אור גדול רנו

סימן מח. בעזרהשי"ת אור ליום א' מוש"ק תרנ"ג מינסק יצ"ו. תחל שנה וברכותי' אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם משה שטיינמאן נ"י האבד"ק קלעוואן. אחדשה"ט מכתבו הגיעני ביום ר"ה העבר וכעת פתחתי האיגרת וראיתי שאלתו בדבר הגט ששלח לאמעריקא שכתב דמתקרי או המכונה עליא, ואינם רוצים שם ליתן הגט מחמת שינוי השם וא"א להשיג ממנו גט אחר וכת"ר יש לו צער גדול מזה, והנה באמת שגה כת"ר במה שכתב עליא וכמו שכתב כת"ר בעצמו והודה שטעה, ומ"ש כת"ר בשם ס' דברי חיים להגאון מצאנז ובשם ס' אהלי שם לר"ש גאנצפריד דדוקא דנקרא אליה אבל במקומות שנקרא עלי' בסגול אם כתבו דמתקרי אלי' מגרע גרע כ"ז אינו וכמ"ש כת"ר בעצמו, וגוף דבריהם ג"כ לא הבנתי והנה אין לי גוף הספרים לראות דבריהם רק מה שהביא כת"ר משמם ואני תמה אטו בסגול לא מצינו שיהא כתוב באלף הא מצינו שם אליהו באיוב (ל"ב ול"ד ול"ו) בסגול תחת הא' וכן בשמואל (א' א'), וכן (בדה"י א', י"ב וכ"ו וכ"ז) כולם בסגול תחת הא' וכן יש לתמוה על. הטיב גיטין (בשא"נ נ' סק"ה) שג"כ כ' שמחמת הסגול הי' ראוי לכתוב בעיין הא מצינו כל הני הנ"ל בסגול ובאלף, ואף ששם חיריק תחת הל' עכ"ז איננו ענין להאלף ואין לשנות מחמת זה מאלף לעיין בריש התיבה. וגם מ"ש כת"ר לצדד להכשיר מחמת שלא מצינו שם אלי' בעיין כמ"ש הב"ש בשם זאנוול, ומהרש"ק בשם עיבר הנה בשם זאנוול היכא דשינו מחתימתו מודו דפסול כמ"ש הט"ג שם וא"כ הכא דידוע דכולם חותמים אלי' הוי שינוי מחתימתו גם מצינו שם אחר בעיין יעויין (דה"י א', ז' פסוק ל"ט) עלא ואם בשם זה הי' נקרא הלמד רק בכעין יוד באמצע הי' נצרך לכתוב עליא כמ"ש כת"ר בגט, וכן בשם הכהן הגדול עלי (בשמואל י א') אם הי' נקרא הלמד רק הי' נצרך לכתוב עליא או עליא, וכן יעוי' (בדה"י א', א' פסוק נ"א) דהכתיב הוא עליה, וכן שם (פסוק מ') עלין א"כ בכל הני מצינו בעיין בקרא, וא"כ שפיר י"ל דהוי שינוי השם דמחמת העיין יסברו דהוא מהשמות הנ"ל דכתיבין בקרא בעיין ועוד טעם אחר יש לפסול כיון דגם השם אליהו דנקרא לס"ת אינו כדכתיב בקרא בצירי תחת האלף רק דנקרא בסגול, כמו עליהו וכדכ' הטיב גיטין א"כ מדכ' עלי' בעיין יסברו דאליהו זה נקרא בצירי כדכתיב בקרא דאל"כ לא היו משנין באלי' לכתוב בעיין כיון דגם אליהו נקרא בסגול ואפ"ה נכתב באלף גם אליה הי' כותב באלף אף דנקרא בסגול ומדכ' גבי אלי' בעיין עליא כיון דנקרא בסגול מכלל דאליהו דכתב באלף הוי אליהו בצירי וא"כ הוי שינוי השם באליהו. אמנם יען כ' כת"ר דהוא מקום עיגון גדול וא"א להשיג מהבעל גט אחר, ע"כ נראה לצדד להכשיר גט זה. (התשובה נמצאה בלתי נשלמת. המעתיק.) סימן מט. ע"ד המעשה שכ' מעלת כת"ר שאירע במחנו שבחור א' לקח מטבע בין אצבעותיו ונתן ידו לעלמה אחת כדרך הארץ והחזיק בידה ואמר לה הרי את מקודשת וכו' ולאחר משיכת ידו זרקה המטבע, והמעשה הי' בפני עדים א' הוא בכלל הבדויים, והב' הוא מגולח זקן, ונסתפק כת"ר בזה, כי אולי הזריקה הי' אחר כדי דיבור והחת"ס (סי' פ"ד) כתב דדוקא זרקה תכ"ד וגם נסתפק בפסולן של עדים, וכתב כת"ר שיש בזה חשש עיגון אם ניחוש להקדושין, ע"כ מוכרחים אנו לעיין בדברי החת"ס הנ"ל, הנה במ"ש שמשמע בת' מיימוני (להל' אישות סי' א') דבעינן דוקא זרקה תכ"ד המעיין שם היטיב יראה שאין שום משמעות לזה, אמנם גם בת' חכ"צ (סי' קט"ו) כתב בפשיטות, דבעינן תכ"ד דוקא, וכ' שלא נסתפק בזה אדם מעולם