אור גדול רנט

שום חשש. ויען כי הדברים פשוטים לא רציתי להאריך בדברי פלפול אחרי שאי"צו לניד"ד, ועכ"ז לפטרו בלא כלום א"א, ע"כ אכתוב קצת כפי שיעלה בעטי בזה, ובמה דסיימתי אפתח. א) במה שטוענת הבתולה שלא ידעה כלל משום דבר, נראה דטענה מעליותא היא דמחמת ביעתותא ובהלה והדבר נעשה במהירות לא הרגישה ולא ידעה כלל. אמנם ראיתי להתפארת צבי (סי' ק"י) שכתב להביא ראי' דלאו כל כמינה לטעון כן מקי' (דף ס"ה) דרצה להביא ראי' דמקדש בע"א מהני מהא דתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קידשתני דהיכא משכחת לה בעדים, ואם איתא משכחת לה שאמרה שנתן לה שלא ברצונה והעדים לא ראו אם הי' ברצונה או שנתבהלה מחמתו וע"כ דהוו קידושין גמורים, עכ"ל, ולדעתי איננו ראי' דאני אומר ולטעמיך אכתי תקשה דיעויין סי' כ"ז בח"מ סק"א דכל הלשונות שאין הכל מכירין נאמנת לומר שלא הבינה ואם אומרת שהבינה הוי קידושין כמבואר שם סעי' ב' בהג"ה ובסעי' ג' בהג"ה לענין שונות המסופקין בשם הר"ן, וא"כ כ"ש בדבר עמה על עסקי קידושין רק העדים לא שמעו דהוי קידושין וא"כ אכתי משכחת לה דאמר לה לשון קידושין שאין הכל מכירין והוא אומר שדבר עמה מתחלה על עסקי קידושין והיא מכחשת שלא דבר עמה תחלה ואומרת שלא הבינה, וכ"ש למ"ש שם הרמ"א בהג"ה בסעי' ג' בשם המרדכי ות' מוהר"ם דאפילו נתן לה בשתיקה אם אומרים שנתכוונו לשם קידושין דהוי קידושין א"כ ג"כ כ"ש בדברו תחלה על עסקי קידושין רק דהעדים לא שמעו ואח"כ נתן לה סתם בפני עדים דהוי קידושין אם שניהם מודים ואפשר דבזה כ"ע מודים אף למאן דפליג על המרדכי הנ"ל, א"כ משכחת לה שנתן לה סתם בפני עדים והוא אומר שדבר עמה תחלה על עסקי קידושין והיא מכחשת, וכן משכחת לה בגוונא שהביא הרמ"א סי' מ"ב סעי' ד' בשם הרשב"א בקידש אותה דרך חור צר דא"א לראות אותה והיא אומרת דלאו היא היתה או דלא שמעה דנאמנת במיגו יעו"ש בח"מ סק"ט ובבי"ש ס"ק י"ג דבמודית הוי קידושין א"כ משכחת לה בקידשה דרך חור והיא אומרת דלא היא היתה, או דאומרת דלא שמעה והוא אומר שדיבר עמה תחלה על עסקי קידושין והיא מכחשת זאת, וטובא גוונא איכא לאשכוחי כיוצא בהן, וע"כ דהגמ' משני בפשוט יותר, וא"כ לאו ראי' היא כלל, ושפיר יש לומר דנאמנת ולצרף זה לסניף, ובפרט להפוסקים בסי' כ"ז דגם בה"א מקודשת לי נאמנת לומר שלא הבינה ובפרט בזמה"ז דאפילו אנשים בורים ועמי הארץ אינם יודעים ואינם מבינים וכ"ש נשים די"ל דמהימני וכמ"ש הבי"ש סי' כ"ז סק"ה דהכל לפי הענין, וא"כ לפ"ז פשיטא דנאמנת לומר שלא שמעה כלל במיגו דלא הבינה וכמ"ש הרשב"א שהובא בסי' מ"ב סעי' ד' הנ"ל. ב) מ"ש החת"ס דבגזל דידה דמחלקין בין שדיך ללא שדיך וכן להפוסקים דמחלקין בשתיקה לאחר מ"מ בין שדיך ללא שדיך דוקא בדידעינן דלא שדיך אבל בסתמא חיישינן לשדיך, לא נהירא כלל דא"כ נפל פיתא בבירא דאיך משכחת לה דהעדים ידעו דלא שדיך אם לא דלא זזו ידם מתוך ידה או מתוך ידו, דזה בוודאי גוונא רחיקא דליכא במציאות כלל, וההיפך מבואר מכל הפוסקים דבסתמא ל"ח אם לא בדשדיך ומה שהוציא זה החת"ס מת' מהרי"ל איננו מוכח כלל להמעיין דכוונת מהרי"ל דכיון דבלא שדיך ל"ח כ"ש בזה דמשודך עם אחרת דגרע יותר מלא שדיך כלל כדרך הבעלי תשובות. וכעין זה בת' רשב"א שהובא בב"י (סי' כ"ח) באשה שאמרה לאיש א' שיתן טבעתה לתקן לאומן וכו' דהשיב הרשב"א דאינה מקודשת בדלא שדיך אף בשתקה וכ"ש זו שצעקה, וכעין זה ג"כ הא דמהרי"ל הנ"ל והוא פשוט מאוד ואין לחוש כלל לדברי החת"ס בזה, דהחת"ס הבין דכוונת מהרי"ל היתה במ"ש דמשודך לאחרת היינו דמזה ידעינן דלא שדיך א"כ נראה דצריך ראי' וז"א רק דכוונתו דזה גרע יותר מלא שדיך כלל וכיון דלא שדיך כלל לא לזו ולא לאחרת ל"ח כ"ש בלא שדיך לזה ושדיך לאחרת, וכעין שכתב הרשב"א הנ"ל על גוונא אחרינא וכנ"ל, ואף לפי שהבין החת"ס ג"כ אין ראי' וכמ"ש הפ"ת (סי' כ"ח סק"י): ג) ובגוף הענין בשתיקה לאחר מ"מ היכא שלא בא לידה בתורת פקדון דפסק הש"ע (סי' כ"ח סעי' ה') דהוי ספק קידושין כהפוסקים כר"ה ברי' דר"י דחוש לה הי' נראה להעיר ולחלק בין זמן הגמ' והראשונים לזמה"ז, עפ"י מ"ש הר"ן והראשונים דגם בפקדון אין האשה חייבת מדינא רק דטועית וסוברת דתתחייב משא"כ בלא אתא לידה בתורת פקדון אין שום אשה טועית בזה, ומעתה הי' נראה לומר דזה הי' בזמן הגמ' והראשונים שהי' דורם דור דעה עד שהדברים הפשוטים ידעו הכל, משא"כ עתה שבעוה"ר הדור יתום ואנו מגששים כעור באפילה והדברים הפשוטים אצלם צריכים לנו תלמוד גדול אפילו לגדולי דורינו ומכ"ש לנשים ועמי הארץ שאין שום דבר פשוט אצלם ושפיר י"ל בכל ענין אף בלא אתא לידה בתורת פקדון דטועית וסוברת דתתחייב, וממילא דדמיא לפקדון דשתיקה לאחר מ"מ לאו כלום הוא. ועד נאמן וסיוע גדולה לדברינו הנ"ל נראה דמי לנו גדול מהט"ז שהי' מגדולי הדורות שלפנינו, וכ' בחו"מ (סי' שפ"ד) דמעשה בא לידו בראובן שבקש משמעון שימכור לו חפץ א' ולא רצה והניח ראובן המעות לפני שמעון וזרקם שמעון ונאבדו, ופסק הט"ז דשמעון פטור והביא ראי' מפ"ק דקידושין (דף י"ג) דקאמר אם איתא דלא ניחא לה לישדינהו דמשמע אי שדיתינהו פטורה יעוישה"ט א"כ מבואר וחזינן דלהט"ז לא הוי פשיטא לי' לפטורא מאי דהגמ' קאמר דפשוט כ"כ עד שאין שום אשה טועית בזה, והוצרך לראי' מזו הגמ' א"כ חזינן להדיא כמה רחקה דעתם מדעתנו, דאצלם הי' פשוט כ"כ עד דאמרו שאין שום אשה טועית בזה ואצלינו אף לגדול הדור איננו פשוט ומבואר, וא"כ ממילא די"ל כדברינו הנ"ל דאף לר"ה ברי' דר"י בזמה"ז אין לחוש לשתיקה אחר מ"מ אף בלא אתא לידה בתורת פקדון, וכמעט דהדברים נראין מוכרחין ופשוטים אמנם כ"ז להר"ן והראשונים דכתבו דבפקדון ג"כ מדינא אינה חייבת רק דטועית וא"כ לפ"ז מוכרחין אנו לומר בדר"ה ברי' דר"י דקאמר בלא אתא לידה בתורת פקדון אי לא ניחא לה תישדינהו היינו דאין שום אשה טועית בזה, וא"כ כיון דחזינן דבזמנינו אף להט"ז לא הי' פשוט, א"כ כ"ש נשים, משא"כ להרמב"ן והראב"ד שהובא ברשב"א דסברי דבפקדון מדינא חייבת, שוב ממילא י"ל דר"ה ברי' דר"י סובר דהיכא דמדינא פטורה אף דאפשר דטעיא מ"מ אזלינן בתר דינא משום דדלמא יודעת או דאין מחלקין בין חכמה לאינה חכמה ואזלינן בתר דינא, וא"כ ממילא דאין לחלק בין זמנם לזמנינו ד) שוב ראיתי דכ"ז טעות הוא בידי דהנה יש לדקדק בדברי הט"ז (דסי' שפ"ד) הנ"ל דהביא ראי' מגמ' דקידושין (דף י"ג) אי איתא דלא ניחא לה לישרינהו משמע אי שדיתינהו פטורה, מאי משמע דקאמר הא הוא מבואר להדיא ואין לך ראי' גדולה מזו. ע"כ נראה דהמעשה הי' דזרקם ונאבדו קודם, שהי' אפשר לראובן ליטלם, וזהו באמת תירוץ הראב"ד שהובא ברשב"א קידושין שם על הא דהקשו הראשונים שם דגם בפקדון יכולה לשדינהו קמי' ולימא לי' הרי שלך לפניך, ותי' הראב"ד דסברה אי שדינא לי' אתי זיקא או כלבא ושדי להו מקמי דמצי ידא דמרייהו למשלט בהו, וקא מיחייבא בפקדון מדינא משא"כ בלא אתי לידה בתורת פקדון א"כ כל הגמ' דקידושין שם הוא מדינא, דלפ"ז שפיר מוכח מזו הגמ' דינו של הט"ז דאף נאבד ע"י הזריקה מקמי דמצי הבעלים למשקלינהו אפ"ה פטור, וכ"ז לשי' הראב"ד בקידושין שם, משא"כ לאינך תירוצי הראשונים מיירי דשדינהו קמי' הבעלים באופן דהבעלים מצו למשקלינהו רק דחוששת דהבעלים לא יטלו ויאבד אח"כ ובפקדון טועית וסוברת דאפ"ה תתחייב [או דמיירי תוך זמנו או משום דלא אמרה הש"ל כאינך תירוצי הראשונים