אור גדול רסב

דלא אמרינן גיטו וידו באין כאחד כי אם אם בגט ושחרור מ"מ איצ"ו להסברתו דאפשר בפשוט דדוקא בגט ושחרור דילפינן לה לה מאשה דשטר ע"י עצמו ומוכח דגיטו וידו באין כאחד ושוב ילפינן אשה מעבד ואין למידין מינה למילי אחריני וכעין שכתב הר"ן (פ"ק דקידושין) בדעת הרמב"ם גבי הילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת מדין עבד כנעני דדוקא אשה דגמרינן לה לה אבל לענין ממונא לא, ואף דהתם לא קי"ל כוותי' מ"מ הכא יש לומר דכ"ע מודו [ויעוי' באבני מילואים (סי' ל"ה ס"ק י"ב) דהביא בשם הרמב"ן יבמות דמבואר מדבריו דבכ"מ לא אמרינן גיטו וידו באין כאחד ומשמע מדבריו שם כמו שהסברתי בפשוט דדוקא גט ושחרור משום דילפינן לה לה מאשה מהדדי ולא במילי אחריני, דיעוי' ברמב"ן דנראה מדבריו דגם גבי עכו"ם דקני גופא יוצא בשחרור בע"כ וסגי בנתינה בעלמא ואפ"ה סובר דלא אמרינן גיטו וידו באין כאחד א"כ מוכח דאינו מטעם סברת הקצה"ח יעושה"ט ברמב"ן, ויש לדחות] עכ"פ ראי' הנ"ל נראה מוכרחת מס"ד דלא אמרינן פלגינן דיבורא ואפ"ה בלא שייר יצא לחירות וכנ"ל. אמנם מרש"י גיטין (מ"ב א') נראה להביא ראי' לדברי הקצה"ח הנ"ל יעו"ש ברש"י ד"ה הכותב נכסיו שכתב ב' שטרות כו' וזיכה לשליח בבת אחת לשניהם כו' יעו"ש דלכאורה הא שכתב רש"י דזיכה ע"י שליח הוא למותר די"ל שנתן לאחד מהם ב' השטרות שיזכה לעצמו ועבור חבירו וביותר יש לתמוה על רש"י מירו' קידושין (פ"א הל' ג') דאיתא התם דאיבעי' להו אם יכול העבד לזכות מרבו לאחר,, ובתר הכי מייתי כתב כל נכסיו לב' עבדיו כאחד שניהן יצאו לחירות ושניהן צריכין לשחרר זה את זה ר"י בשם שמואל ור"א בשם רי"ו דר' היא דאמר אדם משחרר חצי עבדו, אר"ז לר"ב לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר א"ל מה את סבור משזכו בנכסים יצאו לחירות אלא כאחד עבדים ונכסים יצאו לחירות יעו"ש, והיינו דסובר הירו' דמיירי דנתן לאחד מהן שיזכה גם בשביל חבירו, והיינו דמקשה דהא מוכח מזה דיכול לזכות מרבו לאחר דהא זוכה במחצית כל הנכסים לחבירו מרבו וע"ז מתרץ דאטו זוכה בנכסים בשביל חבירו קודם החירות דתשמע מינה דבעוד שהוא עבד יכול לזכות לחבירו מרבו הא החירות והזכי' באין כאחד ולכך יכול לזכות לחבירו דשוב אינו רבו והוי כעין גיטו וידו באין כאחד, א"כ מבואר מהירו' דמיירי דנתן לאחד מהן שיזכה לו ולחבירו דאי בשזיכה לשליח כגוונא דפירש"י אזלא כל השקלא וטריא ופלפולא דהירו' בזה כמובן, [ושוב ראיתי במפרשי הירו' שנטו מדרך שביארתי ופירשו בענין אחר, ודבריהם אין להם שחר כלל] וא"כ קשה על רש"י דמפרש נגד הירו'. וראיתי להק"ע שם בתוספותיו בשיורי קרבן שהרגיש בדברי רש"י הנ"ל אמנם כל דבריו הם שלא בהשגחה להמעיין במה שדקדק רש"י בב' שטרות היינו משום דבשטר אחד פסול משום לה ולא לה ולחבירתה וכדאיתא בגיטין שם וגם יתר דבריו שם מגומגמין ותמוהין מאוד ואין להאריך. עכ"פ דברי רש"י בגיטין הם נגד הירו'. אמנם לדברי הקצה"ח הנ"ל יתיישב היטב בטיב טעם דלדבריו לא אמרינן גיטו וידו באין כאחד רק לענין השחרור אבל לא לענין זכיית, הנכסים וא"כ שחרור עצמו קודם לקנין הנכסים א"כ אי איירי במסר לאחד מהן ב' השטרות שיזכה לעצמו ובשביל חבירו וכנ"ל וא"כ תחילה נשתחררו קודם שיזכו כל אחד בחבירו כמובן, וא"כ אמאי צריכין לשחררן זה את זה. וגם אפי' נימא כיון דמסר שיזכו כל אחד א"כ חזינן דאין דעתו לשחרר כולו רק לשחרר חצי כל אחד מהן והחצי יהי' קנוי לחבירו עכ"פ שוב הו"ל כל אחד שחרר חציו והניח חציו כיון דהשחרור הוי קודם הזכי' וא"כ נשתחרר חציו קודם שזכה חבירו במחציתו האחר וא"כ אמאי מקשה מזה לרבה דמיירי