אור גדול רמה

יא) ואכתי פש גבן ליישב קו' האחרונה שבמל"מ על הא דלא כתב הרמב"ם נשיקה לדידן דקי"ל דהעראה היא הכנסת עטרה. והנראה ליישב דהנה כבר הארכנו למעלה להכריע כדעת הט"ז דמקצת עטרה סגי והבאנו לזה עדים נאמנים רש"י והרמב"ן והריטב"א, מעתה חל עלינו ליישב קו' הבי"ש על הט"ז (בסי' כ') דמדקאמר ביבמות כי אתא ר"ש בר יהודא אמר ר' יוחנן העראה זו הכנסת עטרה גמר ביאה גמר ביאה ממש מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור דבשלמא אי, בעינן כל העטרה שפיר קאמר מכאן ואילך דלא הכניס כולה אף דהכניס מקצת עכ"ז אינו אלא נשיקה אף דהוא יותר מנשיקה מ"מ אין דינו אלא כנשיקה ופטור אבל אם נימא כהט"ז דמקצת עטרה סגי א"כ מכאן ואילך הו"ל נשיקה ממש מאי אינו אלא נשיקה דקאמר פשיטא דהוא נשיקה והול"ל מכאן ואילך פטור מאי אינו אלא נשיקה והנוב"י (שם בסי' כ"ג) נדחק בזה מאוד ליישב לדעת הט"ז. ולדעתי אדרבא מזו הגמ' גופי' ראי' גדולה להט"ז, דלהבי"ש מאי אינו אלא נשיקה דקאמר הול"ל כנשיקה בכ"ף הדמיון דהא באמת הוא יותר מנשיקה רק דדינו כנשיקה אבל לשון אינו אלא נשיקה משמע דהוא הוא ממש ולהבי"ש הוא יותר מנשיקה, וגם יש לדקדק דלמאי צריך להדמיון לנשיקה הול"ל בפשיטות מכאן ואילך פטור ומה הוסיף בהדמיון לנשיקה [ודוחק לומר דגלי לן בזה דלא נימא דמקצת עטרה סגי דזה דחוק כמובן] ע"כ נראה ברור דהכוונה הוא עפ"י מה שיש לדקדק במימרא דשמואל דקאמר העראה זו נשיקה משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחוק הבשר דלכאורה איננו מובן דמה נצרך למשל הזה, ונראה ברור דזה פשיטא לי' דבעינן ביאה במקצת עכ"פ דבלא"ה לא שמי' ביאה כלל והכא בחייבי לאוין ביאה כתיבא, וגם באשה לבעלה ובעלה כתיב דהוי ובא עלי' וחייבי כריתות ואשה ילפינן מהדדי בגז"ש דקיחה קיחה, וא"כ כיון דכתיב ביאה פשיטא לי' דבעינן ביאה במקצת עכ"פ דומיא דוהבא אל הבית דחקרינן חולין (דף ל"ג) אי ביאה במקצת סגי וכן לענין ביאת מקדש זבחים (דף ל"ב) אבל, בצמצום דליכא ביאה כלל אף במקצת פשיטא כלום הוא, ואפשר דלשון העראה נמי לא מתקרי עד שיכניס מקצת ובלא"ה אפשר דלא שייך הלשון כלל ופשיטא דאינו כלום, לכך קאמר משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחוק הבשר ודחיקת הבשר מתקרי ביאה במקצת והעראה ולולא זה המשל והדחיקה פשיטא דלא מתקרי ביאה והעראה כלל כיון דליכא כניסה במקצת וזהו טעמו של שמואל דמחייב בנשיקה, וע"ז קאמר ר"ש בר יהודא בשם ר' יוחנן מכאן ואילך אינו אלא נשיקה בכדי לסלק המשל מהדחיקה דאמר שמואל דבשביל זה קרי לי' ביאה וכניסה במקצת דז"א כלום דאינו אלא נשיקה בעלמא דהדחיקה לאו כלום הוא להחשיב משום זה כניסה במקצת שאף שדוחק הבשר עכ"ז אינו אלא נשיקה ולא כניסה במקצת, וא"כ ממילא דאינו כלום ופטור דגם שמואל הי' מודה דנשיקה לחודא בלא ביאה במקצת איננו כלום רק משום המשל דדחיקת הבשר מחשיב לי' כניסה במקצת ולכך קאמר לסלק המשל דהדחיקה לא מחשב כניסה במקצת ואינו אלא נשיקה [צמצום ממש] ופטור כן נראה ברור בפשטות הגמ' וא"כ אדרבא מכאן ראי' ברורה להט"ז דאם הוי ממש כניסה וביאה במקצת פשיטא דהוי העראה רק נשיקה ממש דהוי צמצום ממש משום דחיקת הבשר לחוד לא חשיבא כניסה במקצת לכך פטור ומעתה יש לומר דהא דאמר הניחא למ"ד הכנסת עטרה דקשיא כקו' התוס' דסוטה דא"כ למה לי קרא היינו כדפירש"י בסוטה דמהכא ילפינן לה דלאו העראה היא [ופשיטא לשיטת הרמב"ם הנ"ל מצינן למילף מינה לעלמא דליכא למימר בסוטה דגזירת הכתוב הוא הכא דהא שתי' ומותרת לבעלה וכשיטתו בדרך איברים] היינו אליבא דרב דימי אמר ר' יוחנן ביבמות דלא פי' מנ"ל דנשיקה אינו כלום ויש לומר שפיר דסובר כשמואל דמשום דחיקת הבשר הוי חשבינן לי' כניסה במקצת רק מהאי קרא דסוטה ילפינן לי' דאיננו העראה, אבל למסקנא ביבמות (פ' הבע"י) דכי אתא ר"ש