אור גדול רסג

ע"י אחרים צריכין לגיטו וקנייתו באין כאחד, יעושה"ט בדברי הריטב"א, ובזה מיושב היטב בקידושין (כ"ג א') דאמר רבה מ"ט דרשב"א כו' דהא רשב"א מסברא הוא דלית לי' גיטו וידו באין כאחד יעו"ש בפ"י שנתקשה בזה ובהנ"ל יתיישב היטב דמסברא שום קנין א"א להועיל גבי עבד כנעני אם לא ע"י גיטו וקנייתו באין כא' וא"כ שוב איכא למימר נמי גיטו וידו באין כא' ג"כ. ואשה"ט. אמנם מדברי הרמב"ן יבמות (מ"ה א') הנ"ל נראה דלא ס"ל כסברת הריטב"א הנ"ל מדכתב בעבד שלא טבל דלא גמרי' לי' לה לה מאשה אינו יוצא בשטר ע"י עצמו משום דל"א בי' גיטו וידו באין כאחד ואפ"ה בשטר ע"י אחרים יוצא אלמא דלא צריכינן לזה גיטו וקנייתו באין כאחד יעו"ש א"כ נסתר התי' הנ"ל אמנם להרמב"ן שוב אפשר כתי' הקצות הנ"ל דשלא לשמה ע"י אחרים שפיר מהני מתורת קנין שטר לענין הפקעת השעבוד והגמ' דגיטין (מ"ב א') הנ"ל יתפרש שמסר להעבד עצמו לזכות לעצמו ולחבירו וכמבואר בירוש', ולדידי' בשחרור אמרי' גיטו וידו באין כאחד אף לענין מתנת נכסים דכתיבא בי' דלדידי' אין ההסבר כדאסברה לה הקצוה"ח, רק משום דדוקא עבד דגמרי' לה לה מאשה וכנ"ל, וא"כ ממילא בעבד מהני נמי לענין זכיית נכסים ג"כ הא דגיטו וידו באין כאחד וכנ"ל וא"כ אתי שפיר במסר להעבד עצמו וכנ"ל, ולרש"י דאסברה לה בזיכה לשליח שפיר אפשר דס"ל כהסבר הקצה"ח, ועל הקו' דשלא לשמה ליהני מדין שטר יסבור כסברת הריטב"א הנ"ל וכמו שנתבאר, וא"ש. ודע עוד דמאי דנתקשה הקצה"ח דשלא דשמה ליהני מדין שטר קנין וכתב ואי"ל דדוקא לקנין איסור ל"מ דא"כ תקשה לשמואל דס"ל המפקיר עבדו אי"צ גט שחרור גם שלא לשמה ליהני, זה אינו הכרח דהא מבואר בריטב"א (קידושין שם) למאי דס"ל דעבד עברי סגי במחילה לענין קנין מע"י רק לענין קנין איסור לא סגי במחילה ובעי שטר, וכתב דהפקר מהני אף לקנין איסור לשמואל דס"ל המפקיר עבדו אי"צ גט שחרור דלא גרע מעבד כנעני ואפ"ה מחילה אף דמהני לקנין מע"י ל"מ לקנין איסור דשאני הפקר ממתנה יעו"ש א"כ נסתר ראיית הקצה"ח דאף לשמואל י"ל דשלא לשמה ל"מ רק לקנין מע"י ולא לקנין איסור דל"ד למפקיר, אמנם מגמ' גיטין (מ"ב הנ"ל) ראי' מוכרחת דהפסול דלה ולא לה ולחבירתה ל"מ אף לקנין מעשה ידיו וא"כ ה"ה פסולא דלה לשמה דמ"ש, אך י"ל דדוקא כשמקבל בעצמו וכסברת הקצוה"ח הנ"ל אמנם לפירש"י מוכרח דאף ע"י אחר וכנ"ל. והנה בגיטין (ל"ח ב' נ"ב א') גבי גזבר ואפוטרופוס דפליגי רבי ורבנן אי רשאי ליקח דמים מהעבד ולהוציאו דלרבנן ל"מ ולרבי נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו ויעו"ש בפירש"י דדקדק רש"י לפרש לר' דהכסף מהני בתורת מכירה דוקא דמוכרו לעצמו כשם שמוכרו לאחרים ולא בתורת שחרור דאין בידם לשחרר רק דמהני מתורת מכר, וא"כ לכאורה מזה נסתר ב' התירוצים הנ"ל הן תי' הקצות דל"מ שלא לשמה רק לענין ממונא ולא לענין איסורא דעכ"פ ליהני דהוי כמוכרו לו וכמו דא"ר בכסף דאף דל"מ בתורת שחרור מהני בתורת מכר דקנוי לעצמו קנין הגוף בכסף זה בתורת קנין כמו שקנוי במכרו לאחר לענין שאחר יכול לשחררו וה"נ קנוי לעצמו במכרו לעצמו וממילא פקע האיסור ג"כ דרבי לענין איסורא קאי כמבואר שם (בגיטין ל"ט ב') וה"נ לענין שטר שלא לשמה נימא ג"כ סברת רבי דהוי כמוכרו לו לעצמו וממילא דמהני לענין איסורא וכמו בכסף לר', וכן נסתר נמי תירוצי הנ"ל דהעבד איננו בר קנין לקנות כלל אם לא בתורת שחרור דהא חזינן לר' דמהני גם בתורת קנין. אמנם שם גופי' יש להבין טעמא דרבנן דפליגי עלי' דר' מאי טעמייהו ובמאי פליגי, והנה התוס' והר"ן פירשו דמדרבנן