אור גדול כה

היינו דלא מיבעיא בשאר מצות דהוו דאורייתא רק אף לשנויי ערקתא דמסאני, דאינו אלא מדרבנן אפ"ה יהרג ואל יעבור, אלמא דס"ל דדרבנן בע"ז קיל יותר משארי מצות דאורייתא, והכא לענין הנאת עצמן כתב בהיפך דשאר עבירות להנאתו אפילו בפהרסיא ואפילו ע"ז כגון קאקי ודימוניקי יעבור ואל יהרג אלמא דקאקי ודימוניקי חמיר יותר משאר עבירות והוי רבותא טפי משאר עבירות דאורייתא א"כ מוכח ע"כ דהוי דאורייתא דאל"כ זה קיל טפי משאר עבירות של תורה ואדרבא שאר עבירות של תורה הוויין רבותא טפי, וא"כ לפי פירוש האשכול בדעת השאילתות מוכח דלפ"ע בבני נח הוי מן התורה ודלא כת' פני יהושע הנ"ל ואפ"ה לא הוי אביזרא דע"ז מטעם שכתב המלחמות משום דהלאו דלפני עור אינו מיוחד בע"ז רק לאו הכולל כל התורה וכנ"ל. וכן נראה קצת ראי' מפ"ק דע"ז (ו' א') דמיבעי' לי' אי משום לפני עור ולא קאמר משום דמהנה לע"ז דהוי דאורייתא לר' יוחנן דקי"ל כוותי' מכלל דגם לפני עור בב"נ הוי דאורייתא, ויש לדחות בכחה אנפי דניחא לי' למנקט אף לר"ל דס"ל דמהנה מותר, וגם לפמ"ש הרמב"ן פ' ר' ישמעאל גבי ע"ז שיש לה גינה או מרחץ במכירה ליכא מהנה, וגם לפמ"ש הגר"א יו"ד (סי' קנ"א ס"ק ח') דבמצי לקנות ממקום אחר איכא לפני עור ומהנה ליכא בכה"ג לפמ"ש המל"מ פ"ז מע"ז (הל' י"ז), ועוד יש לדחות בכמה אנפי ואין להאריך. וראיתי לבעל העמק שאלה (שם סק"ד), דראיית השאילתות מאסתר היינו מהס"ד דלא פריך רק מפרהסיא, וכבר כתבתי דהוא דוחק גדול ואין לשונו משמע כן רק דראייתו היא אף למסקנא ולקושטא דמלתא דלא מיתרץ בהאי דמתרץ על פרהסיא, וכבר נתבאר ליישב לשיטת הרז"ה והאשכול בדברי השאילתות לכל, חד כדאית לי', וגם ראיתי לו בסוף חלק ג' בהשמטות לשאילתא מ"ב, דכתב שם דהפירוש על ערקתא דמסאני לא מצא בכת"י ומסתמא איננו מדברי השאילתות רק הוספת איזה רב או תלמיד, והרי לפנינו האשכול מגדולי הראשונים דהביא פירוש זה בשם רב אחא בעל השאילתות ואינהו היו בקיאי בדברי השאילתות דרב אחא טפי מינן, ובוודאי ההוספה היא מרב אחא גופי' ולא מרב אחר. ומה שיש עוד לדקדק על הא דכתבו דלפני עור איננו מאביזרא דע"ז ואיננו דומה לנהנה מע"ז דהא איכא איסור מהנה דיליף ר' יוחנן בקו"ח מנהנה, כבר נתבאר זה לעיל בדברינו בעז"ה. אמנם נראה לבאר עוד, עפ"י מ"ש התוס' ע"ז (מ"ד ב') בשם ר"ת דמה שאנו אופין בתנורים של כומרים וטוחנין ברחיים שלהם בשכר מותר ולא דמי ליריד דאסרינן מהנה דהתם עושים מן המכס צרכי ע"ז אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים וה"נ אמרינן בסנהדרין (סוף בן סורר) דקאקי ודימוניקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמן שאני, וכ"ה ברא"ש פ' ר' ישמעאל, וביאר כוונתם במל"מ פ"ז מע"ז (הל' י"ז) דכוונתם אף דהכומרים עושים צרכי ע"ז מ"מ א דגם בלא זה עליהם החוק לעשות צרכי ע"ז א"כ אינו מהנה אלא לכומרים וראי' לזה מקאקי ודימוניקי דאף שמעמידים האור בבית ע"ז מ"מ כיון דהחוק הוא על הכהנים א"כ אינו מהנה אלא לכהנים ומותר. והדברים מתמיהין ומרפסין איגרא, דא"כ בקאקי ודימוניקי הוי היתר גמור כמו בתנור ורחיים של כומרים הנ"ל והא הגמ' בסנהדרין דייק מזה דבעבירה שעכו"ם מאנס להנאת עצמו ואין כוונתו להעבירו על דת איננו מחוייב למסור נפשו אף בפרהסיא, א"כ מבואר דקאקי ודימוניקי באמת אסור לולא פיקוח נפש, ואחר שנצטערתי בהבנתם חפשתי ומצאתי בס' פרשת הכסף על הל' ע"ז שהרגיש בזה, אמנם מה שכתב שם לפרש דברי התוס' דכוונתם להביא מקאקי ודימוניקי דלצרכי ע"ז אסור דזה דמי' ליריד לא ניתן לאומרו כלל, דמלבד דמבואר מלשונם דכוונתם להביא ראי' להתירא וכמ"ש בעצמו, אף גם אי אפשר לומר כלל דכוונתם