אור גדול רס

שהובא ברשב"א שה] משא"כ בלא אתא לידה בתורת פקדון, א"כ אין שום ראי' לדינו של הט"ז דשפיר י"ל דדוקא שם פטורה משום דהבעלים מצי למשקלינהו ואינהו דאפסדי אנפשייהו במה שלא שקלינהו משא"כ בנאבד ע"י הזריקה מקמי דמצי הבעלים למשקלינהו שפיר אפשר דחייבת אף בלא אתא לידה בתורת פקדון, ולהכי קאמר הט"ז משמע משום דמשמע לי' דברי הגמ' דבפקדון מדינא חייבת והיינו ע"כ בנאבד מקמי דמצי הבעלים למשקלינהו וכמ"ש הראב"ד ואפ"ה בלא אתא לידה בתורת פקדון פטורה, ולפי שאינו מוכרח לכך כתב משמע דאינו אלא משמעות וכ"נ כוונת הט"ז מהראי' השני' שהביא הט"ז שם דהוזק ע"י אפוקי דמשמע ג"כ דתיכף ע"י הזריקה נאבד. ומאחר שכן ממילא שוב אין לנו שום סמיכה להקל בזמנינו מכח דברי הט"ז הנ"ל דבממ"נ לביאור הט"ז איצ"ו לומר דאין שום אשה טועה בזה רק דאזלינן בתר הדין וכנ"ל ולשי' הר"ן דמיירי דזורקת באופן דהבעלים יכולים ליטלם שפיר אפשר דגם עתה אמרינן דאין שום אשה טועית בזה ואין לנו שום נדנוד ראי' לחלק בין זמנם לזמנינו, דדברי הט"ז שנסתפק אינם ענין כלל לדברי הר"ן שכ' שאין שום אשה טועית בזה וכנ"ל, ופטפיא דאורייתא טבין. ה) והנה המהר"ם פאדווי הובא בט"ז (סי' כ"ח ס"ק י"א) כתב דדוקא בשדכו תחלה חיישינן לשתיקה לאחר מ"מ בלא אתא לידה בתורת קידושין אבל בלא שידך לא חיישינן, והט"ז תמה עליו דא"כ אמאי הוי קידושי ספק יעוי"ש ותמה תמה אקרא על תמיהתו דהא הסכימו הראשונים דבשתיקה אחר מ"מ אף שדיך ל"מ כמבואר בר"ן ורשב"א וכמבואר ג"כ בבי"ש (ס"ק י"ג) ובגר"א (ס"ק ט"ז) וא"כ לק"מ על המהר"מ פאדווי [ומה שתמה כת"ר על הט"ז דכיון דסתר לדברי מהרמ"פ א"כ למה כתב בסוף דמה שהחמיר להצריך גט הוא חומרא בלא טעם, במח"כ שגה כת"ר בזה דנהי דסתר טעם זה מ"מ חטף דמיא לפקדון כיון דחייבת באחריות וכמ"ש המהרמ"פ בטעם השני וכ"ה בח"מ (ס"ק י"ג) והוא פשוט] אמנם ראיתי בת' מהרי"ט (ח"א סי' קל"ח) שהביא בשם מהרש"ך כסברת מהרמ"פ הנ"ל וקלסי' מאוד רק שכ' דאית לי' פרכא דא"כ מאי מייתי רבא ראי' דשתיקה לאחר מ"מ לאו כלום מברייתא דפקדון הא י"ל דשאני הכא דשדיך, וכן ר"ה ברי' דר"י ל"ל למימר דאי לא ניחא לה תישדינהו ע"כ הוכיח מזה דלא כמהרש"ך וכ"כ עוד (בח"ב אבה"ע סי' מ"ג). ולדעתי הי' נראה להביא ראי' מהגמ' לסברת מהרמ"פ ומהרש"ך הנ"ל דלדבריהם יתפרש שפיר הסוגיא דקידושין (דף י"ג) כאשר יבואר, והוא, דהנה בדברי הגמ' יש לדקדק טובא בקו' ר"ה ברי' דר"י דקאמר התם בתורת פקדון כו' הכא בתורת קידושין כו' דמשמע להדיא דאם היתה מקבלת הכא ג"כ בתורת פקדון שפיר הי' דומה להתם, והדברים תמוהין מאוד דהא כשקבלה לא ידעה מזוזי דאית בה רק מציפתא גופי' והציפתא לית בה שו"פ דאפילו אם הי' מקבלת בתורת פקדון ליכא שום חיוב אחריות דהא פחות משו"פ ליכא בה דין שמירה ומהמעות לא ידעה כלל ולא קבלינהו לא בתורת פקדון ולא בתורת קידושין, וע"כ האי דקאמר הכא בתורת קידושין קאי על הציפתא גופי' וא"כ אפילו אי הוי יהיב לה בתורת פקדון ג"כ הוי שייך אי לא ניחא לה תישדינהו כיון דהציפתא גופי' ליה בה שו"פ ומהמעות וזוזי דאית בה לא ידעה כלל והניחא לשי' הפוסקים בחו"מ (סי' פ"ח סעי' ג') דבכלים אף בפחות משו"פ וכמ"ש הסמ"ע (שם סק"ז) א"כ הי' אפשר לומר דציפתא דהיינו מחצלת לפירש"י והר"ן הוי כלי דאף בפחות משו"פ אית בה דין שומרים וא"ש, אמנם לשי' הפוסקים דגם בכלי בעינן שו"פ קשיא