אור גדול רמז

כ') ממה שהביא הד"מ (סי' קנ"ד) בשם ת' מיימוני דאף בארוסה אין מתירין ג"כ אין ענינו לכאן לפי הנ"ל, דשם הא מיירי דרצונה לקבל גט והוא אינו רוצה לגרש דכה"ג שפיר אין מתירין כיון דאפשר לו בהיתר אבל הרמ"א הא מיירי דאין רצונה לקבל גט בלא כתובה וכיון דאינו מגיע לה עפ"י דין הויא כאינה מרוצית בגט כלל דמוכרחין אנו להתיר לו התקנה ושוב ממילא נוכל להתיר לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת דשניהם שווין וכנ"ל. כנ"ל בביאור דברי הרמ"א. ועלה לנו לפ"ז דאם אינה מרוצית לקבל גט כלל אף אם יתן לה הכתובה, או שמבקשת יותר מכתובתה דכיון דמבקשת ממון שאינו מגיע לה עפ"י דין דהויא כאינה מרוצית בגט כלל דאזי שוב מוכרחין אנו להתיר לו חדר"ג א' משתי אלו או לגרש בע"כ או לישא אחרת בכה"ג שוב אף בתוך י"ב חודש מתירין לו לישא אחרת לכו"ע ואין חילוק בין תוך י"ב חודש לאחר י"ב חודש רק בגוונא דמיירי הרמ"א לפי מה שביארתי דהיינו דאין רצונה להתגרש בלא כתובה, ועם כתובה כפי המגיע לה עפ"י דין רצונה להתגרש. וא"כ בניד"ד דלפי הפסק האחרון אפשר איננו מגיע לה כלל, ועפ"י פסק הראשון ג"כ אינו מגיע לה יותר מן אלף וארבע מאות רו"כ, שברצונו ליתן לה אם יגיע לה עפ"י דין [אם יהי' הפס"ד שלא נתבטל הפס"ד הראשון] והיא איננה רוצית בשום אופן לקבל גט עד שיתן לה יותר ויותר ממילא דהויא כאינה מרוצית בגט כלל ומתירין לו לישא אחרת אף תוך י"ב חודש וכנ"ל, אליבא דכו"ע אף לדעת היש חולקים שברמ"א סי' ע"ז וכנ"ל. אמנם עדין יש לעיין בדינא דמורדת דאף דנתבאר דמכל הדעות שהביא הרמ"א לכו"ע בניד"ד מותר לו לגרש בע"כ או לישא אחרת עכ"ז נראה לכאורה מפ' הר"ן דפליג גם במורדת. דהנה מבואר במרדכי (סוף כתובות) דהיכא דעפ"י דין יכול להוציאה ממקום למקום והיא אינה רוצה ללכת אחריו דינה כמורדת והובא בח"מ ובי"ש סי' ע"ה ס"ק י"ח, וא"כ ממילא בהוא רוצה לעלות לא"י והיא אינה רוצה ללכת אחריו דינה כמורדת, והנה בת' הר"ן (סי' ל"ח) איתא בעובדא דהבעל נשבע ללכת לא"י ואשתו אינה רוצה, ופטרו הר"ן מהשבועה משום דהוי לעבור על המצוה דעונתה לא יגרע, דהכל מעלין לא"י היינו לענין שאם היא אינה רוצה לעלות תצא שלא בכתובה אבל כל זמן שלא נתן לה גט כיון דמחויב לה שכו"ע לא כל הימנו לעקור לאו זה בידים משום ישובו של א"י וכ"ת יתן לה גט שהרי האשה מתגרשת בע"כ ונמצא שיהא מותר ללכת וחיילא שבועה, אף זה אינו רשאי שאנו מוחזקים, שיש חדר"ג או ח' הקהילות ודבר זה פשט איסורו בכל ישראל שלא ראינו ולא שמענו אשה מתגרשת בע"כ, ואין אומרים