אור גדול רנג

מתניתן בנשואה אלא דכיון דפשטא דמתניתן בארוסה מיירי עדיפא לי' למרן לומר דאמתניתא קאי ומינה שמעינן לנשואה ויש שפירשו אמתניתן ובנשואה והכל יוצא לדרך אחד אבל פירש"י יותר נכון עכ"ל. ובחי' הרא"ה שם קנו מידו מהו אמתניתא קאי וה"ה לנשואה ובש"ס החדשים שבדפוס ווילנא בחי' תוספות רי"ד הביא דרב צמח גאון ורב נחשון גאון מפרשים דאנשואה קאי וזה הפתרון יתכן דדין הנשואה ככל אדם שהוא שותף עם חבירו עכ"ל, א"כ מבואר מדברי כל הראשונים ה"ה רב צמח גאון ורב נחשון גאון ותוס' רי"ד וריטב"א ורא"ה והר"ן והמגיד דבנשואה כ"ע מודו, וגם המגיד כתב דהוא פשוט ומוסכם, וא"כ איך אפשר שיחלוק הרא"ש ע"ז, ובפרט דבחי' כ' דנראה לו לפרש כפיר"י וכנ"ל. וגם זו"ז תמוה מאוד דמהית"י יהא כח הבעל בנכסי אשתו גדול משותף. וראיתי במל"מ (פכ"ג מאישות ה"א) בד"ה ומיהו שהרגיש בזה וכתב ליישב דהיא הנותנת דגם לשון מתנה אינו מועיל בנשואה וז"א כמבואר בדברי הרמב"ן הנ"ל וכן בתוס' ר"פ הזורק פשיטא להו דלשון מתנה מועיל, וכן נראה להדי' מהירו' ר"פ הכותב דקאמר מתני' בשלא כנס אבל אם כנס אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה מבואר להדי' דדוקא בלשון הזה איננו מאבד זכותו אבל בלשון מתנה טוב מאבד זכותו וא"כ ממילא דה"ה קנו מידו. וראיתי להשמ"ק כתובות (צ"ה א') על הא דמוקי למתני' דהתם שקנו מידו וז"ל וכיון דמהני הכא גבי בע"ח עם לוקח ה"ה דמהני לאשתו נשואה ויש דוחין כיון שידו כידה ולא נהיר דאף בשותף מהני יעושה"ט, וא"כ מבואר דנחית לסברת המל"מ הנ"ל דדלמא היא הנותנת דכיון דלא זכה לגמרי אינו מועיל ולהכי הוכיח מבע"ח עם הלוקח דגרע יותר ואפ"ה מהני א"כ כ"ש בנשואה וא"כ מבע"ח ולוקח, ומשותף מתרווייהו ביחד מוכח לנשואה. אמנם לפמ"ש הרמב"ן בר"פ הכותב בשמ"ק שם דבע"ח דמיא לאשתו ארוסה וכ"ה בחי' רשב"א לכתובות ר"פ הכותב שוב ממילא נסתר הוכחת הריטב"א מבע"ח עם הלוקח ושפיר יש מקום לדברי המל"מ אמנם כבר נתבאר מהירו' ומהרמב"ן בעצמו וגם בחי' הרשב"א ר"פ הכותב דלשון מתנה מועיל וא"כ ה"ה קנו מידו שוב מצאתי בשו"ת מהרשד"ם באבה"ע (סי' ק"ד) שכתב בפשיטות דאף להטור בשה הרא"ש מ"מ בלשון מתנה מועיל וא"כ קשיא כנ"ל. ובדוחק הי' אפשר ליישב קצת דברי הטור במה דס"ל חק לחלק בין שותף לנשואה דס"ל דהא דאמרי' מגופה של קרקע קנו מידו היינו משום דאדם יודע דקנין דברים בעלמא אינו עד שיקנה מגופו של קרקע ומש"ה מקנה גופו של קרקע, ולהכי שייך זה בשותף דהכל