אור גדול רנב

דס' מותר מה"ת וכמ"ש הר"ן בקידושין שם [ויש לומר בזה בהא דפליגי הרא"ש וטור על הרמב"ם וסוברים כת"ק דחייב אף בחו"ל דכל א' לשי' דהרמב"ם דסובר בס' בשל תורה להקל מה"ת וא"כ למאי ואצטריך ההלכה בזה להקל בספיקא וע"כ כמ"ש הר"ן בקידושין דאף כיחיד נגד רבים ומש"ה פסק להקל בחו"ל בנוטע לרבים כיחיד נגד רבים משא"כ הרא"ש אפשר דסובר דס' מה"ת אסור וא"כ שפיר איצטריך להקל בס' השקול משא"כ ביחיד נגד רבים שפיר אפשר דגם בחו"ל להחמיר ולכך פסקו בנוטע לרבים דחייב אף בחו"ל ויש לדחות] וא"כ מוכרח דההלכה דספיקא מותר נאמר אף לספיקא דדינא אף דלמשה מסיני לא הי' ספיקא עכ"ז נאמרה ההלכה דלא תאסר רק למי שידע הדין ברור ולא למי שיסתפק לו וא"כ ה"נ אפשר בכל איסור דרבנן וכן בחדר"ג לפמ"ש בקונט' וגם בלא"ה דברי השב שמעתתא הנ"ל תמוהין דאכתי מה יענה להא דאמרו הלכה כדבר המיקל בעירוב אף ביחיד כנגד רבים וכן הלכה כדברי המיקל באבל, דלדעת הרמב"ם גם בהני צ"ל דכך התנו מתחלה אלמא אף בסד"ד שייך כך התנו וכנ"ל דלא אסרו אלא למי שידע ברור מאיסורם ולא למי שיסתפק אף בס' יחיד נגד רבים. ומה שכתב עוד כת"ר דהוי כדבר שיל"מ דבר זה אי"צ תשובה דהא אנן אמרינן דמשום עיגון דידי' מתירין חדר"ג א"כ אין לך פסידא גדולה מזו ואיך ניקום ונקרי דשיל"מ ובפרט דידוע מ"ש האחרונים דבדבר שאפשר למעבד היום ומחר ל"ש דבר שיל"מ אמנם איצ"ו לזה וכנ"ל. ויקבל כתר"ה ברכת החו"ש מאדוה"ש כנפשו ונפש ידידו דושו"ט בלו"נ ירוחם יהודא ליב החופ"ק. בשולי המכתב. הנה מכתבי דנא נתאחר השילוח מפני שלא רציתי לשלחו בלא העתק ומעצלות המעתיק נתאחר ועלה בדעתי לקיים גם גי' ואם אינו רוצה בדברי הרמ"א וליישב מה שדקדקתי ע"ז, וגם לפ"ז לדינא לא יהי' שום נפ"מ בין ב' הגירסות והוא דאם אינו רוצה דקאמר הרמ"א אין כוונתו דרוצה לעגנה דז"א דאף להראב"ן אין מעגנין אותה רק י"ב חודש וכמ"ש מהרי"ק (שורש ס"ג) וכ"כ בתשובות מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) וא"כ לא הי' לו לרמ"א לסתום דמשמע דאם אינו רוצה יעגנה לעולם אלא דכוונת הרמ"א דאין משהינן אותה היינו דאין מבקשין ממנו שלא יתן לה גט בתוך יב"ח רק יגרשה תוך יב"ח ונותן לה כתובה ואם אינו רוצה לגרש היינו מחמת שאינו רוצה ליתן כתובה אבל לא משום דכוונתו ורוצה לעגנה רק משום הכתובה יתירו לו אחרת [היינו עד שתתרצה למחול הכתובה ולקבל גט בלא כתובה וכעין דאיתא בת' מהר"מ שבת' מהרמ"פ הנ"ל וכדאיתא בת' הרשב"א שבסי' חת"ס והגהות מרדכי ות' מהר"מ סי' תתקמ"ו] ולהכי לא כ' כאן כמ"ש בארוסה ואחר י"ב חודש דהתם מיירי דאין רצונה לקבל גט [דבתוכה אין מגיע לה וא"כ אם מבקשת כתובה הוי כמבקשת דבר שאין מגיע לה וכאין רצונה לקבל גט כלל] דאם ברצונה לקבל גט פשיטא דאין בידו לעגנה ואין מתירין לו אחרת עד שיגרשנה רק דמיירי דאין רצונה לקבל ולכך בקוצר דיגרשנה בע"כ או ישא אחרת אבל הכא מגיע לה כתובה ורצונה לקבל גט עם כתובה רק דהוא אינו רוצה ליתן גט מחמת הכתובה וא"כ ליכא עצה לגרשה בע"כ דיתחייב ליתן כתובה וכמ"ש הח"מ והבי"ש ולכך ליכא עצה רק להתיר אחרת ואשה"ט דהוא ממש כפי שנתבאר למעלה שתפסו כל הראשונים בדעת הראב"ן ואשה"ט הדקדוקים שדקדקתי לעיל להאי גירסא ואשה"ט וגם הגירסא אם אינה רוצה שדקדק הנחלת יעקב בת' הנ"ל דאי על האשה והברירה בידה הו"ל לכתוב צריכה לקבל גט ממנו ואם אינה רוצה יעו"ש לפי מה שנתבאר לק"מ דהא אינה מחויבת לקבל גט תוך יב"ח בלא כתובה רק דאנן משתדלין שתמחול ותקבל גט ואם אינה רוצה אזי מתירין לו אחרת