אור גדול רנח

לענין חקירה דהחכ"צ הנ"ל ברמב"ם ספ"ב דהל' שבועות ובהשגת הראב"ד שם ובטוש"ע יו"ד סי' ר"י סעי' ג' ובאחרונים שם. סימן נ. לכבוד הגביר הנכבד וכו'. כדי שלא להשיב מכתבי ריקם מן ד"ת הנני לפלפל קצת במה שהביא כת"ר בשם החת"ס דבעינן זקן בן ע' מחומה אשת אביי כתובות (ס"ה א') דקאמר קטלית תלת וכת"ר השיג ע"ז דהא התם כבר הוחזקה בב' הנה אין ס' שדברי כת"ר נכונים דאין שום התחלת ראי' מהתם ואדרבא נ"ל להוכיח מדברי הראשונים כמ"ש כת"ר יעוי' בכתובות (דף מ"ג) בחי' הרשב"א ובשמ"ק שם שכתבו בשם הר' משה ב"ר יוסף דס"ל מב' ל"ל כתובה וכל הראשונים השיגוהו והראב"ד תפס עלי' מחומה דביתהו דאביי דפסקו לה מזוני והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו על הראב"ד שלא נתגלה להם דעתו דלדבריו א"כ יהי' מוכח דאף מג' אית לה וע"כ דשאני התם משום דאביי הכיר בה וא"כ אין להראב"ד שוב שום הוכחה מהתם וכן השיגוהו להראב"ד יתר הראשונים כגון הריטב"א והרא"ה שהובא בשמ"ק שם והנה לכאורה דברי הראב"ד נכונים מאד ופשוטים דהנה זה פשוט דמג' אי"ל כתובה בלא הכיר בה משום מק"ט הואיל ונשאת לו באיסור אבל מב' אף דאית חזקה בה עכ"ז הואיל ונשאת לו בהיתר י"ל כתובה וגם מג' היכא דהכיר בה שכבר מתו לה ב' אנשים ואפ"ה נשאה י"ל כתובה וכמ"ש בעצמם וגם הראב"ד סובר כדבריהם, אמנם ראיית הראב"ד מחומה הכי הוא דבשלמא אם נימא דמב' דאית חזקה בה י"ל כתובה הואיל ונשאת לו בהיתר אף דלא הכיר בה כשנשאה דהא אז עדיין לא אתחזקה עכ"ז י"ל כתובה להכי מג' בהכיר בה שמתו בב' י"ל כתובה אף דכעת איתחזקה מג' ולא הכיר שתתחזק מג' דלא הכיר בה, דלא הכיר בה רק מב' דלא הוי חזקה לרשב"ג אבל מג' דהוי חזקה אף לרשב"ג לא הכיר בה ועתה כשמת הג' הרי אתחזקה מג' עכ"ז כיון דבעת שנשאה לא אתחזקה מג' ומב' הכיר בה י"ל כתובה דבמה שאיתחזקה כשמת ולא איתחזקה כשנשאת יל"כ, אבל אם נימא דבמאי דאיתחזקה אי"ל כתובה א"כ אף דהכיר בה מב' ונתרצה לזה עכ"ז כעת דאיתחזקה מג' דע"ז לא נתרצה לא הו"ל למיתב לה כתובה וא"כ דברי הראב"ד נכונים מאוד ולמה השיגוהו ואי"ל דס"ל דכיון דהי"ל לחוש גם לב' ולא חש שוב אין לחלק בין ב' לג', דז"א דהא מב' אינו אלא חומרא בעלמא דחיישינן לר' ולכך לא חייש משא"ב מג' דהוי חזקה גמורה אף לרשב"ג וכן מוכת להדי' מתוס' יבמות (ס"ה א') דחקרו בהא דמב' יל"כ ולא מג' ורצו לומר בתחלה משום דלענין ממון בעינן שתתחזק בג' וסתרו זה והעלו דמג' אף לאלתר תלא בלא כתובה ומיירי בלא הכיר א"כ מבואר דלמ"ש תחלה אף בהכיר מיירי משום דנהי דידע מב' מ"מ מג' לא ידע רק דלמה שהעלו דמג' לאלתר אי"ל כתובה ע"כ דמיירי בלא הכיר משום דמג' נמי לא איתחזקה רק מב' דשהו י' שנים אבל אם הג' ג"כ שהה י' שנים אף דהכיר הוי כלא הכיר דלא הכיר רק מב' ולא מג' א"כ אשה"ט דברי הראב"ד וע"כ דס"ל דמאביי לא איתחזקה כלל דהוי זקן ומבית עלי ורק משום דאיתחזקה מב' ושפיר הקשו על הראב"ד וא"כ מוכח מכל הראשונים איפכא. ובהאי ענינא קשי' לי על כל הראשונים דהקשו מאירסה ונתארמלה ב' זימני דתקשי מינה למ"ד מעיין גורם ונדחקו ליישב זה דתני כן משום השיאה כמבואר בשמ"ק שם וברא"ש ואני תמה דהא פסקינן ביאה אירוסין עושה וא"כ בכלל אירסה הוי אף בקי' ביאה ושפיר גם באירסה שייך מעיין גורם בכה"ג ועכ"פ מ"ד מעיין גורם י"ל דס"ל ביאה אירוסין עושה דכמה