לו לפרוץ גדרן של ראשונים כדי לקיים שבועתו שהרי אפילו איסורא דרבנן דוחה של תורה בשוא"ת עכ"ל וכ"כ הראנ"ח בת' מים עמוקים (סי' מ"ד), א"כ מבואר דאף דדינה כמורדת כמ"ש מוהר"מ הנ"ל אפ"ה ס"ל להר"ן והראנ"ח דא"י לגרשה בע"כ. ואפשר דהר"ן מודה במורדת ממש דאיכא עיגון הבעל, והתם בעובדא דידי' שאני דליכא עיגון הבעל דהא רצונה לדור עמו בחו"ל, ומורדת כזו לא הוי רק כבמקום מצוה דמבואר (בסי' א') די"א דח' ר"ג נוהג אף במקום מצוה אבל במורדת ממש דאיכא עיגון הבעל והוי כבמקום עבירה אפשר דכולהו מודו, וכמו שהאריך חתני הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ נ"י בתשובתו. ותמיהני על הראנ"ח בת' מים עמוקים (סי' מ"ד) הנ"ל דהביא בפשיטות לדברי הר"ן בת' הנ"ל ולא הרגיש בדברי הרשב"א שהובא (בסי' א') דהיכא דמן הדין לגרשה כגון אלו שאמרו תצא שלא בכתובה ליכא חדר"ג, הרי מבואר דחולק על ת' הר"ן הנ"ל, גם יעוי' בפ"ת אבה"ע (סי' נ"ב סק"ב) דהביא בשם ת' שיבת ציון וחת"ס וחותנו רע"א זצ"ל דכולם התירו במורדת כזה שאיננה רוצה ללכת אחריו לגרשה בע"כ או לישא אחרת כמבואר במורדת (בסי' ע"ז), ולא הביאו ת' הר"ן והראנ"ח הנ"ל דפליגי וכבר נתבאר דאיננו דומה להא דסי' ע"ז דשם אפשר דכולהו מודו משא"כ, במורדת דידהו דדעת הר"ן והראנ"ח דאיכא חדר"ג. ומת' הר"ן הנ"ל יש לתמוה ג"כ על הרמ"א (ריש סי' ע"ז) דכ' דנראה לו דהיכא דהוא רוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל דליכא לאו דעונתה לא יגרע יעוי"ש, והדברים מבוארים להיפוך בת' הר"ן הנ"ל דאף דרוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גט עכ"ז כל כמה דלא גרשה עובר בלאו ואף אם נימא דהר"ן והראנ"ח הנ"ל פליגי גם במורדת ממש בהא דסי' ע"ז וסברי ג"כ דאסור ודלא כהפוסקים שהביא הרמ"א שם עכ"פ הויא ספיקא בפלוגתא דרבוותא, ותליא אי ס' בחדר"ג אזלינן לקולא או לחומרא, דמצינו נ"כ דעות בזה הבי"ש (סי' א' ס"ק כ"א) בשם הד"מ דס' לקולא והעבודת הגרשוני (סס"י נ"ג) כתב דאזלינן לחומרא, וכבר נתקשה בזה חתנו של הגאון נוב"י (מה"ת יו"ד סי' קמ"ו) על הד"מ ובי"ש שכתבו דאזלינן לקולא מת' הרשב"א (סי' תקצ"א), ומה שרצה שם מתנו לומר דהא דהחמיר הרשב"א הוא משום שהי' שם שבועה יעוי' בת' הרשב"א (סי' ש') דגם בח' לבד אזלינן להחמיר, והנוב"י שם העלה דעל דורות הבאים אינו אלא מדברי קבלה לכך אזלינן בספיקו להקל יעוי"ש, גם בזה צ"ע מסוטה (י' א') הוחל שבועתו של אבימלך, ושם (בדף י"ג) והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל יעוי"ש, וצ"ע על הא