בשחרר ומכר חציו בבת אחת לכך הוכרח רש"י לפרש דסובר דמיירי דזיכה ע"י שליח דבכה"ג השחרור והזכיי' באים כאחד ודלא כהירו', והירו' דסובר דמיירי דמסר לאחד מהן מוקי לה באמת כר' דמשחרר חצי עבדו קנה, וא"כ אף דהשחרור חל קודם הזכיי' דהוי כשחרר חציו והניח חציו ג"כ מהני והאי דאמר הירו' אח"כ דעבדים ונכסים כאחד יצאו לחירות יש לומר דלאו דוקא רק דעיקר הכוונה דהזכיי' אינה קודמת להשחרור, ואפילו נימא דלענין שחרור חבירו ג"כ לא שייך גיטו וידו באין כאחד לסברת הקצה"ח, דמסירה בעלמא לא שייך רק כשמוסר לעבד בעצמו אבל לאחר שיזכה עבור העבד זכי' בעי אף לענין שחרור (וכן משמע קצת גיטין (כ"ג ב') דאינו יכול לקבל לחבירו מיד רבו שלו, ויש לדחות.] וא"כ שחרור עצמו קודם לשחרור חבירו עכ"ז ל"ק דהוא בעצמו ישתחרר כולו ולא האחר דזכייתו קודמת דמ"מ כיון דהרב מסר לו שניהן כאחד א"כ חזינן דדעתו דכל אחד לא ישתחרר רק החצי. [וי"ל בהירו' הא דאמר ר"ז לר"ב לית הדא אמרה שהעבד זוכה לרבו לאחר קאי על הא דר"א בשם רי"ו דמוקי כר' דבל"ז הי' אפשר דמיירי ע"י שליח וכפירש"י אך דלפ"ז הי' אתי' אפילו כרבנן דהא דמיא לשחרר חציו ומכר חציו דנפיק מיני' כולו ומדמוקי לה כר' ע"כ דסובר דמיירי דמסר לאחד וא"כ מוכח דיכול לזכות מרבו לאחר. כן י"ל לפי הנ"ל ואין להאריך.]. ודברי הירו' צע"ק דלעיל מינה קאמר דע"י עצמו גם ר' מודה דמשחרר חציו אינו משוחרר רק ע"י אחר והכא מבואר דגם ע"י עצמו משוחרר לר' חציו, וצ"ל דפליג על הא דלעיל, וכן משמע גבי הרי את שפחה וולדך ב"ח, יעו"ש, עכ"פ דברי רש"י אשה"ט, ומוכח כהקצה"ח. והנה הקצה"ח שם הוסיף עוד דע"י אחר גם שלא לשמה כשר דנהי דלא מהני מתורת שיחרור מהני בתורת שטר ככל שטר קנין רק ע"י עצמו לא אמרינן בזה גיטו וידו באין כאחד יעושה"ט בדבריו ודבריו סתורין מזו הגמ' דמשני כאן בשטר אחד כאן בשני שטרות דהיינו דבשטר אחד אף עצמן לא קנו מטעם לה ולא לה ולחבירתה ולפירש"י מיירי הכא ע"י שליח דומיא דשני שטרות דמיירי דזיכה לשליח אחד לשניהם וכנ"ל ולהקצה"ח בע"י אחר לא בעינן פרטי דיני גט רק להתירו בבת חורין אבל לא לענין קנין כסף ומע"י וא"כ אמאי אף עצמן לא קנו, ליקנו עצמן ונכסים דלא ליהוי רק כמעוכב גט שיחרור, וא"כ מזו גמ' נסתרין דברי הקצה"ח בממ"נ או ריש דבריו או בגמר דבריו נתפס דאם מיירי שמסר לאחד מהם לעצמו ולחבירו וכגוונא דהירו' הנ"ל ואפ"ה מדמי לה הגמ' לשחרר חציו ומכר אלמא דהשחרור וזכיית הנכסים חל כאחד א"כ מוכח כמו שכתבתי לעיל דבשחרור עבד גם אם אית בי' מתנת נכסים חל כאחד המתנה עם השחרור דבשחרור עבד גם לענין ממון אמרינן גיטו וידו באין כאחד וכמוש"כ ודלא כדאסברה הקצה"ח הנ"ל וכנ"ל, וכדמשמע ג"כ מרמב"ן יבמות שהבאתי לעיל, וא"כ בראש דבריו נתפס הקצה"ח, ואם מיירי כגוונא דפירש"י שמסר לשליח לזכות עבור שניהם ואין סתירה לראש כמ"ש לעיל, א"כ סוף דבריו נסתרין במה שכתב דע"י אחר לא בעינן, דיני גט ומהני בתורת שטר בכל ענין דא"כ אמאי בשטר אחד אף עצמן לא קנו. ובגוף ההסבר דאמאי לא מהני מתורת שטר שנתקשה בזה הקצה"ח הי' נראה לבאר עפ"י דברי הריטב"א בקידושין (ט"ז א') גבי הא דעבד עברי גופו קנוי דסובר הריטב"א דלענין מעשה ידיו מהני המחילה רק לענין קנין איסור לא מהני והוי כמפקיר משא"כ לענין עבד כנעני דדוקא מפקיר דנסתלקו הבעלים תחילה יש לו יד לזכות, בעצמו אבל מחילה ל"מ דאין לו יד לזכות כשם שא"י לקבל מתנה עו"ש, א"כ חזינן דסברת הריטב"א דגם בעצמו בכולה עכ"ז אין לו יד לזכות בעצמו א"כ אף בשטר ע"י אחרים ל"ש דיקנה העבד בעצמו בהשטר שע"י אחרים דא"י לקנות עצמו כלל וליכא קונה שיוכל לקנות ואף