יודעין דלשון דין ודברים איננו מועיל עד שיקנה מגופה של קרקע, אבל בנשואה דפריך הגמ' ר"פ הכותב א"ה נשואה נמי ליהני לשון דו"ד משום דהוי כאי אפשי בתקנת חכמים וכמו בארוסה והוצרכו אביי ורבא לתרץ דידו כידה או עדיפא מידה, וא"כ ל"ש למימר בזה הכל יודעין וכעין דאמר בב"ב מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וספרי ידעי וה"נ מי איכא מידי דאנן לא ידעינן דבנשואה ל"מ וכדס"ד דגמ' דא"ה נשואה נמי עד דחידשו אביי ורבא לפרושי טעם דל"מ ושאר אינשי ידעי וכיון דל"ש הכל יודעין שוב לא אמרינן מגופה של קרקע קנו מידו דדלמא טעי דמהני הקנין על דו"ד, כן י"ל בדוחק קצת לחלק בין שותף לנשואה אמנם כבר נתבאר דלא מצאתי לאחד מהראשונים שיאמר כן ואדרבא כולם תפסו בפשיטות דה"ה לנשואה ובוודאי דגם דעת הרא"ש כן דרק בפי' הסוגי' הסכים לרש"י משום דהברייתא מתני' להדי' משא"כ נשואה, וכמ"ש הריטב"א דמש"ה נראה לו כרש"י אבל גם רש"י מודה בנשואה. וראיתי להבית מאיר דתמה על שלא הובא בש"ע דעת הטור והרי גם רש"י סובר כן מדלא פי' דקאי אנשואה וכבר כתב הריטב"א טעם לזה כנ"ל. ועל הראשונים אנו מצטערים על הטור שכ' בזה והוא בא להוסיף על הש"ע, ושפיר עביד הש"ע דהשמיטו דליכא שום מחלוקת בזה וכ"ע מודים בנשואה וכנ"ל ודברי הטור תמוהים, [ובדוחק גדול אפשר דכוונת הטור אהא דכ' וכן פיר"י היינו דהר"י פי' כן הגמ' דכתובות משום דס"ל דלא קאי על שותף דל"מ כקו' התוס' דלכ"ע מפקר לה וע"ז כתב דל"נ להרא"ש בביאור הסוגי' רק דקאי אשותף ונפ"מ מזה דגם בשותף מהני, אבל בנשואה מודו כ"ע. אמנם באמת הדברים לא ניתנו לאומרן כלל בביאור הטור כמובן ודברי הטור תמוהין מאד]. עוד תמיהני בזה הענין בסמ"ע (סי' ל"ז ס"ק ז') שכ' בדעת הטור דל"מ בשותף דו"ד אי"ל אף בקנו מידו אם לא דפי' בהדי' דמסלק נפשי' מגוף הקרקע והוא כמ"ש הגהות אשר"י פ"ג דב"ב (בסי' ל"ט) בשם האו"ז והובא בב"י שם מחודש א', וכן ביאר שם בפרישה דעת הטור, ומאד תמיהני הפלא ופלא דאיך הפה יכול לדבר כן בדעת הטור דכיון דפסק בטור אבה"ע (סי' צ"ב) הנ"ל דבנשואה א"י להקנות ומפרש הסוגיא דר"פ הכותב כפירש"י דקאי על הברייתא א"כ מבואר להדי' בסוגי' שם דבשותף אף בסתם קנין אמרינן דמגופה של קרקע קנו מידו. ע"כ נראה ברור דעת הטור כפי שצידד בפרישה שם דמיירי בסתם קנין דממילא אחר הקנין לא נשאר לו שום זכות משום דאמרי' דמגופה של קרקע קנו מידו יעו"ש. וגוף דברי הגהות אשר"י בשם האו"ז דכתב דלרש"י ורשב"ם מהני