וכתב מהר"מ שבת' מהרמ"פ הנ"ל סוף דבר ב' הגירסות ברמ"א עולים בקנה אחד ואין נפ"מ לדינא ביניהם ואם כן בנידון דידן דרוצה ליתן הכתובה גם כן ועכ"ז אינה רוצית לקבל גט ברור לדינא להתיר לו אחרת מתורת רבינו משה הרמ"א זצ"ל וכל האחרונים כאשר נתבאר בלי שום פקפוק ואבקשו להודיעני דעתו בזה אם גם הוא מסכים להצטרף עמנו במינינו בעזרהי"ת. מאת ידידו ואוהבו הנ"ל. סימן מו. בעזהשי"ת אור ליום ג' כ"א שבת תרו"מ לפ"ק פה"ק מינסק יצ"ו. שפעת החוה"ש אל כבוד ידי"נ וחביבי הרב הגאון המפורסם החריף ובקי יראת ד' אוצרו ב"ש מ' שלמה מרדכי נ"י האבד"ק ראדושקאוויץ. אחדשה"ט ושת"ה בא"ר הנני להודיעו כי תמול קבלתי העתק תשובתי עם חי' כתר"ה אשר העיר ליישב קו' המל"מ (פ"ט מזכיי' ומתנה ה"ג) על הנ"י. והנה אף כי דבריו נכונים עפ"י מה שהבינו הב"י והב"ח בכוונת המגיד ריש פכ"ג מאישות, אמנם לדעתי ברור דמעולם לא כיון המגיד לזה וכמ"ש הט"ז באבה"ע (סי' נ"ב סק"ב) יעוי"ש, ומאוד אני תמה על הב"י והב"ח דדייקו מריש דברי המגיד (ריש פכ"ג מאישות) דכתב דלא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו וזה פשוט ומוסכם עכ"ל והבינו מזה דכמו דבשותף נסתלק לגמרי ה"נ בנשואה ולמה לא השפילו לדייק מסוף דבריו שם דהביא פירוש אחר בסוגיא דקאי הבעי' על שותף וסיים דה"ה לאשתו נשואה אם קנו מידו שדינה כארוסה בשלא קנו א"כ מבואר להדי' דל"מ בנשואה רק למכרה קיים, ולומר דלהרמב"ם דבארוסה מהני קנין לפירות סובר המגיד דה"ה לנשואה משא"כ לאינך פוסקים דגם בארוסה ל"מ פשיטא דה"ה לנשואה דז"א דפשיטא דגם להרמב"ם אין להשוות נשואה לארוסה וגם איך כתב בתחלה דזה פשוט ומוסכם ותכ"ד הביא מחלוקת ע"ז לענין הפירות, ואף שיש לדחוק בכ"ז, עכ"ז האמת יורה דרכו כמ"ש הט"ז הנ"ל בכוונת המגיד ומעולם לא כיון המגיד להבנת הב"י וב"ח בדעתו, וממילא דאין מקום כלל לתירוץ כת"ר, וגם זו"ז הא דברי הנ"י נובעים מדברי רבינו יונה ורבינו יונה בעצמו לא פירש בפ' הכותב כהרי"ף ורמב"ם וכמו שהובא בריטב"א בר"פ הכותב שהובא בשמ"ק שם, ולומר דהנ"י בעצמו הביא דברי רבינו יונה אף לפירוש הראב"ד אף דלרבינו יונה בעצמו ליתא הדברים דחוקים מאוד, ויותר נכון להגי' בנ"י במקום כתב הראב"ד ז"ל, דצ"ל והראב"ד ז"ל כתב דמתחלה הביא לדברי עליות רבינו יונה ואח"כ הביא לדברי הראב"ד באמת למחלוקת על הקודם כי ידוע דדברי הנ"י מוחזק בטעיות, ואין לנו לעייל פילא בקופא דמחטא רק בדרך המלך נלך להתהלך ברחבה ומוטב להשאר בקו' משנדחוק עצמינו יותר מדאי. ובהיותי בזה נפלאתי מאוד על הטור אבה"ע (סי' צ"ב) שכתב על הא דכ' הרמב"ם שאם קנו מידו אחר הנישואין מהני וכן פיר"י ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל, והוא נגד כל הראשונים להמפרשים כרש"י דקאי על הברייתא בהאומר לחבירו דו"ד א"ל בשדה זו מ"מ מודו דגם בנשואה מהני וכמ"ש המגיד (ריש פכ"ג מאישות) דהוא פשוט ומוסכם וכ"כ הר"ן ר"פ הכותב לפירש"י דה"ה לנשואה, ובשמ"ק ר"פ הכותב בחי' הרמב"ן ופריק נשואה ידו כידה וכיון שזכה בנכסים צריך לשון מתנה גמורה וזו אינו אלא לשון סילוק כדפרישנא לעיל, א"כ מבואר דלשון מתנה גמורה מהני בנשואה, וא"כ ה"ה קנו מידו דמגופה של קרקע קנו מידו והוי כלשון מתנה גמורה כדמהני בשותף, ובחי' הרא"ש שם כ' ונ"ל דאנשואה קאי כו' ונראה ליישב פירש"י כו' א"כ מבואר דכתב פיר"י דקאי על נשואה לנראה לו ובוודאי דגם למה שיישב אח"כ פירש"י מ"מ אינו חולק ע"ז ובחי' הריטב"א שם כתב על פירש"י דפי' דקאי אמתניתא וז"ל ובדין הוא דאפשר דבעיין על