אור גדול רנא

תשובות ודלא כהאחרונים הנ"ל שעשו מזה יסוד ועיקר גדול ובסוף התשובה מיירי דפסקו לו נדוני' ואין נותנין לו ואינה רוצית לקבל גט דבזה משום עיגון הבעל מתירין לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת דבזה ההכרח להתיר החדר"ג, משא"כ מעיקרא בתחלה דמיירי שרוצית לקבל גט ואי"צ להתיר חדר"ג והוא פשוט בדברי מהרי"ק ואי"צ למה שנדחק שם הנחלת יעקב בדבריו לחלק בין גירושין בע"כ ללישא אחרת רק החילוק בין היכא דאיכא הכרח להתיר משום עיגון דידי' לליכא הכרח דליכא עיגון והדברים ברורים להמעיין. וגם ראיתי שכ' שם בדברי הרמ"א להגי' ואם אינו רוצה וקאי על הבעל וכבר נתבאר לעיל דז"א [אם דלא נימא דרמ"א לטעמו דטעם השהי' משום שלום להכי הברירה ביד הבעל אמנם כבר נתבאר דהוא דחוק עד שלא ניתן לאומרו וגם לפ"ז מנ"ל דאם רוצה יכול לעגנה ויתירו לו] אמנם לדינא גם לדידהו הדין כאשר כתבנו בקונטרס ההיתר אמנם ביאור דברי רמ"א נ"ל כמ"ש בקונטרסי עפ"י ת' מהר"מ מרוטנבורג שהובא מהמרדכי שהי' לפני מהר"מ פאדוואה [אולי הוא המרדכי הגדול מאושסטרייך שכ' המהרי"ק (סוף שורש ס"ג) שיש בו כמה דברים שאינם במרדכי שלפנינו יעו"ש] ואבאר עוד ביתר ביאור דהנה לשון מהר"מ מרוטנבורג שהובא בת' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) ובת' הרשב"א (סי' תת"ס) ובהגהות מרדכי דכתובות (סי' ר"צ) שהקשה על מאיס עלי דמחויב ליתן לה צ"ב א"כ היכא דחזי' דמתמוטט נכסי בעלה תאמר לא בעינא לו ותתפוס בנכסי ותחדי ותי' דאין זו שמחה מפני שיכול לעגנה ואף שגם הוא מתעגן בתקנת ר"ג עכ"ז יכול לעגנה וכ"ש לראב"ן שמתירו באחרת והיא תתעגן עכ"ל דלכאורה תמוה מאד דמה ענין דברי ראב"ן לכאן דע"כ לא התירו הראב"ן רק משום תקנתא דשהי' בשביל שיתווסרו האחרות וקנסינן לה מדינא דגמ' שלא יגרשנה לכך אנו מתירין לו חדר"ג לישא אחרת משא"כ בנידון דידן דתאמר מאיס עלי דבזה ליכא תקנתא מדינא דש"ס להשהותה וכדמסיים בהגהות מרדכי שם בשם מהר"מ וא"כ כיון דבידו ליתן גט רק דהעיכוב מצד הבעל מנ"ל דמתירין להראב"ן לישא אחרת. ונראה דס"ל למהר"מ לדבר פשוט דאם נימא דגם במורדת איכא תקנת רגמ"ה בוודאי גם בבעינא לי' היינו מבטלין השהי' ולא להתירו באחרת רק דס"ל להראב"ן מעיקר דינא דתקנת רגמ"ה ליתא למורדת ולכך יכולין להתירו וגם להשהותה ואין השהי' טעם להתיר רק ההיתר טעם להשהי' ולולא דמסתבר לי' להראב"ן ההיתר במורדת לא הי' מספיק להתירו מטעם השהי' ויותר הי' מסתבר לבטל השהי' ע"כ הכריח מהראב"ן דס"ל אף במורדת דמאיס דליכא תקנתא דשהי' עכ"ז ליכא חדר"ג להתירו באחרת כנ"ל מוכרח מדברי מהר"מ בת' הנ"ל שהבין כן מדברי הראב"ן ואף דהראב"ן נראה דמספקא לי' בזה כאשר נתבאר לעיל דבצד הראשון כ' דבזה"ז מבטלין השהי' אף דכ' מקודם דטעם השהי' הוא לקונסה וא"כ כיון דליכא חדר"ג במורדת מאי איכא בין זמן הש"ס לזמה"ז וכמו שהקשה בספר בית יעקב הנ"ל ותי' הבית יעקב ל"ש לטעם קנס וכנ"ל וע"כ משום חדר"ג ומוכח דמספקא לי' דחדר"ג שייך גם במורדת עכ"ז נראה דס"ל למהר"מ בדעת הראב"ן דתופס לעיקר הצד ב' דחדר"ג לא שייך במורדת רק דבעילה כל דהו מבטלינן השהי' ולכך כ' מקודם דמבטלין השהי' בכדי שלא יצטרך להתיר החדר"ג אמנם אם חזינן דאיננו כדאי לבטל השהי' בשביל יסור האחרות אזי מתירין לו אבל עיקר ההיתר איננו מטעם השהי' וכנ"ל וכ"נ מוכרח מת' מהר"מ שהי' במרדכי שלפני מהר"מ פאדוואה (בסי' י"ג) שכ' וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצית לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא הי' ברצון אצלה א"כ נ"ל דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפצה כלל להיות אצלו שתמחול כתובתה ויגרשנה וישא ואם אינה רוצית למחול כתובתה התרנו לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות עד שתתרנה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכ' ראב"ן