בסתם קנין אבל לר"ח ורב אלפס וריב"ש וריב"ם ל"מ עד שיקנו מידו בפי' מגופה של קרקע ג"כ תמוה אצלי מאד וגוף דברי האו"ז אין בידינו לראות מקור דבריו הטהורים מאין נובעו, ולעניותי הדברים מתמיהין דנראה דס"ל מדפי' רב אלפס בפ' הכותב הסוגי' דקנו מידו היינו בארוסה מכלל דס"ל דבשותף ל"מ, וז"א דניחא לי' לפרש הסוגי' דשם על עיקר הענין דעסיק ולא על הא דמייתי אגב גררא, אבל מ"מ מודה הרי"ף דגם בשותף מהני, וכ"כ הר"ן ר"פ הכותב להדי' דגם הרי"ף מודה דמהני בשותף מסוגי' דב"ב, וכ"כ המגיד (ריש פכ"ג מאישות) על הרמב"ם דאזיל בשי' הרי"ף ואפ"ה פסק דבנשואה מהני דהוציא כן משותף בסוגי' דב"ב, וגם כתב שם המגיד דהוא פשוט ומוסכם, ואי כל הני שהביא ההגהות אשר"י הנ"ל פליגי בזה איך לא ידע המגיד מהם, ואיך כתב על מלתא דהוא מחלוקת הראשונים שהוא מוסכם, וקצת נ"ל לדייק מדברי הרי"ף בב"ב שם דסובר דבשותף מהני דלאחר שכתב הקוטב היוצא מהסוגי' בפרט דמעידין זה לזה כתב דאמרי' ומעידין זל"ז כו' וחזר והביא כל הסוגי' כלשונה, דלמותר הוא ואי"ז דרכו, וכמו בהא דמחזיקין זע"ז דלא הביא רק הקוטב ולא חזר על לשון הסוגי' להביאה כלשונה משום דאגב גררא יש ללמוד מינה דבלשון דו"ד וקנו מידו סגי וכדהוכיחו מינה הראשונים, ולא האריך בזה משום דאין כאן מקומו רק אגב גררא, רק הביא לשון הסוגי' ללמדינו מה דמבואר בה דרך אגב, וזה נראה דקדוק נכון בלשון הרי"ף. ולא מצאתי לשום א' מהראשונים שיאמר דל"מ בשותף דו"ד בקנו מידו וגם נראה דהדברים מבוארים להדיא בסוגי' דב"ב דאין לפרש דלמסקנא דמוקי בקנו מידו אין הכוונה בלשון דו"ד רק בלשון המועיל דא"כ אמאי נד מהקודם דמוקי לה בכתיבה שכתב לו דו"ד ופריך לי' דלשון זה אינו מועיל, לימא דכתב לו לשון טוב המועיל ולמאי נד מכתיבה לקנין, וע"כ דקאי על לשון דו"ד הקודם דמ"מ בקנו מידו ע"ז מועיל, אמנם לכאורה משי' התוס' בכתובות ר"פ הכותב דהקשו על שי' רש"י שם דפי' דקאי על הברייתא, והקשו ע"ז דמאי שייך שם קנין כיון דלכ"ע מפקר לה ע"כ פירשו דקאי על נשואה יעוי"ש, ולכאורה תמוה מאוד דלפ"ז איך יפרנסו סוגי' דב"ב הנ"ל וע"כ דסברי דלמסקנא דמוקי בקנו מידו הדר בי' מהאי דאמר מקודם דמיירי בלשון דו"ד רק דמיירי דהקנה לו בלשון המועיל. שוב מצאתי להפ"י שם דהביא בשם המגיני שלמה שתמה עליהם מסוגי' דב"ב וכן המהרי"ט חו"מ (סי' מ"ד) והפ"י תי' דמפרשי כנ"ל דלמאי דמוקי בקנו מידו הדר ביה ממאי דמוקי לה בלשון דו"ד וכהגהות אשר"י הנ"ל בשם אור זרוע.