' עצומה ובקשת מאתי אם אמצא תירוץ ע"ז אודיעך. דע אהובי