אור גדול כד

וא"כ על הנאת עצמן אין צורך כלל לקרא דוחי בהם, וא"כ מילא גם ברוצח ליכא סברא דמאי חזית, דזו הסברא אינה אלא לסלק התירא דוחי בהם וכנ"ל, משא"כ היכא דמסברא בלא וחי בהם אין צריך למסור נפשו גם ברוצח כן. ואשה"ט. ותתיישב היטב קושית המלחמות על שי' זו דהא איתקש ג"ע לרוצח ולמה לא מקשינן גם לענין הנאת עצמן ג"כ, אבל לפי שיטה שהביא האשכול אשה"ט דבכולהו להנאת עצמן יעבור ואל יהרג. והנה לא מצאתי מי שיסבור כן רק הרז"ה והי"א שהובא באשכול וכן הביא הש"ג בפ' בן סורר, אבל זולת אלו לא מצאתי לשום ראשון שיסבור כן, רק הרז"ה הסיב לדעתו גם דעת השאילתות, וכוונתו נראה ממ"ש השאילתות פ' וארא (שאילתא מ"ב) להנאתו אפילו בפהרסיא ואפילו ע"ז כגון קאקי ודימוניקי יעבור ואל יהרג וכן כתב להלן רבא אמר לאו מהדין טעמא (דק"ע) אלא אפ"ת בשבת ובע"ז כיון דאחשורוש להנאת עצמו מתכוין כאספסתא לסוסי' דמי ושרי לי', א"כ מבואר מדבריו דאף בע"ז מהני להנאת עצמו, אמנם האשכול שם הביא לדברי השאילתות הנ"ל וביאר כוונתו דדוקא ע"ז כגון קאקי ודימוניקי דהישראל איננו עובד ולא נהנה רק דעובר על לפ"ע לא תתן מכשול וכמ"ש הרמב"ן דאיננו מג' עבירות אבל בג' עבירות אלו לא מהני להנאת עצמן, ונראה ראי' להאשכול בכוונת השאילתות מהא דכתב השאילתות לעיל מינה בהאי שאילתא וג"ע נמי כיון דקא פגים לה הו"ל כי דקטלה אבל איהי לא מיחייבא לממסר נפשה לקטלא אלא כשאר עבירות שבתורה דהא אסתר לא מסרה נפשה לקטלא, ואי נימא דס"ל דהנאת עצמן מהני אף בג' עבירות א"כ איך הוכיח מהא דאסתר לא מסרה נפשה לקטלא דג"ע לא שייך בדידה הא שפיר אפשר דשייך רק דתירוצי הגמ' על פרהסיא שייכים נמי על ג"ע, ובוודאי דוחק גדול לומר דכוונת השאילתות להוכיח מקושית הגמ' דלא פריך רק והא אסתר פרהסיא הוי ולא פריך הא אסתר ג"ע הוי, דאין לשונו משמע כן, רק דנראה כוונתו לקושטא דמלתא דנשאר הקו' על אסתר דאף דתירצו הגמ' בהא דאסתר על פרהסיא דעדיין תקשי למה לא מסרה נפשה משום ג"ע, וא"כ מוכרח דס"ל להשאילתות דהנאת עצמן לא מהני בג' עבירות וא"ש הוכחתו לרבא דפליג על אביי בטעמא דקרקע עולם (ולפי מה שהוכחתי למעלה דברוצח אף בלא מעשה יהרג א"כ ג"ע דיליף מרוצח גם תירוץ דקרקע עולם י"ל דלא יספיק על ג"ע, אמנם כ"ו לשי' דמפרשי קרקע עולם משום דלא עבדה מעשה אבל השאילתות בעצמו הא מפרש קרקע עולם בענין אחר משום דעומדת לבעילה כקרקע לזריעה ולכך לא דמי לשאר עבירות א"כ אפשר דיספיק זה התירוץ גם על ג"ע אמנם תירוץ רבא ודאי לא יספיק, ולדינא ודאי אין נפ"מ דגם לתי' אביי בדידה לא שייך ג"ע משום קרקע