כמו כן דכה"ג לא עלה על לב איש שיבטל מפו"ר כו' ושלום מאיר ב"ב עכ"ל וגם בר יש לתמוה לכאורה דמה הביא מהראב"ן דהוא ס"ל דמפסדת הכתובה תיכף אחר ד' שבתות וטעם השהי' אף אם ירצה לגרש משום קנס להכי גם עתה אחרי חדר"ג מתירין לו ומשהינן לה משום קנסא משא"כ למהר"מ דנראה דס"ל דאינה מפסדת הכתובה עד אחר י"ב חודש כדעת הרא"ש והטור א"כ טעם השהי' להדר אחר השלום ויכול לגרשה גם תוך י"ב חודש אם ירצה ליתן הכתובה כדינא דגמ' א"כ מנ"ל דלהראב"ן מתירין לו כיון דיכול לגרשה כדין אמנם להנ"ל יתיישב היטב דאין השהי' טעם להתיר רק אדרבא היתר החרם טעם להשהי' וכנ"ל. ומדברי מהר"מ אלו מוכרח נמי דלא כדעלה על דעת כת"ר לחלק בהכי דהא הוא ע"כ סובר טעם השהי' כהרא"ש תלמידו דהוא בשביל להדר אחר השלום מדאינה מפסדת הכתובה עד אחר י"ב חודש וכנ"ל, ואפ"ה הביא מהראב"ן דמתירין לו אף דברצונה להתגרש עם כתובה כדינא דגמ' וע"כ דס"ל דאין לחלק בהכי וכמ"ש לעיל דמ"מ אין לה לעגנו ועתה אחרי ראותי דברי האחרונים איך נדחק הגאון מליסא בדברי הרמ"א בספרי בית יעקב ונחלת יעקב הנ"ל אומר בעזהשי"ת כי ביאורי בדברי הרמ"א הוא נכון מאד כפתור ופרח ומקום הניחו לי ולענין ההיתר בניד"ד הוא ברור לכל הדעות דע"כ לא הביא רמ"א יש חולקין רק היכא דעם כתובה רצונה להתגרש דבזה ס"ל ליש פוסקים דאין מתירין לו אבל היכא דעם כתובה כדינה ג"כ אינה רוצה להתגרש פשוט וברור דמתירין לו אף תוך י"ב חודש וכמ"ש הרמ"א אחר י"ב חודש דאין חילוק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח רק היכא שאיננו רוצה ליתן כתובה ויעו"ש בס' נחלת יעקב שהתירו הוא והגאון רע"א והגאון ר"מ ווייל זכ"ל לחע"ה וכמ"ש בת' מהרמ"פ שם, א"כ ככחי אז כחי עתה להתיר לו תיו"מ בלא שהי' בלי שום פקפוק ונדנוד ס' כלל. והלוואי יהי' כל הוראותי ברורין ונהרין אצלי כהוראה זו ואבקש מכתר"ה שימחול להודיעני שבאם יעמוד בדעתו לבל להצטרף עמנו בזה אכתוב לחתני הרב הגאבד"ק סמאלאוויץ נ"י לבל לצרפו ויצוה להשלים המנין בלעדו אמנם אדמה כי גם כתר"ה יחזור לקדמותו וישוב על מה שניחם ויצטרף עמנו בניד"ד להתירא ואבקשו להודיעני. ועתה נבוא לכתר"ה על יתר דבריו כפי שרשום בזכרוני כי גוף מכתבו שלחתי לחתני הרב הגאבד"ק הנ"ל נ"י והשיב כי אין בידו העתק מקונטריסו שהביא הרבה ת' המתירין בזה. על מה שכ' בקונטרסי לענין ס' בחדר"ג דאזלינן לקולא משום דכך התנו ודאן אסור ספיקא מותר וע"ז השיב כת"ר דל"ש זה רק בס' במעשה ולא בסד"ד, הנה סברת כתר"ה כבר כתובה על הס' להגאון בעל קצה"ח בספרו שב שמעתתא (שמעתא א' ספ"ג) יעו"ש, אמנם אני שמעתי ולא אבין דאמאי לא יהי' שייך זה גם בספיקא דדינא דכך התנו מתחילה מתקני האיסור דלא יחול האיסור רק למי שידע בבירור ולא למי שיסתפק ויעוי' להגאון מליסא בנתיבות (סס"י רל"ד) דבשוגג באיסור דרבנן אי"צ כפרה כלל דליכא חטא כלל אלמא דלא חל האיסור כלל על מי שא"י וה"נ י"ל בספיקא דדינא וראי' ברורה דגם על ספיקא דדינא שייך לומר הכי מקי' (דף ל"ט) דלרי"ו דקיי"ל כוותי' ס"ל דערלה בחו"ל הלמ"מ ואפ"ה ספיקא מותר משום דכך נאמרה הלכה ודאה אסור ספיקא מותר, ואפ"ה גם בספיקא דדינא מותר כדאמר בברכות (דף ל"ו) לענין פלוגתא דתנאי דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ואי"ל דשם אתר אליבא דמאן דס"ל הלכות מדינה [והי' מתיישב בהכי מה שדקדק הצל"ח שם על דברי רש"י דכ' הלכות מדינה דלא כהלכה יעוי"ש] דז"א דהא הרמב"ם פוסק דבחו"ל הלמ"מ ואפ"ה פסק (בפ"י ממע"ש) בנוטע לרבים דבא"י חייב ובח"ל פטור והיינו משום האי כללא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דאי"ל דהרמב"ם לטעמי' ס"ל ספק דאורייתא מותר מה"ת ומש"ה גם בסד"ד מותר וכמ"ש השב שמעתתא ספ"ג הנ"ל ז"א דהא בהאי דנוטע לרבים הוי סתם ת"ק לחיובא ור"י פוטר דהוי כיחיד ורבים הל' כרבים רק ההלכה ע'