אמוראים ס"ל הכי בקידושין (דף י') ומאי קשי' להו ממתני' להאי מ"ד. עוד ראיתי חידוש גדול בב"י (סי' ט') שהביא ת' הרשב"א (שבת' סי' שס"ד) שכ' דאביי הי' סובר דבמילה פליגי ולא בנישואין וזה תימא דהא מבואר ביבמות שם דאביי הי' סובר דבג' זימני הוי חזקה והא דבמילה פליגי ולא בנישואין רבא קאמר לה דאף רשב"ג מודה בנשואין דב' סגי והנראה מזה דהרשב"א גי' אחרת הי' לו ביבמות שם דל"ג סמך עלה רק אביי אזל ונסבה כו', ובתר הכי בדברי רבא ל"ג ועוד, רק אימר דפליגי והוא קו' הגמ' על רבא ליישב הא דאביי נסיב ומיושב בזה היטב דמעיקרא פריך רבא דנישואין גרע ולבתר הכי מקשה בהיפך בשלמא מילה, אלא נישואין מ"ט שייך חזקה כלל [אף די"ל סברת רבא משום מילה א"א לבטל משא"כ נישואין אפשר באחרת ואיהי לא מפקדא מ"מ לשי' וגי' הרשב"א יתיישב ביותר] דגם מעיקרא מקשה מ"ט, ויהא די בזה כעת ואורך חיים ושנות חיים ושלום לכת"ר מאדוה"ש כנפשו ונפש ידידו דושו"ט ירוחם יהודא ליב החופ"ק מינסק. סימן נא. אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג החו"ב וכו' מו"ה פנחס זעליג נ"י האבד"ק אוזלייאן יצ"ו. ע"ד השאלה מהקידושין שיש ג' עדים, וכולם העידו שאחז את ידה והניח לתוכה עשרה קאפ בעוד שאחז את ידה ואח"כ אמר הלשון קידושין אך בנוסח האמירה מחולקין המה בעדותם העד שמעון אמר אחר שהניח והיתה ידה פתוחה א"ל הא"מ כיד מו"י והעד אייזיק אמר שאחר שהניח אמר ה"א מ"ל בטבעת זו ובמטבע זו כדת מו"י, והעד הג' משה הענדיל אשר הוא, שני בשני עם העד אייזיק הנ"ל בני אחים מן האב, וגם הוא נשוי אחותו של אייזיק הנ"ל אמר שאחר שהניח אמר האמ"ל במטבע זו כדמו"י, והבתולה אמרה ער האט ביי מיר אחאפ גיטאן די האנד מער האב איך ניט גיהערט און גיזעהן, וכולם אומרים שלא ראו מה שעשתה הבתולה עם המטבע הנ"ל, זהו תורף השאלה בקוצר. הנה הדבר פשוט שאין שום חשש בקידושין אלו, כיון שאין שום ראי' על ריצוי דילה דבשאר קידושין הנטילה הוא ראי' על הריצוי ואף למאן דחייש בשתיקה לאחר מ"מ אין הראי' על הריצוי דידה מהשתיקה רק ממה דלא שדיתינהו דאי לא ניחא לה, תישדינהו ומש"ה בפקדון שתיקה לאחר מ"מ לאו כלום הוא, וא"כ אם אין העדים יודעים אי שדינהו אי לא ממילא דאין שום ראי' על הריצוי, וא"כ ממילא בניד"ד דכל העדים אומרים שאינם יודעים מה שעשתה אחר שהניח את ידה ואחר אמירתו א"כ ממילא אין שום ראי' על ריצוי דידה ולאו כלום הוא. וגם אי"ל דדוקא שתיקה לאחר מ"מ אין ראי' על ריצוי דידה מהשתיקה, אבל בשעת מ"מ אף דאין ראי' מהנטילה מ"מ יש ראי' על ריצוי דילה מהשתיקה דאי לא ניחא לה הוי אמרה דלא ניחא לה, ומדשתקה מכלל דנתרצית דז"א דכבר הסכימו כל האחרונים דאף בשעת מ"מ אין ראי' מהשתיקה לחוד רק ממה דלא שדיתינהו כמבואר בשו"ת תפארת צבי (סי' ק"י) ובשו"ת חוט המשולש (סי' א'), ועוד כמה אחרונים ובפרט דהכא שפיר י"ל דהוי שתיקה לאחר מ"מ דהאמירה הי' אחר הנתינה לידה. וגם דהכא אין כאן רק קידושין בע"א דהא לפי דברי העד שמעון לא אמר לי, דלרוב הפוסקים ל"ח, ולא נשאר רק העד אייזיק עם משה הענדיל, דאף אם לא נימא נמצא א' קרוב או פסול עדותן בטלה אכתי אין כאן אלא ע"א דלרוב הפוסקים ג"כ ל"ח. ע"כ ברור דאין לחוש כלל ואפס, וגם הבתולה אמרה שלא ידעה כלל משום דבר, וג"כ יש מקום לומר שהיא נאמנת ע"כ נראה פשוט דמותרת להנשא בלי שום פקפוק ובלי