דפסקינן שא"א להשביע הנולדים כמבואר בנוב"י שם והא מסוטה הנ"ל משמע דחל וכן בחולין (דף ס"ב) מדאשבעי' אבימלך לאברהם כו' אמנם אפשר דהי' בח' וכמ"ש הנוב"י על שבועת הנשיאים עכ"פ משמע דח' על הנולדים דאורייתא היא, וגם אף אם לא הי' מצינו שום רמז בתורה רק מדברי קבלה כמ"ש הנוב"י עכ"ז איננו מוכרח דהוא דרבנן דאפשר דגמרא גמירי לה מהלל"מ וכעין דאמר מו"ק (דף ה') ותענית (דף י"ח), ובכמ"ד דגמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. ואף שכ' הנוב"י שם דגם בהלמ"מ ס' להקל ההיפך מזה מבואר ברמב"ן בשרשיו למנין המצות (שורש ב') דכ' להדי' דס' בהלמ"מ לחומרא, וא"כ לכאורה יש להחמיר בס' ח' אף על הנולדים א"כ בס' חדר"ג יש להחמיר לכאורה כהעבודת הגרשוני הנ"ל, וכן מוכח ממהרי"ק (סי' ק"ז) דסובר ג"כ דס' בחדר"ג להחמיר. אמנם מה שנ"ל לצדד בזה דאף אם נימא, דס' ח' אזלינן לחומרא עכ"ז בס' בחדר"ג יש להקל וכמו שיבואר, דל"מ להרמב"ם במנין המצות שורש ב' דס"ל בכל מילי דרבנן הוי דאורייתא ממש מלא תסור, ואפ"ה במילי דרבנן אזלינן בספיקם לקולא וע"כ מוכרח כמ"ש שם הזוהר הרקיע והמגילת אסתר [וגם הרמב"ן רמז לזה] דכך התנו באיסורם מתחלה למיזל בס' קולא בכדי לעשות הבדל בין איסורים שלהם לד"ת, א"כ ה"נ פשיטא דר"ג זצ"ל לא עשה תקנה שלו בחוזק יותר מכל שאר תקנות חז"ל דעשו הבדל, ואיננו דומה לשאר ס' ח' דאזלינן לחומרא משום דהוא לשעה ואינו לעולם ולא הוצרכו להיכר לעשות הבדל משא"כ תקנת ר"ג דהוא תקנה קבועה לעולם פשיטא דלא אלים לתקנתי' יותר מכל התקנות וגזירות דרבנן דעשו הבדל, א"כ ממילא דאזלינן בספיקא לקולא כמו בכל איסורי דרבנן ובאם נימא דגם תקנת ר"ג לא היתה תקנה קבועה לעולם רק עד סוף אלף החמישי א"כ ממילא דהוי כשאר ס' ח' דהוא לשעה ולא הוצרכו לעשות הבדל, א"כ ממילא עכשיו כבר כלה הזמן ואינו אלא מנהג ופשיטא דס' להקל, וא"כ ממ"נ אזלינן להקל עכשיו בספיקו דאם לא גזר רק עד סוף אלף החמישי כבר כלה הזמן ואינו אלא מנהג, ואם גזר לעולם פשיטא דהתנה מתחלה להקל בספיקו בכדי לעשות הבדל וכמו בכל איסורי דרבנן וכנ"ל, אמנם אף להרמב"ן שם דהשיג על הרמב"ם מכח הכרח זה דאזלינן בספיקם להקל וסובר דאיסורי דרבנן אינן בכלל לא תסור רק דרך אסמכתא בעלמא, עכ"ז נראה לצדד, דהנה לכאורה יש לתמוה על הרמב"ן דע"כ גם לדידי' הי' הלמ"מ ליתן כח לחז"ל לתקן ולאסור, דאל"כ אין שום חיוב מה"ת לציית לתקנת חז"ל ולאיסורם אתמהה א"כ מאי נצמח החיוב לשמוע לדברי חכמים, וגם א"כ מי נתן להם כח לעקור דאורייתא בשוא"ת ולפעמים גם בקום ועשה וגם