אור גדול רמח

אנן איך צייתינן להם בזה הא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, וע"כ מוכרח מכ"ז גם להרמב"ן דהי' הקבלה מהלמ"מ דאנו מחוייבים לשמוע לדברי חכמים וכ"כ שם הרמב"ן להדיא וז"ל ואני תמה על הרב שזה גמר דעתו כו' למה יכבד עליו חשבון בעל הלכות שמנה מצות חנוכה ומגילה כו' אבל אנו כו' לפי שהורשו מאתו ית' מפי הקבלה לתקן ולסדר כו' יעוי"ש, א"כ מבואר להדי' דגם הרמב"ן ס"ל שהורשו מפי הקבלה למ"מ, וע"כ גם הציווי הי' עלינו לציית להם ולקיים דבריהם דאל"כ מה הועילו בתקנתן אם אין ציווי עלינו לקיים וע"כ דאנו מצווין מהלמ"מ, א"כ מה הועיל הרמב"ן בשיטתו שהעלה דאיננו בכלל לא תסור דעכ"פ כיון דגם לדידי' הוי הללמ"מ והרי הוא בעצמו כתב שם דהללמ"מ ספיקו אסור וכמו שהוכיח שם מקידושין (דף ל"ט) א"כ גם לדידי' יקשה אמאי ס' דרבנן לקולא הא הוי ס' איסור הללמ"מ דספיקו אסור וככל מה שהקשה על הרמב"ם שם ומה הועיל בשיטתו ע"כ נראה מוכרח בכוונת הרמב"ן דגם איהו ס"ל דכך נאמרה הקבלה למ"מ לציית לדברי חכמים ואסור לעבור על דבריהם בוודאי ולא בס' דודאי אסור ספיקו מותר וכעין דאמר קידושין (דף ל"ט) גבי ערלה ה"נ בהאי הללמ"מ לענין לעבור על דברי חכמים, והוא כלל מספיק לכל ס' דרבנן דאזלינן לקולא, וכ"ז לשי' דאיננו בכלל לא תסור רק מהללמ"מ י"ל דכך נאמרה ההלכה, אבל לשי' הרמב"ם דהוא ממש בכלל לא תסור, וע"כ מוכרחין אנו לומר לשיטתו דהחכמים בעצמם התנו כך בכל תקנה ותקנה ואיסור שתקנו וגזרו בכל א' וא' בפרטות דאם באיזה תקנה ואיסור לא התנו בפירוש הי' ספיקו אסור וע"כ דהתנו כן בכל תקנה ותקנה וזה דחיקא לי' טובי לומר כן כנ"ל מוכרח בביאור שי' הרמב"ן. ומעתה לפ"ז אף אם נימא דהא דמוכח מדברי קבלה דיכולין לאסור על הנולדים הוא הללמ"מ דגמרא גמירי לה ואסמכוה אקרא וכדאמר ביחזקאל וכנ"ל אכתי מהי תיתי לומר דהוא קבלה אחרת דשפיר י"ל דהוא הוא הקבלה שכ' הרמב"ן על גזירות חז"ל דהורשו מפי ית' לתקן ולסדר גם על דורות הבאים וכנ"ל וממילא דספיקו מותר דכך הי' ההלכה וכנ"ל, ואף דנתבאר לעיל מסוטה ומחולין דשבועת אברהם לאבימלך ושבועת יוסף לישראל היו מחוייבים דורות הנולדים לקיים עכ"ז גם זה איננו מבואר בתורה רק דהגמ' אומר כן ואפשר ג"כ דהוא מקבלה הנ"ל. והנראה להביא ראי' לכ"ז, דהנה מעולם מצינו שנהגו לעשות איסורין וגזירות שלהם בח' ושמתא כעין דמצינו ביהושע ארור האיש אשר יבנה את יריחו (יהושע ו') ארור נותן אשה לבנימין (שופטים כ"א) ארור האיש אשר יאכל לחם (שמואל א' י"ד) וגם לחז"ל מצינו בפ' מרובה (פ"ב ב') ארור האיש אשר יגדל חזרים ארור האדם