להביא לאיסור דכי לזה הוצרכו הא כבר הביאו מבואר מהא דיריד. והנראה ברור בכוונתם, דר"ת ס"ל כשיטת הראשונים דהא דאין מתרפאין בעצי אשירה אין הפירוש דוקא במקפיד על עצי אשירה רק אף בעלין סתם, וכמו שהוא דעת הר"ן (רפ"ב דפסחים) ורז"ה (פ' בן סורר) ודלא כמ"ש התוס' ע"ז (כ"ז ב') בשם ר"י, וגם ס"ל כהרמב"ן דלהנאת עצמן לא מהני בג' עבירות, וכדמוכח ג"כ מהא דר"ת בכתובות גבי ולדרוש להו דאונס שרי, ומעתה קשי' לי' קושית הרז"ה על הא דמהני בקאקי ודימוניקי הנאת עצמן, וע"כ כתירוץ הרמב"ן דקאקי ודימוניקי לא הוי אביזרא דע"ו רק איסור בעלמא דלא דמי לנהנה מע"ז דהוי' איסורא דע"ז, וא"כ קשי' להו להתוס' דאכתי איכא איסורא דע"ז הא דמהנה, דילפינן מקו"ח מנהנה וא"כ הא דמי' להא דמתרפא בעצי אשירה, ומזה הוכיחו דליכא איסורא דמהנה בכה"ג, דאל"כ לא הי' מותר אף משום פי"נ וכנ"ל, כן נראה לי ברור בכוונתם בעזהי"ת. ואכתי יש לבאר מה איסורא אחרינא איכא בקאקי ודימוניקי, דהא לדברי התוס' הנ"ל דמי' האי דקאקי ודימוניקי לתנור ורחיים של ע"ז דכתבו התוס' להתירא, משום דאינו אלא הנאת הכומרים, וכמ"ש המל"מ. ואי משום לפני עור כמ"ש הרמב"ן והאשכול, יש לעיין במאי מיירי אי דבלא זה היו מקריבין משלהם דחוק לכהנים להקריב ואינו אלא הנאת הכהנים וכמ"ש המל"מ א"כ גם לפני עור ליכא כדאיתא פ"ק דע"ז (ו' א') וכמו בתנור ורחיים, ואי דבלא זה לא הי' להם להכהנים מה להקריב דמש"ה איכא לפני עור, א"כ הדרא קושי' לדוכתי' דהא איכא מהנה דבכה"ג נראה דמהנה נמי איכא דמה בכך דהוא חוק לכהנים כיון דלולא זה אין להם להקריב וע"כ תתבטל עבודת ע"ז בל"ז וא"כ איכא נמי מהנה. ולכאורה הי' אפשר לומר, עפ"י מ"ש הגר"א זצ"ל יו"ד (סי' קנ"א ס"ק ח') דדוקא באית לי' לדידי' לא עבר על לפני עור, אבל בלית לי' לדידי' אף שיכול לקנות במקום אחר עובר על לפני עור. א"כ י"ל בקאקי ודימוניקי היינו בכה"ג דמוטל על הכהנים ולולא שלוקחים מישראל היו טורחים הכהנים להשיג ממקום אחר, ולהכי מהנה לע"ז לא הוי דסוף סוף לא יחסר עבודת הע"ז ואינו מהנה אלא לכהנים ומ"מ עובר הישראל על לפני עור וכנ"ל דאף שיוכל להשיג אחר עובר. וכ"כ הפר"ח או"ח (סי' תצ"ו) בדיני מנהגי איסור (אות דכל היכא דאין האיסור מזומן הנותן לו דבר האיסור עובר על לפני עור דהוי כקאי בתרי עברי נהרא, והוא כמ"ש הגר"א הנ"ל, משא"כ בתנור ורחיים דנותן לו מעות בשכר ויש לו מעות בלא"ה דאינו עובר על לפני עור ג"כ. עוד אפשר עפ"י היש מחמירין שהביא שם רמ"א, דאף שיש לו או שיוכל להשיג ממקום אחר אסור ויעו"ש בהגר"א דאיסורא דרבנן מיהא איכא, ולהכי בקאקי ודימוניקי אסור מדרבנן משום דנותנין הדברים הצריכין לע"ז ואיכא לפני עור מדרבנן, אבל בתנור ורחיים שנותנין מעות בשכרן, אף שהם קונים מהם צרכי ע"ז מ"מ כיון דבלא"ה יקנו דיש להם מעות בלא זה מסתבר דאף איסורא דרבנן ליכא כיון דאינן עושין גוף הצרכי ע"ז משל ישראל א"כ הישראל לא קעביד מידי כיון דסוף סוף יקנה צרכי ע"ז, משא"כ במקריב ממה שנתן לו הישראל גופי', וא"כ בקאקי ודימוניקי איכא איסורא דרבנן משא"כ בתנור ורחיים. אמנם כל זה נראה דחוק, ויותר נראה לפי מה שנראה קצת מלשון רש"י סנהדרין (ע"ד ב') ד"ה היכי יהבינן להו, דדקדק הלא חק ע"ז הוא, א"כ י"ל דהאיסור הוא ובחוקותיהם לא תלכו, ויעוי' תוס' ע"ז (י"א א') ד"ה ואי חוקה היא, ועי' יו"ד (סי' קע"ח סי' א') בהגהה, וכיון דחוקם הוא ביום החג לתת אור אכל בית ובית כשנותן גם הישראל על זה עובר על הלאו הנ"ל, אבל איסור מהנה ליכא מטעם דהנאת הכומרים היא, (שוב מצאת במהרי"ק (שורש קל"ז), שהרגיש ג"כ בדברי רש"י דאינו אלא חק לע"ז יעו"ש], ואשה"ט דברי התוס', ואף דגם הרא"ש