אור גדול רמט

השבות יעקב דאף באשה שזינתה ונאסרה ג"כ המנהג להצריך ק"ר, ובשו"ת נודע בשערים ח"ב להגאון מלובלין (סי' כ"ו) כתב דאף היכא שיש להתיר בלא ק"ר מעולם לא חזא לרבנן קשישאי דעבדי הכי ומעולם לא הותר בלא ק"ר, וא"כ כיון שאנן מצריכין ק"ר, א"כ שוב אף במקום שגזר יש להם כח להתיר ע"י טעם מבורר, וכמ"ש מהרמ"פ הנ"ל, והנה כל היודעים מעובדא הנ"ל כולם צועקים חמס על האשה אשת ה' בנימין הנ"ל איך שמעיקא לי' זה כמה שנים וממררת לו חייו ואין לך טעם מבורר יותר מזה, ע"כ הנני מסכים ג"כ לכבוד חתני הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ הנ"ל נ"י להתירו מכבלי עיגון ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן להתיר לו חדר"ג ע"י ק"ר מג' גוב' אמנם באופן שישליש מקודם סך ארבעה עשר מאות רו"כ, וגם ישליש עוד וועקסיל ע"ס 1500 רו"כ לבטוחות שבאם יבואו לגמור אותו שמחוייב לגמור עמהם עפ"י ד"ת עפ"י פשר כפי שיאמר הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ שיחי', וגם יסדר גט ע"י שליח כד"ת ואזי יהא ניתר לו חדר"ג לישא אחרת עפ"י ב"ד של ג' שישבו ביחד, אמנם כ"ז בתנאי ובאופן שישיג רשיון מהממשלה יר"ה. הכ"ד חותנו ידידו דושו"ט. ירוחם יהודא ליב החופ"ק מינסק יצו"י. סימן מה. בעזהי"ת יום ד' ז' אייר למב"י תרנ"ב מינסק יע"א שלום אל כבוד יד"ע ויד"נ הכהן הגדול מאחיו הרב הגאון המפורסם החו"ב סוע"ה, כ"ש מו"ה שלמה הכהן נ"י מו"צ דק"ק ווילנא ולכא"ל שלום וכט"ס. אחדשה"ט ושתה"ר באהבה מכתבו נכון הגיעני והנה מ"ש בההיתר שהסכים ופלפל בדברי תשובתי לא ראיתי עדיין, אמנם מה שניחם ולבו נוקפו לא ראיתי בדבריו שום מקום להטיל ספק בההיתר, הנה מ"ש כת"ר דתפסתי לעיקר (באבה"ע סי' ע"ז סעי' ב' בהרמ"א) הגי' שנדפס בספרי הש"ע הקטנים שכ' ואם אינה רוצה אבל להגי' דאיתא בכל ספרי הש"ע הגדולים אם אינו רוצה ליתא לפירושי הנה הגי' אם אינה רוצה הוא בכל ספרי הש"ע הגדולים והקטנים לבד מהאבה"ק שנדפס בהלברשטאט שעם ביאורי הגר"א ששם כתוב ואם אינו רוצה וברור דהוא ט"ס כידוע דמצוי בדפוס ההוא הרבה ט"ס וחפשתי בהרבה ש"ע גדולים מדפוסים אחרים ובכולם כתוב ואם אינה רוצה יעוי' בדפוס ווילהרמש-דארף שנדפס בשנת תצ"ט ובדפוס אוסטרהא שנדפס עם הט"ז בסופו בשנת תקס"ו גם בדפוס דיהרן-פארט שהדפיס הב"ש בעצמו מהדורא קמא שלו בלא החלקת מחוקק בשנת ת"ט בכולם כתוב ואם אינה רוצה, וגם נראה דמוכרח ג"כ, דאם הגי' אם אינו רוצה א"כ לישנא יתירא הוא ללא צורך דהול"ל בקוצר יגרשנה בע"כ או ישא אחרת וכמ"ש גבי ארוסה ואחר י"ב חודש וממילא נדע דתלי' ברצון הבעל ולמה האריך בלשונו, אם רוצה ואם אינו רוצה בכאן טפי מבארוסה שאח"כ, ועוד נראה דמוכרח הגי' ואם אינה רוצה דהנה הדעה הראשונה הוא הראב"ן וז"ל (בדף עמוד ג') ומשהינן לי' למורדת האומרת בעינא לי' וכו' שנה בלא גט לקונסה שתתעגן וה"מ בדורות הראשונים שהיה אדם נושא אשה על אשתו אבל בדורותינו שאין אדם נושא אשה על אשה והי' לו להתעגן עמה לא משהינן לה ואם בשביל אחרות שיתווסרו קנסינן יתירו לבעל לישא אחרת והיא תשב ותתעגן עכ"ל וא"כ מבואר דמספקא לו על זמה"ז אם איתא לתקנתא דגמ' להשהותה י"ב חודש דהתקנה לא היתה רק לעגנה אבל לא שיהא מעוגן ג"כ בשביל זה וא"כ כיון דהוא נמי מעוגן לא משהינן ומגרשה בתוך י"ב חודש או דנימא דלעולם נשאר התקנה להשהותה י"ב חודש כדי שתתעגן ויתווסרו הנשים, ושלא לעגנו יתירו לו אבל לא דתליא ברצון הבעל רק אם בזמה"ז ליכא התקנה אף אם אינו רוצה מחויב לגרשה קודם שישא ואם גם בזמה"ז איכא התקנה בכדי שיתווסרו אף אם הבעל רוצה