עולם, רק לתי' רבא דאיננו סובר טעמא דקרקע עולם הוצרך השאילתות למיהב טעמא דג"ע משום פגמא ומש"ה לא שייך בדידה] דאלת"ה א"כ אמאי לא מסרה אסתר נפשה לקטלא משום ג"ע דהא טעמא דלהנאת עצמן לא מהני בג"ע ומזה הכריח השאילתות דג"ע לא הוי בדידה. והנראה דגם מהרז"ה לא נעלם הכרח זה מהשאילתות, אמנם לפי מה שנתבאר למעלה יתבאר בזה דהרז"ה לשיטתו והאשכול לשיטתו, דהרז"ה פשיטא לי' דברוצח אף בהנאת עצמן יהרג ע"כ הוכרח לדחוק דלענין הנאת עצמן לא מקשינן ג"ע לרוצח. וא"כ י"ל דס"ל כהתוס' דסנהדרין הנ"ל דאף ר' ישמעאל דפליג בע"ז מ"מ בשפ"ד וג"ע מודה. וכן ס"ל להשאילתות לדידן לענין הנאת עצמן דבע"ז מהני הנאת עצמן מקאקי ודימוניקי דהוויין לשיטת רז"ה אביזרא דע"ו ואפ"ה מהני הנאת עצמן, ואפ"ה ס"ל להשאילתות דלענין עריות פשיטא דלא מהני הנאת עצמן, משום דברוצח לא מהני הנאת עצמן מסברא מאי חזית כמ"ש הרז"ה וא"כ ממילא בג"ע דהוקשה לרוצח ג"כ לא מהני הנאת עצמן וכמו שהקשה הרמב"ן במלחמות, ומש"ה הכריח השאילתות שיטתו דג"ע לא הוי בדידה אף דס"ל דהנאת עצמן מהני בע"ז מ"מ בג"ע ס"ל דלא מהני וכנ"ל, אבל הרז"ה דפליג בזה על השאילתות וס"ל דג"ע הוי בדידה ג"כ. וא"כ ממילא מוכח מאסתר דהנאת עצמן מהני גם בג"ע לרבא, והוכרח לדחוק די דברציחה לא מהני הנאת עצמן מ"מ בג"ע מהני דלזה לא הוקשו וכמ"ש הרז"ה, וזהו כוונת הרז"ה שכתב וז"ל, ורב אתא משבחא ז"ל כתב בפ' וארא כדומה לזה דכל להנאת עצמן שרי, היינו דרב אחא משבחא ז"ל לא כתב כמותו ממש רק כדומה לזה דרב אחא משבחא ז"ל לא ס"ל כן רק בע"ז אבל לא בג"ע ורז"ה לנפשי' ס"ל אף בג"ע וכנ"ל, אבל האשכול לשיטתו דכתב בהאי שיטה דהנאת עצמן מהני אף בכל הג' עבירות, ונתבאר לעיל דאפשר דס"ל כמ"ש התוס' כתובות דאין לחלק בין ע"ז לג"ע, א"כ כיון דמוכח מהשאילתות דבג"ע פשיטא דלא מהני הנאת עצמן הוכרח לדחוק בכוונת השאילתות דגם בע"ז ס"ל דלא מהני הנאת עצמן, ומ"ש כגון ע"ז הוי דוקא בקאקי ודימוניקי דליכא אלא לפני עור וזה לא הוי אביזרא דע"ז וכמ"ש הרמב"ן במלחמות. ובגוף הענין שחידש הרמב"ן דלפני עור דע"ז יען לאו דלפני עור איננו מיוחד בע"ז רק כולל כל התורה לא הוי אביזרא דע"ז, לכאורה הי' אפשר לומר באופן אחר דלעולם הוי אביזרא דע"ז רק לפי מה שהעלה בת' פני יהושע ח"א יו"ד (סי' ג') ובח"ב אבה"ע (סי' מ"ג) דלפני עור לבני נח לא הוי אלא דרבנן משום ראה ויתר גוים, ועפ"י דבריו מיושב מה דגמגם בס' תוספות שבת (ריש סי' רמ"ג) על דברי רש"י בע"ז (ט"ו א') ד"ה זבנא קניא, דאיך ס"ד דטעמא דאמירה לעכו"ם בשבת הוא משום לפני עור דא"כ הוא מן התורה והא באמת קי"ל דאינו אלא שבות, ולדברי ת' פני יהושע הנ"ל אתי שפיר דגם לפני עור לעכו"ם אינו אלא דרבנן.], א"כ לפי מה שכתב הש"ך יו"ד (סי' קנ"ז ס"ק י') דאביזרא לא הוו רק באיסור תורה ולא באיסור דרבנן, א"כ בקאקי ודימוניקי אף דהוו אביזרא דע"ז מ"מ כיון דאינו אלא דרבנן א"כ ליכא גבי' חומרא דע"ז, רק הא דבפהרסיא כשאר עבירות דאפילו אערקתא דמסאני מחוייב למסור נפשו, ולהכי להנאת עצמן שרו, אמנם הרמב"ן לשיטתו דקריבה דג"ע אינן אלא דרבנן וא"כ מוכח מהא דהעלה לבו טינא דשלהי בן סורר דאף בדרבנן הוו אביזרא, וא"כ מוכרח לפרש דלפני עור לא הוי כלל אביזרא דע"ז דאל"כ לא הי' מהני הא דאינו אלא דרבנן. אמנם מהשאילתות נ"ל להוכיח דבדרבנן לא הוי אביזרא דע"ז, דבשאילתא פ' וארא (שאילתא מ"ב) הנ"ל פירש האי דערקתא דמסאני היינו דאיסורא דרבנן הוא כגון דיעמידוהו לפני ע"ז ויאמרו לו כפוף עצמך והתר ערקתא דמסאני ורואיך יאמרו שהשתחוית לע"ז דהוי כהא דע"ז (י"ב א') בנתפזרו לו מעות או נכנס קוץ ברגלו לפני ע"ז, [ומ"ש שם בשאילת שלום דמלת לשנויי ליכא לפרש כהשאילתות איננו כלום, דשפיר יש לפרש כפוף עצמך לשנויי ערקתא דמסאני לקשור או להתיר או איזה שינוי אחר בפני ע"ו בכדי שיהא נראה כמשתחוה]. והובא פירוש זה גם במהרי"ק (שורש קלז) בשם השאילתות, וגם האשכול הל' ע"ז (עמוד 119) הביאו בשם השאילתות, וא"כ מוכח מינה דס"ל דבדרבנן לא הוי אביזרא דע"ז ולכך בצינעא או בפחות מעשרה יעבור, רק בפהרסיא או בשעת הגזירה יהרג ואל יעבור. ולפ"ז מוכרח כדעת הר"ן שהובא בהגהות ש"ע יו"ד (סי' ק"נ), דהא דאמר ע"ז (י"ב א') במעיין לפני ע"ז דלא ישוח וישתה אף דאי לא שתי מיית דלאו דוקא דבמקום פי"נ מותר, וכ"כ בס' האשכול הל' ע"ז (עמוד 118) ובביאורי הגר"א ש ק"נ ס"ק ד') השיג על הר"ן והביא מטור ורשב"א דלא ס"ל כן, והרי לפנינו דברי השאילתות אביהן של ראשונים תנא רבא דמסייע לי' להר"ן, וכן האשכול מגדולי הראשונים דס"ל כן לדבר פשוט. עכ"פ מוכח מהשאילתות דאיסור דרבנן לא הוי אביזרא דע"ז, א"כ שפיר י"ל בקאקי ודימוניקי דלפני עור דע"ו לעולם הוי אביזרא דע"ז רק דעכ"ז כיון דאינו אלא דרבנן כמ"ש בת' פני יהושע הנ"ל לכך לא הוי דינו כע"ז רק כשאר עבירות. וכן הי' אפשר לומר לפי מ"ש בביאורי הגר"א סי' קנ"א ביו"ד ס"ק ח' דאיסור דרבנן איכא אף באפשר להשיג במקום אחר, א"כ הי' אפשר לומר בקאקי ודימוניקי בכה"ג ועל דרך הנ"ל כיון דאינו אלא מדרבנן לא הוי אביזרא וכנ"ל אמנם באמת בשאילתות גופי' א"א לפרש כן, דהא לעיל גבי מצוה קלה הוי הרבותא אפילו לשנויי ערקתא דמסאני,