אור גדול רמו

ועל מה שכתבתי למעלה (אות י') בשיטת הרמב"ם דבקפידא דבעל תליא לכך איצטריך לראי' על שוגגת ואנוסה אף בתר קינוי, א"כ קשיא לכאורה מנ"ל דאשת כהן שנאנסה אסורה מוהיא לא נתפסה, ממיעוטא דוהיא דלמא דוקא בתר קינוי משום קפידא דבעל אבל בעלמא שריא אף באשת כהן, ז"א דיעוי' יבמות (נ"ו ב') דהכל הי' בכלל כו' ולר"ז דלא ס"ל כן באמת יהא מוכרח דלא ס"ל הסברא דקפידא דבעל. סימן מד. לחתני הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ שיחי'. הגיעני תשובת כתר"ה בענין המורדת וראיתי שהאריך להביא דעת הבעלי תשובות המדברים בענין הזה והורו להתיר גם כתר"ה האריך להוכיח דל"ג במקום, מצוה, והנה בענין חדר"ג כבר הארכתי בכמה תשובות, ולמאי דקמן הנני לכתוב בזה במ"ש מכבר לבאר דברי הרמ"א סי' ע"ז סעיף ב' דכ' דבזמה"ז שאין נושאין ב' נשים לא משהינן י"ב חודש אם רוצה לגרשה ואם אינה רוצה מתירין לישא אחרת וי"א שאין להתיר לישא אחרת וכן עיקר עכ"ל ולכאורה יש לתמוה דלא מצינו מחלוקת כלל בהך גוונא דמיירי הרמ"א, דהנה היש חולקין שכ' הרמ"א נובעים מדברי הגהות מרדכי ות' הרשב"א א' סי' תת"ס שהקשו דכיון דיהבינן לה הצ"ב שלה א"כ היכא דחזיא דאישתמוטי נכסי דבעל תמרוד ותתפוס בנכסי ותאכל ותחדי ותירץ דאין זה שמחה אחר דבידו לעגנה ולא ליתן לה גט אע"ג דאיהו נמי מתעגן בתקנת ר"ג מ"מ איהי נמי מתעגנא, וכ"ש לדברי ראב"ן שמתירו לישא אחרת והיא לבדה תתעגן עכ"ל יעושה"ט וא"כ מבואר דמיירי דהיא מורדת ומבקשת גט ממנו אך דאיהו מעגנה ואינו רוצה ליתן גט בזה ס"ל לההגהות מרדכי ות' הרשב"א הנ"ל דאיהו נמי מתעגן ואין מתירין לו לישא אחרת משום דלמה לנו להתיר תקנת ר"ג כיון דהיא מרוצית לקבל גט א"כ אפשר לו לישא בהיתר דיגרשנה וישא אחרת, והראב"ן ס"ל דבשביל שתווסרנה הנשים קנסינן לה להתירו באחרת והיא לבדה תתעגן, וא"כ כל מחלקותם אינו אל בגוונא דהיא מרוצית בגירושין והוא איננו רוצה לגרשה דבזה ס"ל להגהות מרדכי ות' רשב"א הנ"ל דאין מתירין לו לישא אחרת משום דאין לנו צורך להתיר תקנת ר"ג משום דאפשר לו לישא בהיתר שיגרשנה וישא אחרת אבל בגוונא דהרמ"א דאינה רוצית לקבל גט דיהא מוכרח להתעגן אם לא נתיר לו תקנת ר"ג שפיר י"ל דבזה מודו כו"ע דמתירין לו לישא אחרת דכיון דסוף סוף אנו מוכרחין להתיר לו תקנת ר"ג או לגרש בע"כ או לישא אחרת א"כ מה לי זה או זה, והח"מ והבי"ש כתבו דלהיש חולקים אין מתירין לו לישא אחרת רק לגרש בע"כ והדברים מתמיהים לכאורה דמנין לנו לחלק בתקנות ר"ג בין לגרש בע"כ ללישא אחרת דכבר נתבאר דבמקור דברי היש חולקים מבואר דמיירי בגוונא דמרוצית לקבל גט דאזי אין לנו שום הכרח להתיר לו תקנת ר"ג דהא יכול לגרשה מדעתה ולישא אחרת אבל בגוונא דהרמ"א דאינה מרוצית לקבל גט דסוף סוף מוכרחין להתיר לו תקנת ר"ג שפיר י"ל דאין נפ"מ בין לגרש בע"כ בין לישא אחרת ולכו"ע מתירין לו לישא אחרת בכה"ג, וגם מה שנרשם אצל היש חולקים ת' מהרי"ק סי' ס"ג ג"כ אין ראי' להמעיין דשם מתחלה מיירי ג"כ בהיא מרוצית לקבל גט דאזי אין הכרח להתיר לו תקנת ר"ג וכנ"ל ובסוף הת' שם דמיירי באין נותנין לו הנדוני' ואינה רוצית לקבל גט באמת התיר שניהם או לגרש בע"כ או לישא אחרת, ויעוי' בנוב"י מה"ק אבה"ע סי' א' דנחלק שם עם הגאון השואל דס"ל דלגרש בע"כ קיל מלישא אחרת והביא ראי' מת' מהרמ"פ סי' י"ג והנוב"י נחלק עליו דאדרבא לישא אחרת קיל מטעם די"א דכבר כלה הזמן משא"כ ח' דבע"כ ומהרמ"פ לא כ' רק בעוברת על דת יעוישה"ט, ונפלאתי עליהם שלא הרגישו מדברי הח"מ והבי"ש כאן דביארו בדעת היש חולקין דלגרש בע"כ מתירין ולא לישא אחרת א"כ מבואר דס"ל דלגרש בע"כ קיל, גם מ"ש הנוב"י דמהרמ"פ לא כתב רק בעוברת על דת ג"כ תמוה מאוד דהא מהרמ"פ כ"כ על הנ"י דקאי על שהה י' יעוישה"ט אמנם גוף דברי מהרמ"פ דהוציא כן מהנ"י תמוהים דהנ"י מחלק בין לא ילדה