ואף היכא דתיכף אחר הקידושין אמר לה א' ראי מה אתה עושה וכיוצא וזרקה תיכף לאמירתו אפ"ה לא אמרינן דהוי תכ"ד כמו בעדות דהראשון יכול לחזור תוך כד"ד של אחרון דהתם כולהו לקיים דבר קאתי לפיכך חשבינן להו כחד משא"כ הכא דאינו לקיים רק לבטל הקידושין וגם אין הקדושין תלויין בדבריו של זה לכך לא נחשב לתכ"ד, יעוישה"ט דכ"ז ברור אצלו מסברא ולא הביא שום ראי' לדבריו דהדברים ברורים ופשוטים אצלו כ"כ עד שהם מהמושכלות ראשונות שא"צ ראי', אמנם לדעתי יש לעיין בה טובא והנה החכ"צ הרגיש בעצמו מדברי הרשב"א שהובא בב"י (אבה"ע סי' כ"ח) בנתן טבעתה לאומן וכו', וא"ל העדים ראי מה אתה עושה וכו' דמשמע דמהני אף אחר כ"ד ודחה דהתם קים לי' להרשב"א דהי' תכ"ד. ודבריו תמוהין דהא ראי מה אתה עושה הם ד' תיבות שהוא כ"ד או יותר א"כ ממילא דהי' אחר כ"ד, אמנם אין לבנות יסוד על זה משום דהרשב"א לא כ' זה אלא לסניף בעלמא כמ"ש החכ"צ שם, וגם עיינתי בת' הרשב"א עצמו שהוא בח"ד סי' שכ"ב איננו כתוב שם זה הלשון דראי מה אתה עושה רק השמרי פלונית דליכא אלא ב' תיבות ושפיר אפשר דהי' בתכ"ד. אמנם יש להביא ראי' מהמרדכי פ' האומר בקידושין (סי' תקל"א) והובא ברמז ובקצרה בת' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תקפ"ח), יעוישה"ט במרדכי דדברי העד שאמר לה השליכי כי לקידושין נתן לך הוי יותר מד' תיבות א"כ פשיטא דההשלכה היתה לאחר כ"ד, ואפ"ה הביא ר"ת ראי' דל"מ הקידושין מהאי דנטלתו וזרקתו, א"כ מוכח דמפרש לה אף אחר כ"ד. אמנם עכ"ז נראה דאין להביא ראי' ממנה לניד"ד דשפיר י"ל דשאני התם דכיון דהשליכה תכ"ד לדיבורו של העד שאמר לה השליכי ג"כ חשוב תכ"ד וכמו בעדות דהראשון יכול לחזור תכ"ד של האחרון, ומה שכ' החכ"צ דאין זה שום סברא משום דהתם לקיים הדבר משא"כ הכא וגם איננו נצרך להקידושין וכנ"ל. נראה להביא ראי' דאין לחלק בזה מכתובות (ל"ג א') דקאמר נתרי בהו תכ"ד ויעוי"ש בתוס' דיוכלו לחזור תכ"ד של ההתראה והביאו ראי' מהאי דשבועות והתם נמי ההתראה הוא לבטל עדותן שיחזרו בהם, ואפ"ה סברי דדמיא להאי דעדות. **(כתלוהו ויהיב וא"כ אם היו מחזירים החפצים לידו לא היתה יכולה לתבוע ממנו בדין. אמנם לענ"ד לכאורה קשה על הדין דסי' קס"ט הנ"ל מהא דבפועלים שחזרו לאחר שהתחילו בדבר האבד דהדין דמטען ואפילו נתן להם התוספת מחזיר מהם וכמבואר בחו"מ סי' של"ג סעי' ה' ומאי נפ"מ בין פועל שחזר ובין יבם שאינו רוצה לא ליבם ולא לחלוץ שניהם עושין שלא עפ"י דין ומאי שנא דביבם ההטעאה היא רק בדרך משטה אני בך ומש"ה כשנתנה לו או השלישה אינה יכולה להוציא ממנו ובפועל שחזר ההטעאה היא כאונס גמור דאף אחר שנתן לו מוציא ממנו. ע"כ נראה לענ"ד דשאני יבם דהוא לא גרם באונסה ומש"ה אף דעפ"י דין מחוייב ליבמה או לחלוץ לה מ"מ אם היא נותנת לו עבור זה מעות לא הוי כתלוה ויהיב דהוא לא עשה לה מאום ולא גרם באונסה וכיון דאינה יכולה לומר משטה אני אינה יכולה להוציא מידו וכן כיוצא בזה בהדינים המבוארים בחו"מ סי' רס"ד, משא"כ בפועל החוזר דהוא גורם בהאונס שהבעה"ב מוסיף לו שפיר הוי כתלוהו ויהיב דאף לאחר שכבר נתן לו מוציא ממנו, ואם כנים אנחנו בזה ממילא בבעל שבמעשיו גרם דעפ"י דין כופין אותו להוציא וליתן כתובה והוא אינו רוצה ומשום זה מחלה לו הכתובה בכדי שיגרש שפיר אמרינן דהוי כתלוה ויהיב ומוציאה ממנו אח"כ כיון דהוא גרה באונסה וכנ"ל, כן נראה לענ"ד ועדיין הדברים צ"ע.)**