אור גדול רסא

וגוץ, וגם הסימנים וואס ער האט אביסיל שווער גירעט, וגם הקורצע סונטר ג"כ הם סימנים כארוך וגוץ דאפילו ק' סימנים כאלו ל"מ כמבואר באבה"ע (סי' י"ז בהג"ה סעי' כ"ד), וליכא שום סי' על הנטבע דהי' בעלה רק מן הפאס שלו. ואף אם נימא דפאס הוא מכלים דלא מושלי' אינשי כמ"ש הנוב"י (תנינא סי' מ"ו) הובא בפ"ת (סי' י"ז ס"ק צ"ה וקי"ח) היינו משום שהוא בעצמו צריך לו, וכ"ז במדינתינו שא"א להיות בלא פאס ונצרך לו לעצמו, משא"כ חוץ למדינה שכמדומה ששם איננו נצרך לו לפאס ויוכל לישב בלא פאס שפיר י"ל דאף להנוב"י חיישינן בזה לשאלה, וגם זו"ז קשה לסמוך על פאס לחוד, ע"כ נצרך עוד לדרוש ולחקור אולי ימצא שם עדים שהכירו אותו בחייו שבאמת הוא הבעל הפאס ושלו הוא באמת שלקחו בעירו כפי חוקי הקיר"ה. ב) בדברי העד הב' ר' אלי' מנחם מענדל בן. יעקב הלל איננו מבואר כלל בדבריו כמה אישתהי בין עלייתו מן המים לראייתו כמבואר באבה"ע (סי' י"ז סעי' כ"ו) דבעינן ראהו מיד, וגם העד הא' ר' יוסף בן מרדכי שהנטבע הי' דר אצלו, אמר בזה הלשון דאס איז ריכטיג דער זעלבער וואס ער איז בייא אים גישטאגען ווארוס עס איז ניט לאנג פאן זיין אוועק גיין ביז דעם דער טראנקען קרוב לשעה, עד כאן לשונו ואיני יודע הרי קרוב לשעה אהי קאי אם על הטביעה שהטביעה הי' קרוב לשעה מהליכתו מביתו, אבל ראייתו הי' אחר זה, או דגם ראייתו את הנטבע הי' בתוך השעה, אמנם אף לפ"ז הא איכא כמה פוסקים המצריכים ראהו מיד שהועלה מהמים, ואין שיעור לדבר. והחת"ס כתב דהך שעה היא שעה קטנה שיעור מיל דהוא כ"ב מינוטין, ע"כ נצרך לחקור עוד אולי היו אנשים בשעת הטביעה ובשעה שהעלוהו מהמים והכירוהו, דכי הוא זה שהי' דר אצל ר' יוסף בן מרדכי הנ"ל, והחשש הא' הנ"ל שאיננו ידוע כלל שהוא בעלה של אשה זו רק מהפאס אשר קשה מאד לסמוך ע"ז כנ"ל, ונצרך לדרוש ולחקור אולי יש שם אנשים שהכירוהו מביתו מרוסלאנד, אבקש מכתר"ה להרבות בדרישות וחקירות ע"ז ואל יחוש על טרחתו כי מצוה גדולה היא וכמה שקדו חז"ל על תקנת עגונות, והמתחיל במצוה אומרים לו גמור ושכר הרבה יטול מבעל הגמולות ונזכה בקרב לישועת הכלל כנפשו ונפש המצפה לרחמי שמים ולישועת כלל ישראל. ירוחם יהודא ליב חופ"ק. סימן נג. תשובה לאחי שי'. ע"ד שהקשית בכותב נכסיו לעבדו שזוכה בנכסים ויוצא לחירות הא הוי כהקנה להעבד לאחר שאשחררך דלא קנה דהוי לדבר שלא לעולם, ולמש"כ הקצה"ח (סי' ר') קנין הנכסים הם לאחר השחרור וא"כ הוי כמו לאחר שאשחררך הנה מאי דפשיטא לך דבמקנה להעבד לאחר שאשחררך דלא קנה דהוי לדשלב"ל, מיבעי' לי טובא, דהנה בקידושין (ס"ב א' ב') גבי הא דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ולא הוי דשלב"ל פריך אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו לקדשה לאחר שאשחררך ה"נ דהוי קידושין, ומתרץ הכי השתא מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת, וא"כ נראה לכאורה דזו הסברא דמעיקרא בהמה לא שייך רק גבי קידושין דמעיקרא כשהיא שפחה איננה בתורת קידושין כלל, משא"כ לענין ממון דגם מעיקרא כשהוא עבד חשוב איכא באותו דבר והא ראי' דאיתא בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ג) והובא בהגהמ"יי (פ"ה דעבדים) דעבד מקבל מתנה מאחר לאחר וכיון שנעשה שליח ע"כ דהוי בתורת אותו דבר, יעוי' גיטין (כ"ג ב' וס"ד ב') תוד"ה שאני, א"כ ע"כ דחשוב איתא בתורת זכי' אף דא"י לקנות לעצמו מטעם מה שקנה עבד קנה רבו, אבל עכ"פ יכול לזכות בממון לצורך רבו עכ"פ דהרב מיד העבד קזכי [ועי' בזה ברשב"א קידושין (ס"ג ב') וצ"ע בזה בב"מ (צ"ו א')] ע"כ נראה דלענין זכיית