כלל לילדה זכרים או נקיבות לחוד וכבר תמהו עליו האחרונים כמו שהביא בכתונת פסים על הנ"י שם, וא"כ אין שום מקור לחלק בין גירושין בע"כ ללישא ב' נשים, ודברי הח"מ והבי"ש בביאור דברי הרמ"א תמוהים דאין שום מקום ומקור לחלק בדברי היש חולקים וכנ"ל, וגם תמוה אף אם נסכים לדבריהם דלגרש בע"כ קיל, א"כ אמאי בארוסה ולאחר י"ב חודש התיר הרמ"א או רש בע"כ או לישא אחרת לא הי"ל להתיר רק לגרש בע"כ דקיל יותר וע"כ דשוין ואין חילוק ביניהם א"כ אמאי תוך י"ב לא התיר רק לגרש בע"כ ולא לישא אחרת. ע"כ נראה ביאור דברי הרמ"א עפ"י מה שראיתי בת' מהרמ"פ (סי' י"ג) וז"ל ת' ממהור"ם מצאתי בחי' מרדכי וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצית לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא הי' ברצון אצלה א"כ נ"ל דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפיצה כלל להיות אצלו שתמחול כתובתה ויגרשנה וישא אחרת, ואם אינה רוצית למחול כתובתה היתרנו לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות עד שתתרצה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכ' ראב"ן כמו כן דבכה"ג לא יעלה על לב איש שיבטל מפו"ר כו' עד ושלום מאיר ב"ר ברוך ע"כ ובודאי שהוא הדין הי' מתיר לו לגרש בע"כ אך שלא רצה לתת כתובה כאשר נראה מתוך התשובה עכ"ל מהרמ"פ, ואף שלא מצאתי זה במרדכי שלפנינו נאמן עלינו מהר"פ שבמרדכי שלו הי' כתוב כך, א"כ מבואר מת' מוהר"ם הנ"ל דאינה מפסדת הכתובה תוך י"ב חודש אף בזמה"ז רק דמתירין לו לישא אחרת והביא ע"ז דברי הרא"ה דהוא דעה הראשונה שבהרמ"א הנ"ל, וזהו כוונת הרמ"א ג"כ דבזמה"ז דאין נושאין ב' נשים לא משהינן לה י"ב, חודש אם רוצה לגרשה [היינו דמדברין על לבה כיון שאינה חפיצה בו שתמחול לו כתיבתה ויגרשנה וכמבואר בת' מוהר"ם הנ"ל] ואם אינה רוצה [היינו שאינה רוצית בגירושין עד שיתן לה הכתובה והוא אינו רוצה ליתן לה כתובה ובלא כתובה אינה רוצית לקבל גט] יש מתירין לישא אחרת [והיא תשב ותתעגן עד שתמחול לו הכתובה ויגרשנה וכמבואר בת' מוהר"מ הנ"ל] ויש חולקין שאין להתיר לו לישא אחרת [היינו כיון שבידו לגרשה וליתן כתובה וכדמוכח מההגהות מרדכי ות' הרשב"א סי' חת"ס הנ"ל] ומש"ה שפיר כ' הרמ"א דכ"ז בנשואה דמגיע לה כתובה בארוסה דאי"ל כתובה א"כ אם אין רצונה להתגרש בלא כתובה הויא כאינה מרוצית בגירושין כלל כיון דמבקשת ממון שאינו מגיע לה דאטו אם תבקש ממנו תרקבי דדינרי יתחייב למיתב לה אתמהה וכיון דהוי כאינה מרוצית בגט כלל א"כ מוכרחין אנו להתיר לו התקנה א"כ שוב שניהם שוין או לגרשה בע"כ או לישא אחרת, וכן לאחר י"ב חודש שכבר הפסידה הכתובה והיא אינה מרוצית לקבל גט בלא כתובה כיון שמבקשת ממון שאיננה מגיע לה עפ"י הדין הויא ג"כ כארוסה ומתירין לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת משא"כ תוך י"ב חודש דמגיע לה הכתובה ורצונה להתגרש וליטול כתובה ובלא כתובה אין רצונה להתגרש דבזה אפשר לו בהיתר ע"י שיגרשנה ויתן הכתובה דדעה הראשונה ס"ל דכדי שתווסרנה הנשים מתירין לו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן [עד שתתרצה למחול הכתובה וכנ"ל] והיש חולקין ס"ל דבכה"ג אין להתיר לו התקנה כיון דאפשר לו בהיתר לגרשה מדעתה וליתן לה הכתובה המגיע לה עפ"י הדין, ואשה"ט כנלפענ"ד ברור בכוונת הרמ"א, ועפי"ז לא נצטרך לדחוק בכוונת הרמ"א כמ"ש הבי"ש (ס"ק י"ט) דיש חולקין דאין מתירין לישא אחרת היינו דלישא אין מתירין אבל לגרשה בע"כ מתירין דלהנ"ל נתבאר דז"א דהיכא דנצרך להתיר התקנה דר"ג שוב ממילא שום חילוק בין לגרשה בע"כ ובין לישא אחרת דמש"ה בארוסה ולאחר י"ב חודש דמוכרחין אנו להתיר התקנה שוב אין חילוק בין גירושין בע"כ ובין לישא אחרת רק דהכא מיירי דרצונה לקבל גט אם יתן כתובה דאיצ"ו כלל להתיר התקנה, וכן מ"ש הבי"ש (ס"ק