שילמד בנו חכמת יונית א"כ כיון דהורגלו בזה פשיטא דגם חז"ל עשו כמה פעמים תקנות וגזירות ואיסורין שלהם בח' ושמתא ובפרט היכא שרצו לאלם ולחזק תקנתן וא"כ איך פסקו למלתייהו בכלל מונח ופסוק בכל מקום דספק דרבנן לקולא, דהא אותן הגזירות שגזרו בארור [דבו נידוי וח' כדאיתא שבועות (דף לו)] והוי כספק ח' דאזלינן לחומרא, וגם איך לא אישתמוטי חז"ל לאשמועי בשום מקום אופני גזירתם איך הי' אם בח' אם באיסור בעלמא אם הי' נפ"מ מזה לענין ספק, והדברים רחוקים מאוד לומר באמת דלא אירע בשום פעם דגזרו תקנתן ואיסורן בח' דוה לא מסתבר כלל אחרי שמצינו שהיו רגילים בזה, וגם מצינו בשביעית (פ"ח מ"י) האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר ויעו"ש ברע"ב וברמב"ם דאינו אלא מדרבנן ובודאי דבספק פת כותי אזלינן להקל ככל ספק דרבנן ובילקוט שמעוני (מלכים ב' קפיטל י"ז סי' רל"ד) איתא דעבור שהכותים בטלו בנין ביהמ"ק קבצו עזרא וזרובבל ויהושע את כל הקהל וג' מאות כהנים ושופרות בידם ונדו את הכותיים ובח' ב"ד התחתון ובח' ב"ד העליון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר וכו' יעושה"ט ובפרקי דר"א (בס"פ ל"ח) בנוסחא שלפנינו נכתבו הדברים בקוצר ונחסרו הדברים שנידו עליהם, וזה גרם להתויו"ט (פ"ח דשביעית מ"י) הנ"ל שכתב דמכאן אמרו מהנך דאמרו לפני ר"ע נתייסדו וסמכו על הנידוי דבימי עזרא אבל בימי עזר גופי' לא גזרו על פתן ונדחק שם בדברי התוס' וגרם לו כ"ז מפני שלא ראה דברי הילקוט הנ"ל וא"כ מבואר שגזרו על פתן בח' ונידוי ואפ"ה לא הודיעו לנו חז"ל במשנה וגמ' אופני הגזירה רק סתם אמרו דפת כותי אסור ומשמע דדינו כשאר איסור דרבנן דספיקו מותר, דבודאי דוחק גדול לומר דזהו שרמזו במתני' הנ"ל כאלו אוכל בשר חזיר, דהרע"ב ורמב"ם שם כתבו דלאו דוקא ולהנ"ל י"ל דהשמיעונו בזה דהוי איסור ח' דאורייתא דזה דחוק ועוד הא בחולין י"ג איתא דפת מין כפת כותי וזה בודאי אינו אלא דרבנן ומשמע דדיניהם שוין וא"כ גם ס' פת כותי מותר כס' פת מין, ובשבת (ק"י א') דלמא חויא דרבנן טרקי' דל"ל אסוותא דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש א"ל אין דכי נח נפשי' דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטי' אסא וכו' ופירש"י דלמא חוי' דרבנן שעבר על הנידוי חכמים כו' אלמא אף דאיתא בגמ' סתם גזר עכ"ז פירושו דהגזירה הי' בנידוי וח', וגם הקרא דפורץ גדר דמייתי גמ' שם מייתי לי' נמי בכמ"ד על כל תקנות חז"ל ובריש מסכת כלה איתא הכריז ראב"ע בג' מאות שופרות ואמר כו' כל השותה בכלה כאלו שותה בזונה משמע ג"כ דהי' בח' מדהכריז