ממון לא שייך הסברא דמעיקרא בהמה כיון דנחשב גם מעיקרא איתא בתורת אותו דבר וכנ"ל וא"כ שפיר אהני הא דבידו דלא הוי דשלב"ל, ועוד דגם בזכיי' לעצמו איתא לרבנן דר"מ בע"מ שתעשה בו דבר מיוחד וכדאיתא ברמב"ם (פ"ו מה' זכיי') וא"כ פשיטא דחשוב איתא בתורת אותו דבר ולא הוי מעיקרא בהמה, ולר"מ קידושין (כ"ג ב') דאין לו זכי' כלל בלא רבו אפי' נימא דלדידי' חשיבא כליתא בתורת אותו דבר והוי כמעיקרא בהמה הא לדידי' מהני במקדש לאחר שאשתחרר אף דהוי לדשלב"ל, ויעוי' תוס' גיטין (י"ג ב') ד"ה לדבר, וא"כ לק"מ. ואף אי יהיבנא לך שיטתך דכה"ג הוי לדשלב"ל נראה נמי דלק"מ דלא מיבעי' לשיטת הט"ז בחו"מ (סי' ר"ט) דבשטר קנה דשלב"ל פשיטא דלק"מ וכמו שכתבת בעצמך, רק דאף לשיטת הסמ"ע שם דבעינן מסירת השטר אחר שבא לעולם וכדמוכח ג"כ מב"מ (ט"ז א') גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים ויעו"ש בדברי הראשונים וכמו שהוכיח הנתיבות (שם סי' ר"ט) מ"מ הא מקנה לו בשטר זה עצמו ונכסים וקונה הנכסים תומ"י אחר שחרור עצמו בתוך כדי דיבור שהי' יכול לחזור ואינו חוזר, א"כ הוי כמוסר לו השטר אחר שבא לעולם כיון דהוי בתוך כדי דבור, וביותר דאף דמב"מ (שם) מוכח דהיכא דמסירת השטר הי' קודם שבא לעולם אף אם מקנה לו אחר שבא לעולם בהאי שטרא נמי לא קנה מ"מ נראה דהיינו טעמא משום דבעי' שטר מקנה וכדאיתא בגיטין (כ' א') והכא כשבא לעולם לא הוי שטר מקנה דכבר קנאו הלוקח קודם שבא לעולם ולא הוי שטר מקנה, וא"כ הכא דתיכף משזוכה בשטר זוכה בנכסים א"כ הוי שטר מקנה כמו בכל קנין שטר דזוכה בשטר ובנכסים וה"נ דבעת המסירה איננו זוכה בשטר רק אח"כ כשזוכה בעצמו שוב זוכה בשטר ובנכסים א"כ הוי שטר מקנה והוי כמסר אחר שבא לעולם דמהני, והדברים ברורים. ועוד נראה דאף למ"ש הקצה"ח דגבי קנין לא אמרינן גיטו וידו באים כאחד רק גבי שחרור מ"מ נראה דבעבד דלענין שיחרור אמרינן גיטו וידו באין כאחד ממילא אף לענין זכיית נכסים זוכה תומ"י כאחד עם ידו דלא דמי לשאר דוכתי דלא נעשה חצירו וידו משא"כ בגט שיחרור דנעשה ידו ע"י השטר ממילא זוכה הנכסים ג"כ כאחד עם השטר, ולא אמרינן דזכיית הנכסים הוי אח"כ, והדברים מוכרחים דאל"כ תקשי לס"ד דגמ' דר"מ סובר דלא פלגינן דיבורא וכשאינו קונה הנכסים גם עצמו לא קנה א"כ תקשי אף בלא שייר אמאי יצא בן חורין הא לגבי נכסים לא אמרינן גיטו וידו באין כאחד וע"כ דשיחרור עצמו חל תחלה בלא הנכסים דלגבי זה אמרינן גיטו וידו באין כאחד ושוב כשנעשה משוחרר וזוכה בשטר זוכה אח"כ בנכסים וכיון דלא פלגינן דיבורא א"א להשחרור לחול בלא הנכסים וא"כ כיון דקנין הנכסים אינו חל תיכף גם הוא אינו משתחרר וא"כ אף בלא שייר אמאי יצא בן חורין וזה אין סברא כלל לומר דכיון דאחר שחרור עצמו יחול קנין הנכסים כה"ג פלגינן דיבורא שיחולו זה אחר זה כיון דלבסוף כל הדיבור יתקיים, דזה אינו כלום דכיון דלא פלגינן דיבורא אי אפשר לחול לשחרור עצמו כלל קודם הנכסים אף רגע אחד, וא"כ קשה כנ"ל,] וע"כ דבשיחרור דאמרינן גיטו וידו באין כאחד אף אם איכא בגט מתנת נכסים גם לענין הנכסים קונה כאחד תיכף במסירת השטר, ואף דלמאי דאסברה לה הקצה"ח שם בטעמא דהא מילתא דחלוק גט ושחרור משאר דוכתי משום דגבי גט בנתינה תליא ול"ב זכיי' משא"כ בשאר קנין שטר דבעינן זכיי' בשטר יעושה"ט בדבריו הנעימים וא"כ לפי הסברתו אף בגט ושחרור שכתובים בהם מתנת נכסים אינן נקנית כאחד דאף דלענין הגט סגי בנתינה בעלמא מ"מ לענין הנכסים פשיטא דבעי זכיי', וא"כ נראה דאינו סובר כמ"ש מ"מ נראה דראי' הנ"ל מוכרחת דלא כוותי' בזה, ודבריו בזה אינם מוכרחים ואף דדינו ודאי אמת