פליגי דנראה כמזלזלי, ויעוי' חי' הר"ן גיטין ל"ח) דהביא דפליגי אם כסף גומר וסתר זה ולבסוף הביא בשם הרמב"ן דטעמייהו דרבנן דשחרור א"א אלא בבעלים ור' סובר הגם דבתורת שחרור א"א מ"מ מהני בתורת מכר כמוכרו לאחר, א"כ מבואר דבזה פליגי ר' ורבנן דלר' מהני מתורת קנין אף היכא דל"מ מתורת, שחרור ולרבנן דוקא מתורת שחרור מהני וכל היכא דלא מהני מתורת שחרור ל"מ מתורת מכר וקנין, וא"כ שפיר אפ"ל דלרבנן תורת קנין ל"מ לענין איסור כמו"ש הקצה"ח, או דל"א גיטו וידו באין כאחד וכמש"כ. וע"ד פלפול קצת יש ליישב בזה קו' הפ"י גיטין (מ"ב א') דאמר אידי ואידי רבנן הא דאמר כולו הא דאמר חצי חצי, יעו"ש בפירש"י ורמב"ן שהביא הר"ן, והקשה הפ"י דלמאי מוקי כרבנן הא כר' נמי אתי' יעו"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר ע"ד הפלפול קצת דהנה על פירש"י תמהו הרשב"א והר"ן דמתני בברייתא כל נכסי נתונין לפלוני ופלוני משמע שידעי' שנתן כל נכסיו, עוד. הקשו דמשמע ודאי דאם נתן חצי שדה לראובן וחצי לשמעון דלא מספקינן דלמא חד פלגא כתב לתרווייהו. ונראה ליישב דחדא מתורצת בחבירתה דהנה בהא דאמרי' (גיטין ט' א') אלא התם משום דלאו כרות גיטא הוא מפרש רש"י דהטעם משום די"ל כיון דנחית לשיורא שייר נמי לדידי', והיינו דבלא הא דכרות גיטא לא הוי מספקינן דלמא שייר גם להעבד וכמו דלא מספקינן בכל דוכתי בנותן כל נכסיו ומשייר דבר אחד דקונה כל השאר ולא מספקינן לומר מדנחית לשיורא דלמא שייר עוד וה"נ בעבד לא הוי מספקינן בהכי, רק משום דבעינן גט כריתות לכך כל דאפשר לספק ולפרש אף באופן רחוק דלא חיישי' לי' כלל לענין דינא מ"מ שוב לא הוי גט כריתות ול"מ לענין שחרור אף דבעלמא בשטר מתנה מהני וא"כ ה"נ בהא דחצי חצי אף דלענין דינא בעלמא לא חיישי' כלל לספק דלמא חדא חצי', ומשו"ה בנותן חצי שדה לראובן וחצי לשמעון קנו כולה, דאמרי' דוודאי נתן לאידך מחצית האחר וכמו"ש הר"ן והרשב"א מ"מ לענין גט שחרור דבעי' גט כריתות כל שיש לספק אף באופן רחוק לפרש באופן אחר שוב לאו כרות גיטא הוא וכנ"ל, וא"כ א"ש דנקט בברייתא כתב כל נכסיו דלענין דינא בעלמא לא מספקי' כלל דלמא חד מחצה וידעי' בוודאי דלכל נכסיו כיון ומ"מ לענין גט ל"מ משום דכיון שיש לפרש דעל חד מחצה כיון שוב לאו כרות גיטא הוא ואשה"ט, אמנם הא הכא מיירי דנתן ע"י אחר דזיכה לשניהם ע"י שליח וא"כ תקשה נהי דלא מהני מתורת שחרור ליהני מתורת מתנה וכקו' הקצה"ח גבי שלא לשמה, אמנם כבר כתבתי דלרבנן י"ל דל"מ מתורת. קנין כל דל"מ מתורת שחרור, אבל לר' הא ס"ל דאף דלא מהני מתורת שחרור מהני עכ"פ בתורת קנין רק דבמקבל בעי לשמה וכל דיני כריתות משום דל"א גיטו וידו באין כאחד וכמ"ש הקצה"ח הנ"ל משא"כ הכא דמיירי ע"י אחר לכך הוכרח לאוקמה כרבנן וא"ש ע"ד הפילפול. ומה שתי' הפ"י שם לא הבנתי דתי' הא' דמשמע לי' נמי דמיירי בזא"ז, א"כ ברייתא דקנו ומשחררין זא"ז מיירי נמי אף בזא"ז וא"כ איך קני בתרא ואי דאפ"ה קני בתרא א"כ שוב איכא למימר דחד פלגא כתב לתרווייהו, ותי' בתרא הוא נכון דאף בחד פלגא מ"מ קנו רביע, אמנם אני תמה דסותר דבריו מיני' ובי' דתי' לקו' הבית יהודא דאמאי איצטריך לטעמא דחד פלגא הא בפשוטו כיון דנחית לשיורא, ותי' משום דלתרווייהו נתן כל נכסיו, וכן תי' התורת גיטין וא"כ שוב הדרא קו' לדוכתא דכיון דאיכא למימר דלחד פלגא כיון שוב לא תיהני אף לר' משום כיון דנחית לשיורא [אמנם לפמ"ש גם זה יתיישב דטעמא דנחית לשיורא ג"כ אינו אלא משום כרות גיטא וא"כ לר' אינו ע"י אחר וכנ"ל.] אמנם קו' הבית יהודא