לגרשה אין אנו מניחים לו ומבקשין מאתו כדינא דגמ' וא"כ אם נגרוס אם אינו רוצה תמוה מאד דאיך מצא הרמ"א דתלי' ברצון הבעל, אמנם אם נגרוס אם אינה רוצה אשה"ט דהוא ממש דעת הראב"ן אך דתופס צד הס' שכתב בתחלה דבזמה"ז שגם הוא מתעגן ליתא לתקנתא די"ב חודש בכדי שלא יתעגן ומחויב לגרשה רק אם אינה רוצית א"כ כיון דאין יכול לגרשה מתירין לו לישא אחרת כמו שצידד באם איתא לתקנתא אף בזמה"ז דמתירין לו וכ"ש באין יכול לגרשה מכ"ז נראה ברור דהגי' אם אינה רוצה היא עיקרית. ומה שתמה כתר"ה על הרמ"א דמחלק בין תוך י"ב חודש לאחר י"ב חודש דהא מדכ' דתוך י"ב חודש מהני חזרתה מכלל דתפס עיקר השי' דבלא חזרה הפסידה תיכף אחר ד' שבתות, דברי כת"ר תמוהין ושלא בהשגחה במח"כ, דלא השגיח על דברי הרמ"א הקודמים דתוך י"ב חודש נוטל פירות וחייב בפדיון וקבורה משא"כ אחר י"ב דכ"ו הוא רק לדעת הרא"ש וטור דלא אבדה הכתובה רק אחר י"ב חודש וכמ"ש הח"מ והבי"ש. גם דברי הרמ"א שהביא כת"ר דתוך י"ב חודש מהני חזרה ג"כ אינו אלא לדעת הרא"ש והטור וכמ"ש הגר"א (ס"ק כ"א) דלהמעיין בהראשונים לאחר שהפסידה לכו"ע ל"מ חזרתה וכמ"ש הר"ן בכתובות (פ' אעפ"י) דלכשיתפייס יכתוב כתובה אחרת [והדעה הראשונה שהביא הר"ן שם יסבור דאינה מפסדת רק אחר י"ב חודש וכדאיתא כמה פוסקים הסוברין כן א"כ לא מצינו מפורש לאיזה דעה שיאמר דלאחר שהפסידה תיהני חזרה], ולשון הב"י בזה תמוהין דבריש הסי' על התקנה לפחות ז' ז' הביא לדברי הגהות מיימוני (פי"ד דאישות) דאם חזרה קודם כלות כתובתה לא הפסידה כלום דמשמע דאף הז' ז' שפיחתו לה לא הפסידה רק אם חזרה אחר שנפחת כל כתובתה והנה לבד שהוא היפך דעת הר"ן שהביא הב"י בעצמו בתוך הסי' בתקנת רבותינו דדעת הגאון דבתוך ד' שבתות לא הפסידה כלום והקשה דאתי' לאיערומי וכו' ותירץ בשם, האחרים דבהני ד' שבתות, לא הפסידה רק פוחתין ז' ז' אלמא דלזה לא מהני חזרה דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא דאתי' לאיערומי אף גם בדברי הגהות מיימוני גופי' שהובא פי"ד דאישות אות ח' שהוכיח בעצמו דלאחר שהפסידה הכל ל"מ חזרה דאל"כ מה הועילו א"כ זו הוכחה בעצמה הוי ג"כ על הפחת דז' ז' אף קודם שנפחת כל הכתובה דאל"כ אכתי תקשי מה הועילו דאכתי תחזור קודם שתכלה כל כתובתה, ואי דנימא דהועילה דאם תחזור ותמרוד יצורפו גם הראשונים עד שתכלה הכל ז"א דא"כ שוב אי"ל ראי' אף אחר שכלתה כל כתובתה דשפיר י"ל דמהני חזרה אלא דלכשתחזור ותמרוד יגרשנה תיכף בלא כתובה בלא שום שהי', וגם הציון בהגהות מיימוני בהרמב"ם אי"ל מקום לפ"ז כיון דהרמב"ם לא הביא כלל תקנת המשנה לפחות ז' ו' רק בפעם אחת הכל וא"כ אין מקום לדבריו במה שמחלק בין כלות כל כתובתה ללא כלתה, אמנם באמת דברי הגהות מיימוני אלו הם מת' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) דקאי על תקנת רבותינו דמפסדת בפעם אחת הכל והוכיח באמת דאחר ההפסדה ל"מ חזרה ובאמת לדינא דמתני' דפוחתין ז' ז' ל"מ חזרה על מה שנפחת אף קודם כלות כל הכתובה רק לתקנת רבותינו ליכא מקצת רק הכל בפעם א' וקודם לכן אינה מפסדת כלל ואשה"ט ציון הגהות מיימוני הנ"ל בהרמב"ם, אבל הב"י דהעתיק לדברי הגהות מיימוני הנ"ל על תקנת המשנה נתן מקום להטעות להמעיין שמחלק בין נפחת קצת לנפחת הכל וז"א כנ"ל, אבל עכ"פ נראה דכל הפוסקים סוברים דלאחר שהפסידה שוב ל"מ חזרה א"כ מ"ש הרמ"א דתוך י"ב מהני חזרה היינו ג"כ משום דס"ל כהרא"ש והטור דאינה מפסדת רק אחר י"ב חודש וכמ"ש הגר"א כנ"ל. ומה שתמה כת"ר על האחרונים דהתירו אף תוך י"ב חודש אם נותן לה כתובה דכיון דמבואר בר"ן ועוד פוסקים