בר יהודא בשם ר' יוחנן דקאמר מכאן ואילך אינו אלא נשיקה וכנ"ל לסלק המשל דהדחיקת הבשר איננו כלום ולא מחשב מש"ה כניסה במקצת וא"כ חזינן להדיא דמסברא פשיטא לי' דנשיקה איננו העראה א"כ מה לי נשיקה מה לי דרך איברים אידי ואידי חדא נינהו וע"כ משום דהו"א דבקפידא דבעל תליא ונשיקה ג"כ הו"ל דרך איברים ואשה"ט ומיושב הכל. יב) ולאשר נתברר כדעת הט"ז הנני לפלפל קצת במה שהביא הנוב"י שם עוד ב' ראיות מהגמ' לדעת הבי"ש מיבמות, א', מדקאמר הגמ' בחייבי לאוין דילפינן העראה מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה ופריך דנימא מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה וקאמר הגמ' דא"כ לישתוק קרא משפחה חרופה ויעו"ש בתוד"ה לישתוק שנדחקו לסתור הראי' מדגלי בחייבי כריתות ואי כהט"ז דבחייבי כריתות במקצת סגי א"כ יכולין לקיים כולהו חייבי כריתות מקצת עטרה וחייבי לאוין כולה ושפחה חרופה גמר ביאה ודוחק לומר דלא משמע לי' לחלק בין מקצת עטרה לכולה אלא ודאי דגם בחייבי כריתות בעינן כולה עוד הביא ראי' דרבה בב"ח דאמר משמי' דר' יוחנן גמר ביאה בשפחה חרופה הכנסת עטרה ודאי כולה קאמר כדקאמר מירוק עטרה אלמא דבעינן כולה אלמא דסתם הכנסת עטרה היינו כולה וא"כ מסתמא ה"נ הוי פירוש הכנסת עטרה דרב דימי. וכל דבריו תמוהין אצלי דלפי מה דפשיטא לי' בראי' שני' דבשפחה חרופה לרבה בב"ח בעינן כולה ולא סגי במקצת א"כ מאי קאמר בראייתו הראשונה דדוחק לומר דהא דאינו מחלק בחייבי לאוין בין כולה למקצתה משום דאין סברא אצלו לחלק בין כולה למקצתה, הא גם בדוחק אי אפשר לומר כן כלל דהא חזינן להדיא דרבה בב"ח מחלק כן ולומר דפליגי בזה הסברא גופי' אם יש לחלק אם לא נראה דלא ניתן לאומרו כלל אמנם באמת נראה לי דראיותיו אינן ראיות כלל, דהנה על ראי' ראשונה אני אומר להנוב"י ולטעמיך מאי קאמר הגמ' דהא דרבין דאמר העראה זו הכנסת עטרה לא פליג אדשמואל דאמר זו נשיקה דמנשיקה עד הכנסת עטרה העראה קרי לה דאיך אפשר לומר כן דהא א"כ תקשי כקו' הנוב"י דא"כ אמאי בחייבי ג"כ הדין כחייבי כריתות כמבואר במתני' הא יש לקיים הכל דבחייבי כריתות נשיקה ובשפחה חרופה מירוק גיד ובחייבי לאוין הכנסת עטרה אלא מוכרח מזה דראייתו אינו כלום דשפיר תרצו התוס' על הא דגלי בחייבי כריתות לכן אין לחלק בינייהו חייבי לאוין. וגם ראייתו השני' אינו כלום דמאין פשיטא לי' בשפחה חרופה גופי' דבעינן כל העטרה דשפיר יש לומר דלרבה בב"ח גם בשפחה חרופה די במקצת עטרה דמירוק עטרה אין הפירוש כל העטרה דומיא דמירוק גיד דקאמר דודאי אין הפירוש כל הגיד וכדכתב בעצמו אח"כ רק שיכניס הגיד דזה הוי גמר ביאה ה"נ לדידי' מירוק עטרה היינו שיכניס מקצת עטרה זה הוי גמר ביאה לדידי' וגם רש"י פי' מירוק שמזריע, לא כולה וגמר, ואף אם נפרש מירוק גמר היינו גמר ביאה דבעינן שיכניס העטרה אבל לעולם מקצתה סגי וכמו מירוק גיד ומעתה שנסתרו ראיות הנוב"י נראה לי להביא עוד ראי' משם להיפוך מהא דכי אתא רב דימי ואמר בשם ר' יוחנן העראה זו הכנסת עטרה אמרו לו והא רבה בב"ח לא אמר הכי אמר או איהו שקראי או אנא, וכן אהא דרבין אמר אדרבה בב"ח ודאי פליגי, וקשיא הא אפשר לקיים שניהם בלא שום שקר ובלא שום פלוגתא דגמר ביאה בשפחה חרופה הכנסת עטרה היינו כולה והא דאמר העראה זו הכנסת עטרה היינו מקצת [ודוחק לומר דלא רנה לחלק בלשון הכנסת עטרה בין זל"ז וכעין דכתב הנוב"י בראייתו השני' דמש"ה אין לעשות לאחד משקר] אלא ודאי דפשיטא לי' להגמ' דאין סברא לחלק בהכנסת עטרה בין כולה למקצתה וכדעת הט"ז, ע"כ נראה לי ברור לדינא כדעת הט"ז וכאשר נתבאר מהראשונים רש"י והרמב"ן והריטב"א וגם דברי הרמב"ם בחיבורו נראין כן ואיננו עומד לנגדינו רק דברי הרמב"ם בפי' המשניות וסמי חדא מקמי תלתא ואפשר דהועתק בשיבוש ואינן דברי הרמב"ם בעצמו ואין להעמיד יסוד עליהם.