כנ"ל, ואף לשי' הפוסקים דכלים אף בפחות משו"פ מ"מ לענין שומרים אם יאבד י"ל דעתה לענין חיוב ממון שוב אין נזקקין יעו"ש בקצוה"ח (סק"ד) ובנתיבות שם שדקדקו בזה ואם נימא דאין נזקקין קשי' כנ"ל לכו"ע, וגם לפמ"ש הרשב"א בשבועות (פ' כל הנשבעין) דבכלי מתקדשת אף בפחות משו"פ הובא בקצוה"ח שם סק"ג א"כ שוב מוכרח דציפתא, לאו כלי הוא דאל"כ מאי אמרו לו דלית שו"פ הא בכלי ל"ב שו"פ וע"כ דלאו כלי הוא, וכן לפי' ר"י הזקן הנדפס בש"ס החדשים דווילנא דפי' ציפתא אגודה של הדס א"כ לאו כלי הוא וקשי' כנ"ל. ו) ואף אם נפרש דלא כרש"י שכתב קידושין (י"ב ב') בד"ה הוי' שתיקה דלאחר מ"מ דמיירי דלא ידעה מהמעות וכ"כ הר"ן והרשב"א, רק דנימא דגם היא ידעה מהמעות רק הוא אמר לה תחלה דמקדשה בהציפתא לחוד ולא במה דאית בה עד דאמרו לי' דלית בי' שו"פ דאז אמר דתיקדוש בד' זוזי דאית בה אבל גם מעיקרא ידעה מהד' זוזי מ"מ הגמ' דקאמר הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ע"כ דלא קאי על הד' זוזי דהא הד' זוזי לא יהיב לה בתורת קידושין וע"כ דלא קאי רק על הציפתא גופי' וא"כ אף אם הוי יהיב לה בתורת פקדון והי' מפרש לה דהציפתא גופי' יהיב לה בתורת פקדון ג"כ לא נתחייבה דהציפתא לית בה שו"פ והזוזי הא לא קבלה בתורת פקדון אף דידעה בהו, כמו דלא נתקדשה בהד' זוזי אף דידעה בהו משום דפי' דבהציפתא מקדשה והד' זוזי הוי נתינה בעלמא ממילא שלא בתורת קידושין וה"נ אי הוי יהיב לה בתורת פקדון כיון דמפרש דרק הציפתא יהיב בתורת פקדון לא נתחייבה בתורת פקדון רק על הציפתא והד' זוזי הוי נתינה בעלמא ממילא שלא בתורת פקדון. אמנם לזה הי' אפשר דיש לחלק דבשלמא כשנותן לה בתורת קידושין כיון דפי' דבהציפתא מקדשה לא קנתה רק הציפתא ולא הד' זוזי אף דידעה בהו, וא"כ ממילא הוי הד' זוזי נתינה בעלמא ממילא שלא בתורת פקדון אבל אי הוי יהיב. לה הציפתא בתורת פקדון כיון דידעה ג"כ מהזוזי ממילא הוי כולה פקדון דבקידושין שייך לומר בציפתא ולא במה שבתוכה עי' קידושין (מ"ח ב') אבל בפקדון ל"ש לומר בה ולא מה שבתוכה והי' כולה פקדון והי' מתיישב שפיר, אמנם הראשונים הנ"ל לא פירשו כן רק דהיא לא ידעה מהד' זוזי וא"כ קשי' כנ"ל דאף אם הי' מקבלה בתורת פקדון לא היתה מתחייבת, והא וודאי אי"נ לפרש דבתורת קידושין יהבינהו ניהלה קאי על אמירה השני' דאמר דתתקדש בד' זוזי דהודיעה מהזוזי דהא אז אף אם אמר לה לפקדון ג"כ הי' אפשר לה לשדות, וגם כמו התם בתורת פקדון קאי על נתינה הראשונה ה"נ האי הכא בתורת קידושין קאי (יותר לא נמצא וחבל. המעתיק.). סימן נב. בעזרהשי"ת יום ב' ד' מנ"א תרנ"ג לפ"ק פה"ק מינסק יצו"י. בין המצרים נזכה לאורים כבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה יצחק צבי נ"י האבד"ק פיטטסבורג. אחדשה"ט ושתה"ר באהבה מכתבו עם הגב"ע קבלתי לנכון זה כמה שבועות ולפי שהאשה העגונה אשת הנטבע לא דחקה העת להתירה לזה נתאחרה תשובתי, ויען כי זה כמה שבועות שהגיעני הגב"ע, וחששתי אולי יצא הדבר מלב כתר"ה ולכן ציוויתי להעתיק הגב"ע ומכתב כת"ר והנהו מוסגר פה בכדי להזכירו דברים כהווייתן. א) והנה דא עקא בהתירא דאשת הנטבע הנ"ל דאיננו ידוע בבירור דהנטבע שלמה הי' בעלה של האשה דליכא שום סי' עליו רק מן הפאס שלו, ואפשר דחיישינן לשאלה דבעלה של האשה השאיל הפאס שלו לאיש אחר, והאחר הוא הנטבע דהפרימעטעס של הפאס אינן סימנים רק כארוך