בשופרות (ויש לדחות דאפשר דהי' לפרסומי מילחא וכעין דמצינו בע"ז למ' א' ונ"ז ב') דנפקי שיפורי ושרי דמבואר דהיו רגילין בשופרות לפרסומי מילתא] עכ"פ מצינו לפעמים דגזרו ואסרו בארור ונידוי וח', ובוודאי הי' כזה כמה גזירות ואיסורי חז"ל, ואפ"ה נתנו כלל פסוק ומונח דס' דברי סופרים להקל זה נראה ראי' מכרעת דאף בתקנה שנעשה בח' אפ"ה אזלינן לקולא בס' וכנ"ל ויעוי' מהרי"ל (סי' צ"ו) בס' בקידושין דעשה מעשה בעצמו בלי שאלת רבותיו והתיר לו לישא אחרת משום דאפילו בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן וכ"ש בתקנת ר"ג דקיל טפי יעוישה"ט וידוע דמהרי"ל קשיש טובא ממהרי"ק כמו שבירר בת' חכ"צ (סי' קכ"ד) וסמך על ת' מהרי"ל נגד המהרי"ק להחמיר לענין ארוסה מת' הנ"ל וגם כתב שם דרבותיו של מהרי"ל מהר"ש ומהר"א ששתקו לי' בודאי נמי ס"ל הכי יעוי"ש בחכ"צ, ומעתה הדברים קו"ח לענין ס' דכ' המהרי"ל להקל דמדשתקו לו רבותיו הנ"ל אודויי אודי לי' דבלא"ה פשיטא דלא הו"ל למשתק דלא ליפוק מינה חורבא להקל במקום ס', וא"כ ברור דיש לסמוך על המהרי"ל ורבותיו מהר"ש ומהר"א דס' בחדר"ג לקולא נגד המהרי"ק (סי' ק"ז) הנ"ל, וגם החכ"צ (סי' קי"ז) כתב דברור אצלו דס' בחדר"ג לקולא שאיננו איסור תורה, וגם ראיתי בתפארת צבי (אבה"ע סי' ל"ט) העלה דאף דבס' ח' דבעלמא נימא להחמיר עכ"ז בחדר"ג לישא אחרת ספיקו להקל יעוי"ש שכתב מטעם ס"ס, ועכ"פ איך שיהי' כיון דאזלינן להקל א"כ אף אם נימא דהר"ן וראנ"ח פליגי גם במורדת ממש עכ"ז יש לסמוך על הפוסקים המקילים דס' בחדר"ג לענין לישא אחרת יש להקל וכנ"ל. וכ"ז כתבנו מעיקר הדין דמשמע מכל הפוסקים דהתירו בלא ק"ר, כדמשמע ממהרי"ק (סוף שורש ס"ג) דכתב להחמיר משום קלות ראש כשתקדיח תבשילו יאמר שמרדה וישא אחרת יעוי"ש ואם הי' צריך ק"ר לא הי' שייך חשש זה וכמ"ש שם המהרי"ק בעצמו דכשנעשה עפ"י טובי הקהל לא שייך לחוש בזה וכ"ש עפ"י התרת ק"ר, ומוכרח דהמתירים במורדת התירו בלא ק"ר וכן עשה מעשה המהרשד"ם סי' ק"ך ותלמידו בס' לחם רב סי' נ"ה, וגם בלדבר מצוה נסתפק בת' מהרמ"פ (סי' י"ג) דאפשר דל"ב ק"ר, דלא הוצרכו ק"ר רק במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה בו התקנה אך דחלתה רק יש צורך וטעם מה להתיר בזמן מה מן הזמנים עפ"י טעם מבורר שיראה להם אבל במקום שנוכל לדון כי בכאן לא תיקן איצ"ו לק"ר, והתפארת צבי (סי' ל"ט) הנ"ל השיג על המהרמ"פ הנ"ל ובת' אחרת העלתי לסלק השגתו ואכ"מ להאריך, א"כ לאשר אין נהיגין בכל דבר מבלי להתיר בלא ק"ר כאשר העיד בת' ברית אברהם (סס"י פ"ט) ושם (בסי' צ"ד) בת' הגאון מגלוגע בשם